מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן קכב
לכבוד ידידי מחו' הרב הגדול כו' מו"ה שמואל מאיר האלענדער נ"י דומ"צ דק' טשערנאוויטץ:
א) הגיעני מכתבו והנני לתשובתו בדבר מה שכתב בפנים מאירות ח"ב סוף סי' קל"ג בכוס של זכוכית ששותים בו וחקוק בהכלי שם של ד' אותיות כהוויתו וצורתו בס"ת אפילו הכי מותר לשתות בו רק שיכרך על מקום השם גימוניות של זהב או של משי ואז מותר לשתות בו בלי פקפוק וטעמו משום דמה שמבואר בשבת ס"א הי' שם כתוב על ידות הכלים או על כרעי המטה הר"ז יקוץ ויגנוז וכן פסקינן ביו"ד סי' רע"ו סעי' י"ג וכן בשם כתוב על הקורה ערכין (דף ו') יגוד וישתמש במותר אבל כל זמן שלא יגוד השם אסור להשתמש בהכלי ומטה וקורה דוקא משום דשם בידות הכלים דאם ישתמש בכלי יד הכל ממשמשים בשם שעל יד הכלי או במטה או בקורה משום בזיון השם אבל אם נכתב על כלי מכובד די"ל דמותר להשתמש בו כיון דאיסור שימוש הוא רק משום בזיון השם אבל אם אין בזיון השם מותר להשתמש וכלי שתי' לא הוי בכלל מבוזין ולא לחנם נקטו בש"ס ידות הכלים דדוקא בידות דהוי בזיון לשם שיד הכל ממשמש בו אבל כלים חשובים אין צריך לגוד השם ואפשר לומר דרמב"ם וש"ע דלא נקטו ידות רק כתבו כלים דהם איירי בכלים מבוזים ולא בכלי שתי' דלא הוי בזיון השם ומותר רק שלא מלאו לבו לחלק ע"כ יעשה כך שיכרך על השם גימוניות זהב או משי שלא יהי' בזיון השם ומותר לשתות בכוס וכ"ת תמה עליו מאד דהא מוכח בגמרא ערכין שלא משום בזיון השם אסור להשתמש במקום שכתוב בו השם רק משום שכל אותו מקום מלמעלה ובעובי' למטה נגד השם קדוש ע"כ אמרינן שם בגמרא יגוד כל החתיכה ששם כתוב עלי' למעלה ואז מותר להשתמש בשאר הקורה וכן בשבת אמרינן דיקוץ ויגנוז החתיכה ששם כתוב עליו ואז מותר להשתמש במטה וכיון דכל החתיכה צריך לקוץ ולגוד ולגנוז הרי דטעם הוא משום דאותו מקום נתקדש ושאר אינו קדוש א"כ שפיר כתבו הרמב"ם וש"ע שם בכלי היינו אף בתוך הכלי ששותים בו אף שאין כאן בזיון כל זמן שלא יגוד ויקוץ השם מן הכלי אסור להשתמש בכל הכלי דאסור בהנאה:
ב) ולפע"ד דברי פמ"א נכונים דא"א לומר טעם אחר דאסור להשתמש במקום השם רק משום בזיון השם ולא משום דנתקדש ואסור בהנאה שאין זה קדשי בה"ב שאסורים בהנאה דהא הס"ת עם כל השמות שבס"ת אם הוא ס"ת של יחיד מותר למכור ויעשה בדמיו מה שלבו חפץ ואם הוי קדושת השם וקדושת ס"ת אסור בהנאה אמאי מותר למכור ודמיו מותרים אתמהה ואף לשיטת הסוברים דאסור למכור ס"ת אף של יחיד לאו משום דאסור בהנאה רק דאסור לבטל מ"ע שיש על כל אדם לכתוב ס"ת לעצמו ועיין באו"ח סי' קנ"ג ובמ"א סעי' י' או' כ"ג ועיין בשערי דעה סי' ע"ר שהביא את ראנ"ח הנדפס בספר מים עמוקים סוף סי' ס"ד דאשה שיש לה ס"ת מותרת למכור משום דאשה אינה מצווה על כתיבת ס"ת יע"ש שהניח בספק ועיין בבל"י דמי שקנה ס"ת מן השוק כיון דלא קיים בזה הספר מצות כתיבת ס"ת מותר למכור ועיין פ"ת סי' רפ"ב שהביא בשם יד הקטנה דהא דהביא בש"ע או"ח סי' קנ"ג שני דעות אם מותר למכור ס"ת של יחיד היינו דוקא בקנה ס"ת דלא קיים בזה מ"ע של כתיבת ס"ת ע"כ יש מתירים אבל בס"ת שקיים מ"ע של כתיבת ס"ת לכ"ע אסור למכור יע"ש ואף האוסרים למכור ס"ת שלא קיים בה מ"ע של כתיבת ס"ת אבל עכ"פ קיים המצוה בזה שיש לו ס"ת בתוך ביתו דזה ג"כ מצוה ועיין בספר חמדת ישראל מצוה ח"י דלענין מצוה להיות לו ס"ת אין חילוק בין קנה ס"ת או כתבה ומיישב בזה דברי הרמב"ם בספר המצוות שאין מחלק רק משווה ביחד בין מי שקונה ס"ת או שישכור לסופר לכתוב לו יע"ש א"כ לכל הפוסקים אף דס"ת קדוש ושמות קדושים לא הוי כמו קדושת בה"ב שאסור בהנאה רק קודש שלא להביאם לידי בזיון ושמעלין בקודש ולא מורידין וכן השם הקדוש אסרה תורה שלא למחקו ושלא לאבדו והמוחקו עובר בלאו ולוקה דאמרה תורה בע"ז ואבדתם את שמם והיינו לאבדם ועל זה כתוב לא תעשון כן לשם כו' זה קדושת השם הקדוש דאסור למוחקו וכן כל בזיון של שם הקדוש הוא ענף מלאו זה וצדקו דברי פמ"א:
ג) אמנם מה דקשיא לו לפ"ז אמאי צריך לגוד מקום שהשם כתוב על הקורה מעל"ע עובי' החתיכה של קורה הא משום בזיון הי' די לקלף רק מקום זה ששם כתוב עליו ולא מעל"ע יש לומר דכמו בשם קדוש בס"ת שצריך לתקנו אסרו הפוסקים לקלפו ומבואר בבה"ב בב"י סי' רע"ו בשם רשב"ש שאינו מסכים עם הקולפים כי שמא עי"ז מקרע הקלף ויהי' מחיקה טעם שני שמא הדיו נכנס מתחילה לתוך עובי קלף וכשקולף נשאר חצי שם בתוך עובי' תחת הקלף וחציו במה שקולף יע"ש ואפשר שמזה הטעם גם בשם שבכרעי המטה ובשם שעל הקורה אמרו יגוד מקומו היינו מלמעלה למטה וכל עובי' דהוי כמו קידור השם בס"ת וזה כהש"ך סי' ער"ה או' ג' בשם שבס"ת שצריך לתקנו אוסר לקלוף רק לקדור וסובר דקידור עדיף מקולף וכן כאן בקורה ודו"ק. איברא דשני הטעמים שכתב רשב"ש שייך בקלף שהוא דק אבל לא בקורה שהוא עב הרבה והבן אך י"ל כיון דלפעמים נכתב על נסר דק ע"כ לא חלקו חז"ל וגזרו ואמרו לעולם יגוד ויקוץ ויגנוז שלא יבוא השם לידי בזיון ובזה נתיישב ג"כ מה דקשה לו משבת קט"ז אזל כתבא אזלא קדושתו א"כ די לקלוף את השם וכל עובי' יהי' מותר ולפי הטעם שכתבתי א"ש מאד ודו"ק ועיין לקמן או' ח' דיש לומר דבמקום שהי' כתוב השם ב"ה אף אם יקלוף אותו משם נשאר אותו המקום קדוש עכ"פ שאם יעשה שם איזה בזיון או יכתוב שם איזה דבר הוי בזיון להשם הקדוש אשר הי' שם מתחילה באותו המקום ודו"ק .
ד) ועיין בנוב"ת סי' ק"פ דבערכין (דף ו' ) איירי שנכתב השם על הקורה לשם קדושת השם דאל"כ כל שם שנכתב שלא בכונה עיקר כש"ך סי' רע"ו או' י"ב דמותר למחקו לצורך תיקון יע"ש ולכאורה מה תיקון יש למחוק שם שעל כרעי מטה או שעל הקורה וצ"ל דאם לא ימחוק יהי' בזיון השם להיות כתוב על כרעי מטה או על קורה המתגלגלת בשוק או באשפה ואפילו אם יבנה בבנין הוי נמי בזיון לשם אם יתן הקורה עם השם בבנין ואם נכתב שם לשמה אסור למחקו אפילו שהוא צורך תיקון כמו שפסק הש"ך ע"כ אמרינן שם יגוד אבל אם לא הי' נכתב לשמה הי' מותר למחקו כדי שלא יהי' בבזיון והוי המחיקה תיקון וע"כ כתב שם בנו"ב במטבע אשר טבעו בו השם שפיר כתב הט"ז באו"ח סי' של"ז או' ט"ז להתיכן מחמת שלא נכתב לשמה וכדי שלא יהי' השם בבזיון דיד הכל ממשמשים במטבעות וזה הוי בזיון השם ע"כ מה שהתיכם ונמחק השם הוי תיקון ושם שנכתב שלא בכונת השם מותר למחוק כדי לתקן כמו שפסק הש"ך יע"ש ובנדון הפמ"א הוי נמי נכתב השם שלא נתקדש השם ע"כ מקיל הפמ"א:
ה) ופ"ח כתב שאע"פ שלא נתקדש השם לוקה על מחיקתו מן התורה והביא ראי' מהא דכתב השם על הכלים דמסתמא לא נתקדש ואפילו הכי כתב הרמב"ם דלקי על המחיקה ומה דבעינן לקדש השם היינו לענין ס"ת שיהי' כשר יע"ש וזה דלא כדברי הנו"ב שהבאתי לעיל באו' ד' דאיירי בנתקדש השם דאל"כ בכלים ובקורה הי' מותר למחקו כמו שכתב הש"ך דלצורך תיקון שרי וזה הוי תיקון כדי שלא יבוא השם לידי בזיון ונראה לי דפ"ח אין חולק על הש"ך וסובר נמי דלצורך תיקון מותר אם לא נתקדש השם אך סובר דבכלים וכרעי מטה וקורה אין המחיקה צורך תיקון דהא יכול לתקן שלא יביא השם לידי בזיון ע"י שיגוד ויקצוץ מקום השם יגנוז ודו"ק:
ו) ובמחנה אפרים הלכות ס"ת הביא את הפ"ת וכתב שבהגהות מיימוני בפ"ו מה' יסודי תורה ה"ו כתב בשם רא"ם דכל דלא נתקדש השם מותר למחקו ומדברי הרמב"ם בפ"ו מיסודי תורה ה"ו שכתב ס"ת שכתבו מין שורפין אותה ואת אזכרותי' שבה מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר דברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם משמע מדבריו שכל שלא כתבו בכונת קדושה אין בו משום איסור מחיקה מן התורה עכ"ל יע"ש ומלשון זה שכתב המ"א שאין בו איסור מחיקה מן התורה משמע אבל איסור דרבנן יש אף שלא נתקדש וע"כ צ"ל כן דהא הרמב"ם בהלכה ח' כתב כתבי קודש כולם ופירושיהם כו' אסור לשרפן או לאבדם בידים ואם מאבדם מכין אותו מכות מרדות הרי אף דלא כתבו בקדושת השם איכא עכ"פ איסור דרבנן ובהא דכתב דאם כתב מין מצוה לשרוף היינו כדי שלא יהי' שם לאפיקורסים ולמעשיהם ע"כ לא אסרו רבנן בזה ואדרבה מצוה איכא ודו"ק. ובזה א"ש מה שתמוה לכאורה שכתב הרמב"ם אבל ס"ת שכתב נכרי יגנוז כו' וקשה הא עכו"ם אדעתי' דנפשי' עביד ואינו כותב לשמה וגס אינו בקשירה וכתיבה כמבואר בגיטין מ"ה ותוס' שם ד"ה והא כו' א"כ לא נכתבו אזכרות לשמה ואמאי אסור לאבדם וצ"ל כמו שכתבתי דאף שם שלא נכתב לשמה אסור מדרבנן לאבד ולמחוק וא"ש פסקי הרמב"ם ז"ל:
ז) אמנם מפשטות לשון הגמי"י נראה שאף איסור דרבנן ליכא שכתב דכל דלא נתקדש השם מותר למחקו משמע דמותר אפילו מדרבנן א"כ קשה עליו משם שנכתב על כלים ועל כרעי מטה ועל הקורה דמבואר בגמרא דאסור למחקו וצ"ל דאיירי שנכתב שם לשמה כמו שכתב בנו"ב שהבאתי באו' ד' אך עדיין הא עכו"ם שהתנדב קורה ועכו"ם לא כתב לשמה ואפשר לומר דאיירי דישראל כתבו אך עדיין קשה דהא כל כתבי קודש ופירושיהם דאסור לאבדם וע"כ צריך לומר דהגמי"י דכתב דשם שנכתב שלא לשמה דמותר למחקו איירי לצורך תיקון וכמו שכתב הש"ך דלצורך תיקון מותר אבל שלא לצורך אפשר דסובר כפ"ח דהוי איסור תורה או אפשר דסובר דלא הוי רק איסור דרבנן ואפשר דגם הש"ך סובר דלא הוי רק איסור דרבנן ודו"ק:
ח) ועיין עוד במחנה אפרים שם שכתב וז"ל אמנם מה שהסופרים קולפים השם וכותבים במקום ההוא תיבה אחרת התוס' בערכין ו' אוסרים בכל מקום השם להנות ולכתוב תיבה אחרת הגם דיש לדון בדבריהם דאמרינן אזלא כתבא אזלא קדושה כבשבת קט"ו מ"מ נראה דאף התוס' לא אמרו אלא כשנכתב השם בקדושה ובכונה אבל שלא בכוונה כגון במתכוין לכתוב יהוד' וטעה ולא הטיל בו ד' כיון דיכול למחקו בודאי דיכול לכתוב על הגרר ועל המחק כל מה שרוצה יע"ש לכאורה נראה מלשון זה דשם אסור בהנאה כמו קדשי בה"ב אבל ז"א רק הכונה דאסור משום קדושת השם אם במקום שהי' שם יכתוב תיבה אחרת הוי בזיון השם ונקטו לשון הזה והכונה כדי שלא לבזות את השם הקדוש שהי' במקום ההוא כך נראה לפרש לפי שיטת הפמ"א ודו"ק אבל להלכה למעשה צע"ג אם לפסוק כפמ"א וע"ע במחנה אפרים באיזה אופן הוי שלא לשמה:
ידידו מחו' הדוש"ת אלטר יחיאל לעבענצאהל ראבד"ק.