אור ברסלב
מנחת נתנאל פסחים › דף לח.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

פסחים · דף לח.

דף לו:

בתוס' ד"ה נאכלים בנוב וגבעון הקשה ר"נ א"כ היכא ממעט ביכורים מבכל מושבות הא ביכורים הוי חובה הקבועה להם זמן כו' א"כ קריבים בנוב וגבעון כמו פסחים שהי' קריבין לכ"ע עכ"ל עיין מהרש"א שתמה בזה ומה שתירץ בזה היא דוחק גדול ואינו אלא דברי נביאות שאזלו בשיטת תוס' בזבחים. הלא תוס' (בדל"ו) לא ס"ל כתי' תוס' שם בזבחים ולא הוי לר"נ לסתום אלא לפרש בתחילה פרש"י שם בזבחים וע"ז לקבוע קושיתם ונראה כוונת תוס' להקשות מנ"ל דחלות תודה נאכלות בנוב וגבעון ודלא כר"ש אדרבה חלות תודה איכא למימר דאינה נאכלות וכר' אלא דביכורים כיון דקבוע להם זמן נאכלות בנוב וגבעון אף גם לר"ש וא"כ לא קשה ותיפוק לי' דאין נאכלות בכל מושבות אי לא כתיב ושמרתם ה"א מושבותיכם אתי ללחמי תודה אבל ביכורים הי' לו היתר בכל מושבות בזמן נוב וגבעון אף שהתוס' כאן בפסחים לא ס"ל הך סברת תוס' בזבחים אלא אף שבזמן נוב וגבעון נאכלות בכל מושבות מ"מ ממעטינן בזמן ב"ט מבכל מושבות עכ"ז מ"מ אי לא כתיב אלא חד קרא מוקמינן לה במסתבר טפי והיינו לחמי תודה דוקא שלא הי' נאכל מעולם בכל מושבות אף בזמן נוב וגבעון משא"כ מעשר ולכך כתיב ושמרתם למעט לחמי תודה וע"כ איתר מושבותיכם למעט ביכורים בזמן ב"ע ודו"ק היטב:

ברש"י ד"ה אף מעשר שני כו' מחיצה ללקוט מדרבנן ע"כ ונראה דכוונת רש"י דס"ל אפי' כמ"ד לקלוט מדרבנן ואצטריך ר"א שיכול לפדותו אפי' בירושלים כמו שכתבו תוס' אבל למ"ד לקלוט דאורייתא פשיטא דלק"מ וק"ל בתוס' ד"ה פרט לחלוט וכו' עד דאי נמי דהדר אפי' בתנור ר"ל דאיכא למימר דהכא איירי בבלילתו רכה כדלקמן אלא דקרינא לחם כיון דהדר אפי' בתנור וליכא למימר דהכא ולקמן מיירי בבילתו עבה דהא בבליתו עבה כ"ע מודי דחייב בחלה כמ"ש התוס' לקמן בשמעתין וע"ז סמכי תוס' קושיתם לכאן מהאי דהחולץ וצ"ל דבהחולץ מיירי בבלילתו רכה לכך מיקרי לחם עוני וא"כ תו ליכא לן למימר דהכי נמי איירי בבלילתו רכה דא"כ הוי לחם עוני וזה שדייק תוס'. אך קשה מהא דאמרינן בהחולץ ר"ל אך קשה לתירץ שני וז"פ:

בתוס' ד"ה חלות תודה ורקיקי נזיר וכו' הפי' שאין נעשה לאכול בכל מושבות ולאכול באנינות עכ"ל אע"ג דאינו במשמעות לחם עוני מבכל מושבות כך מ"מ פריך ה"ל להסמיך אקרא דמשתמרת מקשין העולם הא ודאי ניחא לר' יוסף דאית לי' האי דרשה ג"כ אבל לרבה מאי פריך דמלחם עוני ליכא למילף אלא אחר שנשחט הפסח וי"ל דודאי הקושית המקשן אליבא דכ"ע בין לרבה ור' יוסף דהא ודאי קשה לרבה מהך ברייתא דתני' כוותי' דר' יוסף בשלמא ר' יוסף ס"ל ג"כ דרשה דרבה אלא לרבה מי ניחא. אלא לפי מה שהוקשו תוס' דמיירי שלא נשחט הזבח א"כ הברייתא חוקי רבה בנשחט עליהן הזבח ולא סגי בהלימוד מקרא דושמרתם דס"ל להברייתא דאסור אפי' אי אכוון לשם מצה ולשם תודה משא"כ במתני' מוקי רבה בלא נשחט עליהן הזבח מפיק מקרא דשמרתם אי אכוון לשם תודה אבל אי אכוון נמי לשם מצה לא עלה על דעת רבה לאסור ולפרש הקרא ושמרתם וקרא שבעת ימים שיהי' שמור לשם מצה שבעה שזה דוחק בעינו ולפ"ז פריך ותיפוק לי' מלחם עוני ולרבה קשה מלחם עוני מברייתא דת"כ דר' יוסף וליכא למימר דברייתא איירי בנשחט הזבח הא ליכא למימר הכי דא"כ תיפוק לי' מלחם עוני ודוק היטב: בא"ד והא דלא פריך שאין נעשה לשם מצתכם קושיתם אליבא דרב אסי דס"ל אע"ג שיש לו היתר אכילה מ"מ לא מקרי לכם גבי אתרוג אבל לר' חייא בר אבין דס"ל במס' סוכה גבי אתרוג כיון דיש לו היתר אכילה לכם קרינן בי' א"כ הדין חלות תודה ורקיקי נזיר נמי יש לו היתר אכילה ומצתכם קרי בי' וק"ל:

בד"ה אתי' לחם לחם וכו' עד ונטל ממנו כבר תרומה ומעשר ראשון לשון מהרש"א ובברייתא נמי קתני ולא ניטל ממנו מעשר שני והתוס' לא הזכירו בדבריהם משום דלרבנן דפליגי אדר"א הוי מעשר שני שלו ואימעט שפיר מלכם ע"כ טעות נפל בספרים וכצ"ל הוי מעשר שני שלו וליכא למעט מלכם וברייתא דלעיל אתי' כרבנן ולא כר"מ וק"ל:

בתוס' ד"ה או דילמא תימא לר"י כו' עד ואמאי אצטריך לאוקמי לעיל כר"א ע"כ. ויש לדקדק דהתלמוד ג"כ מסופק אי אמרינן תרי הואיל ואי הוי אמרינן דמע"ש מותר דהועיל לא העלוהו לירושלים א"כ חלות מעשר אסור דהוי תרי הואיל. וטעות היא דלטעם הואיל ולא העלוהו יש להתיר ג"כ חלות מע"ש דכיון דלא העלוהו יכול לפדות ונאכל בכל מושבתיכם וק"ל: בגמ' כי תיבעי לך אליבא דר"ע כו' אע"ג דאליבא דר' יוסי הגלילי מוכח דאמרינן הואל ואלו לא קרא שם. דאלת"ה קשה מנ"ל לאוקמי הקרא דלחם עוני למעשר שני אימא מצה ריבה למע"ש דיש לה היתר כר"א וקרא לחם עוני אתי' לחלת מעשר שני אע"כ צ"ל כיון דמעשר ני מותר חלה ג"כ מותר מטעם הואיל לא קרא שם חלה מ"מ מבעי' לי' לר"ע ודוחק וק"ל:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה