אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קט

סימן קח

לכבוד ידידי הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה מנחם מענדל אויג נ"י דומ"צ דק' דילוטין:

א) הגיעני מכתבו ובו כתב לאמר שעובדא הי' קצת באופן אחר ממה שהעתקתי בתשובה ראשונה ששלחתי לו וכפי אשר כתב כעת כל הרבית עלה בבאנק בתוך זמן הפרעון כי זמן הפרעון הי' בעשרה חדשים ותיכף בכלות הזמן לקח המעות ורבית באנק ובזה שוב גם לסמ"ע ובי"ה שהבאתי בתשובה ראשונה אין שום היתר לשלם לו פסידא דשוקא אף אם הרויח בהמעות גם לפי מה שכתב כעת הבאנק הוא של נכרים ומותר ליקח רבית גם כתב כעת ששמעון רוצה ליתן לראובן את הרבית מהבאנק אך יראים את א' מחמת איסור רבית ושאלו את כ"ת אם יש בזה חשש איסור שראובן המלוה יקח משמעון הלוה את הרבית אשר יקח מבאנק וכתב כ"ת טעמים להתיר מחמת שתיכף שנתן שמעון הלוה המעות לבאנק קנה ראובן בקנין אודייתא אף שלא הודה בפני עדים רק שצוה לנכרי קאסיעער מבאנק לכתוב הביכעל על שם ראובן זה הוי הודאה וקנה ראובן ואף שכ"מ כתב בעצמו שעשה כן רק שלא להשביע א"ע ואף שהביכעל נשאר ביד שמעון אשר בכל עת יכול לגבות המעות מבאנק ובאמת כן דרך בנ"א שעושין כן שנודע שבאנק לא דייקו בשמא רק כל מי שבא והחזיר להם הביכעל מחזירין המה המעות ואף שראובן המלוה לא ידע כלל מאומה אם נתן מעות לבאנק ואם על שמו נכתב כ"ז כתב כ"ת שקנה ראובן בהודאה ואני אתפלא מה ראה כ"ת לכתוב דברים הללו ואיך עלה על מחשבתו כן ועיין בש"ע חו"מ סי' מ' וסי' פ"א ובתומים סי' פ"א ובשו"ת ד"ח חו"מ ח"א סי' א':

ב) עוד הביא את המחנה אפרים שלפועל עכו"ם יש שליחות וזכיה וזכה את המעות שנתן לו שמעון הלוה בשביל ראובן המלוה ולמה לא ראה שרוב פוסקים גדולים חולקים עליו בזה וגם בשו"מ הביא ראי' ברורה מש"ס דלא כמח"א אמנם אף לדעת מח"א וכי אמר לו שמעון לקאססירער הנכרי אשר ר"מ מכנה אותו פועל זכה המעות לראובן וכי נכרי מכוין לזכות לראובן וכי ראובן אשר לא ידע כלל מכל הענין התכוין לזכות אתמהה ועוד שכ"ת כתב שנכרי שלקח המעות הוא פועל של שמעון מחמת שיש להבאנק ריוח מהלואה וכי על פועל כזה כתב המח"א שנעשה שליח הא בעינן שפועל יהי' נשכר אצל בעה"ב להמלאכה להיות ידו כיד בעה"ב ונכרי הקאססירער הוא נשכר ופועל של הבאנק ולא פועל של שמעון ואפילו הוי פועל של שמעון ג"כ לא מהני הא צריך להיות פועל של ראובן שזיכה בשבילו והוא שליחו לזכות לו ולא שליחו של שמעון שמזכה כמו שכתב בנוב"ק כשאמר תן גט זה לעבדי שמי שזוכה בשביל העבד הוי שליח של עבד הזוכה ולא שליח של אדון המזכה יע"ש ומה שלם ראובן לקאססירער נכרי הפועל להיות פעלו ושליחו לזכות לו הא לא ידע מכל הענין שעשה שמעון כלל וכד ניים ישכב כ"ת כתב דברים הללו:

ג) ולפע"ד ברור ופשוט כיון דראובן לא אמר לשמעון הלוה שיתן המעות לבאנק ולא ידע מזה כלל אם אירע שהבאנק לא ישלמו לנושי' וושארה באנקראט בעת שהביכעל עדיין אצל שמעון יצטרך שמעון לשלם לראובן חובו ולא יוכל לפטור א"ע שיתן לו הביכעל שנכתב על שם ראובן בעד פרעון חובו כי יאמר לו אני לא צויתיך ליתן המעות לבאנק על שמי ולא ידעתי מזה כלל ואתה מלוה של הבאנק ולוה שלי וכיון שכן שאחריות מעות הלואה על שמעון לשלם לראובן הוי שמעון לוה של ראובן ואסור לו ליתן לראובן מלוה שלו את הרבית שיתנו הבאנק ואף שלא קצץ ראובן עם שמעון הוי רבית מאוחרת ואסור מדרבנן:

ד) ומה שכתבתי דכיון דאחריות הלואה על שמעון הוי הוא הלוה כן מבואר בב"י הובא בט"ז סי' קס"ז או' א' וז"ל הי' אחריות המעות עליו הוי לגמרי כאלו כו' ויותר מזה מבואר בט"ז שם במה שמתיר שם בש"ע בתנאי להיות אחריות המעות על המלוה ויהי' רק מפקיד ונפקד כתב הט"ז דאף אם שלם המפקיד לנפקד בעד זה לקבל ע"ע אחריות כלוה פקע שם מפקיד ונפקד ונעשה מלוה ולוה ודחה שם את הדרישה יע"ש באריכות אמנם לא הוי רק א"ר דהא שם אם לא ירויח לא יתן לו והוי קרוב לשכר ורחוק להפסד כמו דאמרינן בב"מ (ע') במעות של יתומים דהקילו ברחוק מהפסד משום דלא הוי רק א"ר איברא דבש"מ כתב דכה"ג הוי ר"ק ומעות של יתומים איירי שנותנים עכ"פ קצת גם על ההפסד עיין בפתח הבית סי' ק"ס אך כל הראשונים חולקים על שיטה זו וסברי דלא הוי רק א"ר וכן הביא ב"י סי' ק"ס בשם הירושלמי וכ"כ הרשב"א יע"ש. והדברים קו"ח מה התם שהמעות בא לידו בתורת פקדון אך מחמת שאח"כ שקבל עליו הנפקד אחריות לוה נעשה עי"ז לוה כ"ש בנ"ד שהי' בידו מתחילה בהלואה וכל זמן שיש עליו אחריות כמו לוה למלוה בודאי דנשאר לוה עד שישלם לו המעות שחייב לו ולא מהני מה שנתן לבאנק כיון שעדיין כל אחריות לוה עליו:

ה) ובט"ז סי' ק"ס או' י"א שכתב שם לחלוק על הרמ"א ואמר דאם ראובן שלח ע"י שליח להלוות מעות לשמעון ברבית דאשל"ע נשאר השליח על המעות לוה לראובן ומלוה לשמעון יע"ש ואף הרמ"א מודה למה שכתב הט"ז אך הפירוש בדברי רמ"א כמו שהבאתי בתשובה ראשונה שכתבתי לכ"ת בשם המל"מ וחו"ד והכי נמי בנ"ד שראובן לא עשה את שמעון שליח להלוות לבאנק ולא ידע מזה כלל א"כ נשאר שמעון לוה לראובן ומלוה לבאנק והבן ועיין בתוס' בב"מ (ע"א:) שהביאו בשם ירושלמי דאף שהמעות של נכרי אם קבל עליו הישראל אחריות ומלוה לישראל אחר ישראל ראשון הוא המלוה של ישראל שני יע"ש ועיין עוד שם בגמרא ברישא דברייתא ובש"ע סי' קס"ח סעי' א' ישראל שלוה מעות מעכו"ם ואמר לו העכו"ם תן לישראל חבירך ואני אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור מהטעם דאין ישראל נעשה שליחו של עכו"ם דהא אין שליחות לעכו"ם וכיון דמעות הוא באחריות הישראל הראשון נשאר הוא לוה של עכו"ם ומלוה של ישראל עיין שם בט"ז או' ב' ובש"ך או' ג' ומבואר בש"ע דאפילו כתב ישראל שני שטר על שם עכו"ם המלוה אסור כיון דישראל נתן לו המעות הוי ישראל השני לוה של ישראל ראשון ולא של עכו"ם אע"ג דמעות הוא של עכו"ם וגם יש לו שטר מישראל שני א"ה כיון דאחריות המעות הוי על ישראל הראשון שהוא הי' גם מקודם לוה של עכו"ם נשאר הלאה לוה של עכו"ם כיון דאין שליחות לעכו"ם ומכ"ש בנ"ד שלא עשה הישראל ראשון לשמעון להיות שליחו להלוות לבאנק ולא ידע מזה בודאי דלא נעשה שליחו וגם לא נתן הביכעל לישראל ראשון רק עיכב בידו דנשאר לוה אצל ראובן ומלוה לבאנק יע"ש ודו"ק:

ו) והא דבאמת אסרינן בש"ע כשעושה שטר משני על שם העכו"ם ונתן השטר ביד העכו"ם א"כ נעשה ממילא ישראל השני לוה של עכו"ם דהא שטרו בידו וכיון דעכו"ם קנה השטר של הלוה השני מדאורייתא אמאי כתבו דהוי ר"ק תירץ בחו"ד ביאורים או' א' כיון דישראל קצץ עמו וישראל נתן להישראל שני את המעות אף דלקח ממנו שטר על שם עכו"ם ונתנו לעכו"ם ונקנה ממילא החוב לעכו"ם א"י לבטל השכירות של ישראל הראשון שהוא קצץ עמו ואף דאם יבוא זמן הפרעון יצטרך ישראל שני לשלם החוב לעכו"ם דהא קנה שטרו אבל רבית שקצץ עמו הישראל הראשון שייך לישראל דאין המכירה מבטל השכירות רבית שקצץ עמו הישראל ע"כ הוי רבית קציצה יע"ש ומבואר מדבריו דאם נתן הישראל המעות ולא קצץ עמו רק עכו"ם הוא שקצץ עמו וגם נתן שטר לעכו"ם אז הוי המעות ורבית לעכו"ם מחמת שקנה השטר מלוה שני דלא כמו שכתבתי באו' ה' דאף בקצץ העכו"ם ולקח עכו"ם שטראסור ואפשר דחו"ד לא אמר רק דכה"ג לא הוי ר"ק אבל איסור יש וכן נראה משמעות הש"ע דעכ"פ איסור יש כיון דקבל המעות מיד ישראל עיין ט"ז או' ב' וש"ך אי' ד':

ז) ומבואר בש"ע דאפילו העמידו אצל עכו"ם ואמר לו העכו"ם לישראל ראשון לוה שלו תן לישראל זה והפטר ואני בעצמי אתנה עמו שיתן לי קרן ורבית אסור ולכאורה אף דאין שליחות לעכו"ם כיון דאמר לישראל הלוה תן והפטר א"כ לא חייב לו הישראל הראשון מאומה תרצו הט"ז וש"ך דכיון דישראל נתן המעות וקבל ישראל השני מידו נראה שנותן הרבית לעכו"ם בשליחות ישראל הראשון ולא הוי רק א"ר ולא ר"ק ועיין בב"י שהביא דיש מתירין בזה וסברי דאף אבק רבית לא הוי כיון דא"ל והפטר וראיתי בישועות יעקב שתמה מאד על הש"ע למה אסור כה"ג דהא מבואר בגמרא באם אמר עכו"ם לישראל תנם ע"ג קרקע והפטר מותר א"כ מה חילוק יש בין תנם עג"ק והפטר לתנם בידו והפטר וכתב שמצא בשיטה מקובצת בשם הריטב"א דכמו דאמרינן בגמרא תנם על קרקע ויקח משם ישראל שני ואתה תפטור ממני מותר כן נמי באומר תן בעצמך ליד ישראל והפטר נמי מותר דעיקר תלוי במה שאמר והפטר ובגמרא חדא מנייהו נקטו ותמה שם בישועות יעקב אמאי לא הביאו שיטת הריטב"א יע"ש ולע"ד יש להפליא עליו מה קשיא לי' על הפוסקים האוסרים מה חילוק יש בין אמר תנם עג"ק והפטר או אמר תנם בידו והפטר הא הטעם מבואר בטור וט"ז וש"ך שהבאתי לעיל וכן נראה דאם גם תנם בידו והפטר נמי מותר למה נקטו בגמרא תנם עג"ק והפטר יותר הי' לומר דאיירי הברייתא שאמר תן בידו והפטר ולא לנקט דבר רחוק תעג"ק יע"ש בגמרא ודו"ק. ומה שתמה למה לא הביאו את שיטת הריטב"א במחכ"ת הרמה נעלם ממנו לפי שעה שרב"י הביא את שיטת הריטב"א שמתיר אך בש"ע לא הביא רק האוסרים משום דריטב"א יחיד בהיתר זה ופסק כרבים ומה גם דפשטת הש"ס נראה כדבריהם יע"ש:

ח) וראיתי בהגהות אמרי ברוך שהביא דהרשב"א הובא בש"מ מסופק דאפשר דאם אמר לו חנם לישראל זה והפטר הוי רבית קציצה יע"ש ונראה טעמו דכיון דאין שליחות לעכו"ם אם ישראל ראשון יתן ליד השני יכול אח"כ לתבוע אותו שישלם לו ומחויב באמת להחזיר לו דהא לקח מידו והוא המלוה שלו דהא א"ש לעכו"ם ומה לו לישראל שני שפטור הישראל ראשון מעכו"ם המלוה שלו משום דאמר לי' והפטר הא הוא לוה של ישראל שלקח מידו מעות אבל אם אמר תנם עג"ק וכן עשה אז לא יכול עוד ישראל לתבוע אותו דהא לא לקח ממנו רק מע"ק לכך לא אמרינן בגמרא דמותר רק בתנם עג"ק אמנם דאפשר לומר כיון דעכו"ם בשביל שיתן לישראל שני פטרו ועי"כ אין לעכו"ם שום עסק עם הראשון לא יתרצה עוד ראשון לתבוע לשני כיון דבאמת אין המעות שלו ואף אם יתבענו אפשר דאין השני מחויב לשלם לו עפ"י ד"ת כיון דיצטרך השני לשלם שני פעמים דהא גם העכו"ם יתבע רק לשני דהא פטר את הראשון ויוציא ממנו בדיניהם דהא שעבד א"ע לשלם לו ועי"ז פטרו לראשון כי על כן משום דאמר תן לישראל זה והפטר לא הוי אז השני רק לוה של עכו"ם ולא הוי רבית קציצה רק א"ר מטעם שכתבו הפוסקים דנראה כלוה של ישראל הואיל וקבל המעות מידו וזה ספיקו של הרשב"א ז"ל אי הוי ר"ק או רק א"ר ועיינתי בש"מ וראיתי שרשב"א ז"ל כתב הסברא שכתבתי בקיצור יע"ש:

וראיתי בספר פתח הבית שתמה מאד מדוע כתבו דהוי רק א"ר הא הוי ר"ק דהא הראשון יכול לתבוע לשני שיחזיר לו המעות דא"ש לעכו"ם כמו שכתבתי לעיל והביא בשם הדרישה דכיון דישראל לא קצץ ולא התנה עמו ברבית רק העכו"ם הוא שהתנה ע"כ לא הוי רק א"ר וכתב דלפ"ז אם ישראל התנה ברבית הוי ר"ק כיון דא"ש לעכו"ם יכול הראשון לתבעו שיחזור לו המעות והראשון הוא מלוה של ישראל השני והאריך שם עוד בענין מעמד שלשתן אי מהני כה"ג והניח כל זה בצ"ע לדינא ולפי מה שמבואר נתוסף עוד סברא לומר בנ"ד ששמעון הוי מלוה של באנק אף שהביכעל על שם ראובן כיון שמונח בידו של שמעון ואין ראובן יכול לתבוע מעותיו מבאנק רק שמעון בכל עת שיבוא עם הביכעל מחויבים להחזיר לו מעותיו וכבר כתבתי לעיל משום דיכול לתבוע הרי הוא המלוה אך אין נצרך לבוא לטעם זה כי כבר כתבתי כיון שהמעות באחריות שמעון הוי שמעון המלוה לבאנק ולוה של ראובן וז"ב קס"ח מסעי' כ"א עד סוף סעי' כ"ד ומשם יראה ג"כ שעיקר תלוי באחריות ועיין שם בט"ז או' ל"א ובש"ך או' ס"ט:

ידידו הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה