מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
גיטין · דף פב:
בר"ן במתני' וכי תנן התם בכל הכנוין וכו' ומהני ולא כמשביע בשמי' ובארץ עכ"ל וכן הא דמשני בריש שבועות הדינים אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי ר"ל שבועת סתם ולמיעטא בשמים ובארץ ודוחק וק"ל. שם אפי' לר"ל דאמר לשון שבדו להם חכמים הרי הם ג"כ כנדר גמור מדאוריית' הכי נמי משמע בריש נזיר וכו' הו"ל למימר הניחא לר"י אלא לריש לקיש מאי איכא למימר וכו' עכ"ל ונראה בשמעתין ומקשה הניח' למ"ד לר"י אלא למ"ד לשון שבדו חכמים מא"ל משום דמשני ידות דאתיין מדרש' א"כ למ"ד לשין שבדו כנויי נמי אתי' מדרשא אע"ג דלא גרע הסכמתן מהסכמת האומות מ"מ מדרש חכמים הוא שלא יוציא שם שמים לבטלה. משא"כ בריש נזיר דמשני עיקר קרבן תני ברישא ודאי אפי' למ"ד לשון שבדו מ"מ נמי מדאוריית' לענין קרבן היא כיון שתקנו חכמים לשון זה הוא גומר בלבו לנדר ומביא קרבן על נזירתו ולא הוי חולין בעזרה. ובתוס' אומר בשם רב אילא דבירושלמי משמע דלמ"ד לשין שבדו חכמים אינו חייב בכינוי אלא מלקות ולא קרבן וזה נגד ש"ס שלנו דמשני התם בנזיר תנא קפתח בעיקר קרבן ואי ס"ל דלישנא שבדי אינו מחויב קרבן ה"ל לאקשויי הניח' לר"י אלא לר"ל הא איני חייב קרבן וק"ל וכ"כ הר"ן לקמן (דף ו') בד"ה מודה ר"ע: