אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קו

סימן קה

לכבוד ידידי הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה מנחם אונ נ"י דומ"צ דק' דילוטין:

א) בדבר המשפט שבא לפניו ראובן מכר בית לשמעון ונתן לו מקצת מעות והשאר שאר עליו חוב ושמעון הקונה נתן לקאמסע מעות כמה שהי' חייב לראובן ולקח ביכעל על שם ראובן בלתי ידיעת ראובן והביכעל מקאססע הי' ת"י שמעון וכאשר תבע ראובן לשמעון שישלם לו מעותיו שחייב לו נתוודע לו שהמעות הי' בקאססע ועלה רבית סך גדול ותובע אותו שיתן לו גם הרבית שלקח בקאססע ישמעון משיב הלא מעות שלי נחתי על רבית ואף שצויתי לכתוב שמך אבל הי' ת"י ובכל עת יכולתי ליקח המעות מקאססע וטעם כמוס הי' לי שלא רציתי ליתן על שמי ועור אם הקאססע היתה פשטה רגלה לנושים ההפסד הי' שלי ולא שלך ע"כ אשלם לך כעת החוב שאני חייב לך אבל הרבית הוא שלי מה שהרוחתי בממוני ועל התשובה במשפט הזה הבטחתיו ע"כ הנני להודיעהו חו"ד הוא כך כל הרבית שעלה עד זמן הפרעון של שמעון בודאי אין לראובן שום טענה כי עדיין לא הי' חייב לשלם לראובן ואף שהי' הביכעל מקאססע על שם ראובן בשביל זה לא נעשה ראובן מלוה על המעות של שמעון ושפיר טוען שמעון עם שזה ברור בלא שום ראי' עכ"ז אביא דמיון מש"ס ב"מ ס"א אמר הקב"ה אני שהבחנתי במצרים בין טפה כו' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית ואם נאמר דמחמת שנתן המעות לישראל על שם הנכרי נעשה הנכרי מלוה אף שהמעות של ישראל ורבית שייך בשביל זה לנכרי א"כ לא עשה הישראל שום איסור ולמה הקב"ה יפרע ממנו ע"כ מבואר מזה שאף שנתן על שם נכרי כיון דמעות ישראל הישראל הוא המלוה והרבית הוא של ישראל וז"ב ופשוט:

ב) אמנם אם כבר הגיע זמן הפרעון ותבע אותו ולא רצה לשלם דדעת הסמ"ע בחו"מ סוף סי' פ"א או' ס"ה דחייב ליתן לו מה שהרויח ובודאי בנ"ד ג"כ תבע אותו א"כ שייך הרבית להמוכר התובע אמנם בשבו"י ח"א סי' ס"ד חולק על הסמ"ע הביאו בפ"ת וסבר כש"ך דמחלק בין מלוה לפקדון יע"ש וכן דעת הנתיבות המשפט שם ועיין בט"ז שם אך אפשר בנ"ד כיון דהביכעל על שם התובע והנתבע לא יתן מכיסו כלום אפשר דבזה מודים לסמ"ע ובבי"ה סי' ק"ע כתב וז"ל אבל עכשיו המנהג בדיני ארצות פסוק שצריך לשלם פסידא דשוקא יע"ש ואף דכעת אין המנהג לפסוק כבי"ה אבל עכ"פ כיון דמונח המעות על שם המוכר ורבית על שם המוכר ממילא נראה לעין כל הפסידא וגם הלוקח אין נותן משלו כלים בזה אפשר לומר דבזה יש לפסוק כבי"ה ובפרט דלסמ"ע בלאו הכי חייב ודו"ק:

ג) אמנם אם הי' המעות בקאססע של ישראל או אף בקאססע דישראלים ונכרים שותפין בה לפי דעת הרבה אחרונים כל מי שלקח רבית מהם ולא עשה היתר עיסקא הוי רבית קציצה וחייב להחזיר קאססע א"כ אף שלא יחזור שבעלי הקאססע לא יתבעו אותו לפני בי"ד להוציא ממנו וגזל בידו ומה חלק יש לו לראובן בגזל אשר גזל שמעון אצל הקאססע ואפילו אם נאמר דלא הוי רק א"ר מה שלקח מקאססע כ"פ באיסור לקח וחייב לצאת י"ש להחזיר ואם לא ירצה לעשות זאת עכ"פ זה לא הוי ריוח שהרויח ולא דמי להא שהבאתי מסי' רצ"ב וסי' פ"א דשם הרויח מעסק אבל כאן לא הרויח וכל מה שלקח רבית לקח באיסור ואין לראובן חלק בזה וז"ב ומחמת שקצת אחרונים רוצים להקל בקאססע שמותר ליקח רבית עכ"פ אם יש שותפין עכו"ם בתוכה ומצטרפין לזה שיטת רש"י שפסק כן רמ"א בסי' ק"ס דרבית ע"י שליח מותר וקאסירער שמלוה ברבית וגם לוה ברבית הוי רק שליח של בעלי קאססע ואם הוא ישראל הרי פסק רמ"א דעי"ש ישראל מותר ומחמת שלפע"ד עיקר כפוסקים דבקאססע כל מי שלוה ומלוה להם ברבית הוי איסור גמור אף לשיטת רש"י כי אינו דומה הקאססע כלל להיתר של רש"י ע"כ מוכרח אני להאריך קצת לבאר שיטת רש"י ברבית עי"ש ואח"כ נבוא לבאר הדין דשפארקאמסע בין ישראלים לבד או שיש שותפות ישראלים ונכרים:

הנה בדין רבית ע"י שליח ואם יש חילוק בין הלוה עושה השליח ללוות או המלוה עושה שליח להלוות ובשפארקאססע שיש לישראלים לבד או שותפות עם עכו"ם אם מותר ללוות מהם ברבית או ללוות להם נראה בעהש"י לבאר הדבר:

ד) ברמ"א סי' ק"ם סעי' ט"ז י"א דמותר לישראל לומר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל ברבית ומותר אח"כ לתת הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבא מיד לוה למלוה ושליח אינו עושה איסור דהאי רבית לאו דידי' הוא ואי משום דשליח של אדם כמותו אין שליח לדבר עבירה כו' [מרדכי בשם רש"י] אבל אם שליח המלוה הלוה ללוה ברבית ועשה שטר על שם המלוה הוי כאלו הלוה לו המלוה עצמו ואסור אפילו עשה השליח בלא דעת המשלחו דשטר עביד לי' עיקר הלואה והוא נכתב על שם המלוה [מהרי"ק] עכ"ל רמ"א:

והנה נראה מרמ"א דאין חילוק בין הלוה עושה שליח או המלוה עושה השליח דהא כן מפורש בדבריו דאם שליח המלוה כו' דאין איסור רק בנעשה שטר על שם המלוה וזה מורה אבל במלוה ע"פ מותר כמו שמותר אם הלוה עושה שליח וז"ב וכן נראה מט"ז דרמ"א מתיר אף אם המלוה עושה שליח דהא הקשה שם באו' י"א על רש"י ורמ"א מן ב"מ ע' בהני זוזי דיתמי כו' אמאי עושין שמלוין בקרוב לשכר ורחוק מהפסד למה לא יעשו ע"י שליח להם וירויחו היתומים שיוכלו ליקח אפילו רבית ואם נאמר דשליח מלוה אסור ולא התיר רש"י ורמ"א רק בשליח של לוה לא קשה מידי אך מחמת דנראה דהתירו אף בשליח המלוה דאין לחלק בזה ע"כ שפיר הקשה הט"ז:

ה) ובשער המשפט בספר שערי דעה על הלכות רבית תמה על רמ"א במה שהביא בהגה בשם מהרי"ק אבל אם המלוה עושה שליח ועשה שטר על שם המלוה דאסור ומשמע דאבל במלוה ע"פ מותר לרש"י כמו דמותר היכי דלוה עושה וע"ז תמה דרש"י לא התיר רק בשליח הלוה משום דאשלד"ע נתבטל השליחות ונחשב השליח שהוא הלוה ורבית לא בא לידו ממעות השליח שהוא הלוה אבל אם המלוה עושה שליח ללוות לישראל ברבית נהי נמי דאשלד"ע ונתבטל השליחות מ"מ השליח לא זכה במעות של משלח רק דנתבטל השליחות נמצא מופקדים אצל השליח והוי המעות של משלח וכשנתן המעות ללוה הרי הוא ממש כמו שהמפקיד בעצמו היינו המלוה לוה את המעות להלוה ובא הרבית מיד לוה למלוה וזה לא התיר רש"י יע"ש. ואני בעניי לא הבנתי דבריו דכמו דאמרינן משום דאין שליח לד"ע ונתבטל השליחות ונעשה השליח ששלח אותו הלוה בעצמו לוה ורבית משלם בעדו מי ששלח אותו ולא בא מיד לוה למלוה לפי פירושו ברש"י ממילא יש לומר נמי היכי דמלוה עושה שליח ואשלד"ע ונתבטל השליחות ונעשה השליח לוה והישראל שנשלח לו המעות הוא ישלם רבית בעד השליח הלוה ולא בא הרבית מיד לוה למלוה ולא ידעתי מה חילוק יש בין שליח של לוה או שליח של מלוה לשיטת רש"י ונכונים דברי מהרי"ק ורמ"א דלרש"י אף המלוה מותר לעשות שליח אמנם פירושו של שערי הדעה ברש"י שכתב דאם עשה הלוה שליח כיון דאין שליח לדבר עבירה נעשה השליח לוה לא הבנתי כלל אך י"ל דנעשה השליח לוה ולא המשלח הא אם השליח איש עני והמשלח עשיר דודאי המלוה אין רוצה שיהי' השליח הלוה דלא ישלם לו והוא רק עפ"י פקודת המשלח נתן המעות להשליח ובודאי המלוה לא יתבע רק את המשלח ולקמן נדבר עוד בזה בפירוש של מל"מ עיין לקמן או' ו' ודו"ק:

ו) אמנם רמ"א הבין בדברי רש"י כפשוטו שאין חילוק בין שליח מלוה לשליח לוה והטעם של רש"י נראה לפע"ד פשוט דכיון דאשלד"ע נתבטל השליחות של הקציצה ואין כאן קציצה ונשאר המעות אצל הלוה רק גמילת חסדים בלא רבית כי על כן לא כתב רמ"א ומחויב לשלם הרבית רק כתב ומותר לתת אח"כ הרבית כי באמת אינו מחויב דהמעות אצלו רק בחנם דנתבטל הקציצה אך מותר לתת הרבית ואף דרבית מאוחרת בלא קציצה אסור עכ"פ מדרבנן אבל היכי דהוי הלואה עי"ש לא גזרו רבנן כיון דגזירה לא הי' רק משום דאם ישלם רבית מאוחרת בלא קציצה יבוא לפעמים לידי קציצה והכא בהלואה עי"ש א"א לעולם להיות קציצה דהא אשלד"ע וכיון שכן מותר רבית מאוחרת היכי דנעשה הלואה עי"ש ע"כ לא כתב רמ"א רק דמותר לתת אח"כ הרבית וסברא זו מבואר בשה"מ בפ"ה מהמו"ל הלכה ה' דכל היכי דא"א להיות רבית דאורייתא לא אסרו חז"ל רבית דרבנן יע"ש ובסברא זו יתיישבו שני קושיות הט"ז על רש"י שהקשה אף דאין שליח לדבר עבירה לחייב את המשלח כרת בשחיטת חוץ או מלקות בפ"ק דב"מ אבל עכ"פ איסור יש דנתקיים מחשבתו יע"ש ולפי מה שכתבתי א"ש מאד דשם נעשה עבירה אבל כאן דכיון דנתבטל השליחות ונתבטל הקציצה אין כאן שום עבירה ואין כאן איסור ודו"ק ושיטת רש"י הוא כדעת הסוברים דכל היכי דאשלד"ע נתבטל המעשה וכמו שהכריע בנו"ב בכמה תשובות ודו"ק ומצאתי בשה"מ שמישב כן קושית הט"ז דכאן ליכא איסור כלל:

ז) ולפ"ז נתיישב ג"כ קושית הט"ז ממעות יתומים דאם יעשו עי"ש עדיין הברירה ביד הלוה אם לא ירצה לא ישלם הרבית דהא עי"ש א"א לחייבו דנתבטל הקציצה ונשאר הלואה בחנם רק דסובר רש"י דמותר לתת ולא יעבור על איסור רבית כמו שכתבתי לעיל או' ג' ע"כ בחרו חז"ל יותר טובה ליתומים קרוב לשכר ורחוק מהפסד דאז יהי' מחויב לשלם והבן ויתיישבו ג"כ הקושיות שהקשו אחרונים על רש"י מהא דאמר ר"א אין נזקקים לנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת ופרכינן שם עליו ממשנה דתנן שום היתומים כו' ומשנינן דמשנה איירי בעכו"ם שקבל עליו לזו ולא לזו יע"ש בריש פרק שום היתומים ולשיטת רש"י בפשיטות יש לנו לתרץ בישראל אך הלואה היתה עי"ש דחותר ברבית עיין בשה"מ בפ"ה ממו"ל אכן לפי מה שכתבתי א"ש מאד דעי"ש לא משכחת רבית אוכלת דהא מודה רש"י דאין מחויב הלוה לשלם רבית רק דסובר דמותר לתת כמו שכתבתי לעיל באו' ג' עוד הקשו על רש"י בפרק א"נ דאמרינן זה התולה מעותיו בעכו"ם כו' ואמאי לא אמרינן התולה מעותיו בישראל ואמר שהוא שליחו של ישראל ולפי מ"ש א"ש דלא ירצה לומר ששליחו של ישראל אף דמותר ליקח רבית אבל הלוה אין מחויב לשלם ע"כ יאמר של עכו"ם ויהי' מחויב לשלם לו ודו"ק. עוד הקשו מהא דאמרינן מלוין ברבית לצורך פ"נ ולשיטת רש"י הא אפשר לעשות בהיתרא עי"ש ולפי מה שכתבתי א"ש כיון דלא יהי' מחויב לשלם רק אם ירצה אפשר דמלוה לא ירצה ללוות ולסמוך עליו שירצה לשלם וירצה דוקא שיתן לו שטר על קרן ועל רבית דאז מוכרח לעשות באיסור ומותר ללוות משום פ"נ והנה מה שכתב רמ"א דמותר לשלוח לו רבית היינו לחומרא ולהיכר בעלמא דהא אף ע"י עצמו הי' מותר לתת לו כיון דהלואה הי' עי"ש ונתבטל הקציצה רק דהחמירו בזה שיהי' הכל אף נתינת רבית עי"ש ודו"ק ומה שכתב לתת אח"כ כו' כתב הש"ך דלאו דוקא אלא ה"ה מותר לתת מיד יע"ש ג"כ א"ש דכיון דנתבטל הקציצה משום דאשלד"ע אף שנותן לו מיד מותר דלאו רבית הוא כמו רבית מאוחרת שכתבתי לעיל או' ג' ומה שכתב רמ"א שלא יתן שטר על שם המלוה היינו על קרן ועל רבית דכיון דנותן השליח כתב בשם הלוה למלוה הוי קציצה בכתב והוי ר"ק ודו"ק:

ח) וב"י ועט"ז וט"ז כתבו דלא אמר כן רש"י רק תשובה זו שהביא המרדכי בשם רש"י איזה תלמיד טועה כן כתב ותלה א"ע באילן גדול בשם רש"י וכתב בספר מנחת פתים יו"ד סי' ק"ס דכן מבואר גם ברש"י בגמרא ב"מ (דף ע"ח) דרבית עי"ש מותר דשם בגמרא אדעתי' דישראל כתב רש"י שהרי הוא הביא אצלו והוי נכרי שליחו ונחמיר מדרבנן כמו בסיפא דמחמרינן עכ"ל רש"י שם ולכאורה לא דמי לסיפא דשם המעות עכשיו של עכו"ם באחריותו דהא סיפא איירי שעכו"ם לוה מישראל וצוה ישראל המלוה ראשון לתת לישראל שני וכיון דאין שליחות לעכו"ם לא יצא מרשות עכו"ם במה שצוה לו לתת לישראל שני ועדיין הוא מעות של עכו"ם והוא הלוה מעותיו לישראל שני ומדאורייתא אין כאן רבית רק כיון דמדרבנן יש שליחות לעכו"ם לחומרא והוי כאלו זכה ישראל ראשון המעות ע"י עכו"ם והלוה לישראל שני ע"כ הוי רבית דרבנן אבל ברישא לפי ס"ד שם דאיירי דעכו"ם לקח מעותיו מישראל ראשון שהי' חייב לו ולא בתורת פרעון החוב רק אדעתי' דישראל ראשון שצוה לו לתת וללות לשני ונשאר עדיין ישראל ראשון לוה לעכו"ם ומלוה לישראל שני ועכו"ם הוא שליח של ראשון א"כ מה בכך דאין שליחות לעכו"ם הא המעות של ישראל הוא ולא יצאו מרשותו דלא קבל עכו"ם המעות בתורת פרעון ונשאר ישראל עדיין לוה לעכו"ם רק שהוא ישראל הראשון מלוה של ישראל שני והוי רבית קציצה ואמאי כתב רש"י דגם ברישא אף לפי ס"ד לא הוי רק משום חומרא כמו בסיפא מזה מבואר דסובר רש"י דמותר ללות עי"ש משום דאין שלד"ע ע"כ ברישא כיון דאין שליחות לעכו"ם ג"כ מותר אך מדרבנן אסור עי"ש עכו"ם דיש שליחות לעכו"ם לחומרא מדרבנן ועכו"ם לאו בר חיובא הוא והוי שליח אף לד"ע ע"כ אסור מדרבנן ומבואר מזה היכי דלא הוי שליח היינו לד"ע אף מדרבנן מותר יע"ש ולפענ"ד א"א לפרש כן בכוונת רש"י כמו שכתב במ"פ דהא רישא איירי שם שישראל קצץ עם ישראל שני הרבית והעמידו אצל עכו"ם וישראל נתן המעות לעכו"ם ועכו"ם נתן לישראל שני ולפי ס"ד לא בתורת פרעון נתן לעכו"ם רק שעכו"ם נתן בשבילו לישראל שני ונשאר ישראל שני לוה לישראל ראשון וכה"ג לכל הפירושים שפירשו דעת רש"י שהביא המרדכי הוי זה רבית קציצה דהא ישראל בעצמו קצץ עם ישראל שני והעמידו אצל עכו"ם ונתן המעות ליד עכו"ם להיות שלוחו לתת המעות לישראל שני היעלה על דעת שום אדם דזה מותר כיון שלא נתן בעצמו המעות ליד ישראל שני הא דומה ממש למלוה שאחר שקצץ עם הלוה את הרבית הניח המעות על השלחן וצוה ללוה ליקח משם המעות דזה בודאי הוי ר"ק מדאורייתא וז"ב ופשוט אמנם כוונת רש"י נראה כאן דאף לפי ס"ד ולפי מהו דתימא בודאי מן התורה שפיר אמרינן דבתורת פרעון נתן ישראל הראשון לעכו"ם ופרע חובי ועכו"ם אדעתי' דנפשי' הלוה לישראל תני והוי עכו"ם מלוה וישראל השני לוה ומותר דליכא שום חשש רבית מן התורה רק דהוי ס"ד דמדרבנן צריך להחמיר ולחוש שמא עכו"ם לאו בתורת פרעון לקח רק הלוה המעות לישראל אדעתי' דישראל ראשון והוי עכו"ם שליחו של ראשון לא מלוה של שני קמ"ל ברישא דמותר דאף מדרבנן לא חיישינן לזה זה כונת רש"י לפע"ד וצדקו דברי ב"י ועט"ז וט"ז דתשובה זו אפשר לומר דאיזה תלמיד טועה כ"כ דהא מש"ס דב"מ ע"א לא מוכח מידי דין זה ברש"י כמו שכתבתי ודו"ק:

ט) והמל"מ בפ"ה מהלכות מו"ל או' י"ד פירש כונת רש"י שהביא המרדכי ורמ"א באופן אחר וז"ל דאפילו לדעת רש"י דשרי היכי דלוה עי"ש משום דחשבינן לי' כאלו השליח לוה לעצמו כיון נתבטל השליחות משום דאשלד"ע והשליח לא לקח המעות ברבית אלא שחשבו שהלואה היתה למשלחו לא לו אבל האמת השליח הוא הלוה וחוזר השליח ומלוה למשלחו והמשלח אינו נותן רבית למי שהלוה לו רק למי שהלוה לשליחו שזה מותר גמור כמו דאמרינן גמרא מותר לאינש למימר לחברו הילך זוז ואוזפי' לפלניא מנה דלא אסרה תורה רק רבית הבא מיד לוה למלוה וכשהשליח נותן הרבית אע"פ שהוא הלוה הראשון של מלוה שניתן לו הרבית אין עושה שום איסור דרבית לאו דידי' הוא רק של משלחו יע"ש. ואני בער ולא אדע מה שכתב המל"מ דנתבטל השליחות משום דאשלד"ע ע"כ הוי השליח ליה אמאי הא לא נתבטל השליחות רק על קציצת הרבית דזה הוי עבירה אבל על הלואה בלא רבית לא נתבטל השליחות דאין על זה עבירה א"כ נשאר המשלח לוה על הקרן ועוד הא המלוה לא רצה ללות רק להמשלח מחמת שהי' בטוח אצלו ולא לשליח שאפשר שעני הוא ואין במוח אצל המלוה וגם לפעמים השליח איש בטוח ולא המשלח א"כ השליח אין רוצה להיות לוה ואיך אפשר לומר שיהי' השליח לוה מה שזה לא הוי רצון המלוה להלוות לו וגם לא רצון השליח ללוות ממנו הכי נאמר דאם לקח השליח המעות ולא נתן למשלחו רק הלך למדינת הים יהי' משלחו פטור מלשלם למלוה הא המשלח שלח לראובן ללוות לו וראובן המלוה אמר בפירוש לשליח שנותן לו המעות רק בשכיר משלחו ועוד שאם העני משלחו וכי יתבע המלוה לשליח שישלם לו הא אמר לו בפירוש שילוה למשלחו והוא רק שליח בדבר ואיזה טענה ותביעה יש למלוה על השליח כיון שאמר לו בפירוש שהוא רק שליח של המשלח ועוד כיון דהמשלח ושליח והמלוה כולם טעו ולא ידעו כלל וחשבו שמשלח הוא הלוה ועושים איסור ועוברים על איסור רבית אף שאנן אמרינן מחמת דאשלד"ע נתהפך הענין ואין כאן עבירה אבל המה רצו לעשות עבירה איך נתן רש"י עצה לעשות כן הא מי שרוצה לעשות עבירה אף שלא עשה יש לו עונש וצריכים כפרה ואם כולם ידעו מזה שאשלד"ע ויתהפך הענין ויהי' השליח לוה והמשלח יתן בעדו למלוה רבית כמי שכתב במל"מ טעם ההיתר אמאי לא כתב רש"י עצה לעשות בפשיטות כמו דאמרינן בגמרא מותר לאינש למימר לחברו הילך זוז ואוזפי' לפלניא מנה ועוד קשה מה שהקשה במצי לכונה הא דאמרינן בגמרא הילך זוז ואוזפי' לפלניא מנה דמותר היינו היכי דלוה לא נתן המעות שלוה למי שנתן זוז בעדו למלוה שילוה אבל אם הוא לוה המנה אצל פלניא ונתן המעות בהלואה להאיש שנתן בעדו למלוה זוז שיצוה לו בודאי אסור דהא נתן רק בעד עצמו כדי שהאיש שלוה יתן לו המעות בהלואה יע"ש ועוד קשה מה שגם בחו"ד העיר עליו בזה למה כתב רמ"א לתת אח"כ הרבית לשליח והוא ישלם למלוה דכיון דשליח הוא הלוה של מלוה והמשלח הוא האיש אשר מותר לי לתת זוז לפלניא א"כ המשלח צריך לתת הרבית למלוה של השליח ולא לשליח וראיתי שגם בנה"כ מפרש דברי רש"י כמו שכתב המל"מ וצע"ג דבריהם:

י) אך החו"ד כתב לפרש את רש"י ורמ"א באופן אחר דאיירי ששליח מזכיר לפני המלוה את הלוה רק על הקרן ואמר בפירוש למלוה שילוה למשלחו כך וכך ואני היינו השליח אשלם רבית מהלואה זאת ע"כ מתיר רש"י דמלוה ודאי לא עביד איסורא דהוי כמי דאמרינן בגמרא ופסקינן בש"ע סי' ק"ס סעי' י"ג הילך זוז והלוה לפלניא מנה דמותר רק שיש איסור מחמת דמשלח הלוה צוה ליתן בעדו רבית ושליח של אדם כמותו ונתחייב המשלח תיכף ליתן הרבית אף שלא הזכיר שם המשלח על הרבית לפני המלוה כמו כל שליח שלא הזכיר שם המשלח דמעשה קיים נגד המשלח כבחו"מ סי' קפ"ב מ"מ מותר כאן משום דאין שלד"ע ולא נתחייב המשלח כלל בקציצת השליח וא"כ תיכף כשקבל השליח המעות מן המלוה והזכיר לו שם המשלח על הקרן ושם של עצמו על הרבית נתחייב המשלח הלוה בקרן והשליח ברבית ואין כאן איסור כלל ואח"כ שנוטל המשלח הלוה את המעות מן השליח אף שמתחייב א"ע נגד השליח בהרבית לא למלוה הוא מתחייב דהא אין למלוה שום הנאה מזה דהא כבר השליח מחויב לשלם לו כמו שהבטיחו לשלם לו מכיסו ואין זה רבית הבא מיד לוה למלוה וזה כונת רש"י ומרדכי ורמ"א דליכא איסורא כשנוטל המשלח הלוה המעות מהשליח ואף שמחייב א"ע לשלם הרבית לשליח היינו להחזיר לו הרבית שהבטיח למלוה שהוא ישלם בעד הלוה ואף שמבואר בסעי' י"ג דלא יחזור ויקח הפלוני הרבית מהלוה מה שנתן בעד הלואה למלוה שם איירי שלא יקח מהלוה קודם הלואה אבל אחר הלואה מותר לחזור וליקח מהלוה מה שנתן למלוה בעד הלואה כדי שילוה להמשלח וכתב עוד הא שכתב רמ"א בשליח המלוה שאסור ליתן שטר על שם המלוה לאו דוקא שטר על הקרן ורבית רק אף בע"פ אסור לומר שלוה ישלם קרן ורבית רק צריך לומר בפירוש המשלח היינו הלוה ישלם הקרן ואני אשלם לך רבית כו"כ כדי שתלוה להמשלח המעות יע"ש אמנם לפע"ד גם על פירושו קשה דהא דין זה הוא המפורש בגמרא ובש"ע סעי' י"ג ואמאי צריך רש"י ליתן עצה זו ועוד רמ"א הביא זו רק בשם י"א שהוא רש"י וכתב דאין לפרסם הדבר בפני עם הארץ והביא דיש מפקפקים על דין זה ואם הי' מפרש את דברי רש"י כמו שכתב בחו"ד הא כבר מפורסם בגמרא ובש"ע סעי' י"ג בלי שום חולק בדבר וצע"ג:

יא) ובספר חדרי דעה ראיתי שמפרש את רש"י ורמ"א שמזכיר לפני מלוה שם לוה על הקרן ורבית ואין למלוה על השליח כלום אלא תובע את הלוה ומ"מ כיון דאין שלד"ע בטלה הלואה ופסיקת הרבית והוי אצל הלוה רק כממון גזל ומבואר בחו"מ רצ"ב ובסמ"ע שם או' כ"א דכל שלא בא המעות לידו בתורת הלואה רשאי הגזלן ליתן ריוח שהרויח בזה הממון ולא הוי רבית ובשה"ג מבואר דכל העומד לשכר מחויב הגזלן להחזיר השכר לנגזל וה"נ כיון דגלה השליח שהמעות עומד לשכר אם יהי' ריוח מחויב הגזלן לשלם אבל אם יהי' הפסד לא יפסד המלוה ובאופן זה הוא ההיתר של רש"י ורמ"א וכונתם אם יהי' ריוח יתן לו ואם לאו מחזיר לו רק המעות כדין גזלן יע"ש אמנם לא ידעתי הא מלבד זה שדברי רש"י ורמ"א מבוארים דלעולם נותן לו הרבית בין שיהי' ריוח או לא יהי' אך גם זה לא ידעתי אמאי יתבטל השליחות מהקרן הא בזה ליכא עבירה אך אפשר לומר שאם הוי ידע המלוה שלא יתן לו רבית לא הוי נתן לו בהלואה אמנם וכי התכוין הלוה להיות גזלן על המעות ועוד חלילה לומר שנתנו רש"י ורמ"א עצה להיות גזלן ע"כ דברים הללו אין בהם ממש כי בודאי רש"י ורמ"א לא נתכונו ח"ו לדברים הללו והבן:

יב) וב"י סי' ק"ס הקשה על המרדכי שהביא בשם רש"י דמותר עי"ש מהא דמבואר ריש סי' קס"ט דאסור לישראל לעשות לעכו"ם שליח ליתן מעותיו ברבית לישראל וכן אסור לישראל לעשות לעכו"ם שליח שילוה לו מישראל ברבית ודחה דברי המרדכי בשם רש"י אבל בד"מ סי' קס"ט כתב ליישב קושיא זו דבעכו"ם דאמרינן יש שליחות לחומרא ולא שייך לומר אשלד"ע הואיל ועכו"ם אין עובר בשליחותי' כי אין איסור רבית לבן נח אבל ישראל ששלח לישראל מותר לקבל הרבית מן השליח דהואיל דאין שליח לד"ע לא מיקרי רבית הבא מלוה למלוה דלא כב"י שדחה דברי רש"י מהכא וכן העתיק הש"ך ק"ס או' כ"ב תרוצו של ד"מ והסכים כן להלכה ועפ"י תרוצו של ד"מ פסק רמ"א בסי' ק"ס כרש"י ומכאן יש לתמוה על פירושו של חו"ד שפירש ברמ"א כמו שהבאתי לעיל או' ז' דאיירי שאמר השליח למלוה שהלוה המשלח ישלים הקרן והשליח ישלים הרבית אז מתירים רש"י ורמ"א אבל אם מזכיר השליח שם הלוה על הקרן ועל הרבית אז לכ"ע אסור דהוי רבית גמור ולפי דבריו למה לא תירץ הד"מ קושית הב"י מסי' קס"ט דהתם שליח עכו"ם איירי דאמר למלוה שילוה לישראל המשלחו מעות והמשלח ישלם הקרן ורבית ולא קשה מידי אלא נראה דאף כשמזכיר השליח שם המשלח על הקרן ועל הרבית נמי מותר משום דאשל"ע רק בסי' קס"ט בשליח עכו"ם דליכא עבירה גבי עכו"ם השליח וכל היכי דלאו בר חיובא אמרינן יש שלד"ע ע"כ אסור בשליח עכו"ם ומותר בשליח ישראל כיון דשליח ישראל בר חיובא הוא ע"כ אשלד"ע:

יג) ובשה"מ בפ"ה הלכות מלו"ל הקשה דהש"ך סותר א"ע דכתב דעכו"ם כיון דלאו בר חיובא הוא ישלד"ע והא בחו"מ סי' קפ"ב או' א' פסק כר' סמא דכל דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אשלד"ע רק בחצר דבע"כ מותיב בה אז יש שליח לד"ע א"כ בעכו"ם נמי אשלד"ע הוא דהא אי בעי עביד אי בעי לא עביד יע"ש ולפע"ד צדקו דברי הש"ך דהא כתב שם בסי' קפ"ב דהיכי דשליח שוגג הוי כמו חצר ואף לר"ס יש שליח לד"ע יע"ש א"כ א"ש כאן דברי הש"ך דהעכו"ם לעולם אין רוצה לדעת מאיסור רבית לישראל והא דכתב אינו בר חיובא כלומר דכיון דלדידי' ליכא איסור הוי כמו שוגג ויש שלד"ע אבל כל ישראל יודעים מאיסור רבית ע"כ אין שלד"ע אבל עכו"ם אף לר' סמא יש שליח לד"ע דכיון דאינו יודע כלל דיש לישראל איסור ואף אם יודע אינו מאמין באיסור ולא נחשב אצלו כלל ע"כ הוי כמו שוגג בישראל וכחצר ודו"ק:

יד) והנה על שיטת הסוברים בשוגג יש שליח לד"ע הקשה בנו"ב למה אמר רבא בקידושין מודה שמאי דאף דסובר ישלד"ע אבל אם אמר לחבירו צא אכול חלב שמשלח פטור דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וקשה למה נקט שמאי דלאו הלכתא כותי' הא שפיר יכול לומר אף לדידן היכי דשליח שוגג דיש שליח ובאכל חלב פטור ואם נאמר דלר"ס בשוגג אין שליח כיון דלא דמיא לחצר דבע"כ מותיב לה לא קשה קושית הנו"ב דרבא אפשר דסובר כר"ס ולא מצי לומר רק לשמאי אך לפי מה שכתב הש"ך דר"ס סובר נמי בשוגג יש שליח כיון דהוי שוגג הוי כמו חצר דבע"כ דהא שוגג בודאי ישמע לו ודו"ק אמנם הקושיא של הנו"ב נראה לפע"ד לתרץ דסברת רבא הוא דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן הוי כפי סברת הקה"ח דמצות שבגוף לא מהני שליחות משום דגוף השליח לא הוי כגוף המשלח רק דאנן אמרינן דמשלח עושה בידיו של השליח וזה לא שייך במצוה שבגוף יע"ש ומזה הטעם נראה נמי דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן כיון דאין גופו של השליח כגופו של המשלח לכך נקט רבא רבותא דאף לשמאי דאלים לדידי' שליחות דאף לד"ע נעשה שליח ומתחייב שולחו לא תימא משום דסובר נמי גופו של השליח הוי כמו גופו של המשלח ונתחייב המשלח בהנאת השליח לכך אמר דאף לשמאי אינו כן ופטור באמר לו אכול חלב וכ"ש לדידן בודאי דפטור ודו"ק:

טו) ועתה יש לראות בדין אם השפארקאסע שיש לישראלים לבד או שותפות עם עכו"ם אם מותר ללות מהם ברבית וכן ללות להם בלא היתר עיסקא וראיתי במנחת פתים ביו"ד סי' ק"ס שכתב בענין זה היתר משום שיטת רש"י דהוי עי"ש ישראל אם המנהיגים המה ישראלים יע"ש אמנם לפי מה שכתבתי לעיל באו' ב' דהיכי דמלוה עושה שליח להלוות אף לרש"י אסור לדעת שער המשפט הכא הקאססיר שמלוה המעות מקאססע הוא שליח של המלוה ואסור אך כבר כתבתי לעיל ראיות דלא כשער המשפט אלא דאין חילוק לרש"י בין שליח המלוה לשליח הלוה אך לפי מה שהבאתי באו' ו' מה שפירש בשיטת רש"י הרב בעל מל"מ ובאו' ז' מה שפירש החו"ד שיטת רש"י אין שייך לומר בקאססע היתר זה של רש"י דרבית עי"ש מותר יע"ש ודו"ק איברא דלפי פירושי שכתבתי באו' ג' ברש"י ורמ"א יש מקום להיתר זה אף בקאססע יע"ש ודו"ק אך כיון דלדעת נה"כ ומל"מ וחו"ד אין כאן שום היתר אף לדעת רש"י מי יכול לעשות להורות הלכה למעשה שלא כדבריהם:

טו) אמנם דאף לפי הפירוש שכתבתי באו' ג' ברש"י ורמ"א ג"כ אין שום היתר בקאהסע דהלוה נתן וועקסל לשליח שיתן למלוה היינו הקאססע שנותן המעות ולוקח וועקסל וא"צ לקצוץ עמו על הרבית שכבר קצוץ ועומד הוא בפנקס ושטאטוטען של הבאנק ותיכף נכתב הוועקסל ורבית בפנקס ובעת שיבואו המנהיגים משגיחים בפנקסי הבאנק אם יש וועקסלין דעקונג בעד המעות ששליח היינו קאססוער נתן מקאססע וזה גרע יותר ממה שהביא הרמ"א בשם מהרי"ק דאם נתן שטר בשם מלוה אסור אף שכתבתי דאפשר דמהרי"ק איירי בשטר שנכתב בו קרן וגם הרבית הא בקאססע נכתב בפנקס הוועקסל עם הרבית בשם לוה למלוה וגם קציצה א"צ השליח לקצוץ כי הכל גלוי וידוע לפני כל והוי כמו שעשו המלוה והלוה קציצה ע"י מכתב שזה קציצה גמורה כמו קציצה שבעל פה כמו שכתב בהגהות רב"פ על חו"ד סי' ק"ס יע"ש וזה הוי ממש קציצה בין הלוה להמלוה היינו מנהיגי קאססע שהמה שותפין במעות ועוד דלפעמים גם הקאססיער שנותן המעות ללוה גם הוא יש לו אנטייל בקאססע והוא שותף והוי בקאססיער רבית הבא מיד לוה למלוה וכן עוד זה מי שנותן שפאראיינלאגע לקאססע אף שנותן לקאססיער שהוא שליח אבל לוקח ע"ז ביכעל בחתימת ידי המנהיגים שהמה השותפים וגם נקצב שם הרבית והוא ממש כמו שהביא רמ"א בשם מהרי"ק דאף לשיטת רש"י כה"ג אסור וז"ב מאד דהיתר שליחות ליתא בקאססע:

יז) אמנם בקאססע שגם עכו"ם וישראלים שותפין ומנהיגים היינו הדרעקציע הנבחרים בקאססע המה מהשותפין שהמה עכו"ם כתב שם במ"פ דיש לדון להתיר עפ"י דעת מהרי"ט ח"א סי' קט"ז שכתב שם כשישראל שנותן מעות לעכו"ם להתעסק במחצה שכר והלוה מהם העכו"ם לישראל ברבית דשרי כיון דהנהו זוזי משתעבד לעכו"ם המתעסק למחצה שכר ולא מצי עליו לעכב שלא ילוה לישראל יע"ש שהאריך לפע"ד זה לא דמי לקאססע דנעשה דרך משל ממאה אנשים ישראלים מחצה ועכו"ם מחצה וחוק שטאטוט להלוות לכל החיטגלידער מבאנק וכל השותפין בוחרים מהם מנהיגים ישראלים וכן עכו"ם שהמה שותפין בקאססע ופקדו לקאסיער שילוה למי שיצוו המנהיגים היינו למיטגלידער מקאססט א"כ מה לנו שיש במנהיגים ג"כ עכו"ם הלא כל השותפין שהמה בבאנק פקדו עליהם לקיים השטאטוט ולהלוות גם לישראל ברבית וזה מיקרי רבית הבא מלוה למלוה כמו שכתבתי שאין שום היתר בקאססע עי"ש הקאסיער ומכ"ש אם הוא עכו"ם דגם רש"י מודה דאסור עי"ש עכו"ם כמו שכתבתי לעיל וכן בשפאראוינלאגע דכיון דחוק השטאטוט הוא ליקח מעות בין מעכו"ם בין מישראל והביכעל שמקבל המלוה מקאסע בחתימת הקאסע הוא בין עכו"ם ובין ישראלים דומה ממש למה שהביא רמ"א בשם מהרי"ק דבשטר מלוה למלוה גם רש"י מודה דאסור ודו"ק:

י"ח) ובשו"ת הרי בשמים ח"ב סי' קט"ו נשאל על קאססעס הנהוגים כעת ורובם מהשותפין המה יהודים אם מותר בלא היתר עיסקא ומצדד להתיר והביא מתשובת הרשב"א דמתיר לגזבר להלוות מעות צדקה ברבית משום דאין בעלים ידועים ואין כאן מלוה יע"ש אמנם לפע"ד לא דמי כל דבקאססע יש להם בעלים ידועים כל מי שיש לו אנטייל ונכתב הפנקס שהוא מיטגליד ושותף לקאססע ואף על הא דתשובת הרשב"א הביא מהרי"ט שרשב"א סיים על זה שלא אמר רק לסברא ולא להלכה למעשה עיין במהרי"ט ח"א סי' קע"ז עוד כתב בה"ב דיש מקום לצדד להתיר עפ"י מה שמובא בלקט הקמח שסביב הש"ע סי' קס"ח שמלוה המעות הוא ממנהיגי הממונים מקהל ומלוה מעותיו לצורך הקהל ברבית שגם עליו מוטל לתת מעות להקהל ונוטל הרבית מחלקו ג"כ דליכא בזה איסור רבית דהוי כמלוה לעצמו ואין כאן ליה ומלוה ולא נשוך ולא נושך וכן י"ל בנ"ד כיון דחוק קבוע שאינם מלוים רק למיטגלידר שהמה שותפין בקאססע אין כאן מלוה ולוה יע"ש ובאמת שדברי הלקה"ק תמוהים מאד בשלמא על חלקו ניחא דמותר לתת רבית לעצמו אבל על רבית שלוקח מחלק הקהל בודאי הוי רבית וכבר כתב במהרש"ם שאין לדבריו הללו שום הבנה וגם בט"ז מבואר להדיא דלא כלקט הקמח עיין בט"ז סי' ק"ט שכתב בפירוש דשותף שלוה מעכו"ם ברבית ונתן המעות לעסק השותפות אסור ליקח מזה מעות מחלק השותפין לשלם רבית רק ישלם הכל מחלקו יע"ש וכבר העירו עליו בבה"ב ובמהרש"ם יע"ש ואין לסמוך על האי דלקה"ק כי לאו מר בר"א חתום על השיבה זו ועוד כתב שם בה"ב לצרף דעת רש"י דרבית עי"ש מותר יע"ש וכבר כתבתי לעיל דלכל הפירושים בדברי רש"י ורמ"א בנ"ד אסור שאין זה רבית עי"ש יע"ש וגם נעלם ממנו בעת שכתב זאת המהרי"ק שהביא שם רמ"א דאם כתב שטר מהלוה למלוה אף לרש"י אסור וכן בקאססע שלוקחים שטרות מלוה וכותבין בפנקס קרן ורבית מהלוה למלוה גם מה שכתב דיחידים אין יכולים לתבעו ואין למלוה שיח וסיג עם הלוה רק הקאססע יסלח נא ע"ז מי הוא הקאססע הלא המה כל השותפין שיש להם אנטייל שמה והמה המלוים והמה התובעים ויש כאן תובע ונתבע מלוה ולוה וכל המלוים ניטלים חלק בהרבית מהלוה ודו"ק:

יט) וראיתי בשו"ת מנחת פתים ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ' שהביאו עוד סברא אחת בשם שו"מ להתיר כיון דיש בקאססע גם עכו"ם שותפין אמרינן ברירה דמעות שלוה ישראל הוא מעות עכו"ם וגם אם מלוה להם ישראלים אמרינן דמלוין לעכו"ם ובאמת שתמהתי איך כתבו דבר זה וכי אם הלוה לא ישלם יפסדו רק העכו"ם ואם הקאססע לקחו מעות מישראל ברבית ונאבד אצלם המעות הזה יאמרו שוה חלק עכו"ם והמה יפסידו אתמהה הלא על כל הלואה כל המיטגלידר המה שותפין ודו"ק וגם מהרש"ם חולק על סברא זו מטעם אחר יע"ש עוד הביא מהרש"ם שם בשם מהר"ם שיק טעם אחד להתיר דכל היכי דאמרה תורה בלשון יחיד יש למעט שותפות אך הוא ז"ל דחה דבריו והביא בשם הרשב"א שהעלה דאין לנו להמציא דרשות כאלו מעצמנו רק מה שנמצא בדברי חז"ל בש"ס יע"ש:

כ) וכתב מהרש"ם כשנתייסד קאססע שם בעירו עשו הממונים כתב בבי"ד וחתמו עליו בחיוב המועיל שכל הלואות המה עפ"י היתר עיסקא ואם לא ירויח הלוה יחזירו לו העיסקא שלקחו והכריז כן בביה"כ ובביה"מ לפרסם הדבר ובשו"ת הרי בשמים שהבאתי לעיל העלה ג"כ עצה זו אך היא כתב דסגי לתלות בקאנצלייע של הקאססע לוח שנכתב עליו באותיות גדולות שכל הלואות שהמה עושים עם ישראלים הוא ע"פ היתר עיסקא כפי תיקון מור"ם ז"ל ובזה יפול גם חשש דזקיפת רווחא עם קרנא יע"ש אך הה"ב כתב דזה רק ליתר שאת ולפע"ד אם לא עשה הוי רבית קציצה וכן כתב בספר ערוגת הבושם סי' קל"ג דהוי רבית קציצה ויותר מזה כתב בשו"ת בנין ציון סי' ס"ה בעשיר אחד ישראל נתן במותו סך גדול להיות לסיוע בני העיר בין ישראלים ובין אינו ישראלים שילוו מזה לסוחרים ולבעלי אומנות וישלמו במשך שנה עם רבית שני פרעצענט למאה והרבית יתאחד עם הקרן להרבות אותו ולהגדילו וממונים ע"ז יהי' ישראלים ואינו ישראלים ותמיד יהי' המעות הקרן ורבית מונח להגדיל הקאססע ולא יקח שום אדם חלק מריוח והעלה שם דאסור לישראל ללוות מקאססע זו לשלם רבית והמלוה והלוה עוברים על איסור תורה רבית קציצה יע"ש וכ"ש בקאססע שלנו שיש רשות לכל אחד לפרוד משותפות הקאססט ואז יתנו לו חלק מריוח בודאי דהוי רבית קציצה ודו"ק:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה