אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קכא

סימן קכ

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב מו"ה משה קנאהל נ"י אבד"ק מיקאליטשנע.

א) בדבר אשר נשאלתי ממנו קצב שאירע כ"פ שנטרפו בהמות וכן מכשרות יש לו בשר אחורים וא"א לו לנקר כי על כן יש לו הרבה בשר טרפה ואין ביכלתו למכור ונותן לפאבריק עכו"ם שיעשה זעלכווארען ויהי' לו קונים עכו"ם ע"ז ומוכר זאת בחנותו ומשהה אותם כמה שבועות עד שנמכרים ועושה חדשים למכור ובכל עת יש בחנותו סחורה ההוא ונו"נ בהמה ונסתפק כ"מ אם יש להתיר לו מסחרו אף שאם נזדמן לו טרפות מותר למכור כמבואר בש"ע סי' קי"ז אך הא מבואר ברמ"א בשם א"ח וצריך למכור מיד בעת שנזדמן לו וכנ"ד זעלכווארען שעושה כדי שיהי' יכול להשהות אותם לזמן רב כי המה לא יסרחו אך אפשר דיש להתיר כיון דאין לו קונים על בשר טרפה ובשר לא יכול להשהות שיסרח. ומחמת שיש לי בענין זה מקום עיון לכן מוכרח אני להאריך קצת הנה דין זה שכתב רמ"א בשם א"ח גם בתוס' פסחים (דף ל"ד) ד"ה בשליקתא ומאיסתא כתבו בחיטי תרומה שנטמאו דוקא כשהם כבר מאוסות מותר להשהותן ולא חיישינן לתקלה אבל למאוס אסור דבתוך כך אתי לידי תקלה:

ב) והנה הרשב"א כתב הטעם דאסיר לעשות סחורה בנו"ט גזירה שמא יבוא לאכלם והט"ז סי' קי"ז או' א' כתב דאף שאסור מדאורייתא מקרא דיהי' התורה מסר דבר לחכמים דעומד לאכילה דיש גזרה אסור אבל בחמור וגמל שאדם מגדלם למלאכה ולא אתי בהו לידי תקלה מותר ולפ"ז בכל מקום דאסרינן שמא יבוא לתקלה הוי איסור דאורייתא אמנם אם נזדמן לו התירה תורה וילפינן מקרא דכתיב לכם אף דיש ג"כ חשש תקלה דהא לקנות ולמכור אף תיכף אסרה תורה אבל נזדמן לו התירה תורה וממילא כיון דנזדמנו לו יהי' מותר אף להשהות וצ"ל דכיון דאי לא הוי קרא דלכם הוי אסרינן נזדמן לו אף למכור תיכף כמו דאסור לקנות ולמכור תי כף כן בנזדמנו לו אסור אף תיכף למכור אך התורה חסה על ממון ישראל והתירה כיון דנזדמן לו וכדי שלא יהי' לו הפסד התירה תורה אמנם רק למכור תיכף ומיד אבל לא להשהות ולפ"ז אם לא יהי' לו מיד קונים מותר להשהות עד שיהי' לו קונים כדי שלא יבוא לידי פסידא ובזה מודה הרמ"א וכיון דבנ"ד נזדמן ואין לו קונים באופן אחר רק שנצרך לעשות זעלעכווארען ולהשהות מותר אמנם קשה שם בפסחים ל"ד בתרומה ונטמאת למה חיישינן לתקלה ואסור להשהות להדלקה הא נזדמן לו מותר ובפת ושמן כיון דאפשר לעשות תקנה שלא יבוא לידי תקלה א"ש דגם בנזדמנו לו אם יכול למכור מיד אסור להשהות אמנם בחיטי לר"ה דאמר אבל חיטי לא שמא יבוא בהן לידי תקלה וישרפם תיכף ואפילו לר"י דאמר אפילו חיטי מותר להשהות אותם להדלקה רק בשלוקתא ומאיסתא דאי לאו חיישינן לתקלה וכתבו בתוס' שהבאתי לעיל דדוקא שכבר מאוסות אז מותר להשהותן אבל למאם אסור דמתוך כך יבוא לידי תקלה וא"כ אין להו תקנה רק לשרוף מיד והא נזדמנו לו מותר ולא חיישינן לתקלה כה"ג דיהי' לו הפסד:

ג) ונראה דלא ילפינן תרומה מקרא דלכם דכתיב גבי טמאים דאף דבאיסורים התירה תורה בנזדמן לו אך בתרומה אם נזדמן שנטמאה אסור להשהות כלל אף זמן מועט וראי' דיש חילוק בין נו"ט ובין תרומה דהא בפ"ז דשביעית מ"ג תנן דאין עושים סחורה בתרומה טהורה ולא בנו"ט והטעם מבואר שם ברע"ב דלמא משהה להו לגבי' ואתי בהו לידי תקלה ובמשנה ד' בהא דהתירו שם נזדמן לו לא תנן רק נזדמנו חיה ועופות ומיני טמאים ולא תנן תרומה ונזדמן לו שנטמא ומבואר מזה דבאיסור המה שווין אבל לא בהיתר דנזדמן לו ודו"ק:

ד) ובזה נתיישב קושית הבית מאיר בחידושיו לפסחים (דף כ') דתניא התם תרומת יין שנטמא ב"ש סוברים תשפך מיד ואסור להשהותו לעשות זילוף דכיון דישהה ימים רבים לזלפו חיישינן לתקלה ובי"ה מתירים דלא חיישינן לתקלה וקשה א"כ כל אמוראים שם בפסחים ל"ג דחיישו לתקלה בתרומה טמאה סוברים דלא כבי"ה ע"ש ולפי מה שכתבתי א"ש דהא הכא בברייתא דסברי בי"ה דלא חיישינן ומותר להשהות לזילוף הוא משום דנזדמן לו שנטמא והוי כמו נו"ט שנזדמן דמותר להשהות עד שתכלה וכן ביין עד שיזלפו כדי שלא יהי' הפסד וכיון דהוכחתי לעיל דבמשנה דפ"ז דשבועות דנזדמנו לו לא תנן תרומה דסובר התנא שם דבתרומה ליכא היתר דנזדמן לו ובודאי דסתם משנה אתי' אף כבי"ה ע"כ צ"ל דברייתא לאו דסמכי הוא או דחזרו בי"ה בזה וע"כ כל האמוראים דשם פסקו דבתרומה ונטמאת אף לזמן מועט ואף שנזדמן לו חיישינן לתקלה ואף דיפסיד אסור להשהות אמנם בנו"ט כבר כתבתי דמותר להשהות עד שימצא מי שיקנה וכן מבואר בתפארת ישראל פ"ז דשביעית מ"ד דרמ"א לא כתב דאסור להשהות רק כמבואר בדבריו כדי להטמינם אבל פשוט שרשאי למלחם כדי שיתקיימו ולהוליכם אף למקום רחוק למקום שיש קונים יע"ש אך נראה לי דאם יש לו קונים תיכף ומיד בודאי אסור למלחם או להוליכם למקום רחוק אמנם בנ"ד שאין לו קונים למכור מותר לעשות זמלעכווירשטען כדי שיתקיימו ולמוכרם מעט מעט כך נראה לכאורה:

ה) אמנם הא בחולין נ"ג בההוא שרקפא דספק דרוסות דאמר שמואל כו' אתי בהו לידי תקלה כו' והקשו בתוס' והא גבי ביצי ספק טרפה כו' ולא חיישינן לתקלה וי"ל דהא אמר בפ"ק דפסחים (דף נ') דתקלה עצמה תנאי הוא יע"ש הרי דתוס' לא מחלקין בין תרומה ובין טריפות רק שמואל סובר כתנא דחייש לתקלה (ובדף נ"ח) גבי ביצה ספק דמתירים שם להשהות סובר כמ"ד לא חיישינן לתקלה א"כ כמו דשם למאן דחייש לתקלה כתבו בתוס' שהבאתי באו' א' דאף זמן מועט קצת כדי לשלקם ולמאסם אסור דחיישינן שמא יבוא לידי תקלה ממילא בספק טרפות ג"כ אסור וכן בנזדמנו ג"כ אסור אף שאין לו קונים ויפסיד הכל כמו גבי תרומה דאסור וא"כ גבי נו"ט בנזדמנו לו או ספק טריפה שנזדמן לו אם יש לו קונים מיד מותר למכור אבל אם אין קונים תיכף ומיד אסור להשהות עד שיבוא קונה רק לישדינהו לנהרא כמו שעשה שמואל שלא יבוא לידי תקלה והא דפרכינן בגמרא על שמואל לזבנינהו לנכרים אמאי לא משני דלא הוי להו תיכף עכו"ם ע"כ צוה לשדינהו לנהרא משום דזה לא שכיח שלא יהי' נכרים לקנות ע"כ תירץ משום דחיישינן שמא עכו"ם ימכרינהו לישראל ודו"ק אך לפ"ז יקשה א"כ שמואל כבי"ש ולא כבי"ה דהא לפי מה דאמרינן בתקלה עצמה תנאי הוא ס"ל בי"ה דלא חיישינן לתקלה דהא סברי יין יזלף אף דישהה זמן מרובה ודו"ק:

ו) איברא דשם בפסחים כ' בפלוגתא דר"א ור"י לפס"ד דסברי חיישינן לתקלה אפילו הכי אמרינן שם דביין ישן דחזי לזילוף מותר לעשות אפילו בחבית יין שלא אפשר לזלף רק באיזה זמן ולא תיכף ומיד מותר ולא חיישינן לתקלה רק ביין חדש שאין לו עדיין ריח וצריך לישנו וכתב רש"י שם דאם ישהנו עד שיתיישן אתי למשתי מיני' א"כ מבואר דבזמן קצר כ"ע מודים דלא חיישינן לתקלה ובזה יתיישב לי מה דס"ד דר"א ור"י סוברים חיישינן לתקלה ע"ז אמרינן תקלה עצמה תנאי הוא בי"ש אומרים תשפך חבל היינו ביחד ולא לזלף דלמא אדמזלף קלי קלי ואפילו בו ביום אתי למשתי' ובי"ה אומרים תעשה זילוף ולא חיישו לתקלה א"כ ר"א ור"י כבי"ש ולא כבי"ה אך אפשר לומר דסברי דבנטמא יין ישן דחזי תיכף לזילוף בזה פליגי בי"ה על בי"ש אבל בחדש דצריך זמן רב לישנו מודים בי"ה דחיישינן לתקלה ואתי' ר"א ור"י כבי"ה דגם המה התירו בישן ודו"ק. אמנם לפי מה שכתבו בתוס' דשמואל דאוסר להשהות י"ב חודש סובר כמ"ד בפסחים דחיישינן לתקלה ואמימר בחולין נ"ח דסובר דשחלא קמא משהינן להו וזה הזמן הוא כ"א יום פליג על שמואל וסובר דלא חיישינן לתקלה הא אפשר דשניהם סוברים כבי"ה דלא חיישו לתקלה ביין ישן דיכול לזלפו בזמן קצר כמו דמותר בשחלא קמא שהוא זמן קצר אבל י"ב חדש גם לבי"ה אסור דהא בחדש אסור להשהותו לישנו ואח"כ לזלפו דהוי זמן מרובה וחיישינן לתקלה לכ"ע ולמה כתבו בתוס' דפליגי בפלוגתא שפליגי תנאי בפסחים כ' וכן לר' ישמעאל שם שאמר אני אכריע בשדה תשפך משום דצריך זמן רב להביאו אל ביתו וזמן לזלפו וכן לאיכא דאמרו מחלק בין חדש לישן א"כ יש חילוק בין זמן מועט ובין זמן מרובה ולמה כתבו בתוס' דפליגי שמואל ואמימר ואף דאמרינן בגמרא על ר' ישמעאל אין הכרעת שלישית מכרעת אך עכ"פ זאת סברי סתמא דש"ס אף לפי ס"ד דסברי ר"א ור"י חוששין לתקלה דוקא בחדש ולא ביין ישן ואף לפי מה שהעלו בשם אח"כ הפירוש בפלוגתא דר"א ור"י א"כ לא נשמע מהם דסברו חיישינן לתקלה הא מטעם אחר הוא דמוקי פלוגתייהו שם ביש מאה בחולין אבל מסברא הזאת דאמרו מקודם בפשיטות דמאן דחייש לתקלה הוא דוקא ביין חדש דצריך להשהותו זמן רב אבל בישן מותר השהותו לזלפו מזה לא הדרו ובודאי משום דבי"ה דאמרו מזלפו ולא חיישינן לתקלה סברי סתמא דש"ס לסברא פשוטה דאיירי דוקא ביין ישן דאין צריך להשהותו רק זמן מועט ע"כ ל"ח אבל ביין חדש הואיל דצריך להשהותו זמן ארוך לישנו ולזלפו גם בי"ה מודו דחל"ת יע"ש בסוגיא א"כ שמואל ואמימר אפשר דלא פליגי כלל ואמאי כתבו בתוס' דפליגי בפלוגתא דתנאי דפסחים כ' וצע"ג:

ז) ולכאורה יש לדקדק אמאי בשמן שנטמא אמרינן שם בגמרא דרמי לי' בכלי מאוס דאל"כ חיישינן לתקלה וביין ישן ל"ח לתקלה הא אם חבית שמן להדליק בו הוי זמן מרובה וע"כ חל"ת הא חבית יין נמי לזלוף קלי קלי צריך נמי להשהות זמן מרובה וא"ה ל"ח לתקלה רק בחדש דצריך זמן לישנו ולזלפו אז חל"ת ואפשר לחלק בין הזמנים דבהדלקה צריך זמן יותר מיין ישן לזלפו וחבית שמן להדלקה הוי זמן מרובה ויין ישן לזלפו קלי קלי הוי זמן מועט ויותר נראה דכיון דאפשר לעשות תקנה בשמן שיהי' בכלי מאוס אף זמן מועט לא התירו:

ח) אמנם בפסחים ל"ג דאמרינן שם בזיתים וענבים שנטמאו שאין בהם לא היתר אכילה ולא היתר הסקה ואמאי הא יכול לדרוך פחות פחות מכביצה אמר רבא גזירה דלמא אתי בהו לידי תקלה בשעת דריכה וע"ש והא לדרוך פחות מכביצה הוי זמן מועט אך צריך לומר דאיירי שנטמאו הרבה רק דדריכה יהי' זו אחר זו רק פחות מכביצה א"כ הוי כמו שמן להדליק ויין חדש לישנו כדי לזלפו דהוי זמן מרובה אך לפ"ז מה זה שאל אביי ומי חיישינן לתקלה כו' הא אביי בעצמו לעיל כ' מוקי שם דסברי ר"א ור"י לאסור ביין משום תקלה יע"ש ואפשר דסובר אביי דדריכה פחות מכביצה הוי כמו חבית יין ישן דלא חל"ת ורבא מתרץ לי' דבשמן רמי ני' בכלי מאוס דאם לא כן הוי חל"ת ודריכה הוי זמן מרובה כמו חבית שמן ודו"ק אמנם הא דאמר שם ר"ה חיטי לא מדליקין בהם שמא יבוא לידי תקלה דאי נמי זריק בין עצים לא ממאיסי ור' יוחנן אמר אפילו חיטי ואמאי ניחוש דלמא אתי בהו לידי תקלה כדאמר ר"א בשליקתא ומאיסתא כו' ובמה פליגי ר"ה ור"י דהא אף לר"ה כל היכי דממאיסי מותר וצ"ל דלא פליגי אלא ר"י אמר דמשכחת לה גם בחיטי דממאיסי בשליקתא אך פשטות הש"ס נראה דפליגי ואפשר שזה כונת התוס' ד"ה בשליקתא כו' וז"ל קצת נראה דוקא כשהן כבר מאוסות אז מותר להשהות להדליק ולא חל"ת אבל למאוס אח"כ אסור דבתוך כך אתי בהו לידי תקלה יע"ש ונראה כונתם דבזה פליגי ר"י ור"ה דלר"י אם יעשה בחיטי תקנה בשליקתא ומאיסתא מותר להדליק בחיטי ולר"ה אם נטמאו והיו נמאסות אז מותר להשהות להדלקה אבל למאס אחר שנטמאו אסור דבתוך כך יבוא לידי תקלה ע"כ אמר סתם בחיטי לא כלומר פת ושמן יכול תיכף למאוס אותם אבל חיטי דצריך בישול ומאוס שצריך לזה הרבה זמן ע"כ חיישינן לתקלה כיון דצריך זמן לממאיסם ואח"כ להדליק ע"כ אסור דהוי כמו יין חדש לישנו ולזלפו ור"י סובר דבזמן קצר כזה דצריך למאוס אותם לחל"ת ולפ"ז שכתבו דבזמן מועט חיישינן לתקלה הוא רק ר"ה ולא ר"י דלר"י מותר להשהות למאוס אותם ולהדליקם וצ"ע:

ט) אמנם כל אמוראים כאן רבא ואביי ור"ה ור"י סברי דחיישינן לתקלה וכבר הבאתי לעיל שהקשה הבית מאיר וכי כבי"ש סוברים ולא כבי"ה דהא לבי"ה לא חל"ת וצריך לומר שגם המה סוברים דבי"ה דלא חיישו לא' איירי ביין ישן והוי זמן מועט אבל חדש לישנו ולזלפו דהוי זמן רב חל"ת וסוברים המה דלדרוך פחות מכביצה וכן חיטי תרומה שנטמאו אסור דלשהות זמן רב כמו יין חדש לישנו חל"ת ודו"ק. עכ"פ נשמע מסוגיא דפסחים (דף כ') דלבי"ה יש חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט דבזמן מרובה אף בי"ה חוששין לתקלה אך לא נתנו חז"ל לנו שיעור בכמה ימים הוי זמן מועט וכמה ימים זמן מרובה אכן לפי מה שכתבתי לעיל דשמואל ואמימר לא פליגי נשמע עכ"פ די"ב חודש הוי זמן מרובה ע"כ אמר שמואל דחיישינן לתקלה וכ"א יום הוי זמן מועט ע"כ אמר אמימר שלחא קמא משהינן להו ודו"ק:

י) ועוד תירצו בתוס' תירוץ שני על שמואל דחייש לתקלה ואוסר לשהות י"ב חדש ואמימר (דף נ"ח) דסובר ביצי ספק טרפה משהינן להו שחלא קמא אי הדרי טענה שרי' ולא חייש לתקלה דאי סופה לטעון ממהרת לטעון יע"ש הרי דגם תוס' בתירוץ שני נחתו לזה דלא פליגי אלא כ"א יום הוי זמן מועט גם שמואל מודה דלא חיישינן לתקלה ובזה ניחא דסברי שניהם כבי"ה וגם בי"ה חששו בזמן מרובה לתקלה ותירוץ שלישי תרצו דלפי דמסיק הכא דרק לפרסומי מלתא עביד הכי ניחא יע"ש ולפ"ז אף לזמן מרובה לחל"ת דבי"ה אמרו סתם יין מזלפו ולא חילקו בין יין חדש לישן ור' ישמעאל שמחלק בין ז"מ לזמן מועט דחו שם ואמרו לו אין הכרעת שלישית מכרעת אך לפ"ז יקשה מפסחים (דף ל"ג) רבא ואביי ור"ה ור"י כולם סברי דחל"ת ואף אם נאמר דפסקו כר' ישמעאל לחלק בין ז"מ לזמן מועט או דסברי דבי"ה בעצמם מחלקין כן כמו שכתבתי לעיל א"כ צריך לפסוק כוותיהו דרבים המה ואמאי כתבו התוס' דשמואל ואמימר שניהם סוברים דלא חל"ת אף לזמן מרובה לפי תירוץ השלישי שבתוס' וצריך לומר לפי תירוץ זה דרק בתרומה החמירו לחוש לתקלה לזמן מרובה אבל בשאר איסורים לא כמו שכתבתי לעיל באו' ג' אך יקשה לן אמאי בנו"ט אסרה תורה לעשות סחורה והטעם כמו שכתב הרשב"א הבאתי לעיל או' ב' משום תקלה וצ"ל לפי תירוץ זה לא סברי התוס' כרשב"א בזה רק דהוי גזרת הכתוב דילפינן מקרא דיהי' בלי שום טעם או דסברי דכל איסור סחורה בנו"ט הוי רק איסור דרבנן כדעת קצת פוסקים וג"כ לא משום תקלה אסרו דלא חיישינן לתקלה אלא טעם הי' להם בזה וממילא בנזדמן לו שרי להשהות אף זמן מרובה ע"כ אף י"ב חדש מותר ושמואל דשדי' לנהרא הוא מטעם דמסקינן לפרסומי מלתא עשה כן יע"ש בתוס' ודו"ק:

יא) ועיין בתוס' ריש פסחים הטעם דבחמץ חיישינן לתקלה ואין ענינו לשאר איסורים ועיין בש"ע של הרב מלאדי סי' תמ"ה בקונטרס אחרון או' ב' שהביא בשם רש"י דהא דבעי פירור בחמץ ושחיקה בע"ז הוא משום חשש תקלה ולכאורה לפי מה שכתבתי לחל"ת אך הדבר נכון בחמץ מטעם שכתבו בתוס' ריש פסחים אך בע"ז ליכא טעם זה ולא הי' צריך רק להניחה שלא יהנה ממנה אבל למה לן לאבדה ולחוש לתקלה אלא הדבר ג"כ נכון דכל איסור הנאה דלא יהי' שום תועלת ממנה וצריכה להניח כך לעולם בזה יש לחוש לתקלה בפרט דאין שום הפסד דהא בלאו הכי אסורה בהנאה ודעת הרמב"ם דבע"ז צריך איבוד מדאורייתא ולא משום תקלה ובזה יונח לן דהא כתבו אחרונים דכל איסורי הנאה המבוארים במשנה דטעונין קבורה הוא רק מדרבנן משום חשש תקלה עיין שדי חמד מ"כ או' וכלל ל"ח ולכאורה לפי דעת האומרים דלחל"ת ובודאי לא יחלקו על המשנה אך לפי מ"ש א"ש דאיסורי הנאה שאני שצריכים להניחם לעולם ויש לחוש לתקלה לכ"ע ובפרט דליכא שום הפסד בזה דהא אסורים בהנאה ואין זה ענין כלל למחלוקת שהבאתי דשם מותר בהנאה רק באכילה אסורים בזה יש לומר דלא חיישינן לתקלה ויכול להשהותם להדלקה לזילוף ובנו"ט למכור לנכרי והבן:

יב) ובתוס' ע"ז (דף ו') ד"ה מנין כתבו דהא דאסור להושיט כוס יין לנזיר הוא משום שמא ישכח וישתה ויהי' לו תקלה הרי דאפילו בזמן מועט חיישינן לתקלה שאני התם כיון דכל ישראל מותרים ושוחים יין ע"כ בנזיר חיישינן לתקלה ולכך אמרינן לנזיר לך לך לכרמך לא תקרב אבל בשארי איסורים לא חיישינן בזמן מועט לתקלה עיין בתוס' ריש פסחים. ובזה יתיישב מה שיש להקשות על הכ"מ בהלכות טו"מ הלכה ב' דהטעם דאסרה תורה לבשל בב"ח משום תקלה שלא יבוא לאכול הא לבי"ה לא חיישינן לתקלה אך הדבר נכון דכיון דע"י בישול יהי' נאסר בהנאה לעולם ובכל איסורי הנאה כתבתי דחיישינן לכ"ע לתקלה והבן ועיין בשד"ח מערכת א' כללים פאת השדה או' ל"ז וכן במערכה א' או' קכ"א דהא דחיישינן לתקלה יש פוסקים סוברים דהוי מדאורייתא ויש כתבו דלא הוי רק מדרבנן יע"ש:

יג) והנה בדין לעשות סחורה בנו"ט הנוב"ת סי' ס"ב העלה דהסכמת כל הפוסקים ראשונים שהוא רק מדברי סופרים ממילא דיש לנטות להקל באיזה סברא שאפשר יע"ש אמנם בתשובה ח"ס סי' ק"ד הביאו בפ"ת סי' קי"ז כתב שכמעט כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הסכימו שהוא איסור דאורייתא וכבר כתבתי דהרשב"א כתב שהוא מטעם תקלה שמא יבוא לאכלם והט"ז כתב שזה חשש מדאורייתא כמו שהבאתי לעיל ויש להעיר דאם הוא מדאורייתא מטעם תקלה א"כ אמאי התירה תורה לעשות סחורה בחלב הא גם בחלב יש טעם שמא יבוא לאכול ובפרי תואר ואחרונים הסכימו עמו דבדם מותר לעשות סחורה ואמאי ובפנ"י שם הבאתיו בספרי ח"ד סי' קי"ז מתיר באיסור אבר מן החי וכן מתיר בישועות יעקב ואמאי הא שייך תקלה ובתוס' פסחים כ"ג ד"ה יהי' וב"ק פ"ב ד"ה לא יגדל כתבו דלא אסור בסחורה רק כשמוכר לצורך אכילה אבל לשלא לצורך אכילה כגון למשוח עורות מותר וכ"כ הש"ך שם ואמאי כיון שנו"נ בהם שייך חשש שמא יאכל מהם בשלמא אי הוי גזרת הכתוב מקרא דיהי' בלי טעם דתקלה א"ש דכל הני ילפינן דמותר ואינם בכלל הקרא דיהי' ע"כ דברים הללו מותרים אבל אם הוא מחשש תקלה א"כ כל היכי דיש חשש תקלה יש לאסור אך יש לומר דכל הדברים שהבאתי דמבואר בפוסקים דמותר ע"כ צריך לומר דהני דברים התירה תורה אף דגם בהם יש חשש זה גזרת הכתוב דבהם לא חיישינן לתקלה ולפ"ז בנזדמן לו דג"כ התירה תורה אף דיש חשש תקלה ג"כ התירה תורה ממילא דא"צ למכור מיד אם נזדמן לו ויכול להשהות אצלו דבנזדמן לא אסרה תורה אף דאיכא חשש תקלה ואם נאמר דלא חיישינן כלל לתקלה ולעשות סחורה דאסור לא הוי משום חשש תקלה א"ש דהא דמתירים בהנך דברים שהבאתי דילפינן מקראי דבאיסורים הללו אסור ובאיסורים הללו מותר א"כ בנזדמן לו מותר להשהות ואם נאמר דקרא אסמכתא ואין איסור לעשות סחורה בנו"ט רק מדרבנן ובודאי הוא מטעם דחשו חכמים על חשש תקלה ושארי איסורים המבוארים דמותרים בסחורה צריך לומר כיון דהתירם התורה בפירוש לא הי' כח ביד חכמים לחוש לאסור א"כ בנזדמן לו ג"כ דהתירה תורה בפירוש מקרא דלכם לא אסרו רבנן בזה לתקלה א"כ ג"כ מותר להשהות בביתו ולא מחויב למכור תיכף כמו בחלב ודם וכיוצא דמותר ולא חיישינן לתקלה ומה שכתב רמ"א וצריך למכרה מיד ולא ימתין עד שיהי' שמינה אצלו היינו טעמא דאם הוא מגדלה עד שיהי' שמינה אצלו הוי כעושה סחורה במה שגדלה להיות שמינה ולמכור ביוקר אבל לאחר שנשחטה ונטרפה ורוצה להמתין על קונים בזה לא אוסר הרמ"א והבן כמו שהבאתי לעיל בשם תפארת ישראל באו' ד' דמותר למלוח הבשר שלא יסריח ולהשהות אצלו וכן נמי בנ"ד מותר:

יד) אמנם בחות יאיר סי' קמ"ב הביאו בבאר היטב או' ד' ופ"ת או' ז' נשאל שאלה כמו בנ"ד אם יש היתר או צריך למחות מחמת שעושה איסור והאריך הרבה וכתב סוף הדבר אע"פ שהוגד לי שנהגו כך כמה וכמה ב"ב הגאונים מיושבי פרזות מבלי מוחה מ"מ ידי אל תהי בו להתירו יע"ש משמע ממנו אף שלא רצה להורות היתר אעפ"כ לא צוה להשואל שימחה בהם ומכ"ש בנ"ד שהוא קצב ובכל יום יש בשר אחורים וטרפה בחנותו א"כ בודאי לא שייך לאסור משום חשש במה שנותן לעכו"ם לעשות הווירשטען משום תקלה דהא בלאו הכי יש לו בשר טרפה בחנותו ועיין בח"ס סי' ק"י באמצע תשובה שם שכתב הסברא שכתבתי לעיל דאפשר דלפי הטעם דאסור בסחורה משום תקלה א"כ בנזדמן לו כיון דמותר למכור א"כ לא חשה התורה חשש דלמא אתי למיכל מיני' בנזדמן יע"ש. ובדבר החשש שחשש כ"ת כיון דבשר אחורים כשר רק שאינו מנוקר ויש לחוש שמא יחליף העכו"ם ויעשה הזעלעכווארען מבשר טרפה זה אינו חשש כלל דאף שיעשה כן א"כ נתחייב לו בעד אחורים שלקח והחליף וכיון שכן גבה הבשר טרפה בחובו ובזה הוי ג"כ ההיתר דנזדמן לו כמבואר בש"ע סי' קי"ז יע"ש:

טו) ועוד אני אומר דהא מבואר בש"ע סי' נ"ז בש"ך דספק טרפה בעוף מותר להשהותה כ"א יום דזמן מועט לא חיישינן כבחולין נ"ח א"כ בנ"ד ג"כ בודאי מוכר הזעלעכווארען בכ"א יום ואח"כ מתחיל למכור החדשים וג"כ שוהה למכור בכ"א יום ואף אם ספק אצלו אם ישהה כ"א יום או יותר הוי סד"ר ולקולא דאף הסוברים דאסור מן התורה לעשות סחורה היינו בשרצים דקרא איירי בהו אבל נו"ט א"א ללמוד מהם וזאת קיימתי מסברא דנפשאי ואח"כ מצאתי בחו"י וח"ס שכתבו כן ואני הבאתי ראי' לזה מיבמות פרק חרש דמבואר שם להדיא דאין ללמוד משרצים לשאר איסורים לענין להזהיר הגדולים על הקטנים יע"ש א"כ לכ"ע בנו"ט לא הוי רק דרבנן ועוד דמותר להשהות עוף ספק טרפה יותר מכ"א יום כגון שנולד הספק בזמן שמטלת ביצים שצריך להשהות עד שגמרה להטיל כל הביצים ואח"כ כ"א יום על לידה חדשה עיין בח"א ובספרי ח"א סי' נ"ז איברא דיש לחלק נ"ד מן הדין דסי' נ"ז דשאני התם דהוי רק ספק טרפה וצריך להמתין לברר הספק ע"כ הקילו שם וזה לא שייך בנ"ד ודו"ק:

טז) ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ר"ח שאוסר לעשות לו מסחר קבוע בנזדמנו לו ובח"ד סי' רמ"ה הביא בשם תשב"ץ שאוסר למלוח למען יעמדו ימים רבים בנזדמנו לו וכן בברכ"י אוסר לעשות תבשילין בנזדמן לו רק למכור כמו שנזדמן לו יע"ש וכן הבאתי לעיל בשם שו"ת חו"י ואף דיש מי שמקיל וגם לפי מה שכתבתי לעיל יש מקום בהלכה להקל אך למעשה חלילה לי להתיר נגד רוב אחרונים אמנם יש עצה שימכור כל הבשר טרפה ואחורים בלי ניקור לעכו"ם העושה הזעליכווארען בקנין גמור ובהקפה נמצא שעכו"ם חייב לו מעות ובכל שבוע ושבוע יקח מעכו"ם בעד חובו זעליכווארען כמה שידע ערך שיוכל למכור בחנותו כל שבוע ומה שיקח ממנו בעד חובו הוי בעת ההוא נזדמן לו ומותר כמבואר בש"ע סי' קי"ז וכשימכור מה שלקח יקח פ"ש באופן שלא לשהות בחנותו כל מה שיקח רק שבוע אחת וזה מותר לד"ה לשהות בנזדמן לו עכ"פ שבוע אחת דאף בבשר טרפה הרי ג"כ לא ימכור רק מעט מעט ולא בפ"א תיכף כשיזדמן לו דאין לקצב קונים למכור הכל בפ"א עכ"פ נצרך להשהות בביתו ובכל יום מוכר מעט עד שבוע אחת נמכר מה שיזדמן לו ושאר הסחורה יהי' מונח ביד עכו"ם העושה לא יקחם בעד חובו עד שימכור הישראל מה שכבר לקח ממנו בעד חובו כפי שיעור שחושב למכור במשך שבוע ואם יוכל לעשות עמו לגבות ממנו עוד פחות ממה שצריך לשבוע בודאי מה טוב וכעין זה נתן רח"ס עצה לעשות עם עכו"ם לקנות לו חזירים עיין סי' ק"ו אך דוקא אם הוי הפ"מ ואף דכתב שם שלא יקח הישראל בשר חזיר לביתו רק העכו"ם ימכור בביתו ואף ע"ז סיים שם ושומר נפשו ירחק מכל אלה יע"ש שאני התם בנדון הח"ס שקונה החזירים ונו"נ בהם רק שעושה הערמה להלוות לו מעות ולגבותם בחובו כדי להיות לו היתר לומר דמיקרי נזדמן לו אבל בנ"ד באמת נזדמן לו אך לחוש להחמיר דאף בנזדמן אסור להשהות בזה שפיר יש לעשות העצה שכתבתי אם הוא הפ"מ. הנראה לפע"ד כתבתי:

ידידו הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה