מילואים
מעט מילואים, לקט פסקים, נחמדים כשושנים, מהספרים היקרים מפז ומפנינים, יביע אומר ויחוה דעת ישיב אמרים, מתוקים מדבש ונופת צופים, למרנא ורבנא אביר הרועים, הראשון לציון וראש מועצת חכמי התורה רבי עובדיה יוסף זצוק"ל זכותו תגן עלנו ועל כל ישראל. אכי"ר.
לסימן פז - איסור בישול
יש להזהר שלא לבשל אפילו לגוים, בשר בקדירה חולבת בת יומא, משום טעם החלב הבלוע בה, וכן להיפך אסור. (יביע"א ד-ו)
מותר להתיך חמאה שהיא תוצרת חו"ל, כדי לבדוק אם יש בה תערובת שומן מן החי, ואין לחוש לאיסור בישול בשר בחלב. שיש בזה כמה ספיקות שמא אין בחמאה תערובת שומן, ושמא אין בישול אחר בישול, ושמא אין כאן אלא טיגון שלדעת כמה אחרונים אין בו איסור מהתורה, ועוד שהבודק את החמאה אינו מתכוין בבישולו לשם בישול בשר בחלב. וכן יש להקל בבדיקת שוקולד אם יש בו תערובת בשר בחלב. (יביע"א ז-ה)
לסימן פז - מראית העין בבשר וחלב
מה שנהגו בכמה בתי מלון להגיש לאורחים אחר ארוחה בשרית חלב סינטטי אין בו כל תערובת של חלב אמיתי, וכן גלידה מחלב סינטטי, אין לחוש בזה משום מראית העין, כל שאינו שותה החלב ביחד עם אכילת הבשר, ואין להחמיר עליהם להצריכם שיתנו שקדים עם החלב הצמחוני, והנח להם לישראל. (יביע"א ו-ח וביחו"ד ג-נט)
לסימן פז - דגים בחלב
יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נהגו להקל בכל זה ויש להם על מה שיסמוכו, ונהרא נהרא ופשטיה. (יחו"ד ו-מח) ובדיעבד אין לאסור דגים שנתבשלו בחלב. (שם עמוד רנח בהערה)
לסימן פח - שלא להעלות בשר על שלחן שאוכלים עליו גבינה
אף על פי שאסור להעלות בשר בהמה או עוף על שלחן שאוכל עליו גבינה, וכן להיפך, שמא יבא לאכול מהם יחד, על כל פנים אם הוא בתוך שש שעות מאכילת בשר, מותר לו להסב על שלחן שאוכלים שם גבינה, כשהוא אוכל פירות וכדומה, ואין לחוש שמא יושיטו לו גבינה ויאכל. (יביע"א ו-ח)
לסימן פט - שצריך להמתין אחר אכילת בשר
אחר אכילת בשר או עוף צריך להמתין שש שעות שלמות. על כל פנים בשעת הדחק המיקל להמתין חמש וחצי שעות יש לו על מה שיסמוך. (יביע"א א-ד)
חולה קצת, ומעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, וכן מינקת הסובלת מחוסר חלב, יש להקל להם לאכול מאכלי חלב אחר אכילת בשר בשהיית שעה אחת בינתיים. וכן הדין לילדים קטנים שלא הגיעו למצוות אפשר להקל להם לאכול מאכלי חלב אחר ששהו שעה אחת מאכילת הבשר. ומכל מקום נכון לחנך הקטנים שנה אחת לפני גיל בר מצוה שאז הם בגדר "מופלא הסמוך לאיש", ולהזהירם שלא יאכלו מאכלי חלב אחר אכילת בשר, עד שישהו שש שעות בינתיים. (יביע"א א-ד וג-ג וביחו"ד ג ס"ס נח) וכל זה דוקא במאכל חיוני לצורך סעודה, אבל אין להקל לתת לקטנים ממתקים המכילים תערובת חלב, אלא אם כן שהו שש שעות אחר אכילת בשר. ואף בתינוק שאינו בר הבנה נכון להחמיר בזה. (איסור והיתר לגר"י יוסף שליט"א עמוד קכא)
טעה וברך על מאכל חלב תוך שש שעות מאכילת בשר, יטעם ממנו מעט כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. כיון שהמאכל מצד עצמו מותר, ואין איסור לאוכלו אחר בשר אלא מדרבנן. (יביע"א ב-ה י-ג וביחו"ד ד-מא)
מי שיש לו שינים תותבות, יכול לאכול בהם מאכלי חלב אחר שהמתין שש שעות מאכילת בשר, ואין צריך להגעיל את השינים על ידי עירוי מכלי ראשון. משום שהשינים אינן בולעות, שהרי אין אדם מכניס לפיו מאכלים חמים שהיד סולדת בהם, ועוד שהרופאים מעידים שהשינים התותבות עשויות מחומר שאינו בולע. ואין צריך להחמיר בזה כלל, אלא להשרידים אשר ה' קורא המתנהגים בחסידות. (יביע"א ג חאו"ח כד)
לסימן פט - אכילת בשר אחר גבינה
מי שנהג להחמיר על עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה אלא כעבור שעה או יותר, וידע שהוא עושה כן דרך חומרא וחסידות, ימשיך במנהגו ותבא עליו ברכה. ואם רוצה לבטל מנהגו צריך לעשות התרה. אבל מי שנהג כן לפי שחשב שאסור מן הדין לאכול בשר אחר גבינה ללא המתנה, יכול לבטל מנהגו בלא התרה, ויאכל בשר אחר גבינה על ידי נטילת ידים, וקינוח והדחת הפה. ומכל מקום מי שיש לו נקבים בשינים, ראוי שיחצוץ את שיניו היטב בין אכילת הגבינה והבשר. (יביע"א ו-ז וביחו"ד ג-נח)
ודוקא האוכל גבינה צריך קינוח והדחת הפה לפני אכילת בשר, מפני שנדבקת בחניכיים ובין השינים ואינה יוצאת על ידי הדחת הפה בלבד. אבל השותה חלב שהוא נוזלי די בהדחת הפה יפה בלבד. ובחמאה שהשמנונית שבה נדבקת בחניכיים ובשינים, יש להצריך גם קינוח הפה בפת או בפירות. (ביחו"ד שם עמוד קפד בהערה)
לסימן צב - בשר שנפל לתוך קדירה מלאה חלב
בשר עוף שנפל לתוך קדירה מלאה חלב רותח, ואין שישים בחלב נגד העוף, מותר להרבות חלב עד שיהא שישים נגד העוף, ומותר החלב. שכל איסורי דרבנן שנתערבו בהיתר, ואין שישים נגד האיסור, מותר להרבות עליהם ולבטלם. ובאיסור תורה מין בשאינו מינו, מעיקר הדין אפשר לסמוך על טעימת גוי אומן או כשהוא מסיח לפי תומו, שכן דעת מרן. אלא שנהגו שלא לסמוך על טעימת גוי בזמן הזה. ובמקום שיש ספק איסור תורה אפשר לסמוך על טעימת גוי גם בזמן הזה. ובמקום הפסד מרובה, או שיש עוד סניף להקל אפילו באיסור תורה ודאי אפשר לסמוך על טעימת גוי. ולרווחא דמילתא לאחר שיאמר הגוי שאין בתבשיל שום טעם של איסור, יוסיפו עוד בתבשיל עד כדי שישים נגד האיסור. (יביע"א ח-י)
לסימן צג - קדירה בשרית שבישל בה חלב
מחבת של בשר בת יומא שטעו וטיגנו בה מאכלי גבינה, ונשארו שם עם השמן יום אחד מעת לעת ויותר, ומיד לאחר שהריקו ממנה את תבשיל הגבינה והדיחוה יפה, טעו וטיגנו בה מאכל היתר. מותר התבשיל באכילה, שאף על פי שלא עבר מעת לעת מזמן הורקת התבשיל החלבי שנאסר מהמחבת, הואיל ועבר מעת לעת משעת הטיגון הוה ליה נותן טעם לפגם שמותר בדיעבד. ולא אמרינן כיון ששהו עם השמן מעת לעת הוה ליה כבוש כמבושל. שהרי דעת מרן שאין כבישה בכלים, ועוד שיש לצרף הסברא שאין כבישה אחר בישול. ואף אם נכבש איסור בכלי בלי בישול תחילה, ואחר כך בישל בו דבר היתר, מותר התבשיל בדיעבד. ולכתחילה טוב להגעיל ולהכשיר את הכלי קודם שיבשל בו. (יביע"א ב-ו)
סיר שהרתיחו בו חלב ביום ראשון בבוקר, וביום שני בבוקר טעו ובשלו בו תבשיל של בשר, ויש ספק אם עבר מעת לעת (עשרים וארבע שעות שלמות) משעה שהחלב הרותח היה בסיר עד לבישול הבשר, או שמא לא עבר מעת לעת. מותר תבשיל הבשר מספק ספיקא, שמא עבר מעת לעת עד לבישול הבשר ונפגם טעם החלב, ואם תמצא לומר שלא עבר, שמא הלכה כר"ת וסיעתו שסוברים שלינת לילה אחד פוגמת. ולעולם כשמונים זמן מעת לעת כדי להחשיב טעם הבלוע בקדירה לטעם פגום, יש להתחיל למנות משעה שהתבשיל שבקדירה נצטנן קצת שאין היד סולדת בו, שכל שהוא עדיין חם שהיד סולדת בו מבליע ומפליט בקדירה. (יביע"א ז-ו)
מותר להגעיל כלי בשרי כדי להשתמש בו למאכלי חלב, וכן להיפך מחלב לבשר. דלדידן בני ספרד אין שום מנהג להחמיר בזה, אבל בני אשכנז נהגו להחמיר בזה וישארו במנהגם ונהרא נהרא ופשטה. (יביע"א ג-ד)
כלי זכוכית הנקראים פיירקס, שמבשלים בהם על האש, דינם ככלי זכוכית שאינם בולעים ואינם פולטים, ומותר להשתמש בהם הן לבשר והן לחלב על ידי רחיצה והדחה בין זה לזה. והרוצה להחמיר ליחד כלי לבשר וכלי לחלב תבא עליו ברכה, והמיקל לא הפסיד. (יביע"א ד-ה)
תנור חשמלי שצלו או אפו בו בשר, אין להתיר לאפות בו עוגות גבינה וכיוצא בזה, [וכן להיפך], אלא אם כן עברו עשרים וארבע שעות מאפיית הבשר, והוסק התנור כעשרים דקות, באופן שחום התנור יסלק כליל את הזיעה המועטת במידה שישנה בדופני התנור, ורק אז מותר לאפות בתבנית מיוחדת למאכלי חלב. והנוהגים להקל בזה גם בתוך מעת לעת אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו. וכל זה באוכלים, אבל במשקים כגון מרק וכדומה, אין להתיר אלא אם כן הכשיר את התנור כנ"ל לאחר עשרים וארבע שעות, וגם מכסה את הסיר או התבנית שמבשל בהם את התבשיל החלבי. ובדיעבד אם לא הכשירו את התנור כנ"ל יש להתיר גם בתבשיל לח שאינו מכוסה ואפילו בתוך מעת לעת. (יביע"א ה-ז)
מיקרוגל, ראוי שלא להשתמש בו גם למוצרי חלב וגם למוצרי בשר. ומעיקר הדין ישנה אפשרות להשתמש במיקרוגל הן למאכלי בשר והן למאכלי חלב, בזה אחר זה, על ידי נתינת המאכל בקופסת קרטון או נילון ופלסטיק סגורים כך שהאידים היוצאים מהמוצר המתבשל ישארו בתוך הקופסא המכסה אותו. ויש לייחד קופסא למאכלי בשר וקופסא למאכלי חלב. (אוצר דינים לאשה ולבת לגר"י יוסף שליט"א עמוד שט)
בדין מדיח כלים חשמלי המצוי היום, יש מחמירים שלא לשטוף בו את כלי הבשר וכלי החלב ביחד, אלא שוטפים את הכלים בזה אחר זה. ונכון יותר שינקה את שיירי האוכל והשומן מעל גבי הצלחות והסירים, ואחר כך יכניס את הכלים לתוכו על מנת לשוטפם. ואף על פי שמי שמיקל לשטוף את כלי הבשר וכלי החלב ביחד, יש לו על מה לסמוך, אפילו אם אינו מנקה את שיירי האוכל מהצלחות, מכל מקום לכתחלה יש להורות לשטוף הכלים בזה אחר זה ולא ביחד. (שם עמוד שג)
לסימן צה - תבשיל שהתבשל בקדירה בשרית לאוכלו עם חלב
מותר לכתחלה לאפות פת בכלי של בשר בן יומו, על דעת לאכול אותו בחלב, ואין בזה איסור כלל. כי בנ"ט בר נ"ט אפילו משהו ליכא.
קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת [מדיח כלים]
יש להורות היתר במדיח כלים לכל בשר וכלי חלב אפילו ביחד, ורק מהיות טוב היכא דאפשר יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בזה אחר זה. (יביע"א י-ד ילקו"י איסור והיתר ח"ג עמוד תפה)
לסימן צז - אין לשין את העיסה בחלב או בשר
פת שנילושה בחלב ונאסרה באכילה, אסור למוכרה לגוי שמא ימכרנה לישראל, אלא אם כן יבצע כל ככר לשני חלקים. (יביע"א א-ה)
תושלב"ע
סוף הספר