מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
כתובות · דף ד.
ובפ' אלו נערות דף ל"ו ע"א: בתוס' ד"ה הדר בי' רבא מהאי אבל מהא לא בעי למימר דהדר וכו' וא"ת מנ"ל וכו' נאמר שחזר בו ממה שאמר לא הכיר בה לר"מ מאתים אלא נפרש לא הכיר בה מנה וכו' וי"ל כדפי' הקונטרס לעיל וכו' עכ"ל. ויש לתמוה אמאי העמידו דבריהם הכא הל"ל להקשות תיכף אדברי רבא דאמר בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לר"מ מאתיים ולרבנן לא כלום ולא הכיר נאמר לר"מ לא הכיר בה מנה כדי שלא יהי' פלוגתא רחוקה וע"כ צ"ל כפי' רש"י דאין זה סברא דאי חשיב מקח טעות לא יהי' כלום ואי לאו מקח טעות היא למה לא יהי' לה מאתים א"כ ארבא בתר דהדר נמי ל"ק כתירוצם ואמרתי לישב זה ע"פ מה שהקשתי שאין מקום לקושיית תוס' לומר לר"מ לא הכיר בה מנה דרבא ידע מהך ברייתא דלקמן דקתני החרשת והשוטה אין להם טענת בתולים וכמו שפי' ר"י לקמן לפי שבחזקת מוכת עץ היא דחבוטא מחבטן הא מ"מ יש להם טענות בתולים במנה שני' אלא ע"כ לר"מ בלא הכיר בה מאתיים ואתי' ברייתא כר"מ משי"ה אין אין להם טענות בתולים דבחזקת מוכת עץ היא ויש לדחות דאיכא למימר מכח סברת חביטו מחבט אמרינן בחזקת מוכת עץ נשאת והוי כמו הכיר בה דלר"מ אית לה מאתים:
אמנם יש לאלקי מילין דאיכא למימר דרבא ידע מאידך ברייתא דקתני החרשת והשוטה יש להם טענות בתילים וא"כ קשה הברייתות אהדדי ולא ניחא לי' בשינוי' דר' ששת הא ר"ג והא ר"י דא"כ צ"ל דלר"י, לא ס"ל הך סברא דחבוטי מחבט ור"ג אית לי' הך סברא ופליגי במציאות וזה דוחק גדול וע"כ צ"ל כתירץ הרשב"א הא דקתני אין להם טענת בתולים כר"מ דאמר בהכיר בה מאתים והא דקתני יש להם טענות בתולים כרבנן דאמרו כתובתן מנה וקשה הא לא הוי דומיא דאיילונית ומשו"ה הוכיח רבא לומר דלר"מ בלא הכיר מאתים ולרבנן לא כלום וא"כ ל"ק הברייתות דיש לתרץ הא ר"מ והא רבנן דבלא הכיר לא כלום כמו באיילונית וא"כ קידם חזרה דאמר רבא לר"מ מאתים ולרבנן לא כלום ל"ק קושיית רש"י דנאמר לר"מ לא הכיר בה מנה ויש לתרץ כמו שאמרנו אבל השתא בתר דהדר רבא ואמר לרבנן לא הכיר בה מנה וכינסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה לית לה ולא כלום א"כ אף אם תאמר דלר"מ מאתים בלא הכיר בה והך ברייתא דקתני יש להם טענות בתולים אתי' כרבנן עדיין קשה הא לא הוי דומיא דאיילונית וע"כ צ"ל דלא חש להאי דומיא א"כ קשה נאמר לר"מ בלא הכיר בה מנה והברייתות יש לאוקמיא מכח סברת חבוטי מחבט הוי כמו הכיר בה והא כר"מ והא כרבנן דאמרי בהכיר בה מנה ודו"ק:
ועפ"ז מיושב ג"כ מה שהוכיחו התוס' בתחילה דלא הדר מהאי דלעיל ובתר הכי סמכו קושיית וא"ח. נאמר לר"מ דבלא הכיר בה מנה משום דאם הו"א כפי' דרבא חזר מתרווייהו וס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעילה ובלא הכיר בה דאית לה מנה כמו כן אין מקום לקושייתו כמו כמו שאמרנו דרבא הוכרח לומר בלא הכיר בה לר"מ מאתים כדי לתרץ הברייתות אהדדי ואי הוי מוקמינן הברייתא בהכיר בה אם כן הא דקתני יש להם טענות בתולים לא הוי דומיא דאיילונית דאם ר"מ סבר לי' בלא הכיר בה מנה ע"כ סבר לי' לרבנן בלא הכיר לא כלום דא"כ קשה מתניתין דלקמן היא אומרת מוכת עץ אני והיא אומר דרוסת איש את וטענתייהו במאי אע"כ לרבנן לא כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעילה לית לה ולא כלום א"כ אי איירי בהכיר בה דלרבנן אית לה מנה לא הוי דומיא לאיילונית משו"ה מפרש רבא דלר"מ בלא הכיר בה מאתים ולרבנן בלא הכיר בה מנה וכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה נמי אית לה מנה הוי שפיר דומיא דאיילונית ומ"ה הקדימו בדבריהם דרבא לא חזר מהאי דלעיל וכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה לית לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע ובלא הכיר בה לרבנן אית לה מנה א"כ עדיין השתא לא הוה דומיא דאיילונית אלא שמע מיני' דלא חש רבא להך סברא ומעתה הקשו שפיר ואם תאמר וכו' נאמר לר"מ בלא הכיר בה מנה ודו"ק: תוס' בא"ד וא"ת נאמר וכו' אלא נפרש לא הכיר בה מנה לר"מ עכ"ל יש לדקדק היאך ס"ד למימר אם כן הוי פליגי ר"מ ורבנן בתרתי בהכיר לר"מ מאתים ולרבנן מנה ובלא הכיר לר"מ מנה ולרבנן ולא כלים א"כ במתני' לא פליג ר"מ ורבנן במאתים ומנה והוא בהכיר בה אבל בלא הכיר בה לא מצינו בשום דוכתא דפליגי ר"מ ורבנן הוה לי' לתנא לאשמועינן פלוגתא דר"מ ורבנן בלא הכיר בה. אלא וודאי בלא הכיר בה ס"ל לר"מ מאתים ורבנן מנה ומתניתין סתמא קתני בין הכיר בה בין לא הכיר לר"מ מאתים ולחכמים מנה גם למימרא דרבא קודם חזרה בלא הכיר ס"ל לרבנן דלית לי' ולא כלום ולר"מ מאתים צריך לאשמועינן פלוגתתם בלא הכיר בה דזה ידעינן מן הסברא כיון דלר"מ בהכיר מאתים דדמי לבוגרת אם כן היא הדין בלא הכיר בה ורבנן דס"ל במנה דדמי' לבעילה א"כ בלא הכיר בה לית לה ולא כלום דדמי' לכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה א"כ ליכא למימר דס"ל לר"מ בלא הכיר בה מנה ולרבנן ולא כלום ודאי ה"ל לתנא לאשמועינן בשום דוכתא פלוגתא ר"מ ורבנן דהא בלא הכיר בה ס"ל לר"מ מנה ובהכיר מאתים וזה לא ידעינן מן הסברא שיש לומר שקושית תוס' אזלא דהא וודאי לרבנן ידעינן בלא הכיר בה ולא כלום דדמיא לכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה וממילא נשמע לר"מ דבלא הכיר מנה דאי לר"מ מאתים הוי פלוגתא רחוקה. אמנם עדיין במקומי אני עומד שאין מקום לקושיית תוס' דניחא לי' לרבא לאוקמי פלוגתא דר"מ ורבנן בין הכיר ובין לא הכיר לר"מ מאתים ולרבנן מנה ומתני' איירי בין בהכיר ובין בלא הכיר אבל אם נאמר לר"מ מנה ולרבנן לא כלום ה"ל לתנא לאשמועינן בשום דוכת' פלוגתתן בלא הכיר וכ"ת ידעינן מסברא הא אפשר לומר לרבנן אע"ג דלענין הכיר מדמה לבעילה בלא הכיר לא הוי כמקח טעות כמ"ש התוס' סברא זו למסקנא וא"ת א"כ לרבא קודם חזרה נמי קשה הל"ל לאשמועינן פלוגתתן בלא הכיר דהא לפי מה שתרצתי אמאי לא הק' תוס' קושיתו וא"ת ארבא קודם חזרה משום דידע מהך ברייתא דלקמן דקושיא אהדדי וצריך לשנויי' הא ר"מ והא רבנו א"כ לדידי' שפיר ידעינן הפלוגתא דלר"מ מאתים ולרבנן ולא כלום מדקתני דומיא דאיילונית וא"כ קשה ממ"נ קיצור או סתירה בדברי תוס' ודו"ק: מנחת נתנאל על כתובות דף לו/א:
בתוס' ד"ה החרשת והשוטה וקשה לר"י וכו' ולר"י נראה לפרש הכי דאין להם טענות בתולים ולפי שבחזקת מוכת עץ היא ואע"ג דלכלהו נמי חביטא מחבטן וכו' אבל הני הנך חרשות דלא מצי אמרו בחזקת מוכת עץ נשאת עכ"ל. והנה הרב מהרש"א דחק בזה לתרץ לפי' ר"י קושיתו הא איתרע חזקה ועוד מקשין העולם כיון דת"ק נמי ס"ל הך סברא דחבוטי מחבט אמאי יש להסומא טענת בתולים וביותר קשה דה"ל לתוס' לפרש הסוגי' דלפי' ר"י הא דמשני ר' ששת הא ר"ג והא ר"י היינו פלוגתתן בהיא אומרת מוכת עץ אני והוא אמר לא כי דרוסה איש את ולא ה"ל למסתם דבריהם ע"כ הנראה בכוונת תוס' דודאי היא דמשני ר' ששת הא ר"ג והא ר"י היינו במאי דפליגי במשארסתני נאנסתי כמו שפי' רש"י אלא שחדשו דבחרשת ושוטה בחזקת מוכת עץ נינהו וכיון שכן אין מקום לקושיתו לפי' רש"י דהיכי טעינן לה הכי מספק דחזקת גופה אתרע כיון דהחרשת והשוטה י"ל שהיא מוכת עץ וא"כ משו"ה אין לה טענת בתולים משום ס"ס שמא מוכת עץ היא ואת"ל דלא מוכת עץ ובס"ס לא מפסדת כתובת' ולא אמרינן אוקי ממונא אחזקתו דס"ס אלימא מחזקת ממון כמ"ש התוס' בפ' קמא (דף ט' ע"ב) ד"ה אי למותב לה. והשתא אתי שפיר דבסומא ס"ל לת"ק דיש להם טענות בתולים דלא הוי אלא חד ספיקא משא"כ בחרשת ושוטה הוי ס"ס ומעתה ניחא מאוד הא דסתמי דבריהם ולא פרישו דהא ר"ג והא ר"י לענין פלוגתא דמוכת עץ דתוס' דהכא אזלי בשיטת תוס' לשינוי קמא בדיבור הנזכר דמשמע שם דר"י נמי ס"ל הך סברא דחבוטי מחבט ומ"מ ס"ל ר"י דאינה נאמנת אע"ג דהוי ס"ם ספק מוכת עץ ואת"ל דדרוסת איש אימור תחתיו נאנסה דספק באונס לא חשיב ספק דאימר קודם נתארסה נאנסה וכוונתם נגד ספק דאונס יש שתי ספיקות להפסיד כתובתה אימר ברצון אימר אינו תחתיו משא"כ הכא בחרשת ושוטה הוי ספק דאונס ספק גמור דה"א אין רצון בחרשת ושוטה ואנן טעינן להו שלא להפסיד כתובתן מטעם ס"ס חדא שמא מוכת עץ היא ואת"ל לאו מוכת עץ שמא לאחר אירוסין נאנסה ודו"ק. וכיון שזכינו לדין ק' ראשונה במקומה עומדת אמאי לא הקשו תוס' לר"מ נאמר בלא הכיר בה מנה אדרבא קודם חזרה ומה שענינו ואמרנו דהוי קשה לי' לרבא הברייתות אהדדי לא ניחא לי' לשנוי' הא ר"ג והא ר"י לענין מוכת עץ דא"כ צ"ל דלא ס"ל לר"י הך סברא דחבוטי ופליגי במציאות וזה דוחק אבל השתא לפי מה שפרשתי כוונת תוס' אמרינן דבין ר"ג ובין ר"י כלהו ס"ל חבוטי מחבט אלא הא ר"ג ס"ל במשארסתני נאנסתי נאמנת הוי לידי' ס"ס ולר"י דאמר לא מפ' אנו חיין לא הוי ס"ס א"כ הברייתא נוכל לתרץ הא ר"ג והא ר"י ודו"ק:
ברמב"ם פי"א מהל' אשות אבל חרשת ושוטה לא תיקנו לה רבנן כתובה וכו'. והיא תלמוד ערוך ביבמות (דף קי"ג ע"א) ומקשה בס' לח"מ דהיא נגד ש"ס דכתובות דפריך ברייתות אהדדי דקתני חרשות ושוטה יש להם טענת בתולים ובאינך תני דאין להם טענת בתולים ומשני הא ר"ג והא ר"י דמשמע דלענין להפסיד כתובתה איירי דומיא דפלוגתא דר"ג ור"י וכמו בכלהו הש"ס בטענת בתולים קאי לענין ממון להפסיד כתובתה והניח בצ"ע וכן בספר בית שמואל וישבתי עפ"י האמת דהנך ברייתות איירי שהי' חרשת ושוטה ונתפקחו ונשתפו בשעת אירוסין דיש להם כתובה וק"ל אבל לפי מה שכתבתי בהבנת תוס' ע"כ צ"ל דהיתה שוטה וחרשת אפי' בשעת אירוסין דאלת"ה לא הוי ס"ס דספק אונס לא חשוב ספק דנגד ספק אונס יש ס"ס אימא ברצון ואימא אינו תחתיו וזה דוחק לומר שהיתה בשעת אירוסין שוטות אלא דביום חופתן נתפקחו מ"מ אני במקומי עומד דיש לומר דאיירי הנך ברייתות בחרשת ושוטה כשכתב לה כתובה אלא שהרב בעל לח"מ מיאן בזה דהרמב"ם כתב באותו פרק כל מי שאין לה כתובה מתקנת חכמים אע"פ שכתב לה לית לה טענות בתולים וע"כ צ"ל לשיטות הרמב"ם כמו שכתבתי דאיירי בחרשת ונתפקחה אבל לפי' תוס' שפיר יש לנו לאוקמי הנך ברייתות בדכתב לה ודו"ק: בא"ד והרשב"א הקשה לפי' ר"י אמאי לא משני הא דקתני אין להם טענת בתולים כדר"מ והא דקתני יש להם טענת בתולים כרבנן עכ"ל וקשה הא מ"מ לענין קנס לא סגי בהאי תירוצא ואין לחלק בין קנם לטענת בתולים כמו שחילק במהרש"ל ע"ש הא לפי גירסת רוב ספרים פריך מקנס אטענת בתולים ולא ניחא לי' לחלק א"כ הכי נמי יש לתרץ קושיית הרשב"א דרב ששת לא ניחא לי' לחלק בין קנס לטענת בתולים ומשו"ה הוכרח לאוקמי הא כר"ג הא ר"י ע"כ קושית מהרש"א בתוספת ביאור קצת. ונ"ל ליישב קושית מהרש"א דוודאי יש לחלק בין קנס לטענת בתולים כסברת מהרש"ל ולפי גירסת רוב ספרים הכי פירושו דבריטב"א כתיבת יד כתב הא דקתני יש להם קנס היינו קונסין אותה להפסיד כתובתה וא"כ י"ל שפריך שפיר אלא שיש לבעל דין לחלוק מנ"ל להקשות אימא הא דקתני יש להם קנס היינו קנס של חמשים כסף כחו בכולו הש"ס ומנ"ל למיפרך בפירוש דחוק. ואמינא דהוכחת המקשן ע"כ קנס להפסיד כתובתה הוא דהא באידך ברייתא קתני חרשת ושוטה אין להם טענת בתולים מטעם שמחזיקין אותה בטענת מוכת עץ א"כ נשמע מן הדא דמוכת עץ יש להם קנס א"כ אמאי קתני חרשת ושוטה יש להם קנס ה"ל למיתני רבותא יותר מוכת עץ יש להם קנס א"כ פשיטא דחרשת ושוטה יש להם אלא ע"כ דהא קנס איירי בקנס כתובתה משו"ה לא תני מוכת עץ א"כ פריך שפיר דבאידך ברייתא תני דאין להם טענת בתולים. כל זה לפי' ר"י אבל לפי' רש"י א"א לקיים רוב גירסת הספרים ומנ"ל להקשות אימא קנס ממש הוא והא דלא תני מוכת עץ דמוכת עץ אין להם קנס וחרשת ושוטה לא מחזקינן כמוכת עץ והא דאין להם טענת בתולים דטעינן להן שמא לאחר אירוסין נאנסה ודו"ק ורבים חתרו בדיבור זה וילאו למצוא פתח וד' האיר עיני: