אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קיז

סימן קטז

ב"ה יום ד' ויקהל תר"ס סטניסלאב

לכבוד ידידי מחו' הרה"ג. כו' מו"ה נתן דוד הכהן שליט"א מכונה האלענדער אבד"ק אמסאנא והגליל:

ג"י בשבוע העבר הגיעני והנני לתשובתו ולא אעתיק השאלה כי מובן מתוך התשובה:

א) מה שכתב מחמת כשיצא מבית אסורים לא מצא אשתו בביתו כי נסעה ממנו לנעוויארק מדינת אמעריקא גם שמע שקודם נסיעתה נתייחדה עם איש אחד ומסתפק דאפשר להתיר להבעל לישא אשה אחרת על אשתו בלא כתובה עפ"י מאה רבנים רק להשליש לה הגט ביד שליח משום דעוברת על דת משום שנתייחדה עם אחד ז"א כלל דהא ליכא עדים על זה ובפרט להפסידה כתובתה אפילו בעע"ד בעדים בעינן התראה להתרות אותה וגם בפ"א לא מתקריא עפ"ד כמו שכתב רמ"א באה"ע סי' קט"ו אשה שרגילה להתייחד עם כותים כו' הרי דבעינן דוקא רגילה אבל משום פעם אחד לא הפסידה כתיבתה וכן כתב עוד מקודם לשון זה רגילה והוא מתשובת הרשב"א יע"ש ובזה יתיישב אצלי קושית המל"מ פ"כ מסוטה שהקשה איך קתני אם אמר הבעל איני רוצה להשקותה נוטלת כתובתה ת"ל כיון דנסתרה אחר התראה אפילו אם שתתה והיא טהורה יכול להוציאה בלא כתובה מפני שעע"ד שנתייחדה ולפי מה שכתבתי א"ש דמשום פ"א עדיין לא הפסידה כתובתה ודו"ק ועיין בד"מ סי' הנ"ל דמבואר שם דאף בהתרה אותה סובר הרשב"א דלא מיקרי עע"ד להפסידה כתובתה בפ"א רק ברגילה בכך ע"כ ברור דאשה הזאת משום קלא שנתייחד פ"א עדיין לא הוי עע"ד אפילו הוי עדים בדבר ואין להתיר לו לישא אשה אחרת אף אם יתן לה כתובתה:

ב) טעם שני שכתב כת"ה דהוי מורדת שנסעה לנעוויארק בלא רשות בעלה ע"כ אף כתובה אין לה כדין מורדת ובזה צריך אני להאריך קצת. תנן התם (כתובות ס"ג) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת כו' ומסקינן בגמרא דכ"ע מורדת מתשמיש הוי מורדת וזה תקנה ראשונה שהתקינו חכמי משנה ולכאורה הא בזמניהם הי' מותר לישא שתי נשים או לגרשה בע"כ ולמה לן התקנה הא בל"ה אם תמרד האשה מתשמיש יכול לישא אחרת או לגרשה בע"כ אך הדבר נכון שהי' כדי שלא ימרדו כי בעל חפץ באשתו שיש לו ואין חפץ לישא אחרת ולא לגרשה בע"כ ע"כ קנסו את המורדת כדי שלא ימרדו הנשים בבעליהם ויש להסתפק אי בעינן התראה להתרות עפ"י בי"ד להודיע לה שאם לא תחזור בה יפחות לה מכתובתה כפי תקנת המשנה אבל אם לא התרו לה הבי"ד אינה מפסדת ומלשון המשנה נראה לכאורה דאף בלא התראה מפסדת דתנן סתם פוחתין ולכאורה יש ראי' דהא בגמרא פליגי איזה מורדת דתנן פוחתין ר"ה סובר מורדת מתשמיש ור"י ב"ח סובר דמשנה איירי במורדת ממלאכה ולפי ס"ד דש"ס מ"ד ממלאכה אבל תשמיש לא וקשה הא בודאי מצד הסברא מורדת מתשמיש גרע ממלאכה וצ"ל דס"ד דמ"ד ממלאכה אבל מתשמיש לא איירי מתניתין דמורדת מתשמיש מפסידה מיד כתובתה והא דתנן פוחתין היינו למורדת ממלאכה ואם נאמר דמורדת מתשמיש אין מפסדת רק לאחר התראה ושווין המה בזה בין מממ"ל ובין ממ"ת בעינן דוקא התראה אבל בלא התראה במורדת ממ"ל אין פוחתין ובמורדת מ"ת אין מפסדת כל הכתובה א"כ אמאי לא תנן במתניתין שני מיני מורדת בין ממ"ל ובין מ"ת לאשמעינן דבשניהם צריכה התראה אבל אם נאמר דאין צריכה התראה א"ש דלא אשמעינן תנא רק מממ"ל דפוחתין אבל במורדת מ"ח א"צ לאשמעינן דזה סברא פשוטה וכ"ש הוא כיון דממ"ל פוחתין בודאי מחמת תשמיש מפסדת מיד אמנם יש לדחות ראי' זו ונראה להביא ראי' להיפך דהא למ"ד ממלאכה מקשינן מסיפא דמתניתין וכן המורד על אשתו כו' ולאו לאמלוכי בי' בעי פרש"י שמא יחזור בו כו' יע"ש ומינה דגם רישא הוי ג"כ בהתראה דשמא תחזור בה אבל כ"ז שלא התרה בה לא מפסדת כלום אף לפי תקנה ראשונה שבמשנה ועוד ראי' מעע"ד דתנן נמי תצא שלא בכתובה ומסקנת הש"ס בסוטה (דף כ"ה) דדוקא בהתראה:

ג) תקנה שני' מבואר שם בברייתא חזרו ונמנו שיהי' מכריזין עליה ד' שבתות כו' ומבואר שם דצריכה התראה ויש מחלוקה בין הפוסקים בפירוש הסוגיא דשם וכמה התראות ויש סוברים דדוקא הבי"ד בעצמם צריכים להתרות אותה יע"ש. תקנה שלישית בימי אמוראים אחרונים כאשר ראו כי גבהו בנות ישראל כו' וכאשר הי' להם כעס עם בעליהם כו' ושוב היו נשים מתחרטות תקנו שתשהה שנה אחת ואם יגרשנה תוך שנה יתן לה כתובה ומבואר בפוסקים דגם בתקנה זאת בעינן הכרזה ד"ש והתראה עיין בב"י סי' ע"ז ובש"ע שם שיש כמה חלוקי דעות בפוסקים בענין זה אך לפי דברי כולם לא הוי התקנה במורדת להפסידה כתובתה וכל תנאי כתובה רק בהתראה ורמ"א פסק דקודם י"ב חדש לא הפסידה כתובתה אך לאחר י"ב חדש אף אם חזרה בה אז הפסידה כתובתה ולפ"ז אם הלכה אשה מבית בעלה ונאבד זכרה ועקבותיה לא נודע לנו דא"א להתרות אותה ואחר כמה שנים באה לבית בעלה בחזרה לא הפסידה עדיין כתובתה כיון שלא הי' לה התראה כפי תקון חז"ל דלא הפסידה הכתובה רק ע"י התראה הרי אנו דנין על אשה זו כמו קודם תקנת חז"ל דלא הפסידה א"כ אף אם נחלט שאשה זאת בנ"ד הוי מורדת להתיר לו לישא אשה על אשתו אבל עכ"פ צריך להשליש כתובתה דלא הפסידה כיון דלא התרה בה ודו"ק:

ד) ומעתה נחקור אם יש עליה דין מורדת להתירו שישליש לה גט וכתובה ויתירו לו עפ"י מאה רבנים לישא אשה אחרת והנה המרדכי סוף פרק אע"פ כתב בשם ראב"ן אע"פ שהלכה כרבותינו בענין תקנת מורדת אבל בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים לא משהינן לה ואם בשביל אחרת שיוסרנה קנסינן להתיר לו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן יע"ש וזה י"א שהביא רמ"א שם סי' ע"ז וכפי פירוש הח"מ שם דבזמן התלמוד משהינן לה י"ב חדש כי אין לו היזק בזה דיכול לישא אחרת אבל בזמן הזה איך תעגן אותו יב"ח אלא מגרשה אחר ד' שבתות כרבותינו דברייתא כו' ואפשר אף קודם ד' שבתות אם רוצה ליתן לה כתובה ואם אינה רוצה לקבל גט מתירין לו לישא אשה אחרת ולפ"ז קודם ד"ש מתירין לו ומשליש כתובה ולאחר ד"ש מפסדת כתובתה כתקנה דברייתא והוא תקנה שני' למה שתקנו חכמי המשנה ולכאורה צריך להבין בשלמא להתיר לו לישא אשה קודם ד"ש א"ש כיון דאיכא בזמנינו חדר"ג מוכרחים אנו להתיר שלא לעגן אותו אבל להפסיד כתובתה אחר ד"ש הא תקנת אמוראים הי' שלא להפסידה עד אחר י"ב חדש וזה התקנה הי' לטובתה אמאי נבטל כעת תקנה זו שאין לנו טעם לבטלה אך הדבר נכון דתקנה הי' לטובה שנמתין לה יב"ח שמא תחזור בה וכיון דאחר חדר"ג מה"ג אנו מתירים לו לישא אשה אחרת אחר ד"ש א"כ אף שתחזור בה לא יכול שוב לדור עמה כי כבר נשא אשה אחרת ע"כ מוכרחים אנחנו להחזיק רק תקנה של הברייתא ולבטל תקנה שלישית של אמוראים אחרונים ודו"ק אך לפ"ז איך כתב בח"מ דאם רוצה ליתן לה כתובתה יש להתיר אשה אחרת אף קודם ד"ש ואמאי הא אם ישא אשה אחרת וא"א לו לחזור את אשתו המורדת א"כ כמו שהתירו לישא תוך ד"ש כן תפסיד כתובתה תוך ד"ש והבן אך צריך לומר כיון דמעיקר הדין לא צריכה להפסיד אף לאחר ד"ש כמו שתקנו חכמי משנה רק לפחות לה ולא להפסידה אך ברייתא הוסיפו עוד עליהם כדי שתוסרנה תקנה שני' להפסידה אחר ד' שבתות ואף דאנן השתא משום חדר"ג אין לעגן אותו דלא עשו חז"ל תקנה לעגן את בעליהם אבל עכ"פ למה תפסיד כיון דלפי שלשה התקנות לא הפסידה כתובתה קודם ד"ש אין אנחנו יכולים להפסידה ע"כ לדידן אחר חדר"ג נשאר לן תקנת הברייתא כיון דא"א לנו לילך אחר תקנת אמוראים להמתין י"ב חדש כדי שלא יהי' הבעל מעוגן וצריכים אנו להתיר לו לישא אשה וממילא יתבטל תקנות אמוראים לענין כתובה שתקנו לטובתה אולי תחזור בה דהא א"א להם לחזור עוד דכבר נשאו אבל עכ"פ נשאר תקנה שני' של הברייתא שלא תפסיד רק אחר ד"ש ודו"ק או דאפשר לומר דח"מ כתב כן רק לדעת המחבר דפסק דאבדה כתובתה אחר ד"ש אלא אף דכבר אבדה כתובה תקינו שימתין לה יב"ח לזה כתב ח"מ דאם ירצה לישא קודם ד"ש ישלם לה הכתובה אבל לפי מה שפסק רמ"א דלא הפסידה כתובתה עד יב"ח א"כ גם עתה כן הוא דלא הביא הי"א רק דעתה אין לעגן את הבעל ומתירין לו אף תוך ד"ש אבל הכתובה לא מפסדת רק עד יב"ח כפי תקנת אמוראים דלמה לנו לבטל תקנת אמוראים לענין הפסד הכתובה רק די להתיר לו לישא אשה אחרת שלא לעגן אות כיון דאיכא חדר"ג ובזמן הש"ס לא הי' שום תקנה לענין לישא אחרת דהא יכול לישא אשה או כמה נשים בכל עת שירצה או לגרש בע"כ ולא הי' התקנה רק לענין כתובה בלבד ובזה אף בזמן הזה לאחר חדר"ג מאה"ג נשאר תקנתם ודו"ק:

ה) אמנם רמ"א פסק להלכה כשיטה דאין מתירים לו אף לאחר חדר"ג רק לאחר י"ב חדש ונראה דבעינן ג"כ הכרזה ד"ש והתראה דא' מפסדת כתובתה כפי תקנת אמוראים אבל בלא זה לא נקראת מורדת ואין מתירים לו לישא אשה אחרת והטעם לזה דהא כיון דחשו חז"ל לטובת האשה להמתין לה יב"ח כמו שנתבאר בפוסקים ואם ישא אשה אחרת מקודם א"א לו להחזירה כעת לאחר ח' דרגמה"ג א"כ נתבטל תחז"ל ואף לפי מה שכתב בח"מ דאם ירצה ליתן לה כתובה מותר לגרשה בע"כ אף קודם יב"ח נראה לי ברור דעכ"פ צריכה התראה דשמא תחזור בה ואיך נתיר חרם דר"ג קודם שיתן לה התראה מקודם והבן:

ו) איברא דבעוברת עדמו"י דעת רוב פוסקים דמתירין לו לישא אשה אחרת אף בלא התראה כמבואר בתשובות ה"ה תה"ד סי' רמ"ב מהר"ם פדווא סי' י"ג ט"ז אהע"ז סי' קט"ו או' י"ט נוב"ת סי' כ"ב ובפ"ת הביא בשם מהר"י הלוי וג"ב וכן כתב בספר בית מאיר וכן מבואר בשו"ת הגרע"א סי' קט"ו ומרן בד"ח ועוד אחרונים דאף דבעע"ד להפסידה כתובתה בעינן התראה אבל חדר"ג מתירים לו אף בלא התראה א"כ אפשר לומר לכאורה דאף במורדת אף שהוכחתי דלהפסידה כתובתה בעינן התראה אבל להתיר לו לישא אשה אחרת אפשר דאף בלא התראה מתירים כמו בעע"ד אמנם נראה לפע"ד ברור דמורדת אין מתירים לו לישא אשה אחרת אם לא שיתרה אותה מקודם ותעמוד בדעתה ולא תחזור אז מתירין לו דאף בעע"ד כתב בח"ס בהשמטות לחו"מ סי' ת"ן דאין מתירים לו חדר"ג בלא התראה דלא ככל הפוסקים שהבאתי וטענתו עליהם דלמה נתיר לה בלא התראה דהא אפשר להתרות אותה ואפשר שתשוב ממעשיה הרעים ולא תעבור עוד ואם לאחר התראה תשוב ממעשיה הרעים א"כ טבא להו וטבא להוי ולכאורה זו טענה טובה נגד הפוסקים המתירים בלא התראה אמנם כבר הארכתי בתשובה ליישב דברי רבותינו המתירים בלא התראה דכל עיקר בעע"ד דמצוה לגרשה הוא משום קפידא דבעל דעי"ז נמאסת בעיניו ואף שתחזור ממעשיה הרעים נשאר לבעל טענות מאוס עלי משום מעשיה הקודמים ובתשובה כתבתי ראי' לסברא זו וכיון שכן זה דוקא בעע"ר יש לומר סברא זו דנמאסת בעיניו אבל במורדת עיקר מה שאנו מתירים לו כדי שלא לעגן אותו דהא רוצה לדור עמה ואין מצוה לגרשה רק שאשה מעכבת דבר פשוט הוא להתרות אותה מקודם דשמא תחזור ולא תמרוד עליו בזה שפיר שייך סברת ח"ס דאם תשוב ותדור עמו לאחר התראה טבא להו וטבא להוי ולא נתיר לו בלא התראה לכן נראה ברור ופשוט מאד דמורדת לכ"ע צריכים להתרות אותה ודו"ק:

ז) אמנם כל מה שכתבתי איירי באם האשה בביתה או במקום שיכולים לעשות לה התראה ולקיים נגדה כפי תקנת חז"ל אבל אשה שהרחיקה נדוד ולא נודע מקומה כמו בנ"ד וא"א לעשות נגדה מה שתקנו חז"ל במורדת אף שזה ברור בעיני דלא מפסדת כתובה כיון דלא נעשה הכרזה והתראות אבל להתיר לו לישא אשה אחרת מזה לא איירי בש"ע ובפוסקים ראשונים אך רבותינו גדולי אחרונים כבר דברו מזה בנוב"ת הי' עובדא דהלכה ברשות בעלה אך לא שבה עוד לביתו ולא נודע ממנה שום דבר ונשתקע זכרה ולא נודע מקומה והעלה שם דכיון דבעלה נכשל עי"ז בהרהורי עבירה בכל יום ויום בודאי לא גזר רגמה"ג בזה אפילו הכי סיים שם שלא מלאו לבו להתיר כיון שיצאה ברשות בעלה שמא יש איזה סבה לעכבתה ובודאי אם אשתו חולה כמה שנים אף שעי"ז הבעל נכשל בהרהורי עברה א"א להתיר לו לישא אשה על אשתו ולא אמר בזה לא איסור ולא היתר יע"ש איברא דיש להעיר דבאמת מבואר באחרונים דמי שהלך מביתו ולא בא בחזרה כמה שנים ונשתקע זכרו יש סברא גדולה שמת ובח"ס האריך בכמה תשובות בסברא זו דבזמנינו דיש טעלעגראפין פאסטען ונעשו כל המדינות עי"ז כעיר אחת ואילו הי' חי הי' נשמע כיון דהי' לו שלום בית א"כ איתרע חזקת חי ואף דבעגונה אין להתיר מטעם זה עיין בספרי לעיל בכמה תשובות שהארכתי הרבה בסברא זו אבל בחדר"ג אחר אלף החמישי שהוא רק איסור דרבנן אפשר דיש לסמוך על סברא זו להתיר וכת"ה הביא שכבר העיר בסברא זו בנו של הנו"ב בתניינא סי' קמ"ז ובנדון של הנו"ב יש לומר עוד כיון דמה שלא שבה לבית בעלה הוי מורדת אך שכתב שמא אירע לה איזה סבה שחלתה או כדומה א"כ כיון דלהוציאה ממורדת מוכרחים לומר שנולד לה חדשות ונשתנה הדבר ממה שהי' מקודם א"כ י"ל נמי דמתה דנשתנה חזקת חי שלה כיון דסוף כל סוף אם אינה מורדת ע"כ צ"ל שנשתנה לאיזה סבה מה שלא הי' לה מקודם א"כ נאמר נמי דנשתנה חזקת חי והבן כי זה סברא נכונה:

ח) אמנם בנ"ד דיצאה כעת שהי' בעלה בבית אסורים שלא מדעת בעלה בזה נראה דמודה הנו"ב להתיר אף דכבר כתבתי דכיון דלא נעשה בה כפי תיקון חז"ל במורדת אין עליה דין מורדת להפסידה כתובתה אך מטעם שכתב הנו"ב דנשתקע זכרה ולא נודע מקומה אי' והבעל נכשל עי"ז בהרהורי עבירה ובמקום מצוה לא נזר רגמה"ג ולפ"ז לא דמי להא דכתב רמ"א סי' ע"ז שהבאתי לעיל להתיר לו אחר יב"ח דבכל הש"ע איירי דמורדת לפנינו ונעשה לה הכרזות והתראות כפי תיקון חז"ל אבל בנ"ד כל ההיתר לאו משום מורדת רק דכיון דלא נודע מקומה א"צ הבעל להמתין ולעגנו לעולם דבמקום מצוה לא גזר א"כ אין להתיר רק אם הוא כמה שנים ולא ביב"ח ובצ"צ החדש שגם הוא מתיר בעובדא שלו כמו בנ"ד אך כתב שאין להתיר בזמן קצר שהוא כמו שנה ורבע שנה רק בזמן רב ובנדון של צ"צ כבר הי' שבע שנים מעת שנאבד זכרה. אחר שכתבתי זאת מצאתי שכבר כתבו כן אחרונים דלא התיר רמ"א לאחר יב"ח רק בהתראה דאז הוי מורדת מדינא עיין בשו"מ סי' קי"ד ובספר פאת נגב סי' ט"ו ומים חיים סי' י"ב וח"ס אהע"ז ח"ב סי' פ' הביאם בש"ח הלכות אישות סי' ב':

ט) ובנ"ד לכאורה יש לומר דכיון דיצאה בעת שהי' עלה בב"א ולא הוי מורדת בעת ההוא מתשמיש ואפשר שהי' בדעתה לחזור בעת שיצא הבעל חפשי מבית אסורים ואח"כ נולד איזה סבה והוי כעובדא של הנו"ב שלא רצה לומר היתר כמו שהבאתי ואף שבעת שידע מקומה בנעוויארק שלח לה גט ולא רצתה לקבלו היינו משום דרצונה הי' לבוא בחזרה ולדור עמו בשלום וכאשר ראתה שבעלה אין רוצה לדור עמה רק לגרשה כי על כן לא באה לביתו בחזרה ולא הוי מורדת כמו שכתב הרשב"א הובא בב"י סי' ע"ז דכל דלא קרא לה שתשוב אליו בחזרה אף דיצאה מעצמה בלתי רשותו לא הוי עדיין מורדת אך ז"א כיון דהרחיקה נדוד בעת שהי' בבית אסורים ולא שאלה פי בעלה הוי יצאה שלא ברשות דמבואר שמתיר הנו"ב וכבר כתבתי בשם הנו"ב דעיקר ההיתר בזה כיון דנשתקע ולא נודע מקומה אין בידינו לעגנו לעולם דבמקום מצוה לא גזר רגמה"ג ע"כ אם יעברו איזה שנים והבי"ד יחקרו היטב ואחר חו"ד לא ימצאו אותה יש להתיר להבעל לישא אשה אחרת אך באופן אם ישליש לה הכתובה וישליש גט ביד שליח או מאה רבנים משלש מדינות יכולים להתיר לו וכמה זמן יעבור מעת שלא נודע מקומה לא כתבו הפוסקים רק דצ"צ כתב דזמן שנה ורבע עדיין אין די להתיר לו ע"כ נראה לי דימתין עד שיהי' שלש שנים ויותר מזה בודאי אין לעגנו ועיין בסי' שאחר זה:

ידידו ומחו' הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה