מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן קיא
בדין ישראל ערב למלוה עכו"ם בשביל לוה ישראל או להיפך שערב למלוה ישראל בשביל עכו"ם הלוה יש בזה פלוגתא בין הפוסקים ואבאר קצת דבריהם בעהש"י:
א) דעת רש"י וסייעתו דאין מותר רק בסתם ערב דאין לגבות ממנו עד שיתבע ללוה תחילה ואם אין לגבות ממנו או יתבע לערב אבל אם הברירה ביד המלוה לגבות מערב תחילה היינו ערב קבלן אסור לישראל להיות ערב אבל דעת הרשב"א וסייעתו דאף ערב קבלן דיש כח ביד המלוה לגבות אף מערב תחלה ג"כ מותר להיות ערב ואין איסור רק בערב שלוף דוץ דאפילו יש לו ללוה לשלם יכול לדחותו אצל ערב דיגבה מן הערב אז אסור לישראל להיות ערב ושני דעות הללו הביא ב"י בש"ע וכתב בב"י דלכתחילה יש להחמיר כדעת רש"י דערב קבלן אסור כיון דיש רשות ביד המלוה לגבות תחילה ממי שירצה נעשו שניהם לווין ואם נעשה ערב קבלן ופרע לעכו"ם אין יכול להוציא מן הלוה שישלם לו הרבית שפרע לעכו"ם דשמא הלכה כרש"י ואסור אבל אם פרע הלוה לערב הרבית מה ששלם לעכו"ם שוב אין יכול להוציא מן הערב שיחזור לו ככל ספק ממון דאין מפקינן מידו וכתב הש"ך דזה דוקא בערב קבלן דהוי ספיקא אבל ערב דשלוף דוץ אף אם כבר פרע הלוה לערב מפקינן ממנו בחזרה דהוי ר"ק וספיקא דדינא לא הוי דהא ערב כזה לכל הפוסקים אסור אך רמ"א פסק דלא הוי רק אבק רבית ע"כ אף בערב דשלוף דוץ לא מפקינן ככל א"ר דאין מוציאין בדיינים ועיין בט"ז או' א' שתמה על רמ"א דהא בגמרא (ב"מ ע"א) מבואר דהוי רבית דאורייתא. וראיתי בשערי דעה שכתב ליישב את הרמ"א דהא דאמרינן ת"ר אל תקח מאתו נשך אבל אתה נעשה לו ערב ע"כ דמיירי באופן דאין הערב לוקח מאתו הנשך והמרבית דאז שפיר ממעטינן לי' מקרא דאל תקח מאתו וזה אינו לוקח אבל אם הוא באופן שערב לוקח אף אם באמת יהי' בו טעם להתיר מ"מ זה לא יתכן למעטו מקרא דכתיב אל תקח מאתו לכך פרכינן שפיר כיון דדינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו נהי דקא שקיל מיני' רביתא כלומר היכי ממעטינן לי' מקרא דאל תקח מאתו ומשני דאיירי בקבל עליו לדון בד"י שילך לגבות מלוה וזה יש ללמוד מקרא להתיר אבל מה שאנו אומרים שאסור לא נלמד מקרא האיסור רק שא"א לילף להתיר אבל באמת מן התורה לעולם מותר אף אם לא קבל עליו רק חכמים אסרו להיות ערב לכל מר כדאית לי' ע"כ לא הוי רק א"ר יע"ש ולפע"ד ז"א דאם מדאורייתא אף ערב הלוקח מאתו מותר א"כ כ"ש בקבל עליו לדון בד"י דאינו לוקח ממנו מותר א"כ קרא להתיר באין לוקח ממנו למה הא כ"ש הוא דמותר ואדרבה כיון דלא התירה תורה רק באין לוקח ממנו ש"מ בלוקח ממנו אסור מדאורייתא ודו"ק:
ב) והביא הש"ך עוד שיטת הב"ח שפסק כדברי הרי"ק דכל האיסור בערב היינו לכתחילה לה אבל אם עבר ונעשה ערב ושלם לעכו"ם המלוה מחויב ישראל הלוה לשלם לו כיון דמחמתי' קפסיד ואין זה משום רבית יע"ש וגם ע"ז הקשה הט"ז דהא משם משמע שהוא איסור תורה דילפינן שם מקרא להתיר ופרכינן אי בערב דעכו"ם כו' ומתרץ בקבל עליו לדון בדינא דישראל א"כ מבואר דבלא קבל ונעשה ערב לרש"י קבלן ולרשב"א שלוף דוץ אסור מדאורייתא דאיהו נהי דקא שקיל מיני' רביתא כמו שהבאתי אמנם דעת הש"ך דהרי"ק לא התיר דיעבד רק ערב קבלן שאסור לדעת רש"י וע"ז פסק דרק לכתחילה צריך לחוש לחומרת רש"י אבל בדיעבד עיקר כרשב"א דאין אסור רק בערב דשלוף דוץ ע"כ בערב קבלן אם פרע ערב לעכו"ם מחויב ישראל לשלם לו משום דבדיעבד לא קיי"ל כרש"י ולא הוי אף ספיקא דדינא וכתב הש"ך:
דבזה ניחא מה שהניח במ"ב בקושיא על הרי"ק ורמ"א דבש"ס משמע דבישראל באופן דאסור להיות ערב הוי רבית דאורייתא די"ל דש"ס מיירי בשלוף דוץ עכ"ל ותמה בשערי דעה על הש"ך דהא בעצמו כתב מקודם דרמ"א איירי אפילו בשלוף דוץ וא"כ אף שלהרי"ק אפשר לתרץ כן אבל איך כתב שגם הרב יתורץ בזה הא הש"ך בדעת הרב סובר דאף שלוף דוץ הוי רק א"ר אמנם לפע"ד הש"ך לא כתב דיתורץ קושית מ"ב על הרב רק כתב שהקשה במ"ב על הרי"ק והרב ויתורץ לפי פירושו על הרי"ק אבל את רמ"א א"א לתרץ כן דהא סובר אף ערב דשלוף דוץ לא הוי רק א"ר:
ג) עוד כתב הש"ך דבלאו הכי קושית המ"ב על הרי"ק לא קשה מידי די"ל דס"ל כמו שכתב בעל העיטור והביאו הב"י דש"ס לא איירי דעכו"ם המלוה רק דעכו"ם שלוה מישראל בזה מחלק הש"ס בין קבל עליו או לא קבל עליו הוי איסור דאורייתא אבל הרי"ק איירי בעכו"ם המלוה ע"כ כתב דאין אסור רק לכתחילה והרי"ק והעיטור קיימו בחדא שיטה יע"ש והנה הא דמוקי העיטור הש"ס בישראל המלוה לעכו"ם כתב הב"י דאפשר דמפרש הש"ס כרש"י דאין מותר רק בערב סתם ולא בקבלן יע"ש ולפ"ז אפשר הא דמתיר בעכו"ם המלוה לישראל די לומר דלא התיר רק בקבלן שכנגדו בישראל מלוה אסור בזה מותר אבל בשלוף דוץ אפשר דאף בעכו"ם מלוה לישראל נמי אסור אף דיעבד או דאפשר דעכו"ם מלוה לעולם מותר דיעבד לדעתו כיון דש"ס לא איירי בערב במקום דעכו"ם מלוה א"כ אפשר דלעולם מותר בזה בדיעבד אך צ"ע מנ"ל להרי"ק לאסור לכתחילה כיון דש"ס לא איירי בזה כלל וגם בעל העיטור אפשר דמתיר אף לכתחילה ונראה ליישב דלכאורה קשה על העיטור מהא דמקשינן שם ערב הא מיני' שקיל רביתא ומתרצינן בקבל עליו לדון בדיני ישראל וקשה מה דוחקי' לתרץ דברייתא איירי בקבל עליו ד"י הא לעיטור בעכו"ם מלוה מותר אף לא קבל עליו א"כ הוי מצי לתרץ דאיירי בעכו"ם מלוה ומותר אף לא קבל עליו ד"י וכבר העירו אחרונים בזה אך לפי מה שכתבתי א"ש דסובר העיטור דאף במלוה עכו"ם אסור לכתחילה א"כ לא מצינו לתרץ דאיירי ברייתא בעכו"ם מלוה דע"ז הוי קשיא לן דברייתא מתיר לכתחילה ומשמעות הברייתא דאף איסור דרבנן ליכא דאל"כ הוי מפרש התנא דאסור עכ"פ לכתחילה ובודאי דברייתא לכתחילה מתיר ע"כ לא מצי לתרץ רק כמו שסבור מקודם בישראל מלוה איירי רק דעכו"ם הלוה קבל עליו ד"י ובזה אף לכתחילה מותר ומזה יצא הדין להעיטור והרי"ק דבעכו"ם המלוה עכ"פ לכתחילה אסור דאי הוי מותר לכתחילה לא הוי מוקמינן בקבל עליו ד"י רק יותר הוי מוקמינן דאיירי בעכו"ם מלוה אך כיון דאף בעכו"ם מלוה אסור לכתחילה א"א לתרץ דאיירי כה"ג ודו"ק נמצא לפ"ז דבישראל המלוה אינו מותר רק ערב סתם שאין ללוה לפרוע תובע מערב כמו שכתב הב"י דהעיטור י"ל דמפרש כרש"י אך היכי דעכו"ם המלוה לעולם מותר אף בשלוף דוץ דכיון דסוגיא לא איירי מזה מנא לן לחלק אך רק דיעבד אבל לכתחילה וסור חוץ מסתם ערב דאף בישראל מלוה נמי מותר לכתחילה והבן:.
ד) אמנם דעת הר"ן הביאו הב"י דמפרש הש"ס כרשב"א דבמלוה עכו"ם איירי ואינו אסור רק בשלוף דוץ אבל סתם ערב וה"ה קבלן כיון דיכול לתבוע מאיזה שירצה מותר אף לכתחילה ואף דלרשב"א אין חילוק בין המלוה עכו"ם או ישראל עולם חד דינא אית להו כמבואר ברמב"ן שהביא שם בב"י סובר הר"ן להחמיר אם ישראל מלוה אסור אף בקבלן אבל סתם ערב מותר אף לכתחילה וזה מבואר בש"ע ורמ"א וש"ך או' ג' והטעם דהחמיר בישראל כבר מבואר בב"י וש"ך או' ג' אך מנ"ל לר"ן מש"ס לחלק בזה א"ל דהא ברייתא סתמא קתני מאתו אבל מותר מערב והא דמערב מותר מוקי הש"ס לפי שיטתו של הרשב"א בעכו"ם המלוה ומתיר אף בקבלן ואמאי לא מוקי הש"ס בישראל מלוה להתיר ש"מ דבישראל המלוה אסור בקבלן ודו"ק:
ה) והיכי דנעשה ערב באיסור לכל מר כדאית לי' ורצה הלוה בעצמו לפרוע לעכו"ם הקרן ורבית יש להסתפק לכאורה אי מותר דהא דאסור להיות ערב הטעם משום דערב נעשה לוה של מלוה העכו"ם ומלוה להלוה ישראל א"כ אם יפרע הלוה הרבית לעכו"ם פורע רבית לעכו"ם בשביל ישראל המלוה שלו וזה אסור אך מט"ז או' ב' נראה דמותר דהא כתב טעם הרי"ק משום דכל ערב שנעשה באיסור לא הוי רק צד אחד ברבית וסובר הרי"ק דצד אחד ברבית אינו רק מדרבנן וטור חולק עליו וסובר דצד אחד ברבית דאורייתא והטעם דהוי רק צד אחד דאם ישלם הלוה לעכו"ם ליכא רבית כלל יע"ש מזה מבואר דמותר ללוה לשלם לעכו"ם וראיתי שכתב בספר חדרי דעה על סברת הט"ז דלכאורה נראה דליכא בזה צד אחד היתר דאפילו ישלם הלוה הרבית לעכו"ם כיון דס"ל דישראל הערב הוא לוה של עכו"ם ומלוה של ישראל א"כ אם יתן הלוה הרבית לעכו"ם הוי כנותן לישראל ולעולם שקיל ישראל רבית דבשבילו נותן לעכו"ם וחשב כנותן לישראל הערב שהוא מלוה שלו יע"ש נמצא לפי דבריו אסור ללוה לשלם הרבית לעכו"ם המלוה רק הערב צריך לשלם לעכו"ם אבל הלוה אסור לשלם לא לערב שהוא מלוה שלו ולא לעכו"ם שהוא מלוה של הערב אמנם מטור לא משמע כן שהרי חולק על הרי"ק רק אם שלם הערב דלא יחזור לו הלוה דאם יחזור הוי רבית ומדוע לא כתב הטור עוד יותר דאם ישלם הלוה לעכו"ם ג"כ אסור מזה משמע דרק לערב אסור לפרוע הרבית אבל לעכו"ם מותר. וראיתי בשערי דעה שער המשפט בסי' זה סוף סעי' א' שכתב וז"ל ומצאתי לראב"ן פ' א"נ שכתב ואם שגג ישראל ונעשה ערב לעכו"ם בשביל ישראל חבירו בלא קבלת העכו"ם לדון בד"י מותר הישראל הלוה לשלם לעכו"ם הרבית ולא אמרינן כיון דערב חייב לתנו כי יהיב הלוה לעכו"ם הוי כאלו יהיב לישראל הערב עכ"ל וכתב עליו בספר הנ"ל דמבואר מדבריו דאף לכתחילה מותר ללוה לשלם לעכו"ם הרבית והטעם כיון דהוא עיקר הלוה והוא לקח המעות בשביל עצמו פורע הרבית לעכו"ם והכי מסתבר עכ"ל ונתיישב סברת הט"ז דלא הוי רק צד אחד ברבית דלא כמו שדחה אותו בספר חדרי דעה והיכי דישראל מלוה אסור לישראל להיות ערב בשביל עכו"ם הלוה וכתב הש"ך אפילו אינו שלוף רוץ רק קבלן אסור אף דסעי' א' הביא י"א דע"ק מותר הכא בסעי' ב' גרע טפי דהא הישראל הוא המלוה וממונו של ישראל המלוה מתרבה אצל ישראל הקבלן ואישתכח דישראל לקח רבית מישראל עכ"ל וזה הוא דעת הר"ן ונ"י שהביא ב"י וכתב שם דאף דסוגית הש"ס מפרש הר"ן כרשב"א משום דגמרא איירי שעכו"ם הוא המלוה ע"כ מותר בע"ק אבל אם ישראל המלוה מרע טפי ואסור בע"ק רק בסתם ערב יע"ש איברא דכיון דש"ס לא איירי מדין זה מנ"ל לר"ן ז"ל להחמיר יותר בזה וצ"ל דזה קאמר רק מכח סברא ע"כ אפשר דהוי רק חומרא מדרבנן מטעם שכתב הש"ך ואם כבר שלם הואיל דהוי רק א"ר א"מ בדיינים אמנם העיטור שהביא הב"י סובר דש"ס איירי במלוה ישראל וכתב עליו הב"י דאפשר דסובר כרש"י דאין מותר רק בסתם ערב אבל ע"ק אסור אך זה דוקא במלוה ישראל אבל בעכו"ם מותר א"כ סובר העיטור דבמלוה ישראל בע"ק אסור מדאורייתא דהא הש"ס שם קאי על קרא כמו שכתבתי לעיל בשם מ"ב וט"ז וש"ך א"כ אם כבר שלם ישראל הערב קבלן לישראל המלוה מפקינן ממנו דהוי ר"ק אמנם ממה שהוכיח הב"י מטור בשם הראב"ד דאיירי שם דישראל הי' המלוה אפילו הכי אינו אוסר רק בערב דשלוף דוץ אבל ע"ק מותר כמו דסובר הרשב"א בעכו"ם מלוה וכן הביא ב"י בשם הרמב"ן דאין חילוק כלל דבין עכו"ם מלוה ובין ישראל מלוה ע"ק מותר יע"ש וא"כ הוי ספיקא דדינא וכן כתב בשערי דעה לשער משפט דהוי ספיקא דדינא והמע"ה ותמה על הש"ך למה כתב כן בפשיטות דבסעי' ב' אסור הגם דנראה דכן דעת רמ"א לפסוק כר"ן היינו להחמיר לכתחילה שלא ישלם ע"ק לישראל המלוה אך אם כבר שלם בודאי מודה רמ"א דהמע"ה ע"כ הי' לו לש"ך להביא שיטות הפוסקים החולקים על הר"ן כדי לדעת דהוי ספק ואם כבר שלם אין מוציאין ממלוה יע"ש אך לפי מה שכתבתי דאפשר דאף הר"ן לא החמיר רק מדרבנן א"כ אף להר"ן אם שבר שלם אין מוציאין דהוי א"ר א"כ אין נ"מ אם הוי ספק או לא ע"כ לא הוצרך הש"ך להביא דיש חולקים על הר"ן ואין אוסרים כאן יותר מסעי' א' דהא אין נ"מ דבלאו הכי א"מ ממלוה דהוי רק א"ר ודו"ק:
ו) עיין ש"ך או' ד' דמה שכתב רמ"א וירצה לשלם לאפוקי אלם או ברח ור"ל דל"ת אם העכו"ם אלם אסור למלוה לקבל הרבית מערב אלא כיון דהתנה עמו שלא ידחנו אז אף שנעשה אח"כ אלם הוי כאין לו והוי כערב דעלמא דהא התנה שלא ידחנו כלל אצל ערב רק אם אין לו דהוי סתם ערב ומותר אף שאח"כ נעשה אלם ואינו רוצה ועיין בע"ל ובאמת שלא הבנתי לשון הש"ך בשלמא בסעי' א' ששם הערב מתנה עם המלוה עכו"ם שלא לתבוע אותו אם יהי' לישראל לשלם שפיר מתנה ג"כ דרק אז רשות ביד מלוה העכו"ם לתבוע אותו אם יעני הלוה או יעשה אלם ויברח והוי כסתם ערב ומותר אבל כאן דכתב רמ"א שמלוה יתנה עם עכו"ם הלוה שכל זמן שיהי' לו מה לפרוע לא ידחנו אצל ערב רק אם לא יהי' לו ילך אצל ערב דאז הוי רק כסתם ערב ומותר אבל מה יוסיף בתנאי דאם יהי' עכו"ם אלם איך שייך ע"ז להתנות שמה מועיל שיבטחו שלא יברח ושלא יהי' אלם וירצה לשלם ומה היתרון יהי' לו בהבטחה זאת כי הכל עולה על יסוד זה שיתנה שלא ידחנו אצל ערב כ"ז שיהי' לו מה לפרוע אך כונת הש"ך נראה דמפרש שא"צ להתנות רק כמו שכתב רמ"א ובזה נכלל הכל שאם לא ירצה אח"כ לפרוע ויהי' אלם או יברח מותר לישראל לקבל מערב דכיון דהתנה עמו שבאם יהי' לו אין ביכלתו לדחותו לערב ממילא אף שעכו"ם מקלקל מעשיו אח"כ ואין רוצה לשלם בתחבולות לא איכפת לו למלוה ורשות בידו ליקח רבית מערב ישראל דכיון דהתנה עמו כך לא הוי ע"ק ולא ערב שלוף דין וגם המלוה בעצמו לא ילך לערב דהא כ"ז שיהי' ביכלתו לגבות מעכו"ם לא יגבה מישראל א"כ לא נעשה ע"ק רק סתם ערב ומותר ודו"ק:
ז) ואם ישראל ערב בעד עכו"ם רק על הקרן ולא בעד רבית או שערב בעד הרבית ולא בעד הקרן כתב רמ"א בסעי' ב' דמותר וכתב הש"ך או' ה' דאם ערב בעד הרבית אין חייב לשלם רק דוקא דקני מידו דאל"כ הוי ערב שלא בשעת מתן מעות לגבי הרבית מיהו היכי דזקף עכו"ם הקרן עם הרבית דהוי הכל כקרן אז א"צ קנין ועיין בע"ל בלא זקף למה מהני הקנין דל"ד לשלא בשעת מ"מ דשם הלוה לו כבר וע"י קנין משתעבד אבל הרבית עדיין אין חיוב בעילה יהוי כלא הלוה לו עוד והוי כמו שכתב בכת"י כל מי שמתנדב להלוות לו אכנס עבורו ערב קבלן כתב הש"ך בחו"מ סי' קכ"ט או' ו' בשם רשד"ם דאין זה ערבות ועוד דהוי דבר שלא בא לעולם אך צ"ל דהכא שאני כיון דלוה לו המעות ורוחא לקרנא משתעבד אך דנחשב שלא בשעת מ"מ ע"כ מהני קנין יע"ש וכתב עוד רמ"א אבל אם ישראל ערב ולקח מידו המעות אסור ועיין ש"ך דדין זה נובע מתה"ד דכיון דהמעות ניתן מיד ישראל ליד ישראל ונראה כניתן הישראל רבית ולפ"ז אפילו לא הוי ערב כלל אסור עכ"ל והשערי דעה לשער משפט תמה על זה מאד וגם תמה על התה"ד וגם על דברי הט"ז באו' ה' כתב שסתומים מאד. והנה מדברי רמ"א נראה דאף בערב שליף דוץ אם ערב רק על הקרן מותר יע"ש כוונתו דהא הרמ"א דמתיר מקודם בערב לישראל בעד עכו"ם הלוה בעד קרן ורבית צריך עכו"ם לקבל עליו שלא יהי' שלוף דוץ וממילא נשאר רק סתם ערב דהא המלוה ישראל אזיל בתר דיני ישראל ולא יתבע אותו רק באם א"א לגבות מעכו"ם עיין בש"ך שם ממילא מה דמתיר רמ"א על קרן לבד אף דלא התנה עם העכו"ם שלא ידחה אותו אצל ערב א"כ נשאר הערב כדיניהם בשלוף דוץ וכ"כ הט"ז באו' ה' ועל זה חולק הט"ז דהא בשלוף דוץ הוי ישראל עיקר הלוה אף שאין ערב רק בעד הקרן אסור דהא המלוה הוי קרוב לשכר היינו שיקח רבית מעכו"ם וירויח ורחוק מהפסד שהרי בעד הקרן ערב לו וע"ז מתרץ בשערי דעה כיון דקרוב לשכר ורחוק מהפסד לא הוי רק איסור דרבנן והכא דאין הערב מרויח כלום רק הריוח מעכו"ם הוא לנותן המעות לא אסרו רבנן אבל אם ערב בעד קרן ורבית אף שהריוח הוא מעכו"ם לנותן כיון דישראל הערב הוי לוה הוי רבית קציצה ואסור אך לא ידעתי אף דמתרץ על קושית הט"ז דהוי רחוק להפסד אמנם מה יענה על קושיא השני' דמקשה הט"ז כיון דישראל ערב דשלוף דוץ והוי הוא הלוה אף דעכו"ם משלם הרבית אסור דהא משלם עבור ישראל וזה מבואר בסי' ק"ס סעי' י"ג דלוה מחבירו ונותנה עמי שפלוני יתן רבית אסור וה"נ בעכו"ם אמנם כבר תירץ בנה"כ גם קושיא זו ומצדיק דברי רמ"א היכי דלא ערב לו רק בעד הקרן מותר אמנם מה שכתב הש"ך דאם ישראל בעצמו לקח המעות ונתן לעכו"ם ג"כ נראה דאסור וע"ז תמה מאד בשערי דעה לשער משפט והביא ראיות דמותר ובאמת ברמ"א נראה דדוקא בערב אסור יע"ש וכתב עוד הש"ך דהיכי דישראל לקח דאוסר רמ"א אף אם אין ערב רק בעד הקרן היינו אם ישראל נותן אח"כ הרבית אבל אם עכו"ם נותן הרבית דשרי תמה בשערי דעה מאד יע"ש שהאריך מאד בביאור דברי ט"ז וש"ך וגם דמה שם דברי הנה"כ יע"ש והנה בעיקר הדין של רמ"א הט"ז אוסר אף בעכו"ם נותן רבית וישראל לא ערב רק בעד הקרן והעכו"ם לקח המעות דמתיר רמ"א בערב בשלוף דוץ לדעת הט"ז הוי ר"ק והש"ך הסכים לרמ"א ועיין בנה"כ ועיין בפתח הבית מה שכתב בזה ועיין בחדרי דעה מה שפירש ברמ"א אך ברמ"א לא משמע כן יע"ש ודו"ק:
ח) וכתב רמ"א אבל אם נותן משכון כו' ועיין ש"ך ולכאורה דבריו סותרים ממה שכתב בסי' קס"ט או' מ"ט וצ"ל דהכא מיירי שאין המשכון שוה, רק הקרן לבד ע"כ אינו מותר להיות ערב אף בעד רבית לבד ואף דפסק רמ"א דאף בלא משכון מותר להיות ערב בעד רבית לבד משום דבלא משכון כתב דבעינן דוקא שעכו"ם הלוה יקח המעות ממלוה הישראל ולא ישראל הערב מיד ישראל המלוה ע"ז כתב דאבל במשכון על הקרן לבד מותר להיות ערב בעד הרבית אף שישראל הערב נוטל המעות מישראל והא דאם אין המשכון שוה רק הקרן לבד דאסור לישראל להיות ערב בעד קרן ורבית היינו ע"ק אבל סתם ערב מותר להיות על קרן ורבית אפילו בלא משכון כמבואר ברמ"א סעי' ב' שכתב אלא אם התנה כו' וכן בש"ך או' ג' יע"ש והיכי דמשכון שוה הקרן ורבית מותר להישראל להיות על הקרן ורבית אף ע"ק כבש"ך סי' קס"ט או' מ"ט ונראה דאף ישראל ע"ק נוטל המעות ונותן לעכו"ם מותר בזה ועיין בחו"ד או' ח' דאף דאם עכו"ם מלוה לישראל על משכון אף דמשכון שוה קרן ורבית אסור לישראל להיות ע"ק כבש"ך שם או' נ"ב שאני התם דעכו"ם המלוה אף שיש משכון בידו אפשר שיתבע את השליח אם יהי' ערב קבלן ולא ירצה לגבות ממשכון אבל בישראל המלוה בודאי יגבה מהמשכון ולא יתבע את השליח אף שהוא ערב קבלן ע"כ כתב הש"ך דאם שוה המשכון קרן ורבית מותר להיות ע"ק יע"ש ולכאורה יש להקשות משם ב"מ שהבאתי לעיל דת"ר אל תקח מאתו נשך אבל אתה נעשה לו ערב כו' וכיון דדינא דעכו"ם בתר גרבא איהו ניהו שקיל מיני' רביתא אמר ר"ש שקבל עליו לדון בדיני ישראל ושיטת רש"י שקבל והוי סתם ערב לכך מותר ואמאי לא מוקמינן דאיירי במלוה ישראל ועכו"ם נתן משכון ששוה קרן ורבית לכך מותר להיות אפילו ע"ק ויש לומר דברייתא לא איירי במשכון ועוד דכה"ג פשיטא ולא אצטרך קרא ע"ז והבן. ודע מה שהבאתי לעיל את הט"ז או' ב' שכתב דבכל ערב הוי רק צד אחד ברבית דשמא ישלם הלוה למלוה ולא יצטרך הערב לשלם ומזה מוכרח דסובר הט"ז דלוה הישראל מותר לשלם הרבית לעכו"ם המלוה אף דע"ק הישראל נחשב לוה של עכו"ם ומלוה של ישראל כמו שהארכתי בזה לעיל ובאו' ה' כתב הט"ז להיפך יע"ש אף דשם כתב על ערב שלוף דוץ אין נראה לחלק בסברא זו בין ע"ק לערב שלוף דוץ דהא לרש"י הוי ערב קבלן הלוה של מלוה כמו לרשב"א ערב שלוף דוץ וצע"ג ליישב את רהט"ז ודו"ק עיין ברמ"א שכתב צריך לשלם לו כו' וכתב הש"ך דבהחזיר המשכון אפילו לא קני מידו צריך לשלם כיון דעל פיו החזיר המשכון הוי כערב בשעת מתן מעות דלא בעי קנין מיהו בפטור הערב צ"ע אי בעי קנין דאפשר דהוי כשלא בשעת מ"מ דהא לא פטר את הלוה על פיו אך בערב קבלן דהוי כלוה והוי כפוטר את הלוה גופו ולא בעי קנין יע"ש כונתו דערב ראשון העכו"ם הוא ע"ק ופטר אותו המלוה על פיו של ישראל שני שנעשה הוא ערב וכיון דראשון הוי ע"ק הוי כמו פטר הלוה וחייב לשלם אף בלא קנין ואם נעשה ישראל שני ע"ק ג"כ אז מה שכבר עלה רבית כשהי' עכו"ם ע"ק הראשון גם ישראל שני חייב אבל מה שיעלה אח"כ אם הישראל השני נעשה ג"כ ערב קבלן אסור לשלם הרבית שיעלה אח"כ רק אם הוא ערב סתם כמו שנתבאר לעיל ומזה איירי הט"ז או' ה' שכתב דקנין מהני אף על מה שיעלה אח"כ ולכאורה הא עכ"פ אסור מצד איסור רבית וצ"ל דאיירי בערב התם דמותר להיות ערב בעד הקרן ורבית ודו"ק ועיין בחדרי דעה וע"ל וכתב עוד אבל לא הרבית שיעלה כו' כתב הש"ך אפילו קני מידו יע"ש והיינו משום דאיירי דנעשה ישראל ע"ק והוי איסור משום רבית וכבר כתבתי דמה שכתב הט"ז באו' ה' דמהני קנין על מה שיעלה אח"כ משום דבסתם ערב איירי דליכא איסור רבית וט"ז וש"ך לא פליגי רק דט"ז איירי בסתם ערב וש"ך איירי בע"ק ודו"ק: