מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
שבת · דף נג.
בתוס' ד"ה והיא שקשורה לו מע"ש רש"י פי' וכו' אבל באינה קשורה הוי משאוי ועוד וכו' מחזי כמתכוין להוצאת המרדעת עכ"ל עיין מהרש"א ומהר"ם שדחקו בפי' תוס' ול"נ באינו קשירה הוי משאוי משום רצועות התלוים במרדעת כיון דלא קשרו בהם מבע"י אינו צריכה להם והוי משאוי וק"ל:
בתוס' ד"ה מה ליתן מרדעת וכו' עד לגבי בהמה לא גזרו כדתניא בסמוך גבי זוג מטיילת עמו בחצר עכ"ל וקשה אימא מש"ה לא גזרו דבר"ה גופי לא הוי אלא מדרבנן כמאן דאזיל לחינגא כמו שכתבו התוס' לקמן (דף נ"ד ע"ב) דהזוג בטיל אצל ספסר לארוג דלא הוי כמשאוי ולא אתי לאתוי ד' אמות ברה"ר משא"כ מרדעת כשאינה קשורה יש לגזור בחצר אטו רה"ר דילמא אתי לאתוי ד' אמות ברה"ר ויש ליישב דסתמא קתני בזוג מטיילת עמו בחצר אפילו לא ארוג דמכ"מ לא גזרינן אטו רה"ר וצריכא טעמא דחיננא דאסו' לצאת לרה"ר אפילו כשהזוג אריג וק"ל: