מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
כתובות · דף יט.
בגמ' אמר ר"ח קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמי שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר הנה בספר חידושי הרא"ה אנחית לן חדא דר"ח ידע מהא דתני' בתוספתא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות ושפיכת דמים ר"מ אומר אף הגזל איברא איתקף לן א"כ מאי פריך רבא לר"ח וכל מה שתירץ הרא"ה בזה דחוקים למי שמעינן שם. והנראה בזה דרבא ס"ל הא דאמר ר"מ אף הגזל היינו בכל המצות צריך לעבור ולא יהרג וחי בהם כתיב אבל בגזל ס"ל לר"מ אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ליהרג ולא לעבור רשאי וזה הוכיח רבא השתא אולי אתי לקמן לאמלוכי אמרינן להו חתימו ואל תהרגו דקיי"ל כרבנן ואם נאמר דלר"מ ס"ל דבגזל יהרג ואל יעבור אינהו פליגי בסברת הפוכות אלא ש"מ דלא פליגי חכמים ור"מ אלא דלרבנן בגזל יעבור ואל יהרג ולר"מ אם רוצה להרג ולא לעבור רשאי ודו"ק:
בתוס' ד"ה חזקה וצ"ע דבעי היא בפ' קמא דבבא בתרא ולא אפשיטא ע"כ וקשה לי דהא לפי מה דמסיק טעמי' דר"מ כדר' הונא א"כ נוכל לומר לר"מ דאמרינן מיגו במקום חזקה וא"כ יש לנו לומר דהבעי' קאי במסקנא לר"מ ולכאורה אמרתי דתמיהתם שצריכין לומר דהאי בעי לא קאי לרבנן דר"מ אבל קשה דהא בפ' מי שמת מהפכין לי' ר' מאיר אומר נאמנין ות"ק ס"ל אין נאמנין דס"ל כר' הונא במודה בשטר דאין צריך לקיימו א"כ אין לנו הכרע דס"ל דלא אמרינן מיגו במקום חזקה וא"כ וודאי שפיר איבעי להו שם בב"ב אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו וי"ל דקושיים היא עכ"פ להך תנא דס"ל נאמנין אפילו בפסולי עדות וקטנים מטעם מיגו אפילו במקום חזקה א"כ מהיכי תיתי לן לומר דלאידך תנא ס"ל דלא אמרינן מיגו במקום חזקה ולהמציא לנו מחלוקת זרה ודו"ק:
בתוס' ד"ה טעמי' דר"מ כדר' הונא וכו' וקשה לר"י דא"כ ליפליגי בלא עדים בלוה גופא הואיל וטעמייהו היא בלוה עכ"ל י"ל מאי קושיא ואי הוי פליגי בלוה ה"א בערים כשאמרו העדים פסולי עדות אי קטנים היינו דרבנן מודי לר"מ דאינן נאמנים דבלוה גופא אמרינן מיגו אבל בעדים מלוה גופא מידק דייק והוי מיגו במקום חזקה ונראה בדבריהם שהי' להם בפי' רש"י כמו שהביא בחידושי הרא"ה דע"כ לא אמר ר' הונא אלא בלוה אבל בעדים ר"ל דאין לוה מודה אלא העדים אמרו כתב ידינו היא זה אלא פסולי עדות וקטנים ואנוסים היינו אפי' ר"מ מודה לרבנן ע"כ. ולפ"ז המתני' דקתני העדים שאמרו כתב ידינו וכו' הרי אלו נאמנים אתי' לכ"ע ובברייתא דפליג ר"מ היינו שהלוה מודה כיון דלא נתקיים ע"פ העדים ס"ל לר"מ דאינו נאמנים וא"כ מקשין תוס' שפיר ליפליגי בברייתא בלוה גופא וכ"ת דלא הוי ידעינן כשלוה מודה ועדים אמרו פסולי עדות וקטנים היינו דחכמים ס"ל דנאמנים דהוי מיגו במקום חזקה ז"א דהא מילתא שמעינן כבר במתני' בעדים דקתני הרי אלו נאמנים וכ"ז לשיטת רש"י אבל לפי' ר"י ור"ת דלא פליגי בברייתא בלוה מודה כ"א בעדים גופייהו אומרים כתב ידינו היא זה ופסולי עדות היינו וטעמא דר"מ כמו שאמר ר' הונא דלא אמרינן מיגו דשטר בלוה הכא נמי אומר בעדים אתי' מתני' דלא כר"מ וע"כ צ"ל דבברייתא לא סמיך אתנא דמתניתין שהברייתא נישנית קודם דאלת"ה אמאי קתני תו וחכמים אומרים נאמנים כיון דהברייתא והמתני' בחד גונא איירי ומעתה אין מקום לקושיית המהרש"א במה שכתבו תוס' בסמוך ד"ה אימא דר"נ אין נראה לו לחלק אמאי לא פליג בלוה גופא דאיכא למימר פשיטות תוס' דקושייתנו דאי הוי פליגי בלוה ה"א בעדים רבנן מודי לר"מ דאינם נאמנים דהוה מיגו במקום חזקה ודו"ק:
בתוס' ד"ה מודה בשטר וכו' וי"ל דשמא ירא לוה לומר מזויף פן יכחישיהו וליכא מיגו עכ"ל ולפי' ר"י ור"ת בדיבור הקודם צ"ל דיראו העדים לשתוק פן יכחישיהו עדים אחרים ויקיימו השטר א"כ תו אינם נאמנים לומר אנוסים היינו משו"ה מקדימין לומר כתב ידינו היא זה ואנוסים היינו ואי אתי' עדים אחרים אח"כ מ"מ ה"ל תרי ותרי וק"ל: