מנחת נתנאל· רבי יעקב נתנאל ווייל
ביצה · דף ב.
ע"ב בגמרא מכדי מאן סתמי' למתני' רבי מ"ש בשבת דסתם לן כר"ש ומ"ש ביו"ט דסתים לן כר"י נראה לפרש דבלא ר"נ לא קשה סתימות אהדדי דה"א הך דמחתכין לא סתמא היא דהא גבי שבת סתים לן נמי כר"י כהאי דתנן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ור"ש מתיר אבל ר"נ ס"ל דהאי סתמא עדיפא הואיל ונשנית משנה זו בסתם בסוף פרק מי שהחשך כר"ש כמ"ש תוס' כריך שפיר מ"ש בשבת דסתים לן כר"ש וביו"ט כר"י וק"ל:
בתוס' ד"ה מוקים לה ב"ה כר"ש וא"ת דמאי אולמא כו' וי"ל דבעדיות לא תני לה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה עכ"ל ומ"מ הוכרח ר"נ לאתוי הך דמחתכין דסתם לן כר"ש דמהאי דעדיות אכתי קשה מה אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא דמגביהן וק"ל:
ע"ב בגמ' אלא אמר רבה משום הכנה וכ' הרא"ש ויראה מה שתפס הרב אלפסי שינוי דרבה עיקר אע"ג דר' יוחנן אית לי' נמי טעמא דמשקין שזבו משום דנרא' לו גזירה רחוקה לדמות ביצה למשקין שזבו ולפירות הנושרין ורבי' מתמי' דלאחר חתימת התלמוד אין לשום אדם לחלוק על אמורא ואם בעיני ר' יוחנן הגין למה לא ישרה בעיניו ועוד הקשה הרא"ש בסוף ביצה על פסק רב אלפסי שכתב לחלק בין יו"ט דקילי לכך מוקצה ונולד אסרו חכמים ובשבת שרי כר"ש כדאמר ר"נ מהא דאמרינן שלהי מס' שבת ואף ר"י סבר הלכה כר"ש ומי אמר ר"י הכי והא אמר ר"י הלכה כסת' משנה ותנן אין מבקעין כו' ולא מן הקורה שנשבר' ביו"ט אלמא סתמ' דתלמוד' לא מפליג בין שבת ויו"ט ולא אשכח מאן דמפליג אלא ר"נ נדחוק לחלק ולהעמיד אוקמתא דידי' אבל לשאר אמוראי אין צריכין לחלק. ועוד הקשה הא דמקשה מרב נחמן אדר' יוחנן בפ' כירה (דף מ"ה) וכי גברא אגברא קרמי' אדרבה הא ר' יוחנן פליג בשמעתין על ר"נ ואמר טעמא משקין שזבו בהתיר ק' הב' יש לנו לומר דלק"מ דודאי ר' יוחנן א"א לומר אליבי' דיש חילוק בין שבת ויו"ט דתוס' כתבו בחולין (דף י"ד) דטעמא דרבנן דגזרו עומדין לאכילה אטו עומדין למשקין ור"י לא גזרינן וא"כ נוכל לומר היכי לא גזר ר"י בשבת אבל ביו"ט גזר באכילה אטי שאינו עומדת לאכילה א"כ מאי פריך מסוחטין פירות שהיא שבת על מתני' דעירובין שהיא יו"ט אלא ודאי מדקרמי ר"י מתני' אהדדי ש"מ לא ס"ל כר"נ. אמנם מ"מ לא פלטי למה פסק האלפס החילוק בין ביו"ט לשבת הא ר"י לא ס"ל האי חילוק ע"ד שאמרנו לכך נ"ל ע"ד אחר בתחילה נדקדק מה שהביא כאן התלמוד תריצא דרבינא ותי' רבינא ברי' דר' עולא היא נראה כיתר דברים בודאי דר"י דקרמי מתני' אהדדי ולא ס"ד לאוקמי מתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דמתני' סתמא קתני ומשמע בין בתרנגולת העומדת לאכילה ולגדל ביצים מדלא אמר ר' יהודא בפירוש וכן ביצה שנולדה ביום ראשון בתרנגולת העומדת לאכילה תאכל בשני אמנם כל זה אם ר' יהודא אמר דבריו בתחילה אבל אם נחלוף השיטה דגרסינן דברי רבנן בתחלה א"כ אמרו רבנן בין בתרנגולת העומדת באכילה ובין בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וא"כ נוכל לומר דלא פליג ר' יהודא אלא בחדא דהיינו בתרנגולת העומדת לגדל ולא צריך לפרש דזיל בתר טעמא וא"כ נוכל לומר הא דאמר רבינא ברי' דרב עולא הכא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור"י לטעמי' אינו פליג אר' יוחנן אלא שמפרש מה דאמר ר' יוחנן מחלפת השיטה ר"ל דמהפך וגריס פלוגתתן בהיפוך בתחלה דברי רבנן וא"כ לא צריך ר' יהודא לפרש דאיירי בעומדת לגדל וא"כ ס"ל לר' יוחנן טעמא דמתני' כדאוקמתא דרב נחמן לפי האמת ומשום הכי לא אמר רבינא ברי' דרב עולא כלשון רבינא לעולם לא תיפוך כי הוא לא פליג אר' יוחנן רק שהוא כמפורש דברי ר' יוחנן וכדאמרן וא"כ לפי דברי רבינא ע"כ ס"ל לר"י כאוקמתא דר' נחמן דמשום הכנה א"א לפרש דא"כ לק"מ ממתני' דעירובין דהתם טעמא משום הכנה וזה לא ניחא לש"ס לומר דמפרש ר' יוחנן אוקמתא כר' יצחק דביעי בליעי כמו שמפורש הרא"ש. ומעתה מתורץ הכל דבפ' כירה פריך ר"נ אר' יוחנן דהא לפי מסקנא סבר ר' יוחנן כר"נ כפי מה שמפורש רבינא ברי' דר' עולא ובשלהי מס' שבת דפריך ר' יוחנן אהדדי. קאי קודם שידענו מדברי רבינא וס"ל לר"י טעמא משום משקין שזבו ואינו מוכרח לומר לר' יוחנן לחלק בין שבת ויו"ט ולכך פסק רב אלפסי כרבה דלאוקמתא דרבינא ע"כ לא ס"ל לר' יוחנן משקין שזבו וכר"נ ולא לאוקמתא מתני' כוותי כי קושיין אמנם החילוק בין שבת ויו"ט פסק רב אלפס כר"נ מהאי דפ' כירה דפריך לר"נ א"ר יוחנן אלא דידע ר"ל דלפי האמת ס"ל לר' יוחנן כוותי' לפי' השני דרבינא ברי דרב עול' ודו"ק כל זה שמעתי מאדומ"ר מה ר' אברהם ברודא ז"ל בהיותו בקק פרנקפאט דמיין.