אור ברסלב
מנחת נתנאל גיטין › דף יט.

מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל

גיטין · דף יט.

דף יח.

בתוס' ד"ה והא לאו וכו' עד ותיפוק לי' וכו' ומה צריך נמי לאתויי ברייתא דנכרי פסול כו' וכתב מהרש"א ק"ק אדרבא מאי מקשי מברייתא דילמא משו"ה הנכרי פסול משום דלאו בני כריתות ע"כ ולק"מ דודאי כוונת התוס' כך היא דהמקשה ע"כ לא ס"ד לחלק בין גוי לחרש שוטה וקטן לענין כריתות דאל"כ מאי פריך מנכרי דלמא משו"ה פסול כיון דלאו בני כריתות הוא וע"כ צ"ל דס"ד דבחש"ו נמי שייך להקשות לאו בני כריתות וא"כ ודאי שפיר מקשין תוס' למה צריך לאתויי ברייתא דנכרי פסול תיכף אמתני' ה"ל להקשות אהכשר חש"ו הא לאו בני כריתות נינהו ודוק:

תוס' בא"ד ומהני אפי' בשוטה טפי מחליצה כו' כתב מהרש"א ומיהו מה שכתבו לפי' ראשון לחלק בין גדול עומד ע"ג לראיי' בעלמא קאי דלא תקשי מהך דחולין עכ"ל אף שלכאורה אין קשיא מגיטין כיון שהיא מדרבנן מהני גדול עומד על גביו משא"כ בחולין שהיא דאורייתא כוונתו דבחליצה משמע דכשר חרש וקטן דגדול עומד ע"ג אף שהיא דאורייתא ע"כ כתב דקאי נמי לפי' ראשון חילוק בין עומד ע"ג לבין ראיי' בעלמא אבל דבריו אינו מן ההכרח דהא שוטה לא מהני בחליצה משום שהיא דאורייתא דגרע מחרש וקטן וא"כ הך דאמר בחולין מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה כל כוחו מדתני שוטה כשר בעומד ע"ג אף שהיא דאורייתא וכך צריך לפרש נמי בפי' ראשון לפי מ"ש תוס' חילוק בין שוטה דגט ובין חליצה משום דכאן מוכחא מלתא כו' עכשיו אינו מן הצורך לחלק בין גדול עומד ע"ג לראיי' בעלמא דהוכחת דחולין לא בעי כוונה היא מדתני שוטה דכשר ודו"ק וזה ברור: בא"ד והא דנקט חרש שוטה וקטן ה"ה נכרי אי נמי כו' כתב מהרש"א מכאן עד סוף הדיבור מלתא באפי' נפשי' לכל הפרושים ע"כ והנה ודאי תירוץ א' ד"ה נכרי קאי לכל הפרושים אבל תו מה שכתב מהרש"א בתירוץ ב' דבר תימא היא דלפי' ראשון כל הסוגיא דהקשה והא לאו בני דיעה ס"ל לאוקמא מתני' כר"א ואוקמי ר"ה בגדול עומד ע"ג. אבל ר"מ ס"ל לר' הונא נמי דלא בעי עומד ע"ג דלא בעי כתיבה לשמה והא דאוקי בגדול עע"ג משום דסיפא דמכשירין ס"ל כר"א וא"כ מתני' אתי' כר"א ואליבי' ע"כ צריך לאוקמי בגדול עע"ג וא"כ איך אפשר לומר כתירץ ב' אליבא דר"נ דמשו"ה לא קתני נכרי במתני' משום דמתני' נמי אתי' כר"א ואליבא צריך עומד ע"ג ונכרי אדעתא דנפשא כעביד א"כ מאי האי דאמר ר"נ לאו מלתא היא דאמרי כו' הא אליבא דר"א נמי ע"כ בעי גדול עומד על גביו ומתני' נמי אתי' כוותי' והא דלר"מ אין צריך עומד ע"ג ומתני' נמי אתי' כוותי' זאת הסברא סבר נמי לר' הונא דאפשר לאוקמא כר"מ ובלא עומד על גביו אלא דמ"מ צריך לאוקמי בעומד ע"ג משום דמתני' אתי' נמי כר"א ואליבא ע"כ צריך עע"ג כמו כן השתא בתירוץ שני נמי צריך לפרש אליבא דר"נ וא"כ מאי מחלק ר"נ ור' הונא אלא ודאי דלרבא לפי' ראשון לא מוקמא מתני' כר"א רק אליבא דר"מ לחודא ובלא עע"ג ונקיט חש"ו ה"ה נכרי א"כ שפיר אמר הדר וכו' גם לפי' הב' אי אפשר להולמו תירץ הב' דכל כוונת תוס' בפי' הב' לתרץ קושית הסוגי דסתרי אהדדי חולין ויבמות לשמעתין בעינן עומד ע"ג ולא ניחא לתוס' בפי' ב' לחלק בין גט לחליצה דמוכח מלתא וכו' לכך מפרש דהסוגי דשמעתין קאי אליבא דר"מ ומדרבנן וע"ז משני דמהני גדול עומד על גביו כיון דהיא מדרבנן וא"כ איך אפשר לומר לר"נ הא דלא קתני במתני' נכרי דמתני' אתי' כר"א וא"כ ע"כ אליבא צ"ל דמהני גדול ע"ג. וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' הלא היא נגד הש"ס דחולין וא"כ ע"כ ליכא לקיים הך אי נמי אלא לפי' שלישי דסוגי' קאי אליבא דר"מ ומ"ד דאורייתא היא היא נמי אליבא דר"מ וזה פשוט וברור בכוונת תוס' ודוק:

תוכן העניינים

מנחת נתנאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה