מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
נדרים · דף ב:
בגמ' מי קתני ידות ולא חסורי קמחסרי כתבו התוס' וצ"ע כי מתחלה הי' קשה להגיה ברישא שאין אדם מחסר בריש דבריו ועתה מגי' וכן בר"ן דחק הרבה לישב זה ולא עלתה בידו כרצונו. ונראה לישב ע"פ מה שהקשו תוס' והא דמשני משים דנדר ושבועה גבי הדדי כתובים ואיידי דתני רישא תרתי אע"ג דבנזיר כתיב כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר מ"מ עיקר פרשת נדרים לאו התם כתיב' ע"כ. אמנם נראה אי פתח תנא כל ידות נדרים כנדרים משמע דעיקר התנא אשמועינן דידות נדרים כנדרים והוא נלמוד מלנדור נדר ונזיר איתקש בהך קרא א"כ קשה הי"ל בנזיר לשנות ג"כ כל ידות נדרים כנדרים וכו' ואיידי דתני תרתי הו"ל למתני כולה איברא למאן דאמר דיליף ידות נדרים מכל היוצא מפיו יעשו לק"מ. א"כ מתחלת הסוגי' הקשה לאינך מ"ד דיליף מהיקש' דידות נדרים ונזירות כגופן לכך פריך שפיר לפרש כנויין ברישא וליכא למימר תני ידות ברישא דא"כ תקשי לך בנזיר הו"ל ג"כ ליתני כולהו אבל אחר שפריך אלא למ"ד לשון שבדו להם חכמים מאי איכא למימר שפיר משני תני ידות בריש' כו' יש לומר דהך מ"ד דס"ל דמפיק ידות מכל היוצ' כאית תנא במערב' ודו"ק היטב: