אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קכו

סימן קכח

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג כו' מו"ה אברהם מרדכי סאפרין נ"י אבד"ק ואסלאב ודומ"צ דק'

דילוטין:

א) בדבר הס"ת שאות ל' משם הקודש הקו שלמעלה נפסק ואינו ניכר היטב הנפסק ועוד מדיו הלמ"ד הזה נמשך על הגויל ואותיות מראה שאינו שחור כדיו רק הוכהה מראה הגויל שבין אותיות ועי"ז נדבקו אותיות השם אך שאותיות ניכרים היטב לכל מחמת ששחורים יותר ומראה שנדבקו ע"י אין שחור כ"כ רק הוכהה מראה שנתפשט קצת מדיו שבאותיות על הגויל שביניהם כמו געפלאסען ונסתפק כ"ת אם מותר לגרר הדביקות שבין אותיות השם הקדוש וגם אם מותר להעביר הקולמוס על קו הנפסק מלמ"ד של השם ולתקנו ועל התשובה הבטחתיו ועתה באתי למלאות הבטחתי. הנה אם נפסק אות משם ולא נפסל שרק שריטה דקה שאין הנפסק ניכר להדיא באופן שהוא כשר שניכר האות יש לומר שאסור להחמיר ולתקן בהעברת קולמוס כיון דא"א לצמצם ובודאי יעבור הקולמוס גם על הכתב ועי"ז נחשב כתב תחתון כנמחק ואסור למחוק אפילו מקצת אות משם הקודש כמבואר בפוסקים דהוי כחצי שיעור ובתשב"ץ הובא בק"ס סי' י"א או' ב' כתב כיון שס"ת כ"כ ישן והולך למחוק כו' יש לאסור להעביר דיו על שם הקודש דקיי"ל כתב על גבי כתב חייב משום דמוחק התחתון עכ"ל והקשה עליו בק"ס הא דין זה הוא דוקא בדיו על הסיקרא אבל בדיו ע"ג דיו מבואר שם בגמרא דפטור דאין כאן מוחק עיין גיטין י"ט ולפע"ד נראה דכונת תשב"ץ הוא דוקא אם התחיל להתיישן ועי"ז נתאדם קצת האות ואינו שחור כ"כ בזה אם מעביר הקולמוס הוי מוחק כתב התחתון והוא מוחק דדומה להא דאמרינן בגמרא שם דיו על גבי סיקרא חייב בשבת משום מוחק ומשום כותב ודו"ק וכן מתרץ בשו"ת שדה יהושע והביא שם עוד את טטו"ד ח"א סי' רנ"ו שכתב דהעולם נוהגים היתר להעביר הקולמוס על השמות הקדושים ואין פוצה פה ומצפצף והטעם אף דשם נכתב בכל מיני צבע יש בו קדושה ואסור למחקו אבל אם נכתב בדיו ונמחק הדיו ונשאר אדמימות אמרינן אזל כתבא אזלא קדושה יע"ש וצ"ע כיון דלדעת המתירים כל אות אם נתאדם קצת מחמת שנתיישן כשר עיין בח"ס יו"ד סי' רנ"ו א"כ לא אזלא עוד הקדושה ואם מעביר קולמוס הוי מוחק אות משם הקדוש:

ב) ולכאורה אפשר לומר דתשב"ץ איירי אף בשם שאותיותיו שחורים כמו שהיו בשעת כתיבה אפילו הכי אסור להעביר הקולמוס דכתב עליון מוחק כתב תחתון ולא קשה מה שהקשה הק"ס דבשבת דיו עג"ד פטור דשאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת וכיון דלא תיקן ולא הועיל בזה מאומה דעדיין נשאר אות כמו שהי' מקודם אין כאן שום מלאכה וזה כונת רש"י פטור שהרי הוא כבתחילה לא כתב ולא מחק אבל בשם הקודש כיון דכתב שני מכסה כתב ראשון ואין נראה עוד שפיר כתב תשב"ץ דהוי מוחק ומאבד שם הראשון ואסור ואף דבשם שנכתב שלא לשמה סובר ר"י דמעביר עליו קולמוס ומקדשו (גיטין כ') ואמאי הא מוחק כתב שנכתב בראשונה והוי מוחק השם שאני התם דנכתב שלא לשמה ומותר למחקו ולתקנו כבש"ך רע"ו או' י"ב אבל בנכתב לשמה אסור להעביר דהוי מוחק אמנם לדעת הפ"ח דאף בשם שלא נכתב לשמה אסור למחקו ע"מ לתקנו קשה מר"י דמתיר להעביר קולמוס הא הוי מוחק כתב הראשון ועיין במ"א הס"ת שהאריך בשיטת הפ"ח וע"כ צריך לומר דכתב על כתב לא הוי מוחק ומותר בשם הקודש דבשם אין איסור המחיקה רק דרך השחתה ואף במוחק ע"מ לתקן אסור בשם שנכתב לשמה כבש"ך סי' רע"ו או' י"ב היינו דכיון דבשעה שמוחק באותו רגע נשחת השם אף שעושה לתקן אח"כ מקרי מקלקל ועובר על ל"ת כן לשם כו' אבל בכותב כתב ע"ג כתב דבזמן שכותב מוחק שמכסה כתב אחרון את הראשון אבל אין זמן מחיקה קודמת לכתיבה ומחיקה וכתיבה באים כאחד ואין השחתה וקלקול כלום ועל אופן כזה לא אמרה תורה לא תעשון כן כו' ע"כ גם התשב"ץ אינו אוסר דיו על גבי דיו רק כפי מה שכתבתי היכי דכתב הראשון הוכהה מחמת שנתיישן ואז הוי כדיו על גבי סיקרא דחייב משום מוחק אמנם לפי הטעם שכתבתי אף בדיו ע"ג סיקרא נמי לא מיקרי מוחק בשם כיון דהמחיקה וכתיבה באים כאחד אין כאן השחתה וקלקול השם אף דגבי שבת הוי מוחק אבל בשם לא אסרה תורה מחיקה כה"ג כמו שכתבתי דאין כאן השחתה וקלקול ודו"ק:

ג) אמנם הנוב"ק סי' א' כתב טעם אחר דכתב ע"ג כתב בשם לא הוי מוחק דכתב שם רוב ס"ת תו"מ שכתב ישן מעבירין עליו קולמוס להצהיר הכתב ולחדשו והוא דבר מצוי בכל יום וכן מבואר באו"ח סי' ל"ב סעי' כ"ז ובמ"א או' ל"ח ל"ט דלא הוי בתו"מ שלא כסדרן וכן בשמות הקודש מותר להעביר קולמוס כמבואר בשו"ת הרא"ש וכתב שם הטעם דכיון שעושה לנאיתו וליפותו כתב התחתון לכך אין מבטל כתב התחתון ובטל עליון לגבי תחתון ונשאר כתב תחתון כהלכתו יע"ש ולפי דבריו נראה דבדיו ע"ג סיקרא הוי מוחק בשם הקודש דסיקרא כיון דלא הוי מין דיו ולא שייך לומר דבטל כתב עליון גבי תחתון ונשאר תחתון כהלכתא דטעם זה לא שייך רק שתחתון הוי נמי דיו רק שהוכהה מראיתו ודו"ק עכ"פ הנו"ב חולק על תשב"ץ ומתיר להעביר קולמוס על השם לחדשו ואין כאן מוחק כתב תחתון רק מיפה אותו וכן מבואר עוד בנוב"ק סי' פ"ה באהע"ז יע"ש ובספר ק"ס סי' י"א או' ב' ג"כ כתב להתיר דלא כתשב"ץ וכ"כ בפ"ת יו"ד סי' רע"ו או' ו' והביא מנוב"ת סי' קפ"א שאעתיק לקמן באו' ד' ולא ידעתי מדוע לא הביא שכן מבואר בנוב"ק או"ח סי' א' ואהע"ז סי' פ"ה להדיא ועיין בק"ס שם ושו"ת שדה יהושע דגם משום מנומר אין לפסול בזה יע"ש באריכות. ובדבר המחלוקה שבין הש"ך ופ"ח שהבאתי לעיל או' ב' נראה לפע"ד דפליגי בפלוגתת הפוסקים דש"ך סובר כפוסקים דצריך לקדש השם מדאורייתא ע"כ סובר דשם שלא נתקדש מותר למחקו ע"מ לתקן דאין בו קדושה כ"כ והפ"ח סובר דס"ת וכן שמות א"צ קידוש רק מדרבנן ע"כ סובר דאין חילוק כלל בין נכתב בקדושה או לא כיון דמדאורייתא קדוש אסור למחקו אף ע"מ לתקן דרבנן לא אמרו לקדש רק להחמיר ולא להקל עיין בשדי חמד מערכת כ' סי' קמ"ט באריכות בענין קידוש ס"ת ושמות אי הוי מדאורייתא או רק דרבנן:

ד) והנני לבאר דברי הנו"ב שמשם למד הפ"ת להתיר דלא כתשב"ץ דבנוב"ת סי' קפ"א שחצבו אבן לראש פינה על ארון הקודש בביה"כ לפרט אחד א' צבאות ויש מערערים ע"ז כתב הנו"ב היכי שישראל שוכר עכו"ם שיכתוב לו לכל השיטות לא חיישינן שכתב השם לע"ז וא"צ גניזה אך אין קורין בס"ת שכתב העכו"ם שלא קדש השם לשם קדושת ס"ת עוד כתב שם דנכרים שאינם מכירים בכתב אשורית כי אם הישראל מרשים לו על האבן בדיו ועכו"ם לא עשה רק מעשה קוף בעלמא ולא הי' מבין מה כותב כי לא ידע פירושם של האותיות בודאי ליכא למימר שחשב מחשבת ע"ז ולא צריך גניזה לכל הדעות וז"ב לפע"ד דעכ"פ סובר הנו"ב דדין של שם זה כשם שלא נכתב כקדושת השם עוד כתב שם ומה ששאל אם מותר לצפות שמות הללו הנחצבים על האבן והמה בולטים ואינם ניכרים שפיר עד שמחפים בזהב כדי שיהיו נראים ונקראים אם יש בזה חשש מוחק את השם עכ"ל לכאורה מה מסתפק בזה הא הנו"ב הסכים עם הש"ך דכל שם שלא נכתב בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון ובנ"ד הוי צורך תיקון לקרותו יפה וצ"ל דסובר הנו"ב דזה לא מיקרי תיקון כ"כ והבן. עוד כתב שם לפי מה שכתב הנ"י אם זרק זהב על אותיות השם בס"ת שנכתבים בדיו פסול דכתב שעליו מבטל כתב תחתון לפי שמוחקו ואסור לקרות בו וכונתו דאף ביחד אסור לקרות בו משום קנס שמחק את שם הקודש ולפי דבריו דהוי בזה מוחק א"כ בנ"ד יש לאסור משום דבמה שמצפה אותם בזהב מוחק אותם אך אחר העיון נראה להקל דבשלמא התם דהיו כתובים בדיו ועתה בא לצפם בזהב דפסלם בודאי הוי מוחק כיון דפוסל את השם דמה לי פסלו מה לי מוחקו אבל כשהי' תחילה נכתב בצבע אחר דפסול א"כ אף שמחפו בזהב אין זה מוחק דמה חילוק יש מה שהי' תחילה בצבע אדום או צבע אחר ועתה מצפו בצבע אחר או בזהב הא הכל הי' שלא בדיו ופסול ואין זה מוחק והקשה שם על הש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' ג' דאם זרק זהב על אות משם הקודש אסור להעביר הזהב דהוי מוחק השם הלא שם הקדוש שנכתב בדיו כשמעביר הזהב נשאר הכתיבה בדיו כמו שהי' בתחילה ואין זה השחתה במה שמעביר ממנו הזהב אדרבה עלויי קא מעלי לשבח דכל זמן כשהי' הזהב עליו הי' פסול וכשמעביר הזהב נתכשר כהלכתו ולמה נחשב זאת למוחק ותירץ דשם הכונה על כתב של זהב שמשחת כתב של זהב כשגררו וזורקו מאבד אותיות השם שנכתבו בזהב אף שנשאר השם בדיו שנתגלה ונתכשר מ"מ אותיות מהזהב חלפו והוי בזיון לאותיות השם של זהב יע"ש ולכאורה צריך עיון מה בכך שמאבד אותיות של זהב הא אותיות הללו לא נכתבו בקדושת השם רק זרק עליו זהב ליפותו והנו"ב סק כש"ך דכל שלא נכתב בקדושה מותר למחוק ע"מ לתקן והכא במה שגורר הזהב מתקן השם שנכתב תחתיו בדיו וצ"ל דסובר הנו"ב דוקא למחוק מותר אבל כאן הזהב בעת שגורר שהוא דבר גוש הולך לאיבוד והוי בזיון טפי ממחיקה ואסור. ולפע"ד נראה טעם אחר דאסור משום דבעת שגורר הזהב מאות א"א שלא יגרר ג"כ מדיו שנכתב בקדושה שתחתיו א"כ מוחק קצת משם הנכתב בקדושה וכבר כתבו הפוסקים דאף מקצת מאות אסור למחוק ואף דהוי דבר שאין מתכוין הא זה הוי פ"ר ואף לפוסקים דפ"ר דלא ניחא לי' מותר היינו באיסור שבת אבל לא בשאר איסורים כמו שכתבו הפוסקים ועוד כבר כתבתי בתשובה והוכחתי דבמחיקת שם הקודש אסרו אפילו בדבר שאין מתכוין וא"ש ודו"ק:

ה) ומה שנדבקו אותיות השם מחמת התפשטות הדיו על הגויל אך ניכרים היטב האותיות מחמת ששחורים יותר מהמראה אשר ביניהם שאין שחור כ"כ רק שהוכהה מראה הגויל פשוט וברור שמותר להפרידם כמבואר ביו"ד סי' רע"ו דמותר להפריד אותיות בשם הקודש הדבוקים ועיין בנו"ב אהע"ז סי' פ"ה מה שהאריך בענין כזה. ואחר שכתבתי זאת מצאתי בספר ערך ש"י אהע"ז סי' קכ"ה שכתב וז"ל בנדון השאלה שע"י טשטוש נמשך רשימה מהיו"ד למטה בפ"א ואינו שחור כגוף הפ"א יש סעד להקל מתשובת נו"ב באהע"ז סי' פ"ה דאם גוף האות משחיר יותר מהטשטוש שנמשך אח"כ מחמת שנתלחלח במים או ע"י טפת דיו שנפל מ"מ כיון שגוף האות משחיר יותר וניכר היטב כשר בגט במקום עיגון דלא חשוב קלקול לגוף האות וא"כ הכא יש להתיר אף לכתחילה לתקן ע"י מחיקה דיש כמה צדדים להקל בלאו הכי דקצת פוסקים ס"ל בגוף אות שנדבק יותר מהצורך דא"צ תיקון כלל וזה דעת קרית ספר הובא במהרלב"ח והרבה פוסקים ס"ל דאם נדבק אחר שנגמר האות בהכשר מותר לגרור ולא חשוב חק תוכות ובג"פ סי' קכ"ה או' ל"א מחשיב שיטה זו לס"ס והכא יש לצרף דעת הנו"ב שהבאתי שכל שגוף האות שחור יותר וניכר היטב לא הוי מדינא קלקול האות וכיון שכתבו הג"פ ובית מאיר דלגרר דבר לא הוי חק תוכות מדאורייתא רק מדרבנן בודאי יש לסמוך על נו"ב בדרבנן לגרר הנגיעה ובפרט בתפילין דהוי דיעבד שלא להצריך גניזה לדבר שבקדושה כמבואר בח"מ וב"ש באהע"ז סי' קכ"ה עכ"ל יע"ש:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה