מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן קכח
ב"ה יום א' משפטים תרצ"ב סטניסלאב.
שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם חכם השלם כו' מו"ה ישראל יוסף לויא שליט"א האבד"ק קולומיא והגליל:
א) הגיעני מכתבו בעובדא שביום עש"ק לסדר בא הודיעהו מלבוב שאמו כבדה עליה מחלתה והיא מסוכנת ודרשו שבנה מקולומיא יבוא תיכף לשם ומחמת שידע שהצוג יבוא לבובה בליל ש"ק והשיב ע"י טעלפאן שלא יבוא רק במש"ק וביום השבת הורע מצבה והודיעו עוד הפעם ע"י טעלפאן שאמו דורשת במפגיע שיבוא תוכף ויסע בש"ק ואמרה בזה"ל לאז מאן טעלפינירען מיין זאהן קיין קולומיא ער זאל תיכף קימען אין נישט ווארטען אויף מש"ק איך פיל אז עהר וועט שטעהן בייא מיר וועט מיר בעסער ווערען כשמעו זאת שלח ע"י עכו"ם לקנות בילעט והוא הניחו על הספסל בוואגאן כדי שיקח אותו הקאנדוקטער שלא יצטרך לטלטל מוקצה ונסע לבובה בש"ק וכבואו שמה שמחה אמו ודברה עמו כמה פעמים ודברי' אחרונים היו השי"ת קאן נאך העלפין וכעבור שעה חדא מתה יכת"ה האריך והביא שפוסקים מתירים וממילא שאסור להחמיר ע"ע שלא יהי' נדון כשופך דמים ולעבור על כאו"א והיטב אשר כתב כת"ה ועיניו שפיר חזו כל דברי פוסקים אחרונים המתירים וראוים המה לסמוך עליהם ואין לי מה להוסיף על דבריהם רק שלא אהי' כעונה אמן יתומה אמרתי לעיין במקור הדין בש"ע ואין בית המדרש בלא חידוש:
ב) באו"ח סי' ש"ו סעי' ט' מבואר דאסור לומר לעכו"ם שילך חוץ לתחום בשבת אחר קרובי המת שיבואו להספידו אבל חולה דתקף לי' עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו ודאי שרי וזה נובע ממרדכי פ"ג דשבת הביאו הב"י ולכאורה משמע דם פא שהתיר קאי ארישא שאוסר ע"י עכו"ם בזה מתיר בסיפא היינו שישלח ע"י עכו"ם והתירו רק שבות דאמירה לעכו"ם אבל ע"י ישראל אסור לשלוח משום איסור תחומים אף דלאחר יב"מ ג"כ לא יעבור רק איסור דרבנן זה חמור טפי שבות שיעבור ישראל בעצמו במעשה משבות דאמירה לעכו"ם שאין ישראל עושה מעשה ועוד דע"י עכו"ם לא הוי רק שבות דשבות אמירה לא הוי רק שבות ותחומים לא הוי רק שבות אמנם לפי הטעם היתר שכתבו משום שלא תטרף דעתו של חולה וכתב בתוס"ש דהוי בכלל פ"נ יע"ש וכ"כ הפמ"ג בא"א או' י"ח והגהות ל"ש ולפי זה אף איסור תורה ואף ע"י ישראל מותר כיון דנחשב לפ"נ אך לפע"ד נראה להביא ראי' דלא התירו בזה רק שבות דרבנן ולא איסור תורה שהרי בב"ב קנ"ו אמר ר' לוי קונין קנין שכ"מ בשבת משום שמא תטרף דעתו עליו ועיין שם בתוס' ורא"ש הביא דברי המפרש שדוקא בשכ"מ שנותן כל נכסיו כיון דלא בעי קנין רק ששכ"מ רוצה וכיון דקנין זה לא מעלה ולא מוריד אבל היכי דבעי באמת קנין לא התירו בשבת אף בשכ"מ ורא"ש חולק ע"ז דאף היכי דבעי קנין התירו משום שלא תטרף דעתו התירו איסור קנין דרבנן ועפ"ז הביא בהג"א בשם א"ז דמותר להשכיר בשבת לשלוח רץ בשבת אחר אוהבו משום שלא תטרוף דעתו של שכ"מ התירו איסור תחומים דרבנן וכן כתב בהגמי"י בפ"ב דשבת דחולה שחלה ובקש לשלוח אחר אוהביו בשבת דשרי לי' להשכיר רץ ולהתנות אפילו בשבת שלא תטרף דעתו כדאמרינן בב"ב קנ"ו קונין קנין בשבת כו' הרי דלא למדו היתר זה רק לדעת התוס' ורא"ש דקונין משכ"מ משום שלא תטרף דעתו אבל לפוסקים שהביא רא"ש דקנין אסור א"כ סוברים נמי דאסור ג"כ לשלוח בשבת לאוהבו מזה מבואר דגם הג"א והגמי"י לא התירו רק איסור דרבנן כמו קנין אבל לא איסור תורה דטעם זה דאמר ר' לוי בב"ב שלא תטרוף דעתו לא הוי בכלל פ"נ רק איסור דרבנן מתירים ודו"ק:
ג) ומבואר נמי מהג"א והגמי"י דלאו דוקא שבות דאמירה לנכרי התירו רק שבות שישראל בעצמו עושה נמי מותר משום שלא תטרוף דעתו דהא למדו דינם מהא דר' לוי ושם שכ"מ בעצמו עושה השבות דקנין ולא עוד דשם שני ישראלים עושים ועוברים כל אחד על השבות המקנה והקונה אפילו הכי מותר בשכ"מ ובדינם שהתירו לחולה לשלוח בעד אוהבו אפילו הוא שליח ישראל אין עיבר רק ישראל אחד איברא דישראל השליח עובר שהולך הרבה תחומים והוי כמה שבותים ואיך למדו מקנין בשבת דשם ליכא רק לכל אחד שבות אחד ואפשר שיש לחלק בין שבות אחד לשני שבותים אך כבר כתבו אחרונים היכי דהרבה שבותים המה משם אחד לא הוי רק כמו שבות אחד ועוד דמוכח מדבריהם דאפילו שבות שישראל עושה נמי מתירים דהא סתמא כתבו מותר לשכ"מ להשכיר רץ כו' ולא כתבו רץ עכו"ם מזה משמע דאף רץ ישראל נמי שרי ואפילו נאמר דכונתם רץ עכו"ם הא נמי ישראל בעצמו עובר על שבות דשכירות פיעל הרי דישראל בעצמו מותר לעבור על שבות ועוד מוכח מדבריהם דהתירו לעבור אפילו על שני שבותים דהא אף ברץ עכו"ם איכא שני שבותים חדא איסור דשכירת פועל וחדא דאמירה לעכו"ם אפילו הכי התירו ובספר הרי בשמים האריך לחלק בדין זה בין ב' שבותים ובין שבות א' ולפלא בעיני דהא מבואר בדבריהם דמותר אף להשכיר רץ אפילו אי נימא דאיירי ברץ עכו"ם היכא שני איסורים:
ד) ולפי מה שכתבתי מבואר היטב כמו שכתב הגאון המחבר מנורה הטהורה הא דמבואר בסי' ש"ו סעי' ט' במחבר דמותר לשכ"מ לשלוח בשבת בעד קרוביו הכונה אפילו שליח ישראל היכי דליכא שליח עכו"ם יע"ש ולפי מה שכתבתי באו' ג' דבריו אמיתים וברורים מאד והא דנקט המחבר שליח עכו"ם ברישא לרבותא דאף שליח עכו"ם אסור לשלוח לבוא להספידו אבל בסיפא אף שליח ישראל מותר ודו"ק ולפ"ז ה"ה דמותר לקרוב לבוא בשבת על מסלת הברזל אם השכ"מ שולח אליו שיבוא וראוי הוא לסמוך עליו כי הי' גאון קדוש מפורסם בדורו ועוד ראי' דאין חילוק בין שליח עכו"ם דאם ליכא עכו"ם מתירים הג"א והגמי"י לשלוח אפילו ישראל דהא במחנה אפרים ה"ש סי' י"א כ' דפועל עכו"ם יש לו דין שליחות אפילו מן התורה אמרינן שש"א כמותו כיון דשכרו למלאכה זו יע"ש וכיון דהתירו לשכור רץ הוי ממש כמו שמשלח בעצמו עובר איסור תחומים אמנם יש לומר דבאיסור שבת לא שייך כלל שליחות מן התורה דהא עכ"פ גופו של המשלח שבת ונח כמו שכתבו אחרונים בית מאיר וישועות יעקב וכבר דברתי מזה בספרי ח"ד בתשובה ושם כתבתי דמל"מ חולק על סברא זו יע"ש ועוד יש לומר דסברתם לא שייך רק בעשה דשבתון אבל בלאו דלא תעשו מלאכה לא שייך סברא זו ודו"ק:
ה) ולכאורה דברי המחבר בש"ע סי' ש"ו סעי' ט' דמתיר לשלוח בעד קרוביו בשבת כמו שכתבו הג"א והגמי"י צ"ע דהא המה למדו דינם מהא דב"ב קנ"ו מהא דר' לוי ורק לשיטת תוס' ורא"ש שכתבו דר' לוי איירי במתנת שכ"מ שצריך קנין וקונין בשבת אבל למפרשים דאיירי ר' לוי במקום שאין צריך קנין רק מחמת שרוצה השכ"מ ומתירים כדי להפיםס דעתו כיון דלא מעלה ומוריד הקנין כמו שהבאתי באו' ב' א"כ אסור לעבור על שבות כדי שלא תטרוף דעתו וממילא דאסור לשלוח אחר קרובו בשבת ורבנו המחבר בחו"מ סי' רנ"ד הביא דעה ראשונה בסתם דהא דקונין בשכ"מ בשבת משום דבמתנות שכ"מ א"צ קנין והביא דעת תוס' ורא"ש אח"כ בשם י"א א"כ דעתו לפסוק כדעה ראשונה ואיך פסק בסי' ש"ו דמותר לשלוח שליח בשבת דהא דין זה תלוי בשני דעות שהביא בחו"מ שם ועיין שם בסמ"ע ובש"ך וזה לכאורה תמוה מאד:
ו) ונראה ליישב דסובר רבינו ב"י לפרש הסוגיא דב"ב על דרך שפירש הרא"ם הביאו בשיטה מקובצת שם דבשבת יש סברא לאסור אף בלא קנין דכיון דבאמירה לחוד קונה הוי אמירה קנין ואסור לקנות בשבת קמ"ל ר' לוי דמותר כדי שלא תטרוף דעתו אבל קנין חליפין לא דהא די באמירה שעושה קנין בשכ"מ ולמה לן להוסיף קנין שאין צריך כן הוא פירוש הרא"ם והרמב"ם והמפורשים שהביא הרא"ש שהוא דעה ראשונה שהביא המחבר הולכים נמי בדרך זה דאמירה בשכ"מ כיון דעושה קנין הוי מקח וממכר דאסור בשבת רק דאנו מתירים שלא תטרוף דעתו רק בזה חולקים על רא"ם וסוברים דגם קנין חליפין מותר דהא לא מעלה ומוריד הקנין חליפין כיון דכבר קנה באמירה לחוד ובזה סוברים שלא כרא"ם דאוסר ולפ"ז כבר נשמע מר' לוי כיון דהתיר מתנות שכ"מ בשבת אף דאמירה עושה קנין והוי שבות א"כ חזינן דכדי שלא תטרף דעתו מותר לעבור על שבות וא"ש מה שפסק באו"ח סי' ש"ו להתיר שבות והא דאסרו הדעה ראשונה במתנת שכ"מ אם יש נפקותא בקנין כגון שכותב כל נכסיו ומפרש שלא יחזור בו אם יעמוד משום דהמה סוברים דבזה ליכא הטעם שלא תטרוף דעתו דהא יכול ליתן במתנה ואם יעמוד ולא יהי' רצונו לחזור מי יכופו שיחזור ע"כ אסרו קנין במתנה כזו דליכא הטעם שלא תטרוף דעתו ועוד יש לומר דדעה ראשונה בחו"מ רנ"ד סוברים נמי דמותר לעבור שבות כדי שלא תטרוף דעתו של שכ"מ ואף לפי פירושם שם בב"ב לא נשמע זאת כמו שכתבתי המה למדו דין דסי' ש"ו מגיטין בגט של שכ"מ דאמרינן תיחוד ותפתח שאף שיש שם קנין וגירושין בשבת מותר כדי שלא תטרוף דעתו וזה הראי' הביא הרא"ש שם בב"ב יע"ש:
ו) ולענין הלכה בנ"ד כבר הביא כת"ה את מנורה הטהורה שמתיר והביא ג"כ שהרי בשמים סי' פ"ט מתיר רק בתנאי כמו בנ"ד שחולה בעצמו בקש זאת שיבוא הקרוב אצלו ובאמת כן הוא מבואר בהגמי"י שהבאתי לשונו לעיל או' ב' שכתב חולה שבקש כו' מבואר מזה דאם בא טלוגרם סתם שיבוא ולא נכתב בו ששכ"מ מבקש זאת שיבוא אסור לו לקרובו ליסע וז"ב מאד דעיקר תלוי באם ידענו שחולה בקש זאת אז יש לחוש שלא תטרוף דעתו ומחויב ליסע ולדעת תוס"ש ופמ"ג ול"ש שהבאתי לעיל הוא בכלל פ"נ ובודאי מחויב ליסע עיין לעיל או' ב' וכת"ה הביא את ספר מחזה אברהם להגאון מבראד שמתיר אך ג"כ בתנאי שחולה בעצמו שלח אחריו הוא דמותר אבל אם לא ידע החולה מזה רק אחרים שלחו אליו שיבוא מחמת שאביו מסוכן אסור ליסע כמו שכתב בהרי בשמים ומפלפל שם עוד ומביא ראי' דאף שני שבותים מותר מהא דקיי"ל בגט שכ"מ אם א"א בתיחוד ותפתח מותר לטלטל הגט וליתן לה בשבת אף דאיכא שני שבותים משני שמות גירושין שבות אחד טלטול מוקצה שבות שני והעלה להלכה דמותר לנסוע במסלת הברזל אף הרבה פרסאות דהכל הוא רק משם אחד היינו הרבה תחומים ומותר שלא תטרוף דעתו וחקר עוד דלשיטות הר"ן דמרבה בשיעורים הוי כמרבה באיסורים כיון דיוצא בנסיעה זו כמה פעמים חוץ לתחום הוא שני שבותים משם אחד מותר כמו בגט שכ"מ תיחוד ותפתח יע"ש וראיתי בספר מצפה ארי' תנינא סי' כ"א שכתב שפשטה הוראה זו להתיר יע"ש אך מה שהאריך בראיות דהוי פ"נ ואפילו איסור תורה מותר אין בראיותיו ממש אמנם הראי' שהביא מיולדת אף שהיא סומא מדליקין לה נר בשבת משום דאיתובי מיתבא דעתה לפע"ד גם ראי' זו ליתא דכיון דחולה שיש בו סכנה דיש לה פחד לישב בחושך הפחד פועל הרבה על עצביה כבנדה ט' וש"ע סי' קפ"ד סעי' ח' בודאי יכולה לבוא לידי סכנה והוי פ"נ אבל שיבוא הקרוב אצלו לא הוי פ"נ רק חז"ל התירו שבות כדי שלא יבוא לידי טרוף דעת ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' נ"ד שכתב דיש לצדד ולהתיר והביא את השו"מ שמתיר אך נראה דיש למורה לחקור היטב דלפעמים שיש אוהב או קרוב שאף שרוצה השכ"מ שיבוא אליו אבל אין מתגעגע כ"כ עליו רק רוצה לראותו ואף אם לא יבוא לא יהי' לו מזה טרוף דעת בודאי אסור לנסוע אבל אם המורה יבין שהוא קרוב כזה שיש לחולה געגועים עליו ויש לחוש שלא תטרוף דעתו כמו בנ"ד אז יש להתיר לו:
ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: