מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן קטו
לכבוד הרב המאה"ג כו' מו"ה יוסף בלומענפעלד נ"י יושב על מדין בק' קעניגסהוט.
א) מכתבו הגיעני מה שהעיר על הא דאמרינן בירושלמי תרומות סוף פ"א תני בשם ר"מ קטן לעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא שתי שערות ר"א בר כהנא בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה תורם ואת שאין בו מחשבה אינו תורם התיבון והרי עכו"ם שאין כתיב בו מחשבה ותורם והא תני ר' הושעיא עכו"ם אין להם מחשבה תמן להכשיר וכאן לתרומה ופירש בפני משה דתנן לקמן סוף פ"ג דעכו"ם תורם בשלו אף דתני ר' הושעיא דאין לו מחשבה ואמאי קטן אינו תורם בשלו ומשני תמן להכשיר הא דתני ר' הושעיא דאין לעכו"ם מחשבה להכשיר זרעים לקבל טומאה משום דעכו"ם לאו בר מקבל טומאה הוא הלכך מחשבתו לענין הכשר לקבל טומאה לאו מחשבה הוא וכאן לענין תרומה מחשבתו מחשבה דשייך בתרומה דנפשי' אבל קטן לא שייך בי' מחשבה כלל יע"ש וע"ז הקשה כ"ת דהא מבואר בפסחים (דף מ) הסלתות וקמחין של עכו"ם של כרכים טמאים דמסתמא מדיחין אותן במים הרי דנכרי מכשיר פירית לקבל טימאה ובמ"ק י"ג ובר"ש פ"ו מ"ב דמכשירין כתב שם דמסתמא לא הוכשרו משמע דאם הוכשרו מקבל טומאה וקשה מהא דירושלמי דאין להם מחשבה ולא מהני הכשר שלהם:
ב) ונראה לתרץ דירושלמי כמר רק דאין להם מחשבה כמו קטן דאין לו מחשבה להכשיר וזה מבואר במכשירין פ"ו מ"א והובא משנה זו בחולין (י"ג) המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם טל כו' חשו"ק אף שנתכונו לכך אינן בכי יותן מפני שיש להם מעשה ואין להם מחשבה ואמר ר"י כו' אבל היפך בהם הרי זה בכי יותן יע"ש כל הסוגיא ובזה תני ר' הושעיא דאף נכרי אין לה מחשבה להכשיר אבל מעשה בודאי יש להם וזה הוי קו"ח מקטן דאין לו מחשבה כלל מהני מעשה שלהם כ"ש נכרי דודאי מהני מעשה שלהם להכשיר ולא קשה מידי והבן אך הפ"מ משים דקשיא לי' למה באמת נכרי אין לו מחשבה להכשיר הא דעתו שלימה ככל אדם גדול מישראל ומהני בתרומה דתרומתו בשלו הוי תרומה וע"ז כתב כיון דנכרי לאו בר קבולי טומאה ע"כ בודאי מחשבתו בלא מעשה לא מהני דאמרינן שלא עלה על מחשבתו במה שהעלום לגג שאם ירד טל להיות בכי יותן לקבל טומאה ובלא מעשה לא מהני דאין לו כוונה על זה דאין יודע כלל מטומאה ומהכשר ואף אם יודע אין מאמין בזה כיון דנכרי אין בו טומאה וזאת הוא כונת הפ"מ אך יש להעיר למה פסק הרמב"ם בפי"ד מטומאת אוכלין גבי המעלה פירותיו כו' רק בחשו"ק דאין להם מחשבה ולא חשיב נמי עכו"ם כיון דתני ר' הושעיא דגם נכרי אין לי מחשבה וצ"ל כיון דבמשנה לא תנן רק חשו"ק ולא חשבו נכרי הרי דמתניתן לא סברי הא דתני ר' הושעיא רק כיון דיש לו מחשבה ודעת שלימה כאדם ישראל מהני מחשבתו אף לענין הכשר כמו כל גדול מישראל ולא איכפת לן מה שעכו"ם אין מקבל טומאה וסובר הרמב"ם דנדחה ברייתא דר' הושעיא מפני סתם משנה לכך לא פסק רק מה דמפורש במשנה חשו"ק ודו"ק:
ג) ויש לדקדק על הירושלמי דעל הא דאמר ר"ח קטן אין תרומתו תרומה וקאמר ר"א בר כהנא בשם רבנן הטעם דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וקטן אין לו מחשבה הא בריש הסוגיא שם על המשנה חמשה לא יתרומו קאמר ר"ש ב"נ שמע לכולהו מהכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו"ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחו"ש א"כ הטעם בקטן לאו משום דאין לו מחשבה רק גזרת הכתוב איש ולא קטן ונראה לתרץ דהנה בריש הפרק שם מקשינן אמאי חשו"ק לא יתרומו את שלהם אף דאין להם מחשבה הא תמן לענין הכשר תנינן העלו חשו"ק פירות על הגג כו' אעפ"כ תנן דאם מעשה הוכיח על מחשבתו מהני אף בחשו"ק והכא בתרומה המעשה מוכיח על מחשבתו דהא תורם ותירץ שם ר"ש כו' בשם רבנן ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו יע"ש לכך אמר לקמן טעם זה ולא אמר טעם שאמר מקודם ר"ש ב"נ ודו"ק:
ד) והתוס' חולין (י"ג) הקשה מה מקשו שם בירושלמי דמעשה מוכיח על מחשבתו מהני בהכשר אמאי בתרומה לא מהני הא בתרומה גזירת הכתוב הוא בלא שום טעם רק ילפינן מקרא ונראה לפע"ד לתרץ דכיון דילפינן חו"ש מקרא אשר ידבנו לבו פרט לחו"ש דאין להם מחשבת הלב ממילא גם קטן ילפינן מזה דבכל מקום דתלי' במחשבה חשו"ק שווין המה וכיון שכן לא ילפינן קטן מאיש רק מאשר ידבנו לבו והא דאמר מקודם איש פרט לקטן היינו אם לא הוי כתיב ידבנו לבו הוי ילפינן מאיש אבל כיון דכתיב אח"כ ידבנו לבו על חו"ש מזה ילפינן נמי קטן ומאיש לא ילפינן קטן ע"כ שפיר מקשינן דכיון דחשו"ק לא יתרומו משום דאין להם מחשבה הא בהכשר מהני אם מעשיו מוכיחים על מחשבתן ולמה לא יתרומו וא"כ יש לילף מזה דאף בהכשר לא מהני מחשבה אף דמעשה מוכיח על מחשבה ע"כ הוכרח לתרץ שאני תרומה דכתיב נמי מחשבה ונחשב לכם תרומתכם כי על כן אף דמעשה מוכיח על המחשבה לא מהני ובהכשר מהני נמצא דעיקר הלימוד בתרומה משום דכתיב אשר ידבנו לבו וגם כתיב ונחשב לכם כו' ע"כ אמר ר' כהנא לקמן רק קרא דונחשב לכם כו' כיון דכתיב בפירוש מחשבה ודו"ק:
ח) אך יש להעיר מה מקשינן מעכו"ם שתרם שתרומתו תרומה הא לפי פירוש הרעמ"ב ת"ק שם שובר דתרומות עכו"ם אינו רק מדרבנן משום בעלי כיסים עיין בתוי"ט שם לכך תקנו להיות מהני תרומות עכו"ם אף דאין לו מחשבה דפירות עכו"ם פטורים מדאורייתא אבל קטן דפירותיו חייבין מדאורייתא וכיון דאין לו מחשבה לא הוי תרומה וצ"ל דקושית ירושלמי למ"ד תבואות עכו"ם חייבין מדאורייתא ואפילו הכי תרומתו תרומה אמנם לכאורה מה קשיא להו מעכו"ם דכיון דחייבין תבואותיו מדאורייתא ושליח לא מצי משוה דאין שליחות לעכו"ם וע"כ דכונת התורה שיתרום בעצמו אבל קטן בי"ד עושים להם אפוטרופוס אמנם הדבר נכון כיון דחזינן דעכו"ם אף דאין לו מחשבה תרומתו תרומה נילף נמי קטן אף דיש קרא ידבנו לבו ע"כ דלא אתי קרא למעט קטן מחמת דאין לו מחשבה דהא חזינן דעכו"ם דאין לו מחשבה אפילו הכי תורם משלו והבן:
ו) ולפי מה שכתבתי למ"ד תבואות עכו"ם פטור מדאורייתא מתרומה רק מדרבנן משום בעלי כיסים לא מקשה ירושלמי מידי דקטן כיון דחייב מדאורייתא אין תרומתו תרומה דאין לו מחשבה להפריש אבל עכו"ם דרק מדרבנן אף אם נאמר דאין לו מחשבה הם תיקנו לחייב תבואותיו והם תקנו שיפריש בעצמו אף דאין לו מחשבה ולפ"ז א"צ לתרץ ברייתא דר' הושעיא דתני אין לעכו"ם מחשבה כמו שמתרץ בירושלמי להכשיר רק כפשוטו דאין לו מחשבה לענין להפריש תרומה וקמ"ל הברייתא אף דתנן דתרומתו תרומה לאו משום דאית לי' מחשבה וקטן דאין תרומתו תרומה משום דאין לו מחשבה רק גם עכו"ם אין לו מחשבה דכיון דכתיב ונחשב לכם תרומתכם לא מהני מחשבה דקטן וה"ה בעכו"ם אם הוי חייב מדאורייתא להפריש ג"כ לא הוי תרומתו תרומה והא דתנן בנכרי תרומתו תרומה משום דא"צ מדאורייתא להפריש רק מתקנת חכמים ע"כ אף דאין לו מחשבה תרומתו תרומה ולפ"ז יתיישב פסקא של הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל באו' ב' דלא פסק הא דר' הושעיא בעכו"ם לענין להכשיר כמו שאמרו בירושלמי משום דבירושלמי אזלינן כמ"ד תבואות נכרי חייב מדאורייתא בתרומה ע"כ צריך לפרש הא דר' הושעיא לענין להכשיר אבל הרמב"ם דפסק בפ"ד הט"ו דמדאורייתא אין עכו"ם חייב בתרומה רק מדרבנן כי על כן לא פסק כירושלמי דלענין להכשיר אמר ר' הושעיא דאין לו מחשבה רק מפרש כמו שכתבתי לעיל ופסק בפי"ד מטומאת אוכלין דוקא חשו"ק הוא דאין להם מחשבה אבל בעכו"ם מהני ור' הושעיא אמר על תרומה כיון דכתיב ונחשב רק דמהני משום דתרומת נכרי לא הוי רק דרבנן ודו"ק:
ז) עוד נראה לפע"ד לתרץ את הרמב"ם ויתיישב נמי קושיתו דהנה הרמב"ם פי"ב מט"א ה"א כתב מפי השמועה למדו שזה שנאמר כי יותן מים על זרע כו' והוא שיתן מרצון הבעלים יע"ש אמנם הרשב"א בחולין (דף ל"א) כתב בשם תוספות דלא בעינן דוקא רצון בעלים מדאמרינן מי שהיו ידיו כו' משמע אפילו אחר שאין בטל הפירות עיין כ"מ שם ונראה לפע"ד דרמב"ם ורשב"א פליגי בהא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דתנן בכלאים פ"ז המסכך את גפנו ע"ג תבואות חבירו הרי זה קידש וסובר ת"ק אדם אוסר דבר של חבירו ור"י ור"ש אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו ובפרק ערל (דף פ"ג) פליגי שם שמואל פסק כר"י ור"ש דאין אדם אוסר דשא"ש ואיכא מ"ד שם משמי' דרב דאין הלכה כר"י רק כת"ק דאדם אוסר ופסק הרמב"ם כשמואל דהלכה כר"י ור"ש דאאארשא"ש עיין ברמב"ם הלכות כלאים פ"ה ה"ח וכ"מ שם ועיין בתוס' יבמות (פ"ג) ובר"ש בפ"ז דכלאים מ"ה ובאחרונים דפלוגתא זו שייך במידי דאין המעשה בלא מחשבה אוסר כמו כלאים אז יש לומר דאין אדם יכול לאסור במחשבתו דבר של חבירו עיין באחרונים בענין זה ורשב"א אפשר דפוסק כת"ק דאדם אוסר ממילא אני אומר דבהכשר מים על זרעים דאמרה תורה כי יותן דומיא דכי יתן דבעינן דניחא לי' ורצונו ומחשבתו לזה המים שבא על הזרעים ואז נכשרו לקבל טומאה לת"ק מהני רצונו ומחשבתו של חבירו להכשיר כמו דמהני לאסור בכלאים ע"י מחשבה ורצון מאחר אבל לר"י ור"ש כמו דסברי דלא מהני לאסור במחשבתו היתר של חבירו כן נמי לא מהני מחשבתו להכשיר זרעים של חבירו וכיון דהרמב"ם פסק כר"י ור"ש ע"כ פסק נמי דלהכשיר בעינן דוקא דעת ומחשבה ורצון של בעלים אבל המחשבה ורצון של חבירו אין יכול להכשיר ויתיישב בזה מה שדקדקו מחולין (ל"א) מדקאמר מי שידיו טמאות כו' משמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות יכול להכשיר ברצונו ומחשבתו וזה דלא כרמב"ם עיין ברשב"א וכ"מ ולפי מה שכתבתי א"ש דשם אזלינן אליבי' דת"ק דפ"ז מכלאים דסובר אדם אוסר במחשבתו ורצונו דבר שאינו שלו ואפשר דרשב"א פוסק כת"ק אבל הרמב"ם דפוסק כר"י ור"ש דשם דפליגי על ת"ק לכן פסק דאין אדם יכול להכשיר תבואות חבירו רק הבעלים בעצמם במחשבתם ורצונם וזה נכון מאוד:
ח) ובזה יובן לן כוונת ר' הושעיא בירושלמי דתני ר' הושעיא נכרי אין לו מחשבה ואמרינן להכשיר אמר כן היינו דר' הושעיא סובר כת"ק דכן אדם יכול להכשיר ברצונו ומחשבתו זרעים של חבירו אך סובר דזה דוקא חבירו ישראל דמהני מחשבתי ורצונו אף על זרעים של חבירו אבל נכרי לא וכמו שכתב בפ"מ שם הטעם דכיון דלאו בר מקבל טומאה לא אלים מחשבתו ורצונו להכשיר את של אחרים דלאו שלו הוא אבל תבואות שלו דהוי הנכרי בעלים בודאי מודה ר' הושעיא דנכרי מכשיר בשלו ויתיישב קושית כ"ת דבכל מקום דאמרינן בגמרא דעכו"ם מכשיר איירי בתבואות שלו שהנכרי הוי בעלים וכל אדם יכול לאסור שלו וכן להכשיר וז"ב מאד וממילא יתיישב פסקא דרמב"ם דלא הביא את הא דתני ר' הושעיא דנכרי אין לו מחשבה להכשיר דהא כיון דפסק כר"י ור"ש א"כ אף ישראל אין יכול להכשיר את של חבירו רק בעינן דוקא רצון ומחשבת הבעלים בעצמם להכשיר וזה אפילו עכו"ם מכשירים מרצונם ומחשבתם אם המה הבעלים ודו"ק כי זה נכון בעזה"י:
הנני בזה הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: