מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
גיטין · דף יג.
בתוס' ד"ה מפני מה תקנו זמן וכו' עד ומיהו שמא לא יתרצה וכו' עיין מ"ש מהרש"א הוא דבר נפלא וכיון לאמיתו דלא כהמהרש"ל וברור הוא:
בתוס' ד"ה ור"ל אמר משום פירי וכו' עיין מה שהקשה מהרש"א לפי' הרשב"א ומתרץ שהבעל יפסיד אותה לומר שפשוט הי' והיא עשתה מקושר וכו' כ"ז היינו לקי' תוס' דגט מאוחר גובה מזמן הכתיבה ולא מזמן הכתוב אבל לפי תי' תוס' גט מאוחר אינו גובה אלא מזמן הכתוב בו א"כ אין לחוש לטענה זאת שהוא אומר פשוט היתה והוא עשתה מקושר דמקושר שכתב עדיו מתוכו אינו כשר אלא כמו פשיט מאוחר ואינו גובה אלא מזמן הקצוב בו וגם אינו מגורש שאינה רשאי לינשא אלא מזמן הכתוב בו. דאל"כ ניחוש אף לאחר שתקנו זמן לשמא יחפה כגון ע"ד משל שזינתה שנת ת"ע והוא יכתב להגט על זמן שנת תע"א ותעשה מזה הגט פשיט גט מקושר נמצא יהי' מגורשת מת"ע ובאמת אינה מגורשת אלא בתע"א אלא ודאי דגט מקושר שכתב עדים לתוכו אינו כשר אלא מפני שיכול לעשותו פשוט מאוחר ואינה מגורשת אלא מזמן הכתוב בו וזה ברור וזה שהקשתי לדעת הראב"ד דפסק דגט מאוחר כשר משעת נתינה אף שזמן הגט מאוחר ומוגרשת תיכף א"כ ודאי יש לחוש עדיין משום שמא יחפה וצ"ע להראב"ד וק"ל:
ע"ב בגמ' קסבר יש לבעל פירות משעת נתינה בחידושי הלכות מהדורא בתרא מקשה אמאי לא אמר בהיפוך קסבר יש לבעל פירות עד שעת כתובה וא"כ מ"ט דרבנן דפסלי במתני' אלא משום שמא יחפה ומתרץ דבגמרא סמך עצמה וידעה האמת להיפוך פלוגתת ר"י ור"ל ממילא סבר ר"י עד שעת נתינה ע"כ גם ר"ל קשי' אהדדי דר"ל א"א לומר דס"ל עד שעת נתינה. אבל אי קשי' לי הא קשי' מאי מקשי הא איפכא שמעינן להו ומשני איפוך רצ"ל איפוך בתרייתא הו"ל למימר לר"י דס"ל עד שעת כתיבה וא"כ מ"ט דרבנן דפסלי אע"כ משום יחפה ור"ל ס"ל עד שעת נתינה ואיכא למיחש שמא ישכור והולך אפי' אחר נתינה ורבנן דפסלי במתני' דהיא תגבה משעת כתיבה מלקוחות שלא כדין דיש לבעל פירות עד שעת נישואין והאי דפי' רש"י דכי אתי' למיטרף צריכא לאתויי סהדי אימת מטי גיטה לידה לא ס"ל לר"ל כמ"ש תוס' על פי' רש"י וגם סברת תוס' לא ס"ל לר"ש דתביא גיטה לב"ד כמו שרש"י ס"ל לזה לדוחק וסברא גרועה וא"כ הו"ל לש"ס לפרש הכי ול"צ להפך הברייתא שס"ל לר"י משער כתיבה ולר"ל משעת נתינה וצ"ל דוה באמת משני איפוך דרצ"ל כמו שהקשתי וליכא להקשות א"כ הו"ל למימר אלא איפוך כמו שהקשה הרא"ש על בעל העיטור דלדינא קאי בראשונה דר"י ס"ל משום שמא יחפה ור"ל משום פירי ואי הוי אמר אלא ה"א דמהפך ר"ל ור"י בדינא כמ"ש בעל העיטור ודו"ק. ועם זה מיושב מה שפסק רשב"ם בב"ב פ' מי שמת דיש לבעל פירות עד שעת כתיבה ותפסו עליו כל המחברים שפסק דלא כהלכתא כר"ל ולא כר"י ולפמ"ש פסק כהלכתא כר"י אליבא דאמת ודו"ק:
שם ע"א:
בגמ' לא דכ"ע הולך כזכי דמי פי' רש"י כלומר בעלמא הולך כזכי דמי ואם הי' במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר וכתבו תוס' אין נרא' דבמתנה אין הולך כזכי כדפי' לעיל היינו בדף י"ב ועיק' קושייתם לעיל מאי שלכאורה תמי' גדולה על רש"י מהא דגרסי' להדי' בריש השולח שליח מתנה כשליח הגט נפקא להולך אינו כזכי הרי להדי דשליח מתנה אינו כזכי וגם הרשב"א והרא"ש תפסו קו' זו על רש"י ובאמת לכאורה הוא תמי' גדולה על רש"י. ולבי אומר לי לתרץ דברי רש"י דלכאורה צריך להבין מה שהקשה הש"ס לימא הולך כזכי קמפלגי מ"ס הולך כזכי ושמואל סבר הולך לאו כזכי ומאי איכפת לן אי פליגי בזה ופשוט דכונת הגמ' שהקשה אי פליגי בהולך כזכי והלכתא כותי' דשמואל בדינא א"כ אפי' במלוה הולך אינו כזכי וא"כ קשה על אביי דאמר נקטינן שליח מתנה כשליח הגט עדיפא מיני' הי"ל לומר אפי' בשליח מלוה הוי כגט והולך לאו כזכי וע"ז ודאי שפיר משני לא דכ"ע הולך כזכי כלומר במתנה רצ"ל ודאי אי אמר אביי דשליח מלוה הוי כשליח הגט דהולך לאו כזכי ה"א במתנה הולך כזכי ומלוה ה"ט דחוזר משום דאמרינן מיגו דחייב באחריותו יכול נמי לחזור אבל לפי האמת דאמר תני' כוותי' דרב א"כ וודאי י"ל דפליגי רב ושמואל בהולך כזכי ואביי דאמר שליח מתנה כגט ולא אמר מלוה משום דפסיק כרב דתני' כותי' וא"כ לדידי' ודאי הולך כזכי גבי מלוה ודו"ק. והשתא מתורץ אמאי לא הקשה הש"ס מברייתא על שמואל דלפי מ"ש דלפי האמת פליגי בהולך כזכי ובהולך כזכי פליגי תנאי וא"כ שמואל מוקי להך ברייתא דתני' כוותי' דרב כמ"ד הולך כזכי ושמואל סבר מלוה ומתנה שוים וא"כ שמואל ס"ל כהך ברייתא דתני יחזיר למשלח וע"ז הקשה הגמ' לקמן תני חדא יחזור וכו' לימא בהא קמפלגי דמ"ס הולך כזכי ומ"ס לאו כזכי. וכונת המקשן אי נימא דפליגי בהא א"כ תקשי לשמואל מברייתא דתני' כוותי' דרב וליכא לתרץ דברייתא אתי' כמ"ד הולך כזכי ולדידי' ס"ל כמ"ד דאמר הולך לאו כזכי הא ודאי יש לסמי חדא ברייתא נגד תרתי ברייתא דס"ל הולך כזכי ואם כן קשה לשמואל וע"ז משני הש"ס דכ"ע הולך לאו כזכי כשמואל הא הא בבריא הא בש"מ ור' זביד משני הא והא בש"מ הא דאיתא למקבל וכו'. ומעתה נמי מסולק הוכחת הרא"ש מה שהקשה על רש"י בשם ר"ת דלקמן מוכח דבמתנה הולך לאו כזכי מדקא משני ר"ז הא והא בש"מ ולא משני הא והא בבריא והילך כזכי ול"ק הא דאיתא למקבל ע"כ אבל לפי מ"ש ודאי א"א לרב זביד לתרץ הברייתא בבריא וכ"ע דהולך כזכי דא"כ פשיטא תקשי לשמואל דס"ל הולך לאו כזכי ודו"ק כך צ"ל לישב שיטת רש"י וק"ל:
שם בתוס' ד"ה ר"ל אמר משום פירות וכו' ולא תפסיד פירות עד שעת נישואין עכ"ל ולא ניחא להו לפרש דתפסיד אף לאחר נתינה כמו שפירש"י ז"א לפי שיטתם דבסמוך לר"י שתביא גיטה לב"ד ויכתוב לה כמ"ש מהרש"א מ"מ צריך לישב מי הכריחו לסברתו אליבא דר"ל ודאי אליבא דר' יוחנן לפי פי' ר"י צ"ל הך סברא משא"כ לר"ל מי הגידו להם סברא זו ונראה דהוכחת תוס' דזה סברא פשוטה הוא דתביא גיטה לב"ד וליכא למאן דפליג עלה דאל"כ קשה קושיא אלימתא הו"ל לשנויי ור"י מ"ט לא אמר כר"ל דקסבר יש לבעל פירות עד שעת כתיבה ואליבא דר"ש לא אמר רק אליבא דרבנן ואליבייהו ע"כ צ"ל הטעם שמא יחפה דאל"כ למה פסול בנכתב ביום ונחתם בלילה ואם תקשי מהך מימרא דקסבר ר"ל עד שטת נתינה כמו שתירץ במהדורא בתרא דע"כ צריך להפך דא"כ ס"ל לר"י משעת נתינה ז"א דאיכא למימר באמת ר"ל ס"ל עד שעת נתינה וצריך לתקן ומן בגט משום פירות לידע יום הנתינה דמסתמא הכתיבה ונתינה ביום אחד אלא ודאי דס"ל לתלמודא לסברא פשוטה ומוחלטת בלי שום חולק דתביא גיטה לב"ד וא"כ אי ס"ל לר"ל עד שעת נתינה קשה למה הוצרכו לתקן זמן בגט דבאין בו זמן נמי תביא גיטה לב"ד משום הכי פירשו תוס' אליבא דר"ל דהיינו טעמא דלא תפסיד להפירות עד שעת נתינה ודוק:
ועפי"ז מיושב מה שהקשתי דהוי לי' לתוס' לפרש הא דקאמר קסבר ר"י יש לבעל פירות עד שעת נתינה על פי דרך אחר ולא משום דתביא גיטה לבית דין וצריכין לתרץ למה לא קתני במתני' נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה דלר"ל לק"מ דהא ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת חתימה וכהאי גוונא מכשיר תנא קמא אי נמי דאתי לאשמועינן רבותא דלר"ש אפילו נכתב ביום כשר דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ולר"י נמי לא קשה דכיון דחתימה ונתינה לא היה ביום אחד יש לה קול ולא שייך חיפוי אבל אי ס"ל לר' יוחנן הטעם משום פירות וס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ודאי קשה אמאי לא תני נכתב ונחתם ביום פוסל ת"ק דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וכ"ת משום רבותא דר"ש הא ר"י ס"ל דר"ש מכשיר אפי' מכאן עד עשרה ימים ואמאי לא קתני רבותא אפי' מכאן עד עשרה ימים מכשיר ר"ש אלא ע"כ צ"ל דרבותא דת"ק אתי לאשמועינן וא"כ ה"ל למתני נכתב ונחתם ביום וה"ק קסבר דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ ליכא לר' יוחנן לפרש משום פירות דא"כ קשה ה"ל למתני רבותא יותר נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה:. אבל לפי מה שתרצתי קושית מהדורא בתרא ע"כ צ"ל דר"ל מ"מ ס"ל הך סברא דתביא גיטה לב"ד א"כ מפרשי תוס' בקיצור לר"י נמי עד שעת נתינה ולא צריך זמן דתביא גיטה לב"ד ודו"ק:
בא"ד וא"ת גט מאוחר יפסול מה"ט וכו' מפני שיכול לעשותו פשוט וכו' עיין מהרש"א וקשה לי' לתרוצי א"כ ה"ל לתוס' להקשות מהאי דמקושר נמי לר"י דס"ל עד שעת נתינה שהבעל יפסיד אותה לומר שהגט פשוט היא והיא עשאתו מקושר ותפסיד הפירות משעת נתינה עד זמן הכתוב בו וליכא למימר דר"י מוקי מתני' בגט מקושר שכתב עדיו מתוכו דכשר היינו אם נתן לה הגט מקושר בזמן הכתוב בו אף שאין לו דין מקושר דהא במקושר מלך שנה מונין לו שתים מ"מ מכשירינן אותו ודנין אותו כשטר פשוט דהא יכול לעשותו פשוט אבל אם בשטר מקושר שעדיו מפנים והוא נתנו לה שנה קודם מזמן הכתוב בו באמת פסול לר"י אבל לר"ל יהי' מה שיהי' בין שאיירי המתני' שנתנו לה בתורת מקושר או בזמן הכתוב בו מ"מ היא תפסיד פירות משעת כתיבה עד שעת נתינה זה אינו דע"כ איירי מתני' שנתנו לה בתורת מקושר שנה קודם מזמן הכתוב דאל"כ מאי דאמרינן בב"ב (דף קס"ד) השיב רב"י לר"ח בן גמליאל והלא אינו דומה זמנו של זה וכו' וזמנין דיזיף מיני זוזי במקושר וכו' משמע דנתן לו השטר בתורת מקושר ולא בזמן הכתוב בו. וליכא למימר דקושית תוס' אולי בין לר"ל ובין לר"י דא"כ ר"י צריך נמי לומר כתירוץ תוס' דאין הבעל מפסיד הפירות משעת חתימה אלא כשראוי לגרש בו. ומתני' לאו ראי לגרש בו אפי' לר"א וס"ל לת"ק דלא הוי לי' קול. וא"כ לפ"ז אין מקום לקושית מהדורא בתרא דר"י ס"ל עד שעת כתיבה וא"כ מ"ט דרבנן דפסלו נכתב ביום ונחתם בלילה דאיכא למימר דהיינו טעמא דת"ק כיון דאין לו קול לא מפסיד הבעל הפירות משעת חתימה ומכ"ש משעת כתיבה ולפ"ז עדיין ק' ראשונה במקומה עומדת מי הכריחו לומר לר"ל שס"ל הך סברא שתביא גיטה לב"ד. ומה שאמרנו וענינו מכח קושית מהדורא בתרא הא בלא"ה לק"מ:
ומצאתי דרך שקושית תוס' דוקא לר"ל ולא לר"י ע"פ מה שכתבו תוס' (דף ג') ד"ה כתב בכתב ידו עיי"ש היטב והנה תירוץ שני שם לפי מה שפירש בו מהר"ם בחידושיו עיין עליו וצ"ל דלא ס"ל לתוס' דהכא דהא לפי מה שהנחנו דהכחת תוס' דס"ל לר"ל ג"כ הך סברא דתביא גיטה לב"ד מדלא מוקי הש"ס דר"י ס"ל עד שעת כתיבה ור"ל עד שעת נתינה הא לפי תירוץ זה אי אפשר לומר דר"ל ס"ל עד שעת נתינה דא"כ קושית תוס' במקומה עומדת כתב בכתב ידו אמאי פסול ואי ר"ל ס"ל עד שעת נתינה אי אפשר לתרץ כתירוץ ב' דוק ותשכח. וע"כ צ"ל דהתוס' דהכא אזלי בשיטות תירץ ראשון שם בתוס' והנה על תירוץ ראשון קשה אמאי פסלינן כתב בכתב ידו ואי משום דתפסיד האשה האשה כשהבעל הי' כותב הגט בזמנו תלך לב"ד ותביא גיטה עמה אלא שרצ"ל כתירץ מהרש"א הכא בתוס' כיון דזמן הנתינה והחתימה הי' ביום אחד ודאי לא תביא גיטה לב"ד בשעה שנתגרשה דמאי הי' לה לחוש כיון שהכל הי' בזמן אחד אלא שלקוחות יפסידו אותה לומר שהבעל הקדם הזמן. ומעתה קבעו קושייתם וא"ת גט מאוחר לפסול מה"ט וכו' דוקא לר"ל אבל לר"י לק"מ די"ל כמו שהקשה מהרש"א שכיון שהי' שעת החתימה והנתינה שווין תביא גיטה לב"ד. ומה שתירץ מהרש"א לא ס"ל לר' יוחנן וכ"ת לתירוץ ראשון שבתוס' ע"כ צ"ל סברת ותי' מהרש"א וכדאמרן הא לר"י דס"ל דשמא יחפה קושיית תוס' בלא"ה לק"מ אבל לר"ל ע"כ צ"ל כתירוץ ראשון שבתוס' וצ"ל כסברת מהרש"א קשה שפיר לדיד' מהאי דמאוחר ודו"ק: ומעתה אני אומר שאין צריכין לפי' מהרש"א בתוס' ד"ה עד שעת נתינה דמכח ע"מ אין קול כ"א אין לו אלא קצת קלא ודלא הקשו תוס' מדנכתב ביום ונחתם בלילה לתירץ ראשון אך דוקא לבתר הך דמשליש ע"ש באורך דא"ל דמכח ע"מ יש קול ממש לידע יום המסירה אלא דמ"מ אין להקשות ממתני' דנכתב ביום ונכתב בלילה די"ל דמתני' אתי כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי ולית לי' קלא וא"ת הא ע"כ מתני' אתי' כר"א דהא קשה קושית תוס' גט מאוחר לפסול וצ"ל כתירוצם דאינו ראוי לגרש בו אבל נכתב ביום דראוי לגרש בו ע"י עדי מסירה כר"א דהא קושית תוס' איני אזלו אלא לר"י ולר"י לפי מה שפרשתי ל"ק מהאי דגט מאוחר אבל מהך דמשליש צ"ל דאית לי' קלא כשלא ניתן ביום הכתיבה וסברא זו איתא בין לר"מ ובין לר"א ואהא סמכי קושיתם וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית לי' קלא ודוק:
ע"ב בתוס' ד"ה זנות לא שכיחא אבל לא בעי למימר דשום זנות לא שכיח דהא בריש כתובות וכו' עכ"ל וי"ל לדקדק אימא דה"ק זנות לא שכיחא דהיינו זנות בין יום ולילה וא"כ אי טעמא משום שמא יחפה מ"ט דת"ק בנכתב ביום ונחתם בלילה שהיא פוסל וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות וליכא למימר דמשו"ה תירץ התוס' בתירוצם דא"כ אמאי אמר ר"ל לא אכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא חיישינן שמא פייס ולא אמר מטעם שמא יזנה ויחפה עליו דמשו"ה לא ארי' דצ"ל שמא פייס היכי דלא שייך שמא יחפה כגון שנותן ע"י שליח ואית לי' קלא. ותו קשה מה שתירצו ועוד דהתם אע"ג דלא שכיח עשו תקנה ותירץ שלא תאסר עליו עולמית לפי מה שכתבו התוס' לקמן ד"ה הני קלא אית להו דגזרינן שמא יחפה על בני' ממזרים אי נמי שהוא אומר שזינתה אחר גירושין הני אסורה ג"כ על עולמות ובהתיר קושיא א' נראה דהכריחו תוס' לתרץ בתירוצם לפי הני דגרסי איפוך קמייתא ר"י ס"ל טעם משום פירי ור"ל הטעם משום שמא יחפה עיין ברא"ש הני פוסקים דס"ל הכי ואי ר"י ס"ל מטעם משום פירות ותקשי להו מ"ט לא אמר משום שמא יחפה וצ"ל דס"ל דזנות לא שכיחי בין יום ולילה אכתי קשה לר"ש דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה אמאי לא חיישינן לשמא יחפה וכ"ת דזנות בין יום ולילה לא שכיחי הא ר"י מכשיר לקמן לר"ש אפילו מכאן עד עשרה ימים משו"ה הוצרכו תוס' לתרץ לפי תירוצים וק"ל:
ועתה אבוא לבאר קושיא ב' כי אמינא מה שסמכו תוס' בד"ה הני קלא וא"ת ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין. ולא הק' תיכף אתחילת סוגי' אר"י גופי' ופשוט בעיני דכוונת תוס' בזה ליישב פי' רש"י דפריש לענין זנות דבעי לאתויי ראי' אימת מטא גיטה לידה והקשה תוס' דהא ספק נפשות להקל כמו שצריכין לומר קודם שתקנו זמן וע"ז סמכו הך וא"ת וצ"ל דבזמן הזה משום חיפוי ממזרים או שהיא תהי' אסורה אסורה עליו כל ימי' וס"ל לרש"י משום חיפוי לבד לא עשו חכמים תקנה אלא אגב אינך טעמים שהזכירו תוס' ובהנך תרי טעמי' ודאי כיון דאית לי' קלא ויצא על בני' חשש ממזרים אם רצו לבוא בקהל או אם היא רוצה באשתו ויאמר שזינתה אחר גירושין ודאי צריכה להביא ראי' וכיון שאזלי הנך טעמא משום חיפוי לבד לא איכפת לן והתוס' שהשיגו על רש"י ופי' ר"י הני לא קלא אית להו ומסקו אדעתייהו לידע יום המסירה לא ס"ל דתקנו זמן משום הנך טעמים ובזמן הזה שכתבו זמן משום שמא מהרה יבנה ביהמ"ק ומעתה מתורץ קושיא ב' דהנך טעמים כתבו תוס' לפי' רש"י ולפי' רש"י בלא"ה לא קשה מהך דכתובות דא"ל דוקא זנות בין יום ולילה לא שכיח אלא דקושיית תוס' אזלי להנך דגרסי איפוך קמייתא אבל רש"י פירש בהדי' איפך בתרייתא בלא"ה לק"מ ודו"ק: