אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קד

סימן קג

כדין מה נקרא המשכה:

א) אמר ר"ה יין כיון שהתחיל להמשך נעשה יין נסך תנן לוקחין כו' בגת פקיקה ומלאה ת"ש ירד לבור כו' והשאר מותר אמר ר"ה לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתניא כו' חזרו לומר אין דורכין עם הנכרי בגת משום דר"ה יע"ש ולכאורה מה קמ"ל ר"ה דאם בא לפסוק כמ"א לימא הלכה כמשנה אחרונה ואפשר לומר לשיטת רש"י דלר"ה אף המשכה בהגת בעצמו הוי המשכה כמו שנראה מלשונו התחיל להימשך משמע אף בגת וקמ"ל דסד"א דלמ"א דוקא אם אינה פקוקה וכבר התחיל לקלח אז נעשה י"נ כשיטת ר"ת וקאמר ר"ה דאינו כן וזאת אפשר לומר לשיטת רש"י אמנם לשיטת ר"ת אפשר לפרש להיפך דסד"א כיון דתנן סתמא א"ד ומשמע אף בפקוקה דהמשכת הגת עצמו הוי המשכה וקמ"ל דא"כ דדוקא התחיל להימשך לחוץ לגת אבל בגת עצמו לא עוד נראה דר"ה אמר יין כיון שהתחיל להמשך כו' והוי ס"ד דאף למשנה ראשונה כן וראי' דהא בעצמו מתרץ דבריו למשנה ראשונה בגת פקוקה ומלאה משמע שם דאף דידע משנה אחרונה אך דס"ד לומר דפליגי בזה דלמשנה ראשונה בגת פקוקה מותר לדרוך כיון דאין כאן שום המשכה אבל למשנה אחרונה אף בפקוקה ומלאה אסור דגזרינן אטו א"פ אך לאחר שהקשו עליו מסיפא מוכרח לומר דדין זה הוי רק למ"א והוכיח זאת ממ"א דתנן סתמא א"ד משמע אף בפקוקה ומלאה ומהאי טעמא הוא כיון דבקל הוי המשכה ע"כ יש לגזור אטו א"פ ומלאה אבל למשנה ראשונה דאין עושה י"נ עד שירד לבור לכך אין לגזור וחידוש גדול חדש לן ר"ה ולפ"ז יתיישב לי שפיר שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק בפי"א דמ"א הי"א דאף בפקוקה ומלאה אין דורכין עם עכו"ם והקשו עליו שהוא נגד הש"ס ולפי מה שכתבתי דברי רבינו מוכרחים בש"ס ודו"ק:

ב) וראיתי בפירוש המשנה להרמב"ם דברים שלא זכיתי להבינה שכתב שם דמשנה ראשונה איירי בגת פקוקה ומלאה יע"ש וזה תמוה מאד דהא מסקינן שם דאיירי בגת שאינה פקוקה יע"ש. ונראה שפירש כן עפ"י ירושלמי דז"ל שם על מ"ר עד כאן כשהי' ענבים והיין כאחד ונותן לתוך התפוח כו' גמומית מתחת אשכולות מותרת ושבצדיהם אסורות ר"י בר בון בשם ר"י הן עצמן נעשו י"נ יע"ש איברא דלפ"ז קשה מה דמקשינן בש"ס דידן והוכיחו דאף כשירד לבור מה שבגת מותר למ"ר ולירושלמי גם למ"ר נאסר הגת ונראה דלכאורה מה מקשינן על ר"ה מסיפא ירד לבור כו' והשאר מותר דלמא איירי הסיפא כשלא נגע עכו"ם רק במה שבבור ולא במה שבגת וקמ"ל דלא אמרינן ניצוק בר ניצוק הוי חיבור ועיין בתוס' שהעירו בזה וכתבו דע"כ איירי סיפא כשנגע דאל"כ למה הקשו על ר"ה יע"ש אך קשה באמת מנ"ל לש"ס דסיפא איירי בנגע בגת ולהקשות על ר"ה אמנם ר"י בר ר"ם הובא בתוס' שם דניצוק בר ניצוק הוי חיבור אפילו הכי לא נאסר מה שבגת לר"ה רק כשהחזיר גרגיתני לגת יע"ש א"כ א"ש דהא בהא תלי' ושפיר הוכיחו ממ"נ דאם נאסר ע"י מגע בגת א"כ גם ע"י ניצוק ובר ניצוק נאסר וכיון דאין נאסר ע"י נב"נ שפיר ידענו דאף במגע לא נאסר ושפיר מקשינן לר"ה אמנם לשיטת רש"י קשה דלמא איירי בלא נגע בגת וקמ"ל דנב"נ לא הוי חיבור אבל בנגע בגת שפיר נעשה י"נ כיון שהתחיל להימשך כמו שסובר ר"ה ודו"ק:

ג) והנה בירושלמי פליגי שם על הא דאמר ר"ה שם קלוח הרי הוא כבור וסובר ת"ק דנתנסך הבור נתנסך הקלוח ור' בא סובר נתנסך הקלוח כו' וכתב ח"ס בחידושיו לע"ז שם דפלוגתתן כך דת"ק סובר נתנסך הבור נתנסך הקלוח ע"י ניצוק אבל בנגע עכו"ם בקלוח אין עדיין עושה י"נ ור' בא סובר דקלוח נעשה י"נ ע"י מגע ממילא נתנסך הבור עי"ת הקלוח אבל בנגע עכו"ם בבור ונתנסך לא נתנסך הקלוח דניצוק אינו חיבור ולפי פירוש זה מוכח בירושלמי דלא כר"י בר ר"ם דלת"ק אף דקלוח א"א לנסך ע"י מגע לר"ה אפילו הכי ע"י ניצוק מבור נאסר אמנם לפע"ד פירוש זה צע"ג דהא לישנא דאמר ת"ק נתנסך הקלוח לא נתנסך הבור משמע דאבל הקלוח עכ"פ נתנסך בנגיעת עכו"ם ועוד הא מבואר מקודם לזה בירושלמי דאף המשכת בגת הוי המשכה וא"כ כ"ש הקלוח ועוד דלפירושו סובר ר' בא דלר"ה ניצוק לא הוי חיבור ור"ה אמר בפירוש ניצוק חיבור ובפני משה מפרש הירושלמי דבאמת לת"ק נתנסך הקלוח בנגיעת עכו"ם רק דלא נתנסך הבור בנפילת הקלוח דקק"ב בהבור וניצוק לא הוי חיבור יע"ש איברא דהא ע"כ סובר ניצוק חיבור דהא קאמר נתנסך הבור נתנסך הקלוח וזאת הוא רק מטעם נ"ח וע"כ צריך לומר דת"ק סובר דוקא מלמטה למעלה הוא דהוי ניצוק חיבור דהוי כמו שנפל הקלוח לבור לחמרא דאיסורא ולא שייך ביטול אבל מלמעלה למטה כיון דאיסורא לגו היתרא אמרינן קק"ב לא שייך לומר נ"ח ור' בא סובר איפכא דדוקא מלמעלה למטה הוי נ"ח דסופו ליפול לשם כמו שכתבו בתוס' בריש גיטין בקטפרס סברא זו יע"ש אבל מלמטה למעלה לא הוי נ"ח ודו"ק ובזה נתיישב לי קושית התוס' שם בע"ז שהקשו דר"ה סותר א"ע דלקמן אמר ניצוק חיבור וכאן אמר ניצוק לא הוי חיבור יע"ש אכן לפי מה שכתבתי א"ש דגם ר"ה מחלק בניצוק בין מלמעלה למטה או מלמטה למעלה ודו"ק ולפי הפירוש של פני משה אין סתירה מירושלמי לשיטת ר"י בר ר"ם ושפיר כתבתי דקושית הש"ס על ר"ה משום דסברי סברת ר"י בר ר"ם דניצוק בר ניצוק הוי חיבור רק מה דלא נאסר ע"י מגע לא נאסר ע"י ניצוק וע"כ הא דתנן והשאר מותר איירי אף בנגע דאל"כ אלא דלא נאסר משום דלא נגע הא הוי ניצוק בר ניצוק והוי חיבור והבן אבל בירושלמי אזלו כשטת רש"י דנב"נ לה"ח ולפ"ז אפשר לתרץ את ר"ה אף למשנה ראשונה ואיירי בפקוקה ומלאה וסיפא דירד לתוך הבור מה שבבור אסור והשאר מותר איירי דלא נגע וקמ"ל דניצוק בר ניצוק לא הוי חיבור אבל אם נגע בגת שפיר אמר ר"ה דנאסר כיון דהתחיל למשך ומשנה אחרונה דאין דורכין ג"כ בגת פקוקה ומלאה רק דפליגו אי גזרינן אטו אינה פקוקה ומלאה דלמשנה ראשונה לא גזרינן ולאחרונה גזרינן כמו שכתבו בכ"מ ול"מ שם ולפ"ז א"ש מאד פירוש המשנה שהבאתי לעיל בשם הרמב"ם וגם פסק הלכה שלו שהבאתי והיינו כפי הירושלמי ודו"ק:

ד) ולענין הלכה פסקינן כר"ה וכמשנה אחרונה כיון שהתחיל להמשך אף מה שבגת אם נגע עכו"ם נעשה יין נסך דכיון דהתחיל להמשך אף מה שלא נמשך עוד ועדיין הוא בגת הוי יין וראוי להתנסך ותוס' שם כתבו שאם לקח בכוס מגיגית וכיוון לשלותו מן הזגין מיקרי התחיל להמשך וכן פסקינן בש"ע סי' קכ"ג סעי' י"ח ומשמע דאפילו נתערבו מעט מחרצנים וזגין בכוס מיקרי המשכה כיון דכוון לשלותו וכן מבואר בשלטי גבורים שם בסוגיא א"כ הדבר פשוט בנ"ד דנאסר הגיגית ושוב כשנתערב אח"כ בגת נאסר כל הגת דהא ליכא ס' נגד מה שבגיגית אמנם שיש לצדד להתיר הוא דלכאורה במה פליגי משנה ראשונה ואחרונה דאם התחיל להמשך הוי מה שבגת יין ראוי להתנסך נחזי אנן אי דרך עכו"ם לנסך יין כזה או לא דאם דרך עכו"ם לנסך יין כזה א"כ בודאי דהוי נסך דהא אף מים אם מנסך לע"ז אסור כמו דתנן ע"ז ע"ג מים במים כו' ואם אין דרך עכו"ם לנסך יין כזה א"כ אף דנאמר דהוי יין מה בכך למה יהי' אסור בנגיעת עכו"ם הא עכו"ם אין מנסך יין כזה ובגמרא שם. הקשו מהא דתנן לענין מעשר יין משיקפה כו' לימא תלתא תנאי הוא שאני י"נ דאחמירו בו רבנן כו' מה ענין י"נ למעשר די"נ עיקר תלוי אם דרכם לנסך יין כזה או לא כמו דתניא לקמן (דף ע"ט) עכו"ם שנסך יינו של ישראל שלא בפני ע"ז אסור ור"י ב"ב מתיר שאין מנסכין רק בפני ע"ז הרי שעיקר תלוי במה שדרכם לנסך א"כ מה זה ענין למעשר דאף דהוי יין במעשר אבל כיון דאין דרכם לנסך יין שרק התחיל למשוך לכך מותר ולכאורה יהי' ראי' מזה לרמב"ם פי"א ממ"א ה"ט דלא נעשה יין נסך רק יין כזה שראוי לנסך ע"ג מזבח ותמהו עליו עיין ל"מ וסוגיא זו נראה דתלוי אם הוי יין ממש לענין מעשר ואף דמים ג"כ מנסכין משום דג"כ ראוי למזבח לנסך אבל כל דלא הוי לא מים ולא יין דאין ראוי לנסך לא נאסר איברא דהא בגמרא מתרצינן דאף דלא הוי יין במעשר שאני י"נ דאחמירו רבנן ויהי' מזה המסקנא סתירה לדעת רבינו ועיין בתוס' שם ומהרש"א דאף לרבא שם לא פליגי משנה ראשונה ואחרונה גבי מעשר רק בי"נ יע"ש:

ה) וחזות קשות ראיתי [כבר פירשתי דבריו לעיל סי' ק"ב יע"ש] בדברי רב"י הביאו הדו"פ וב"ח שכתב שם ואני תמה על רשב"ם שכתב דבזמן הזה לא מנסכין הא חזינן הני נכרים דמנסכין יין והוא עבודתם וי"ל דמ"מ לא הוי יין נסך כיון דלא שפכו לי' קמי ע"ז דרך ניסוך פנים עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו הקדושה הא אנן פסקינן כת"ק בדף ע"ט דמנסכין אף שלא בפני ע"ז ועוד נראה אפילו לר"י ב"ב אם שמענו דמנסך אסור דלא אמרינן שם רק שאין מנסכים רק בפני ע"ז כלומר אפילו ראינו ששכשך אמרינן דלא כיוון לנסך כיון דעשה כן שלא בפני ע"ז לר"י ב"ב אבל אם שמענו דמנסך גם ר"י ב"ב מודה דאסור. ונראה לפע"ד לבאר דברי רב"י דהנה הב"י הביא שם דברי הר"ן שהקשה למה אמרינן בגמרא דאסרו סתם יינם משום בנותיהם הא יש לחוש שמא נישכו באמת ואסור בהנאה ותירץ בשם ר"ש דיין שנתנסך לעכו"ם מיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישינן רק משום דאסרו משום בנותיהם בשתי' הוצרך לאסור אף הנאה משום לתא דנסך ועפ"ז כתב רשב"ם דעתה דאין מנסכין לא שייך לתא דנסך רק משום בנותיהם לחוד ע"כ מותר בהנאה וע"ז תמה הב"י הא חזינן דאף בזמן הזה מנסכין וע"ז שפיר תירץ דאף דחזינן לפעמים דמנסכין אבל אין כונתם לע"ז וראי' דהא בשום פעם לא שפכו קמי דע"ז א"כ בודאי מה דחזינן דמשכשכין היין או זורקים ושופכין היין אין זה רק מנהג אבותיהם אבל לא לע"ז כיון דבשום פעם אין עושים כן בפני ע"ז אבל מודה הב"י שאם שמענו שמנסכו לע"ז אפילו שלא בפני ע"ז אסור בהנאה והב"ח שם הוסיף דאפילו ששופכין לפני ע"ז דרך ניסוך מ"מ כיון דעכו"ם שבחו"ל לאו עע"ו המה בודאי אין כונתם לעבוד בזה ע"ז רק מנהג אבותיהם בידיהם יע"ש ודו"ק:

ו) ולפ"ז אפשר לומר וליישב הסוגיא שהבאתי דמה ענין י"ל למעשר דאפשר דמאן דסובר דהוי יין במעשר וממילא דנאסר בעכו"ם משום בנותיהם לפיכך גם בהנאה נאסר משום לתא דע"ז כמו שכתב הר"ן אבל מאן דסובר דלא הוי יין במעשר א"כ בודאי גם משום בנותיהם לא גזרו דהא לא מיקרי יין ע"כ מותר בשתי' ואי דאפשר דאף דלא מיקרי יין במעשר אפילו הכי יש לחוש שמא נסכו לע"ז הא על זה לא חיישינן דהוי מיעוטא וכל דלא נאסר משום בנותיהם לא אסרינן משום חשש נסך לחוד כמו שכתב הר"ן שהבאתי וא"ש קושית הגמרא וע"ז משני דאף למ"ד דלענין מעשר עדיין לא הוי יין אבל גבי נסך החמירו חז"ל דמיקרי יין ואסור משום בנותיהם וממילא איכא לתא דע"ז לאסור בהנאה כמו שכתבתי בשם הר"ן ולפ"ז הי' אפשר לומר בהתחילו להמשך למשנה אחרונה דנחשב יין היינו משום חומרא דיין נסך ולא החמירו רק בזמנם אבל בזמן הזה כמו שהקל רשב"ם לענין הנאה כיון דכעת לאו עע"ז ולא נשאר רק משום בנותיהם לחוד וכיון דלא מיקרי יין לענין מעשר ולא שייך גזרת בנותיהם דהא לאו יין הוא עדיין אפשר בהתחיל להמשך לא נאסר כלל. אמנם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה שהרי כל הפוסקים ובש"ע משמע דבהתחיל להמשך נעשה יין להתנסך אף בזמן הזה ע"כ אין לסמוך על סברא שכתבתי להלכה כי לא כתבתי רק לפלפולא בעלמא אך ראיתי שרח"ס סי' קי"ז בנדון דהתם דהי' לו כמה סברות להקל וצירף נמי סברא זו שכתבתי דבזה"ז יש לומר דהתחיל להמשך עדיין לא הוי יין לאסור משום יין נסך יע"ש:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה