סימן פז · איסור אכילה
אסור מהתורה לאכול בשר וחלב שהתבשלו יחד. והאיסור מהתורה הוא באופנים שהזכרנו לעיל בדין איסור בישול האסור מהתורה, דהיינו שנותן הבשר והחלב בכלי ראשון כשהוא חם. וכן סוג הבשר והחלב שאסור בבישול מהתורה. אבל שלא בדרך בישול, או מהדברים שאין בהם איסור בישול מהתורה אינם אסורים באכילה אלא מדרבנן. 13. כתב הטור, שהוציא אכילה בלשון בישול לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול. והוא מדברי הרשב"א (בת"ה הקצר ב"ג ש"ד פד:). וכן חיה ועוף, אף שאין בהם איסור בישול אפילו מדרבנן, אסרום חכמים באכילה אף שלא התבשלו יחד. 14. עיין בהערה 10. וכל זה בבשר וחלב המותרים באכילה בפני עצמם, אבל בבשר או חלב האסורים באכילה, כגון בהמה טמאה, או חלב טמאה, שכבר אסורים באכילה, אין בהם איסור בשר וחלב באכילה אפילו מדרבנן. 15. לדעת הב"י, לא אסרו חכמים בשר טהורה בחלב טמאה, ובשר טמאה בחלב טהורה באכילה משום בשר וחלב, שהרי בלאו הכי אסור לאוכלם מדאוריתא משום בשר טמא, או משום חלב טמא. אולם לדעת הב"ח חל עליהם איסור בב"ח מדרבנן. ונ"מ אם התערב בהיתר שצריך שישים כנגד הבשר והחלב יחד, שחתיכה נעשית נבלה בבשר וחלב ולא בשאר איסורים לדעת רבנו אפרים ומרן (בסימן צ"ב סעיף ד'). וכן נ"מ בחתיכת בשר הראויה להתכבד שבלעה חלב טמאה לא בטלה, שדוקא אם בלעה שאר איסורים בטלה ברוב, משא"כ כשהיא אסורה משום בב"ח לא בטלה. [ומשום שחשוב אסורה מצד עצמה וכמו נבלה]. והט"ז (ס"ק ב') דחה דבריו שלא אומרים חנ"נ כשאחד מהם אסור מצד עצמו, אלא רק כששניהם היתר ובתערובת נאסרים ונעשים גוף אחד. (ועיין במשב"ז שהשיג עליו מדברי הרמב"ם והרשב"א שאומרים חנ"נ בבשר נבלה וטרפה בחלב וכדומה) והש"ך (ס"ק ג') כתב דלא כהב"ח וכמו שכתב הב"י שאין טעם לאוסרו משום בב"ח מאחר שאסור לאוכלו מצד עצמו, ושלא מצינו בפוסקים מי שאוסר בזה.