אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קיד

סימן קיג

בדין מצות כתיבת ס"ת ובדין מכירת ס"ת

א) הרמב"ם בספר המצות כתב שציונו שיהי' כל איש ישראל כותב ס"ת לעצמו כו' ואם א"א לכתוב צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתוב לו מלשון רבינו נראה שאין חילוק בין קונה ס"ת או שישכור סופר לכתוב לו וכבר העיר עליו בספר חמדת ישראל מצוה ח"י וכתב דלענין מצוה שיש לו ס"ת אין חילוק וזה כונת הרמב"ם דלענין זה המה שוין אבל מצות כתיבת ס"ת אינו יוצא רק בשוכר סופר משום דשליח של אדם כמותו אבל לא בקונה יע"ש אך לפע"ד אם כך הי' כונת הרמב"ם לא הי' לו להשוותם יחד קונה ס"ת או שוכר סופר ומדברי רבינו נראה שאין שום חילוק ביניהם ונראה לפע"ד דכונת הרמב"ם דסופר הכותב ס"ת לכל מי שבא לקנות ובא אחד וקנה הוי לגמרי כמו ששכרו מעיקרא לכתוב לו וסובר הרמב"ם דכל דבר שעתיד להתברר בסוף יש ברירה כמו שכתבו בתוס' וזה בודאי עתיד להתברר ובאופן כזה כתב הרמב"ם הקונה ס"ת היינו מסופר דמתא דכותב ספרים כדי למכרם א"כ הוי כמו ששוכר אותו מתחילה לכתוב וקיים מצות כתיבת ס"ת ודו"ק:

ב) כתב הרמב"ם דאשה אינה חייבת בכתיבת ס"ת ותמה בש"א סי' ל"ה דמנ"ל דין זה וכתב במנחה חינוך כיון דאשה פסולה לכתוב ס"ת א"כ א"י לכתוב לעצמה וגם סופר בתורת שליחות א"י לעשות דכל מילי דלא מצי עביד לא מצי לעשות שליח ומזה הוכיח בחמדת ישראל דסובר דלא קיים המצוה אם קונה ס"ת דאל"כ אשה נמי יכולה לקנות ומנ"ל לרמב"ם דפטורה וראיתי בחדרי דעה שדחה את מנחת חינוך מתוס' קידושין סוף פ"ק שכתבו דאיצטרך קרא דאשה אינה חייבת למול בנה אע"ג דבלאו הכי אשה פסולה למול אצטרך מיעוטא דע"י אחר אינה חייבת ואמאי לא אמרינן ג"כ כ"מ דלא מצי עביד למ"ש ולמה לן קרא למעט אשה אלא פשוט דלא שייך סברא זאת במילה דסוף סוף הוסר ערלתו ואין לו ערלה א"כ ה"ה כאן הא סוף סוף יש לה ס"ת יע"ש אך לפע"ד נכונים דברי מ"ח דאף דקונה ס"ת מקיים המצוה דיש לו ס"ת אבל מצות כתיבה לא מקיים עד שיכתוב בעצמו או עי"ש ודו"ק ועיין שם עוד שהעיר למה אין מברכים על כתיבת ס"ת שהוא מ"ע ונראה לפע"ד דמצוה כזו דיש לה המשכת הזמן כ"כ דקודם שיגמור עדיין לא קיים ואף חסר אות אחד ס"ת פסול ולא קיים המצוה ויהי' ברכתו ברכה לבטלה ואחר שיגמור א"א לברך דהא בעינן הברכה עובר לעשייתה:

ג) ומבואר בש"ע דאסור למכור ס"ת וכתב הש"ך בב"י הביא בשם ר"מ דוקא ס"ת של רבים אבל ספרי יחידים מוכרים לעשות בדמים מה שירצו ובאו"ח סי' קנ"ג יש שני דעות בזה ולכאורה קשה הא בסי' רפ"ב סעי' י"ב מבואר דמטפחת ותשמישי ס"ת הוי תשמישי קדושה ואסור למכרם דאסורים בהנאה וכ"ש ס"ת עצמו דאסור בהנאה וצ"ל דשם מיירי שהקדיש ס"ת לבה"כ דרבים אבל בשל יחיד כיון דס"ת בעצמו מותר למכור כ"ש תשמישיו מותר למכור לתשמישי ס"ת אחר ודמיו מותרים ועיין ב"י סוף סי' רפ"ב ומ"א סי' קנ"ג סעי' י' או' כ"ג שהעיר שם מזה ותירץ דהתם מיירי כשהקדישן לבית המדרש לקרות בו ברבים אף דגוף ס"ת של יחיד אפילו הכי תשמישיו אסור משים הקדש ומבואר בש"ע דאף דאין לו מה יאכל אסיר למכור ומיירי באופן דליכא פ"נ וזה כונת הש"ך שם שכתב דאיירי שניטל צדקה מגבאים ומבואר עוד דאפילו לקנות ס"ת אסור למכור הישן וכתב הש"ך טעם הדבר משום מעלים בקודש ואף דליכא הורדה כיון דליכא העלאה אסור ולכאורה אם רוצה לקנות ס"ת חדש מסופר ת"ח וצדיק אמאי אסור למכור ישן מסופר איש פשוט כדי שיוכל לקנות החדש וצע"ג:

ד) בגמרא פרק הקומץ הקונה ספר מן השוק והוא לא כתבו הוי כחוטף מצוה מן השוק וכן פסק רמ"א וכתב דאין יוצא בזה ובט"ז הקשה על רמ"א דהא מבואר שם ברש"י דאם לקחה מצוה עביד ואם כתבו הוי מצוה ואמאי כתב רמ"א דאין יוצא בזה ונראה לפע"ד דסובר רמ"א דיש בכתיבת ס"ת מצוה בפ"ע שיקיים מצות כתיבת ס"ת ואם לא עשה כן רק שקנה ס"ת אף דלא קיים מצות כתיבת ס"ת אבל עכ"פ קיים המצוה דיש לו במה ללמוד ע"כ כתב ואין יוצא בזה היינו אף דיש לו מצוה דהא יש לו ס"ת אבל מצית כתיבה לא קיים וזה כוונת רש"י ג"כ יע"ש ודו"ק:

ה) כתב בשו"ת הראנ"ח הנדפסים בספר מים עמוקים סוף סי' ס"ד הביאו בספר שערי דעה סי' ע"ר דיש להסתפק דדלמא לא נאסר מכירת ס"ת רק לאיש שמצווה על כתיבת ס"ת אבל אשה שאינה מצווה על כתיבת ס"ת אפשר שאינה בכלל איסור מכירה וכתב עליו בשערי דעה דמסתימת הפוסקים נראה דאין לחלק וגם נראה דלא תלוי מכירה במצוה דהא מי שיש לו ספרים הרבה אף דמצוה קיים בס"ח אחד אפילו הכי אסור למכור כלל יע"ש אכן לפי מה שכתב בל"י דמי שקנה ס"ת מן השוק דלא קיים בס"ת זה מצות כתיבה מותר למכור ולפי דבריו גם אשה מותרת למכור אך בעצי לבונה דחה את בל"י דנראה מכל הפוסקים דאף ס"ת שקנה אסור למכור יע"ש ועיין פ"ת סי' רפ"ב או' ט"ז שהביא בשם יד הקטנה דהא דהביא בש"ע שני דעות אם מותר ליחיד למכור ואם המעות מותר היינו דוקא בס"ת שקנה יחיד לעצמו דלא קיים מצות כתיבת ס"ת בזה ע"כ יש מתירים אבל בס"ת שקיים מצות כתיבת ס"ת אפילו יחיד אסור למכיר יע"ש מבואר בדבריו דלאוסרים בה"ת של יחיד אף בקנה ס"ת אסור למכור א"כ גם אשה אסורה למכור קשה לי לפי מה שכתבו קצת פוסקים דהאידנא ליכא מצוה משום דאין אנו בקיאים בחסרות ויתירות וס"ת שחסר או' אחד פסיל ע"כ ליכא מצוה א"כ לפ"ז יהי' עכשיו מותר למכור ס"ת דהא מבואר בסי' רפ"ב סעי' י"ח דס"ת דיש בו טעות לכ"ע מותר למכור איברא דבמל"מ הס"ת כתב על דין זה איך אפשר לפסיק בנמצא טעות דשרי למכור הא בסי' ע"ר הביאו שיטת רא"ש דאף חומשים אסור למכור ומי גרע ס"ת שיש בו טעות מחומשים ובספר שערי דעה תמה על המל"מ הא בסי' רפ"ב לא כתב רמ"א דמותר למכור רק אם מכר מותר להשתמש בדמיו יע"ש ועיין בעצי לבונה שהאריך בענין זה ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה