מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן קכח
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הנעלה כו' בנש"ק כש"ת מו"ה יוסף מנחם רובין שליט"א
מצאנז:
א) הגיעני שאלתו בדבר הווארעס פלעשער אם מותר לשפוך לתוכם חמים בש"ק שיחזיק שמה החום והנני לתשובתו אסרו חז"ל להטמין בשבת אף בדבר שאין מוסיף הבל אך זה דוקא להטמין בכלי ראשון אבל בכלי שני מותר כבשבת (דף נ"א) וכן הי' רשב"ג אומר לא אסרו רק מיחם אבל פינה ממיחם למיחם מותר השתא אקורי קאי מיקר לה ארתוחי קא מרתח לה יע"ש וכן פסקינן בש"ע או"ח סי' רנ"ז ועיין שם בט"ז או' ה' ומ"א או' י"ד וממילא בנ"ד באם שלא יסתום המגופה ויניח הווארם פלאש כך פתוח יתקרר הנשפך כמו בכל הכלים רק אחר שסותם בהשטאפער ואז מתחיל הטמנה בדבר המעמיד חום ואז הוי כ"ש ומותר:
ב) אמנם יש לכאורה לומר דזה לא הוי כלי שני דהא כתבו הפוסקים החילוק בין כ"ר לכ"ש דבכ"ש דפנותיה מקררות עיין בתוס' שבת א' ובפלאש הזה אין דפנות מקררות והוי כמו כלי ראשין אך זה טעות דהא דופני של הווארעס פלאש קרות המה ובעת שנשפך להפלאש מכלי ראשון נתקרר הנשפך מדפנות כמו בכל כ"ש רק אח"כ כשנסתם המגופה נשאר החמימות שהי' לתבשיל בעת ההוא ולא החום שהי' עוד בכלי ראשון והוי הטמנה לחום שבכ"ש וז"ב ופשוט:
ג) אך עדיין יש לאסור אף דהוי כ"ש דבתו"י שם הקשו על רבי דאוסר להטמין צונן וכי לא ידע מאביו רשב"ג שמתיר להטמין אף חמים בכ"ש וכ"ש צונן ותרצו דדוקא אם פינה למיחם אחר דאז מוכח מילתא שנתכוין ולא רצה להטמין בכלי ראשון רק פינה לכ"ש א"כ לא שייך הגזרה שמא ימצא קדירתו צונן וירתיח ע"כ מותר אבל בצונן ממש דלא מוכח מלתא רצה רבי לאסור משום לא פלוג בגזירת הטמנה היכי דלא מוכח מילתא יע"ש ודו"ק ולפ"ז בנ"ד דלא שייך הסברא שכתבו בתוס' ישנים כמובן א"כ אף שהוא כלי שני ג"כ אסור כמו בכלי ראשון והבן:
ד) אמנם בראש יוסף שם בסוגיא ובמש"ז סי' רנ"ז או' ה' כתב דלהלכה קיי"ל בפינה ממיחם למיחם אף שלא בכונה לקרר ולא מוכח מילתא כלל שרי בכלי שני אף באופן ששפך מכלי ראשון לכ"ש בלי שום כונה רק מחמת שצריך כ"ר לתשמיש אחר שרי להטמין בכלי השני וזה דלא כתוספות ישנים וכתב שם במש"ז עוד יותר כל שהורק מן כ"ר שנתבשל בו ונתן לכלי ראשון ריקנית ועדיין יד סולדת בהכלי שנתן בו דאף דלענין בישול הוי לכלי שנתן דין כ"ר אפילו הכי בהטמנה מותר להטמין בו כיון דלא נתבשל בכלי זה יע"ש א"כ כ"ש בווארעס פלאש דמותר וז"ב ולפ"ז צריך ליישב קושית תוספות ישנים דקודם חזרה סבר רבי סברת תו"י ע"כ אף דצונן אסור אבל כ"ש מותר מטעם שכתב בתו"י אבל אחר שחזר בו וסובר דצונן מותר שוב א"צ לחילוק של תו"י רק כפשוטא דלא גזרו רבנן הטמנה רק בכלי ראשון שנתבשל בו אבל בכלי שני אף שהורק שלא בכונה לא גזרו וכן בצונן לא גזרו ושרי ע"כ פסקינן כן בש"ע בסעי' ה' ובסעי' ו' יע"ש:
ה) ובר"ן הביאו בב"י כתב ופסקינן כן בש"ע סי' רנ"ז סעי' ב' דאף דאסור להטמין בשבת בדבר שאין מוסיף הבל בכלי ראשון אפילו הכי מותר לשום כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או שלא יטנף שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר יע"ש ולכאורה קשה לפי מה שכתבתי דלהטמין בכ"ש אין חילוק כלל בכונתו ולעולם שרי דלא גזרו רק בכ"ר א"כ בכ"ר נמי צריך להיות האיסור בין בכונה ובין שלא בכונה וא"ל כיון דדבר שאין מתכוין הוא לכך מותר הא הוי פ"ר דמודה ר"ש דאסור ואנן קיי"ל כמ"א החולק על תה"ד ואוסר פ"ר אפילו באיסור דרבנן אך הדבר נכון דחז"ל לא אסרו גוף הטמנה רק דאסרו כונת הטמנה וגזרו דאם מטמין בכ"ר בכונה להעמיד החום אז אסור אבל אם אין כונתו לכך אף בכ"ר מותר להטמין ע"כ באם אין מתכוין להעמיד חום רק לשמור מעכברים אף דהוי פ"ר ואף לר"י דסובר דבר שאין מתכוין אסור הכא בהטמנה מותר דלא אסרו רבנן רק מתכוין להעמיד חום ודוקא במתכוין להעמיד בכלי ראשון אבל בא"מ לכך אף דממילא נשאר עי"ז החום שרי והבן:
ו) וכיוצא בזה מצינו אף באיסור דאורייתא דתנן בפ"ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע ימעט אבל בפחות מרובע מותר לזרוע ורבינו בתוי"ט שם ד"ה ימעט האריך לתמוה איך יכול פחות מרובע להיות בטל והא בניכר לא שייך ביטול והביא בשם ירושלמי וכן הביא בכ"מ בפ"ב דכלאים וכן פסק שם הרמב"ם בפ"ב ה"ו דכך קבלו חז"ל דלא אסרה תורה לזרוע שני מינים אלא דוקא אם רוצה ומכוין לזה לזרוע כלאים אבל אם רוצה לזרוע השני מינים שנתערבו ביחד והי' חפץ שלא יראה ולא ימצא מין השני אך שאין רוצה להטריח א"ע לברור מין אחד משני וזרעם יחד אבל לא התכוין להנות מכלאים מותר מן התורה ואין אסור רק מדרבנן משום מ"ע ובפחות מרובע דליכא מ"ע לא אסרו רבנן יע"ש וראיתי מי שהקשה ע"ז מה בכך שלא נתכוין הא הוי פ"ר דמודה ר"ש דאסור ולפי מה שכתבתי א"ש מאד דהכא אף ר"י מודה דדשא"מ מותר דלא אסרה תורה הזריעה של שני מינים רק דוקא אם מתכוין להנות מכלאים וכל דלא מתכוין להיות בשדה שלו כלאים אף דמתכוון לזרוע השני מינים שנתערבו יחד מותר דכך קבלו חז"ל בענין זה וזה ממש כמו שכתבתי לענין הטמנה בכלי ראשון ודו"ק:
ז) והרמב"ם בפ"ב דכלאים לכאורה תמוה מאד שכתב שם בהלכה א' וז"ל וזרע שנתערב בו זרע אחר אם היו אחד מעשרים וארבעה כגון שנתערבה סאה של חטים בעשרים ושלשה סאה של שעורים הרי זה אסור לזרוע את המעורב עד שימעט את החטים או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה עכ"ל והנה במה דמתיר שיזרע ע"י שימעט את הרובע ע"כ איירי באין כוונתו לזרוע כלאים כמו שכתבתי לעיל באו' ו' וממילא מה שכתב אם זרע ולא ממעט רק שיש רובע ממין אחר ג"כ איירי כה"ג דזרע ואין כוונתו לזרוע כלאים ולפי מה שכתבתי לעיל אין בזה רק איסור דרבנן משום מ"ע ואיך כתב הרמב"ם דלוקה ועיין לעיל או' ו' וא"ל דמ"ש לוקה כונתו מכות מרדות חדא דעל איסור מ"ע לא מצינו מכות מרדות ועוד הא מבואר בכ"מ בפ"ט דכלאים ה"ו דאף דבגמרא מצינו בכמה דוכתא דאמרו לוקה הכונה מכות מרדות אבל אין דרך רבינו להוציא מכות מרדות בלשון מלקות יע"ש וא"כ דברי רבינו צע"ג ואפשר לומר דכונתו דאם יש רובע אז באין כונתו על הכלאים אז ליכא רק איסור מ"ע אבל אם מכוין לכלאים אז לוקה ואף שכתב בפ"א דאף על חטה אחת ושעורה אחת לוקה קמ"ל כאן דלוקה דס"ד דבטל סאה של חטים בעשרים ושלשה של שעורים ע"ז כתב דלוקה דלא בטל משום דכל שניכר לא בטל כבחו"י שהבאתי לעיל באו' ו' ומה שכתב מקודם אסור לזרוע המעורב עד שימעט מרובע היינו באין כונתו לזרוע כלאים כמו שכתבתי באו' ו' או בפחות מרובע ליכא אף מ"ע ומותר אבל אם לא ממעט ויש רובע יש איסור בכל אופנים אם אין מכוין לכלאים איכא איסור דרבנן משום מ"ע וחם מכוין. לכלאים יש איסור תורה ולוקה ואפשר דכונתו דאם אין ממעט מרובע וזרע כך א"כ חזינן דודאי ריצה וכונתו להיות כלאים בשדה ולכך אין ממעט ע"כ לוקה ודו"ק:
ח) ומה שהבאתי לעיל באו' ז' בשם כ"מ דאף מצינו בגמרא מאי לוקה מכות מרדות [עיין כתובות מ"ה] אבל אין דרך הרמב"ם להוציא מכות מרדות בלשון מלקות ומצאתי כעת בריש פ"ק דשבת בתוי"ט ד"ה יציאות השבת שכתב וז"ל ואל תטעה בדברי הרמב"ם בראותך שכתב גבי כרמלית שיתחייב מלקות המזיד ותחשב שר"ל מלקות ארבעים שבתורה דליתא אבל נמצא עוד לו שקורא מכת מרדות דמדרבנן בשם מלקות בפירוש המשנה ד' פ"ט ובמשנה ז' פ' בתרא דשבועות ובמשנה ב' פ"ד דגיטין וכן מצינו בש"ס כתובות (דף מ"ה) מאי לוקה מכות מרדות עכ"ל וזה דלא כרכ"מ שהבאתי לעיל ולפי דברי תוי"ט א"ש בפשיטות גם כאן דברי הרמב"ם בפ"ב דכלאים שכתב ואם זרע לוקה כונתו מכות מרדות ואפשר דכונת הכ"מ דבספר יד החזקה לא כתב הרמב"ם כן ותיו"ט כתב דפי' המשניות כ"כ ודו"ק:
ט) ולענין אם מותר להשתמש בפלאשען הללו בפסח הדבר פשוט שאסור לא מבעיא בישנים דקיי"ל דבזכוכית לא מהני הגעלה לפסח אך אפילו חדשים אסור דיש לחוש דמלבד כסף החי יש שם עוד איזה דברים המועילים ונעשים להחזיק החום ויש בתוכם חשש תערובות חמץ כמו שפירטום וכדומה לזה ועיין בש"ע או"ח סי' תנ"א סעי' כ"ג ברמ"א ומ"א שם ע"כ פלאשען הללו אסורים בפסח להשתמש בהם. הנראה לפע"ד כתבתי:
ידידו הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.