מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
כתובות · דף כג.
בתוס' ד"ה מ"ש רישא ומ"ש סיפא וא"ת וכו' וי"ל וכו' וי"מ כיון דלא מפליג בין באי עדים עד של"א נשאת וכו' ע"כ ובמהרש"א צ"ע ומאי קושיא דהא הך ברייתא אתי' בפשטות ככ"ע דלא איירי בנשאת לאחד מן העדים וכו' ע"ש. ולי נראה ליישב דהא ודאי לתירץ ראשון שבתוס' קשה דמרישא לחוד ה"ל למפרך אמאי לא תצא כיון דספיקא דרבנן היא ומאי פריך מ"ש מסיפא ובתירץ שני קשה דבסיפא לחוד ה"ל למפרך אמאי תצא דהא לרבנן לא תצא ומפני כך אני אומר דהך דיש מפרשים סיומא דתירץ ראשון היא ובהכי ניחא דמרישא לחוד לא הוי מצי למפרך דה"א דאיירי בנשאת לאחד מהעדים דאתי' כרבנן ומשו"ה לא תצא ובסיפא לחוד כ"כ לא קשה דה"א דאיירי כשנשאת לאתר ובקושיית מהרש"א דבהא מודים רבנן ומשו"ה פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ממ"נ אי איירי בנשאת לאחד מעדים אפי' בנתגרשה הל"ל לא תצא ואי איירי בנשאת לאחר אפי' בנתקדשה הל"ל תצא ובזה מיושב היטב קושיית מהרש"א ודו"ק: