מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
פסחים · דף פד:
בגמרא אלא שבירת העצם בנא איכא בנייהו מאן דאמר כשר הא כשר היא ומאן דאמר ראוי לאכילה השתא אין ראוי לאכילה ר"נ ב"י אמר כל כה"ג יש בו משום שבירת עצם מאי טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי לי' ואכיל לי' ע"כ וקשה לי הא אכתי י"ל איכא בנייהו שבירת העצם במבושל מאן דאמר כשר הא כשר ולמאן דאמר אין ראוי לאכילה השתא אין ראוי לאכילה ומאי תאמר דהא חזי לאכילה דמטוי לי' ואכיל הא אסקינא לעיל בסוף פ' כל שעה (דף מ"א) בשלו ואח"כ צלאו חייב וניחא לי' דכל זה התם לרבנן דדרשי ובשל מבושל להך דרשא אבל רבי דדריש בישול מבושל לשאר משקין באמת בשלו ואח"כ צלאו פטור והכא בשמעתין מאן דדריש ראוי לאכילה היא רבי וא"כ לדידי' ראוי לאכילה דמטוי לי' ואכיל ומזה נסתר תירוץ של הלחם משנה בפ' שמנה דה"ל קרבן פסח שפסק הרמב"ם צלי קדר חייב וצלאו ואח"כ בשלו נמי חייב חד כרבנן וחד כרבי ותירוץ דפסק כרבי אלא בצלאו ואח"כ בשלו מחייב כר"י דסבר בשיל מבושל לענין ברכה ע"ש ומה יענה בזה שהרמב"ם מחייב בשלו ואח"כ צלאו חייב ואי כרבי ע"כ מוכח דהיא סבר פטור לפי מה שהוכחתי אלא ע"כ צ"ל כתי' כ"מ שם ודו"ק: