מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
כתובות · דף צד:
בגמרא וכי קנה מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלה ולפי מ"ש הב"י בסי' צ"ג דאם היא אינו טוענת מכירתו קיימת ואנן לא טענינין לה א"כ מאי פריך אימא המתני' איירי דלא טענה אלא התנא הדין מלתא חוזר חלילה אתי לאשמועינן ונראה דודאי מרישא נוכל לדחות אלא דמ"מ קשה מסיפא דקתני וכן אשה ובעלת חוב ושתי לקוחות וכתבה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ולפי פי' מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה וכן בע"ח שאשמעינן בסיפא דלא יכול לוקח ראשון לומר שבדבריך הי' מגיע לי הפסד דבבא דסיפא איירי בגרושה בשעת גביית כתובתה והי' לבעל מטלטלין ואי לא סלקו ידו מלוקח שני צריך ליתן עיניו במטלטלין אמנם כן דסלקא ידו מלוקח אחרון הלוקח ראשון נתן דעתו ועינו על קרקע של לוקח אחרון מ"מ היא יכולה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי וכן תאמר היא לו אמאי לא תפסת מטלטלין דהא אין בטחונך על קרקע של לוקח שני מאחר שאוכל אני לומר נחת רוח עשיתי לבעלי איך לא יראת שאני ומשני בגרושה רישא וסיפא איירי בשעה שהי' כותבות ללוקח דין ודברים אין לי עמך היתה גרושה וד"ה ור"א לא ניחא לי' לאוקמינן המתני' בגרושה אע"ג דלר"א כפי' מהרש"א עדיין צריכין לאוקמי הסיפא בגרושה היינו בשעת גבי' אבל לא בשעת אמירה וק"ל:
בתוס' בד"ה הא ר"מ וכו' הו"ל למימר כולה ר"י היא ובשני לקוחות דוקא אמר ר"י יכולה שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל בחד לוקח לא ע"כ כלומר מתני' דהכא איירי בחד לוקח ויש לדקדק הא עדיין מסיפא קשה אשת בעלת חוב ושתי לקוחות תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ואין לומר דהסיפא איכא לשנויי בלקחה מהאשה תחלה חדא דלשון וכן הוא דחוק ועוד א"כ הדרא קושי' לדוכתי' מאי פריך תימא נחת רוח ואם היא לא טוענת אנן לא טענינן לה ומסיפא נמי ליכא פירכא דאיירי בלקח מהאשה תחלה וצ"ל דעיקר רבותא דרבי דהא כבר ראינו שלא חתמו לראשון זה הוא בברייתא דקתני לראשון ולא חותמין לו אבל במתני' בבבא דסיפא איכא לאוקמי שלא שאל ממנה לחתמה לו וק"ל:
בגמרא ואי ס"ד אישתדיף בני חרי טריף ממשעבדי נהי דאבדה כתובתה ישנה מראשון מיהו תגבה. ויש לדקדק מאי פריך אימא הברייתא איירי בחד שדה כתב לראשון ולא חתמי לי' ונתבטל המקח וחור מכר הבעל לאותו שדה לשני וחתמה לו וי"ל דא"כ אמאי תני בברייתא בתרי גברא הוי לי' למימר בחד אדם דמתבטל המקח כי היכי דלא נטעי לומר דברייתא איירי בשני שדות ומיהו אבדה כתובה אפילו מראשון דאישתדיף בני חורין אינו גובה ממשעבדי אלא האמת הוא היכא דאישתדיף בני חרי טרפי ממשעבדי ודו"ק: ע"ב בתוס' וכן בע"ח וכו' וכיון שאין לשני' כ"כ פסידא וכו' עיין מהרש"א מ"ש מה שאין כן בבע"ח מלוקח דאיכא פסידא טפי ללוקח אף בחיי המוכר עכ"ל כונתו דהלוקח ראשון יאמר להאשה שבדבריך אתה גרמת לי היזק דבבא דסיפא איירי בגרושה בשטת גביית כתובתה דאי מיתמי לא משתעבדי לבע"ח מטלטלי והי' לו לבעל מטלטלין דאי לא סלקא ידה מזה מלוקח שני הי' נותן עיניו במטלטלין אמנם כן דסלקה ידה מלוקח שני הלוקח ראשון נתן דעתו מלבו על קרקע של לוקח שני ודו"ק: