אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קכז

סימן קכו

ב"ה יום ב' נשא מ"ז למב"י תרצ"ב סטניסלאב.

כבוד ידידי הרה"ג בנש"ק כו' מו"ה משה אליקום בריעה רובין שליט"א מק' צאנז:

א) מכתבו הגיעני בדבר שנתחדש כעת מאשינדל לכבות הלעקטער שנעשה בעץ חור מצד אחד וחבל וטבעת מצד השני ובאמצע החבל תלוי משא כבד והצד שיש בו חור נותנים על השאלטערי ותוחבים הדד שסובבים בו בחור לחבר העץ ושאלטאר יחד וחבל עם הטבעת שבצד השני נותנים בנר התלוי למעלה במנורה הטבעת וכ"ז שנר דולק מחוברים ככה הכל יחד ואח"כ נתדלק ונגמר הנר ואין הטבעת על מה להאחז נופל הטבעת וחבל עם המשא למטה ומכבד על השאלטער ובכח זה מסבבו ומסגירו ונכבה הלעקטער ויש מורים להתיר לעשות כן ביו"ט כדי שיכבה הלעקטער וטעמם דלא הוי רק גרם כבוי דמותר וכ"ת האריך והעלה לאיסור ורוצה לדמות לדעת חו"ד בזה. והנני לתשובתו דבשבת (דף ק"כ) אמרינן תנא נר שאחורי דלת פותח ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב כו' מ"ט לייט כו' א"ל בהא אף ר"ש מודה דאביי ורבא דאמרו תרווייהו מודה ר"ש בפ"ר ולא ימות [פירש"י והכא נמי הרוח מכבהו וכן פירש בחידושי מאירי שם] אמר רב יהודה פותח אדם פתחו כנגד המדורה בשבת לייט עלה אביי כו' לעולם ברוח מצויה מ"ס גזרינן אטו רוח שאינו מצויה ומ"ס לא גזרינן פירש"י דרוח מצויה אין דרך להבעיר האור ולא הוי פ"ר ופליגי אי גזרינן אטו ר"מ דהוי פ"ר ובתוס' ורא"ש הביאו בשם ר"ח ור"י פירוש אחר על הא דנר שאחורי דלת אך לדינא שני הפירושים אמת ולא פליגי רק בפירוש של אחורי דלת ובש"ע או"ח סי' רע"ז פסקינן כשני הפירושים יע"ש אמנם צריך להבין מ"ט דתנא דאמר נר שאחורי דלת פותח ונועל הא שפיר קאמר רב דמודה ר"ש בפ"ר דאסור ולפירש"י אפשר לומר דתנא איירי דלא נשב רוח וליכא פ"ר ורב גזר אטו פ"ר כמו דפליגי רב יהודה ואביי בכנגד המדורה וא"ש אמנם לפי פירוש ר"ח ור"י לא איירי תנא כלל שרוח מכבהו רק שדלת מכבהו אך אפשר דלתנא דמתיר איירי ג"כ דיש לומר דמה שפותח הדלת אין מוכח כ"כ לומר שבודאי מכבה ולא הוי פ"ר רק רב גזר אטו לפעמים יהי' פ"ר ודו"ק:

ב) ועיין בשבת מ"ד ר"ש אמר כל הנרות מטלטלין חוץ מהנר הדולק בשבת ופירש"י טעמו שמא בעת שהולך ומטלטל הנר בבית יכבה ותמהו על רש"י הא בגמרא שם מ"ו ס"ד לומר טעם זה ודחו דהא ר"ש סובר דבר שאין מתכוין מותר אלא אמר רבא משום דהוי בסיס לדבר אסור ואמאי כתב רש"י במשנה טעם שנדחה בגמרא עיין במ"א סי' רע"ו או' י"א שהניח דברי רש"י בצ"ע ולפע"ד נכונים מאד דברי רש"י לפי מה שכתבתי באו' א' דבנר גזרינן דשא"מ אטו פ"ר א"כ נשאר באמת הטעם דהוי ס"ד לומר שמא יכבה הנר ולא קשה הא סובר ר"ש דשא"מ מותר א"כ אם ילך עם הנר בביתו בנחת ליכא פ"ר ולמה אמר ר"ש אין מטלטלין משום דגוזר שמא ילך במרוצה ויהי' פ"ר כמו שאמרו רב ואביי דגזרינן בנר אטו פ"ר ומה שדחו בגמרא טעם זה משום דאזלינן כמ"ד דלא גזרינן אטו פ"ר כתנא דשם וכרב יהודה ולדידהו שפיר מקשינן למה איסר ר"ש לטלטל בביתו אף בנחת הא ליכא פ"ר ודשא"מ מותר אבל לפי האמת דפסקינן כרב ואביי דגזרינן בנר אטו פ"ר א"ש הטעם דהוי ס"ד מעיקרא דלכך אמר ר"ש דאין מטלטלין נר הדולק משום שמא יכבה וגזרינן אטו פ"ר ע"כ כתב רש"י טעם זה ודו"ק וכבר כתבתי מזה בספרי ח"ש סי' ס"ו יע"ש:

ג) אמנם קשה על הסוגיא (דדף ק"כ) הא אפילו ברוח שאינו מצויה לא הוי רק גרם כבוי במה שפתח הדלת נגד הנר ולמה אסרו הא קיי"ל גרם כבוי מותר כמבואר במשנה ובגמרא ובש"ע סי' של"ד סעי' כ"ב וכבר העיר בזה במ"א סי' תקי"ד או' י' יע"ש ונראה לפע"ד דהא דאסרינן שם משום דיש לחוש דבעת שפותח הפתח נגד הנר יבוא רוח בעוד שפותח בכח הראשון דזה הוי מעשה ממש ולא גרמא כמו באו"ח סי' קנ"ט סעי' ט' לענין מים הבאים מכח ראשון שפתח הברזא לענין נ"י וביו"ד סי' ז' לענין שחיטה וראי' לזה מסוף פרק כירה דתנן שלא יתן לכלי מים תחת הנר ליפול שם נצוצות משום דמכבה ובגמרא אמרינן אע"ג דגרם כבוי מותר הכא אסור מפני שמקרב את כבויו וכתבו שם בתוס' בתירוץ הראשון דחיישינן שמא בעת שיגביה הכלי תחת הנצוצות יפלו שם הנצוצות והוי כבוי ממש ולא גרמא הרי כיון דבעת שאוחז הכלי בידו נפלו הנצוצות הוי כמו שכבה בעצמו וכן נמי כאן דכיון דתכף בעת שעדיין עוסק בפתיחת הדלת בא הרוח מיקרי מכבה כמו שעשה בידיו או ברוח שבפיו ממש ולא מותר מטעם גרם כבוי ודו"ק:

ד) ובזה יובן לן היטב רמ"א בסי' תקי"ד שכתב מותר ביו"ט להעמיד נר במקום שהרוח שולט כדי שיכבה אבל אסור להניח שם אם כבר הרוח מנשב [מהרי"ל] וסובר הרמ"א דהא דאסרינן בשבת ק"כ לפתוח דלת נגד הנר היינו משום דיש שם רוח מצויה וגזרינן אטו רשא"מ במת פתיחת הדלת והוי כבוי ממש ולא גרם כבוי כמו שכתבתי אבל להעמיד במקום שאין רוח כלל רק שרוצה בעת ובזמן שיבוא הרוח אח"כ יכבה הנר אף שיבוא אח"כ מותר דלא הוי רק גרם כבוי אבל להעמיד בעת ובזמן שכבר הרוח מנשב אסור דזה הוי כמו שמכבה בעצמו ולא גרם יע"ש ועיין במ"א שם או' י' ודו"ק:

ה) אמנם המ"א שם חולק על רמ"א וסובר דהא דאמרינן שם לא יפתח אדם פתחו נגד הנר איירי אף שאין רוח רק שיבוא אח"כ ג"כ אסור אך הקשה בעצמו אמאי אסור הא לא הוי רק גרם וגרם כבוי מותר ותירץ דגרם כבוי לא שרי רק למנוע שלא תשרף יותר אבל לכבות מה שדלוק כבר בזה גרם כבוי אסור יע"ש וסברא זו למד המ"א ממה שתרצו קצת ראשונים הא דאמרינן בסוף כירה דאסור ליתן כלי עם מים תחת הנר לקבל הנצוצות בשבת משום כבוי אף דגרם כבוי מותר ועיין במ"א סי' רס"ה או' ח' שהביא התירוצים שכתבו ראשונים לפרש מה דאמרינן שם בגמרא דאסור ליתן כלי אף דגרם כבוי מותר שאני הכא שמקרב כבויו משום דחיישינן שיתחיל ליתן המים וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שמא יגביה הכלי בשעת נפילת הנצוצות וכתבו עוד תירוץ השלישי דהכא אין דבר מפסיק בין הנצוצות והמים אלא האויר והמים תחת הנצוצות ממש אבל בטלית [דמתירים בשבת ק"כ לתת מים] אין המים תחת האש ממש כדי לכבותו אלא מן הצד ואין האש נופל על המים להדיא וכתב המ"א סי' רס"ה שזה התירוץ עיקר יע"ש ומתירוץ זה למד המ"א שכתב בסי' תקי"ד דהיכי דגורם לכבות מה שדלוק כבר גרמא זו אסור ע"כ אסור בנצוצות בשבת מ"ז ובטלית מותר בשבת ק"כ ששם המים מצד הטלית שלא יתפשט הדליקה ולא לכבות מה שדלוק. ומה שכתבו בתוס' ורשב"א והוסיפו הטעם בנצוצות משום שאין הפסק בין הנצוצות להמים רק אויר לחוד הא די לומר משום שהמים מכבים מה שדלוק מכבר מה לנו אם יש הפסק או לא אבאר אי"ה לקמן:

ו) והנה הרמ"א תופס לעיקר שני תירוצים ראשונים. שכתבו תוס' ורשב"א בכירה מ"ז בנצוצות א"כ אפילו אם גורם לכבות מה שדלוק כבר ג"כ גרם כבוי מותר ע"כ שפיר פסק בהי' תקי"ד דמותר לחת נר אף שיודע שאח"כ יבוא רוח ויכבה דהוי גרם כבוי מותר כמו שהבאתי דבריו באו' ד' והא דאמרינן לא יפתח אדם הדלת נגד הנר שם החשש דתכף בשעה שעוסק בפתיחת הדלת יבוא הרוח ויכבה דזה הוי מעשה ממש ולא גרמא כמו שכתבתי באו' ג' אמנם המ"א תופס לעיקר פירוש ותירוץ השלישי שכתבו תוס' ורשב"א כמו שמבואר בדבריו בסי' רס"ה ע"כ חולק על רמ"א וכתב דכל גרמא דמכבה מה שדלוק כבר אסור כמו דאמרינן בדף מ"ז בנצוצות וזה הטעם בדף ק"כ לא יפתח כו' משום שיבוא הרוח אחר שיפתח ויכבה דזה אסור בגרמא ודו"ק ולכאורה נ"ד תלוי בפלוגתת הפוסקים דלדעת רמ"א מותר ולמ"א אסור משום דמכבה הלעקטער ממה שדלוק כבר גרמא כזו אסור ודו"ק:

ז) אמנם נראה לפע"ד דאף לדעת המ"א ואף שפסק כתירוץ השלישי שבתוס' ורשב"א דלכבות ממה שדלוק אסור בגרמא אפילו הכי בנ' מותר דהנה כבר כתבתי לעיל סוף או' ה' לדקדק למה כתבו תוס' ורשב"א בתירוץ השלישי בנצוצות משום שאין הפסק בין הנצוצות והמים רק האויר ע"כ אסור והא בלא סברא זו שפיר כתבו לחלק בין נצוצות לטלית דבטלית אין גורם לכבות מה שכבר דלוק מותר אבל בנצוצות שגורם לכבות מה שכבר דלוק ע"כ אסור אך הדבר נכון שבתוס' שם הקשה ג"כ ממשנה (דף ק"כ) דשרי לעשות מחיצה בכלים שיש בהם מים ואף דיתבקעו אח"כ כשיבוא האש וא"כ המים מכבים את האש שכבר דלוק עיין בש"ע סי' של"ד דאף דודאי יבקעו וע"ז כתבו לתרץ דשאני בכלים כיון דיש הפסק כלים בין האש למים כלומר דאדם העושה המחיצה בהכלים לא פעל עוד לכבות האש רק כשבא האש לכלים מזה יבקעו הכלים ויפלו המים על האש שדלוק לכבות א"כ הוי האדם רק גורם דגורם ע"כ מותר אבל בנצוצות דליכא הפסק בין הנצוצות למים רק אויר א"כ אדם הנותן המים לכלים גורם כשיפלו הנצוצות למים שיכבו והוי חד גורם ע"כ אסור נמצא לפ"ז דגורם לגורם אף לכבות מה שדלוק כבר מותר אף לדעת המ"א דפוסק כתירוץ השלישי דזה לכל הפוסקים מותר לכבות בגורם דגורם אף נר שדלוק כבר כבמשנה עושים מחיצה בכלי חרם חדשים שיש בהם מים יע"ש בתוס' שבת מ"ו ובמשנה שבת ק"כ ותבין וזה נ"ד דהוי כמה גרמות דישראל הוי רק גורם אחד במה שנותן החבל שיש בו המשא על הנר ונר הנדלק גרם שעי"ז שכבר נגמר ולא נשאר על מה לסמוך הטבעת נופל למטה והחבל עם המשא הוי גורם שלישי שעי"ז נסגר השאלטער וסגירת השאנטער הוא גורם רביעי שעי"ז נכבה הלעקטער וכיון דיש לאחר גרמת אדם עוד שלשה גרמים אח"כ לכבות לכ"ע מותר גרם כבוי אפילו בדלוק מכבר כבמשנה דמותר לעשות מחיצה בכלי חרם חדשים שיש בתוכן מים ובזה מודים כל הפוסקים והבן וחילוק זה מצינו בע"ז פ' ובש"ע יו"ד סי' קכ"ה דכח עכו"ם אוסר היין אבל כח שלישי אין אוסר וכן במקוה אם באו המים לתוכו ע"י כח אדם פסול אבל הבאים ע"י גרמא דגרמא כתב מהרש"ק שכשר ועיין בשו"ת נטע שורק יו"ד סי' ע"ד באריכות מזה ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"א ג"כ לענין מקוה מזה ועיין בשו"ת הרי בשמים ח"ב סי' קל"ג שכתב ג"כ דאף דאם באו המים למקוה מכח אדם פסול אבל ע"י כח כחו כשר ועיין בחולין י"ז דכח כחו לא הוי ככחו והבן:

ח) אך עדיין יש בנ"ד אף לדעת רמ"א טעם לאסור דהא מבואר באו"ח סי' של"ד סעי' כ"ב שכתב שם המחבר להתיר גרם כבוי כתב רמ"א במקום פסידא וזה הוא דעת המרדכי והכונה במקום פסידא היכי שנפלה דליקה כמבואר שם שאחז בה דליקה וכן כתב בחידושי מאירי שם ובנ"ד דמדליק לכתחילה לא נחשב פסידא להתיר גרם כבוי וא"ל דלא בעינן מקום פסידא רק בגרם אחד אבל בגרמא דגרמא כמו בנ"ד מותר אף שלא במקום פסידא דהא כתב כן על הא דעושים מחיצה בכלי חרס חדשים מלאים מים וכבר כתבתי באו' ז' דזה הוי גרמא דגרמא וע"ז כתב רמ"א דוקא במקום פסידא. איברא דרמ"א לכאורה סותר א"ע דבסי' תקי"ד שהבאתי לעיל או' ד' מתיר בפשיטות להעמיד הנר ביו"ט במקום שרוח שולט הרי דמתיר גרם כבוי אף שלא במקום הפסד אך דיש ליישב דבסי' תקי"ד שם יש ספק עוד שמא לא יבוא רוח אבל בסי' של"ד שם בודאי יגרום כבוי ע"כ בעינן שם דוקא במקום פסידא ובנ"ד אם אירע לפעמים שלא יכבה אף דעפ"י רוב יכבה דומה לסי' תקי"ד דמתיר רמ"א אף אם לא במקום פסידא אבל אם לעולם ע"י משינדל זה יכבה דומה להא דסי' של"ד דאין להתיר רק במקום פסידא ובנ"ד לא נחשב לפסידא לענין זה דהא לא נפל דליקה רק מדליק לכתחילה דאסור גרם כבוי:

ט) אמנם עדיין יש לומר אף דאם אירע לפעמים במשינדעל שלא יכבה שכתבתי לעיל דכה"ג מתיר רמ"א בסי' תקי"ד אף שלא במקום פסידא יש לכאורה להעיר על דינו של רמ"א דאף מה שהקשה שם עליו במ"א או' י' מסוגיא דשבת ק"כ דגזרינן רוח מצויה אטו רוח שא"מ אף שכתבתי לעיל או' ד' דמשם לא קשה כ"כ שסובר רמ"א דלא אמרינן שם דלא יפתח הדלת נגד הנר היינו ביש רוח מצויה דאז יש לגזור אטו רשא"מ אבל בליכא רוח כלל לא גזרו אך מה יענה רמ"א לסוגיא דשבת מ"ז גבי נצוצות דשם גזרינן שלא יניח כלי עם מים אפילו בערב שבת להכין לקבל נצוצות בנר בשבת ולכל הפירושים שכתבו שם בתוס' ורשב"א שהבאתי לעיל באו' ה' ואו' ו' אף שיוכל להיות שלא יבוא בשבת לגרם כבוי אפילו הכי אסרינן משום גזרה ואף בערב שבת אסרו להכין משום גזרה זו ואף בדינו של רמ"א לא שייך הטעמים שאסרו בנצוצות אבל דעכ"פ גרמא אסור בזה דהא להניח הנר במקום שרוח שולט הוי לכתחילה ולא הוי במקום פסידא א"כ יש לגזור כמו בנצוצות דהא אסרו בזה אפילו לא ידענו בודאי אם יבוא לידי גרמא כמו שאסרו בנצוצות:

י) ויש ליישב דבשלמא בנצוצות יש ספק אפשר שיבוא לידי כבוי ויעבור על איסור מכבה ע"כ אסרו בזה אף בער"ש אטו שבת ואטו שיבוא בשבת לידי כבוי כמו שכתבו שם בתוס' אבל בדינו של רמ"א אפילו אם יכבה הנר לא יבוא רק לידי גרמא אשר במקום פסידא מותר ע"כ לא גזרו רבנן בספק אף במקום דליכא פסידא וא"ש פסקא דרמ"א בסי' תקי"ד על נכון וראי' ברורה לזה דהא לכאורה יש להקשות בסוגיא דשבת נ"ז דשם מקשינן בגמרא על הא דאסרו משום נצוצות אמאי הא גרם כבוי מותר ומשני שמקרב את כבויו וכמו שהבאתי מה שפירשו תוס' ורשב"א דיהי' כבוי גמור ולא גרמא בעלמא ולפי שיטות המרדכי ומאירי ורמ"א דגרם כבוי אסור אף לרבנן דר"י ולא התירו רק במקום דליקה שהוא מקום פסידא מה מקשינן בגמרא על נצוצות דשרי משום גרם כבוי הא התם ליכא פסידא ושפיר אסרו במשנה להניח כלי עם מים לקבל נצוצות ואי דירא שלא יבוא לידי דליקה ע"י הנצוצות שיפלו מנר הא יכול להניח כלי בלא מים לקבל את הנצוצות א"כ שפיר אסרינן במשנה כלי עם מים אף דלא הוי רק גרם כבוי כיון דהוי לכתחילה וליכא פסידא אמנם הדבר נכון מאד דעיקר קושית הגמרא למה אסרו רבנן אפילו להניח ע"ש לצורך שבת משום גזרה שמא יניח בשבת בשלמא אי גרם כבוי אסור אפילו במקום פסידא כר"י א"ש אבל לרבנן דגרם כבוי שרי במקום פסידא לא הוי גזרו רבנן להניח בע"ש לגזור אטו שבת דהא שמא לא יבוא לידי גרם כבוי ואף אם יבוא אין כאן איסור חמור כ"כ דהא במקום פסידא מותר לעשות גרם כבוי כך הוא קושית הגמרא יע"ש ודו"ק ומזה מוכח כדעת רמ"א כמו שכתבתי ודו"ק ולפ"ז בנ"ד אף אם בודאי יבוא לידי כבוי ע"י המאשינדל לא הוי רק גרמא דגרמא דלא שייך כל הטעמים דאסרו בנצוצות רק דאסור לעשות כן ביו"ט משום דהוי לכתחילה ושלא במקום פסידא כמו שפסק רמ"א בסי' של"ד עכ"פ בערב יו"ט מותר להכין שיכבה ולא שייך הגזרה שמא יעשה כן ביו"ט דהא משום פסידא אף ביו"ט מותר דלא הוי רק גרמא דגרמא וכבר כתבתי דכל דאין האיסור ביו"ט רק משום פסידא לא גזרינן עיו"ט אטו יו"ט:

יא) ומצאתי בכף החיים סי' תקי"ד שהביא שבא"ר ועוד קצת אחרונים פוסקים כרמ"א דמותר לכתחילה להעמיד הנר ביו"ט במקום שרוח שולט כדי שיכבה משום דגרם כבוי מותר אפילו בנר שדלוק וכתבו דאף דרמ"א בסי' של"ד אוסר גרם כבוי לכתחילה ולא התיר רק באירע דליקה משום פסידא דדליקה שאני התם דאיירי בשבת דחמור אבל בסי' תקי"ד דאיירי בירפ בזה פסק להתיר גרם כבוי אף לכתחילה יע"ש אך לפע"ד נראה דרמ"א אין מחלק להקל ביו"ט טפי משבת רק כמו שכתבתי לעיל:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה