אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קג

סימן קב

בדין יין של צמוקים כאיזה אופן מיקרי יין

א) כתב הרמ"א קכ"ג סעי' י"א צמוקים שנותן מים על ענבים יבשים הרי זה כיין ומתנסך וכתב הש"ך בכאן לא בעינן דנפק ד' מגו תלתא דכח הפירי עומד בתוכו נותן טעם חזק והש"ך לא פירש לנו שום שיעור כמה מים יתן לצמוקים ובאו"ח סי' ר"ד העיר שם ביד אפרים וכן בשערי תשובה או' י"א כמה יהי' במים נגד צמוקים ובקצור ש"ע כתב להלכה וז"ל וצריכים לראות שיהיו הצמוקים יותר מחלק ששית שבמים ושערו הצמוקים כמו שהיו בלחלחותם קודם שנתייבשו יע"ש אך המה כתבו לענין בפה"ג ואפשר לענין יין נסך יש להחמיר טפי דהא יש מי שאומר בש"ע סעי' ט' להחמיר ביין נסך כל תמד שהוא משובח לשתיה משום דמחלף ביין גמור גם מלשון הש"ך שכתב דכח הפרי עומד בתוכו נותן טעם חזק נראה דמחמיר אבל להקל לקדש על יין צמוקים ולברך בפה"ג אין לשנות ממה דמבואר בקיצור ש"ע להג' ר"ש גאנצפריד שהבאתיו וכתב הש"ך דביין צמוקים לא בעינן המשכה וכן פסק הט"ז ומ"א באו"ח סי' ר"ב וכן הוא בט"ז ביו"ד סי' רכ"ג או' י"ג אך הברכי יוסף הביא שם דאף יין צמוקים לא מיקרי יין קודם המשכה ולהלכה מי יבוא להקל נגד רבותינו ט"ז ש"ך מ"א אלא שאפשר לומר דאם הוא ספק אם נגע עכו"ם קודם הנמשך היין מצמוקים הוי ס"ס ומותר ועיין בנוב"ת סי' ס"ט לענין ס"ס ועיין ש"ך או' כ"ו בשם ב"י דחרצנים ושמרי יין נסך אם שר פם אפילו תוך י"ב חדש אפרם מותר ותמה הש"ך הא סתם יין קיי"ל אפרן אסיר בהנאה כמו עצי עכו"ם ולפיכך נראה דאם נגע עכו"ם ביין צמוקים קודם שנמשך מן הצמוקים דגם הצמוקים נאסרו ואם שרפם אפשר להתיר האפר בהנאה דהא לדעת הב"י גם אפר משמרי יין מותר ואף דש"ך אוסר לפי מה שכתבתי הוי ס"ס והבן:

ב) ובדמ"ר תמה על הש"ך הא חרצנים ושמרי יין אין גופן נאסר רק משום לחלוחית היין המעורב בהם ואם שרפם בודאי כבר כלה לחלוחית יין ונשאר רק אפר השמרים והרי השמרים לא נאסרו מעולם ושפיר פסק הב"י ולפע"ד נראה ליישב דברי הש"ך דהא חרצנים ושמרי יין תוך י"ב חדש בלועים המה מיין נסך ויש בהם טעם ייין ונאסרו וגזרו עליהם חז"ל ג"כ דין יין נסך והמה מוקברים כמו יין נסך עצמו וכמו עצי עכו"ם וכיון שבעת ששרף עבר על תקנת חז"ל שכל הנקברים לא ישרפו והלך ישרף א"כ מה בכך שכלה הלחלוחית והלך לו טעם יין ולא נשאר רק אפרן של חרצנים ושמרים הא על זה גזרו רבנן שלא ישרף רק יקברו ע"כ אפרן אסור אבל לאחר י"ב חדש או לשיטת ר"ת שתמדן במים אחר י"ב חדש ונפסדו עי"ז ונתייבש הטעם שבהם ונשארו היתר גמור ע"כ א"ש דברי הש"ך ודו"ק אמנם גם תמיהת הש"ך על הב"י ג"כ יש ליישב שהב"י סובר סברת הדמ"ר וכל אחד על מקומו יבוא בשלום רק דפליגי בסברא שכתבתי ויש להביא ראי' לש"ך מן בב"ח דפסק הרמב"ם בפ"ט ממא"א דאם נשרף אפרן אסור בהנאה אף דלאחר שריפה כבר נתפרד כל לחלוחית חלב משם אפילו הכי כיון דעבר על דברי רבנן שאמרו כל הנקברים לא ישרפו אפרן אסור עיין בפמ"ג בפתיחה של בב"ח ד"ה הנאה:

ג) ולפ"ז אפשר לומר פשיטות הפוסקים בסי' ק"ה בש"ך שם או' י"ו ובשפ"ד שם הקשה עליהם מהא דאפרן אסור אע"פ שכלה כל לחלוחית ולפי מה שכתבתי אין שום סתירה מדין זה יע"ש ודו"ק ומצאתי בח"ס יו"ד קי"ז שכתב ג"כ ליישב תמיהת דמ"ר על הש"ך על דרך כזה דחרצנים המה עצמם אסורים בהנאה יע"ש ותמה עליו בספר בית דוד דלפי דבריו דחרצנים עצמם אסורים ולא משום לחלוחית שבהם א"כ לאחר י"ב חדש אמאי מותרים יע"ש אמנם המעיין בח"ס יראה שכונתו שכל זמן שיש בהם בליעת יין המה נעשו נבלה וממילא כשכלה הלחלוחית לאחר י"ב חדש מותרים כמו קדרת איסור לאחר שנפרד האיסור מקדירה ע"י הגעלה חוזרת להיתר מחמת שכלה הלחלוחית איסור יע"ש ודו"ק. ומסעי' ט"ו מבואר המחמיץ בשמרי יין נסך כל העיסה אסורה בהנאה וכתב הש"ך בשם הפוסקים דאף באלף לא בטל דלטעמי' עבידי וקשה כיון דשמרים בעצמם אינם אסורים רק מחמת שנבלע בהם יין נסך כמו שכתב הדמ"ר א"כ אף דגם לחלוחית היין מחמץ מ"מ הוי לי' זוז"ג דהא בודאי גם השמרים עצמם גורמים לחמץ דהא רגילים לחמץ בשמרים אף לאחר שנתייבשו וכלה כל לחלוחית כמבואר בתוס' ורא"ש פרק א"מ (דף ל"ד) א"כ כשלא נתייבשו ויש בהם לחלוחית הוי זוז"ג ואמאי פסקינן דכל עיסה אסורה ומזה יש ראי' לש"ך או' כ"ו דגוף השמרים המה אסורים כמו שהבאתי לעיל וכבר העיר בזה בספר ערך ש"י אמנם לפע"ד לא קשה על דהא דמחמיצים בשמרים ובחרצנים עיקר משום לחלוחית שבהם אבל גוף השמרים וחרצנים אינם פועלים כלום בעיסה רק כח היין הוא פועל להתחמץ ואם מחמץ בהם לאחר י"ב חדש כשתמדם במים לשיטת ר"ת דבעינן תרתי לטיבותא ואין בהם אז שום לחלוחית וריח וטעם מיין בודאי לא יתחמץ העיסה דהוי כעץ בעלמא ואין כאן גורם החימוץ רק טעם היין הנבלע בהם והוי חד גורם ואסור והא דהביא ראי' מתוס' ורא"ש דרגילין הי' באשכנז לחמץ עיסה בשמרים שנתייבשו בתנור וכלה כל הלחלוחית שבהם אין ראי' מזה דהמה איירי שנתייבשו תוך י"ב חדש בתנור ואז אף שנתייבשו עכ"פ נשאר בתוכם עוד טעם ואח"כ נתעורר הלחלוחית בעת שנותנים אותם לעיסה שגם מים שם דכיון שהמה תוך י"ב חדש אין מועיל מה שנתייבשו בתנור לעשותם כעץ כמבואר שם ובש"ע סעי' י"ד ע"כ אוסר ר"ת דכל פעולת החימוץ פועל רק לחלוחית היין לבד ואין כאן זוז"ג אמנם ר"א שהביאו תוס' ורא"ש שהתיר אם נתייבשו בתנור תוך יב"ח ולפ"ד משמע שם דלחלוחית וטעם היין אין מחמץ כלל רק השמרים עצמם ועוד יותר מפורש בהג"א שם דהתיר ר"א אף בשמרים לחין דיין אינו מחמץ דהא מי פירות אין מחמץ רק גוף שמרים וגוף חרצנים המה מחמיצים יע"ש א"כ נראה דסובר ר"א כדמ"ר דחרצנים ושמרים עצמם היתר המה וי"ל נמי דגם ר"ת מודה בזה רק דפליג על ר"א וסובר דחרצנים א"מ רק כח לחלוחית היין הוא דמחמץ אף שהוי מ"פ דאין מחמץ היינו כשהוא בפ"ע אבל כיון דעדיין בשמרים כח היין לבד שבו הוא מחמץ דאין כח בעץ לחמץ ולא הוי זוז"ג ע"כ אסור ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה