אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן קב

סימן קא

איזה יין נסך הוי מדאורייתא ואיזה מררבנן:

א) משום גזירת כו'. עיין ש"ך כלומר אסור מדרבנן משום יין נסך שנתנסך לעכו"ם שאסור מדאורייתא וכן משום גזרת בנותיהם עכ"ל ועיין בב"י ריש סי' זה שהביא הגמרא ע"ז כ"ט דיין שנתנסך אסור בהנאה ילפינן מקרא דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם כו' מה מת אסור בהנאה כו' ומשמע מזה דהוי איסור תורה ועיין בתוס' ב"ק (ע"ב:) ד"ה דאי דמדאוריתא אינו אסור רק באכילה ובשתי' בתקרובות ש"ז והנאה לא הוי רק איסור דרבנן וכתבו בתוס' הטעם משום דבקרא לא כתיב רק אכילה אשר אגב זבחימו יאכלו כו' אמנם לפ"ז למ"ד בפסחים דבלשון אכילה אף איסור הנאה משמע עד שיפרע לך הכתוב היתר הנאה א"כ בכאן הוי איסור הנאה מדאורייתא ועיין בגליון רש"א סי' זה הביא שגם הרשב"א פרק האיש מקדש סובר דתקרובות ע"ז אין אסור מדאורייתא רק באכילה אבל איסור הנאה לא הוי רק מדרבנן וכן בספר פתח הבית סי' קכ"ג הביא את התוס' ורשב"א הנ"ל אמנם כתב ששאר פוסקים סוברים שהוא דאורייתא וכן משמע לשון הש"ס שם מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה ויין איתקש לזבח יע"ש בגמרא ואפשר לומר דדין זה הוי פלוגתא דתנאי בע"ז (נ"ט:) דתניא התם נכרי שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"ז אסור ור"י בן בבא ור"י בן בתירא מתירים משום שני דברים אחד שאין מנסכין יין אלא בפני ע"ז ואחד שאומר לו לא כל המינך שתאסור ייני לאונסי ועיין ברש"י ור"ן דת"ק אוסר אף בהנאה ור"י ב"ב ור"י ב"ב מתירים רק בהנאה אבל בשתייה לכ"ע אסור יע"ש ופלוגתייהו לא קאי רק על עיקר יין נסך דאורייתא ולא על גזרת בנותיהם וצריך להבין טעמא דמתירים משום דאין מנסכין רק בפני ע"ז הא יין ילפינן מזבח והא אם זבח לע"ז בין לפני ע"ז ובין שלא בפני ע"ז לכ"ע הוי זבחי מתים וצריך לומר דהמה בודאי אינם מתירים אם אמר בפירוש שמנסך היין לע"ז רק דאיירי דראינו שמשכשכו ועיין בתוס' ע"ז (דף ל"א) ד"ה המפקיד יע"ש א"כ סובר ח"ק דהוי יין נסך מדאורייתא דודאי במה שמשכשכו מנסכו לע"ז שכן עושים כל המנסכים אמנם ר"י ב"ב ור"י ב"ב פליגו עליו משני טעמים אחד דאין דרך העכו"ם לנסך רק בפני ע"ז א"כ אף דאפשר דעכו"ם זה כיוון באמת בהשכשוך לנסך ובודאי שאם כיוון נאסר אף שלא בפני ע"ז אך כיון ששארי עכו"ם אין מנסכין רק בפני ע"ז א"כ מידי ספיקא לא נפק ע"כ באכילה ושתייה דהוי איסור תורה אזלינן לחומרא שמא נסכו והוי סד"א אבל בהנאה אף בודאי נסכו לא הוי רק איסור דרבנן כדעת תוס' ורשב"א א"כ אזלינן לקולא דהוי ספיקא דרבנן ועוד טעם שני משום דלאו כל הימינך לאסור ייני כלומר דאף דבאמת לדידהו מדין תורה אא"א דבר שא"ש אף עושה מעשה ואף דודאי מנסכו באם הוא שלו דאסרו בשתייה דהוי איסור תורה אסרו רבנן גם בדבר שאינו שלו ביין נסך אבל הנאה דלא הוי רק איסור דרבנן סברי דחכמים לא גזרו כה"ג לאסור דשאש"ל בהנאה. כן נראה לפע"ד לפרש ברייתא זאת ודו"ק ועיין בר"ן שם בסוגיא מה שפירש הברייתא זאת יע"ש ודו"ק ועיין בריטב"א חולין מ"א מה שפירש בזה:

ב) אמנם בסתם יין שלא ראינו שמנסכו ולא ראינו שמשכשך בו לשם נסך לכ"ע מותר בשתייה מן התורה ואין צריכים לחוש שמא נסכו וכתב הר"ן טעם לזה דרוב יין אין נסך ובשם רמב"ן כתב דאם נסלו הי' חביב בעיניו ולא הי' מוכרו או נותנו לאחר היינו לישראל עיין בב"י ובספר ישועות יעקב הקשה על סברת רמב"ן דא"כ במגע עכו"ם ביין של ישראל או היכי דהפקיד ישראל אצל עכו"ם או שגבה ישראל בחובו יינו בע"כ של עכו"ם דאז לא שייך סברת רמב"ן א"כ יהי' אסור מדאורייתא יע"ש ולפע"ד נראה דרמב"ן נמי מודה לסברת הר"ן דמהני רוב רק בא עוד להוסיף דכה"ג אף מיעוט ליכא דאלו נסכו לא הוי מוכרו לישראל וכל היכי דלא שייך סברא זו אף דהוי מיעוט עכ"פ סמכינן על הרוב מדאורייתא ומה שכתב בישועות יעקב דמוקמינן מן התורה על החזקה גם זה נכון אך חז"ל גזרו על סתם יינם משום בנותיהם ואסרו אף בהנאה דאל"כ יבואו לטעות שאף יין נסך ממש מותר בהנאה ואף במגע עכו"ם ביין שלנו דלא שייך כ"כ גזרת בנותיהם אפילו הכי כיון דגזרו חז"ל משום לתא דבנותיהם ומשום היין נסך ממש שמא ישכשך בו לשם ע"ז לכך אסרו אף בזה בהנאה ועיין בב"י ובפוסקים:

ג) ובזמן הזה כו'. עיין ש"ך שהביא בשם הב"ח דאפילו שפכו לי' קמי עכו"ם בדרך ניסוך פנים מ"מ כיון דקי"ל דעכו"ם שבח"ל לאו עכו"ם המה אלא מנהג אבותיהם בידיהם א"כ מה שמנסכים יין לעכו"ם לא נקרא ניסוך כיון דקרינן בהו שאין יודעים בטיב עכו"ם ומשמשין דמה"ט נמי אין רגילין לנסך לעכו"ם כלומר אין רגילין לנסך תמיד אלא לפעמים עכ"ל ולכאורה נראה דר"ל דבזמן הזה אף דשמענו שאמר בפירוש שמנסכו לע"ז אפילו הכי כיון דאינו אלא מנהג אבותיהם בידיהם ואין יודעים עכו"ם לא הוי ניסוך וקשה הלא אף ישראל גמור ששחט או ניסך לעכו"ם הוי אסור בהנאה מדאורייתא והלא ישראל בודאי לא ידע בטיב ע"ז וזה פשוט בכל הסוגיא דגיטין נ"ב ובחולין מ"א דכיון שעשה מעשה ניסוך נאסר אם מכוין לנסכו ועוד הא תוס' ורא"ש ומרדכי שהביאו דין זה בשם רשב"ם בשם רש"י להקל בזמן הזה דעכו"ם שבזמן הזה אינם יודעים בטיב ע"ז כולם כתבו דהוי כמו תינוק ב"י דכיון דלא מתכוין אין אוסר רק בשתייה וכן עכו"ם שבזה"ז הוי מגע בלא כונת ניסוך יע"ש הרי מבואר דאם ידענו שהתכוון לנסך אסור מדאורייתא אף בזמן הזה ואפשר לומר דב"ח מודה בזה רק כונתו כיון דאין יודעים ואין רגילין אף שאם אחד עושה כן ואף אם שפכי לי' קמי עכו"ם בדרך ניסוך פנים בודאי לא נסך רק עשה משום מנהג אבותיהם ולא לשם ע"ז ודומה לתינוק שאין אוסר רק בשתייה אבל אם אמר בפי' שמנסכו לע"ז ועשה מעשה ניסוך בודאי דנאסר בהנאה אף בזה"ז אף דלא יודעים בטיב ע"ז ומשמשין מה בכך הא אמר בפי' שמנסכו ועשה מעשה הניסוך הוי יין נסך מדאורייתא ודו"ק:

ד) והנה הדו"פ וב"ח וט"ז או' א' כולם הביאו מה שכתב הב"י במה שתמה על רשב"ם בשם רש"י דהא חזינן אף בזה"ז דמנסכים יין ותירץ דמ"מ לא הוי יין נסך כיון דלא שפכי קמי ע"ז כדרך ניסוך פנים יע"ש וזה תמוה מאד הא הלכה כת"ק בברייתא דלעיל שהבאתי דלא נצרך בפני ע"ז רק לר"י ב"ב ור"י ב"ב אבל לת"ק דפסקינן כוותיה הוי איסור תורה אף מנסך שלא בפני ע"ז ואפשר דגם כונת הב"י כמו שכתבתי בכונת הב"ח כלומר כיון דלא עשה כן בפני ע"ז כדרך העובדים בודאי דלא הי' כונתו לנסך רק מנהג אבותיהם בידיהם והב"ח סובר שאף אם ניסך בפני ע"ז ג"כ לאו משום עבודה הוא רק מנהג אבותיהם בידיהם אבל אם שמענו שאמר בפירוש שמנסכו הכל מודים דהוי נסך דאורייתא אף בזה"ז ועיין לעיל שכתבתי לפרש ג"כ דר"י ב"ב ור"י ב"ב לטעם ראשון דאמרו שם נמי מודים בזה ומה שאמר עכו"ם שניסך יינו של ישראל כונתם ששכשך בו ועשה מעשה ניסוך אבל לא אמר בפיו שמנסכו ועיין לעיל ומה שכתב שם הב"י והביאו הט"ז לשונו ממש דעכשיו לא מיקרי רק תקרובות עכו"ם ולא נסך כמו שהביא הט"ז יע"ש ולא ידעתי מנ"מ אי מיקרי תקרובות או נסך הא בין כך ובין כך אסור מדאורייתא וצע"ג ובעיקר הדין שכתבתי שעכו"ם אף בזה"ז אם אמר בפירוש שמנסך לשם ע"ז מודה רשב"ם ורש"י דהוי נסך מדאורייתא יש ליישב קושית הט"ז בסי' קכ"ד או' כ"א על הריב"ש שהביאו רמ"א שם סעי' כ"א שהקשה למה נתנו טעם להתיר אף בשתייה משום דלא מיקרי נגיעה מה שנוגע ע"י אדם הא אפילו אי הוי מיקרי נגיעה ע"י ד"א הא פסק רמ"א סעי' כ"ד דבזה"ז אם נגע עכו"ם ע"י ד"א מיקרי שלא בכונה ומותר בשתייה ולפי מה שכתבתי א"ש מאד דהא הש"ך הביא דריב"ש שם איירי שאמר בפירוש שמנסכו לעכו"ם בנגיעתו ע"י אדם א"כ אין כאן היתר של רשב"ם בשם רש"י שפסק רמ"א בסעי' כ"ד דהוי כמגע שלא בכונה דהא אמר בפירוש שבכונה מנסכו כי על כן צריך לומר הטעם משום דע"י אדם אחר לא מיקרי נגיעה כלל וא"א לנסך ויתיישב קושית הט"ז אמנם אני נבוך מאד בדין זה כיון דהט"ז הקשה על הריב"ש וגם הנקודות הכסף לא מצא לתרץ קושית הט"ז רק דריב"ש דינא קאמר אבל באמת הוי מצי להתיר משום דעכו"ם בזה"ז אין מנסכין כרמ"א בסעי' כ"ד א"כ נראה שהט"ז וש"ך סוברים דאף שאמר בפירוש שמנסך לא הוי ניסוך דהא הריב"ש איירי כה"ג כמו שהביאו ש"ך או' נ"ז אך כבר כתבתי דפוסקים המתירים בזה"ז כתבו בפירוש משום דהוי שלא בכונת ניסוך וצע"ג:

ה) י"א כו'. עיין ש"ך דהוי כתינוק כו' ולפ"ז הפוסקים כשמואל שם דתינוק אף בשתייה אינו אוסר א"כ עכו"ם בזה"ז אף בשתייה לא יאסור עיין בתוס' בע"ז נ"ז שהקשו כן על רש"י וח"ו לומר כן יע"ש וצריך לומר דהמה סוברים דעכו"ם בזה"ז לא דמי לגמרי לתינוק דהא תינוק אף כונת נגיעה אין לו אבל עכו"ם בזה"ז יש לו כונת נגיעה אבל לא כונת ניסוך עיין בפוסקים וכתב בל"ש בחידושי דינים ליו"ד או' קנ"ח דאף בהפסד קצת יש להתיר ואותן אנשים שעיקר מחייתן ממכירת יין ואם אנו מצריך להם למכור כשר לעכו"ם אנו מקפחים פרנסתן ואין לך הפסד מרובה יותר מזה ע"כ אין למחות בידם יע"ש. ועיין ש"ך שהראה מקום לסי' קכ"ד או' ע"א ושם הביא חבילות פוסקים וכן קבל מאביו הגאון ז"ל שאין להקל מטעם דעכו"ם בזמן הזה לאו עעכו"ם הן אלא במקום הפסד ואמר שכך ראה ג"כ מכמה גדולי הוראה יע"ש. ביין של צמוקים שנתבשלו ועשה יין ע"י בישול נראה מצד הסברא לאסור דבשלמא אם היין הי' קודם ואח"כ נתבשל אמרינן דע"י הבישול יצא מתורת יין לענין נסוך הואיל ונשתנה אבל אם גוף היין נעשה עתה ע"י בישול הצמוקים הוי יין גמור דמה לי אם נעשה היין ע"י בישול או ע"י כבוש איברא דהרב הגאון מהרא"ל בעהמ"ס הרי בשמים זצ"ל אמר לי וכן הביא במנחת פתים יו"ד סי' קכ"ג בשם פרדס לרש"י שמבואר שם להתיר מקו"ח מה אם הי' יין פקע שמו ע"י בישול כ"ש הכא דלא נעשה היין אלא ע"י בישול לכך לא נעשה יין נסך ולפע"ד נראה דתלי' בפלוגתא דהרא"ש בע"ז ל' סי' י"ג כתב הטעם דלא גזרו על יין מבושל דלא שכיח לבשל יין רק לשתותו כמו שהוא וזה ניחא אם הי' מתחילה יין אבל אם נעשה היין ע"י בישול הצמוקים לפי סברא זו נאסר במגע עכו"ם אבל הרמב"ם כתב הטעם משום דאחר בישול אין ראוי לנסכו ע"ג מזבח א"כ גם במבשל צמוקים שייך טעם זה עיין בב"י ועיין ט"ז ג' ויש להעיר אם אמר העכו"ם בפירוש שמנסכו אף ביין מבושל יש לאסור דהא אפילו מים נאסר בניסוך כבפסחים כ"ב וכמשנה דע"ז מים במים כו' ואמאי לא נאסר ביין מבושם אם ראינו שנתנסך ואף דאין ראוי למזבח דהא בתקרובות ע"ז ג"כ בעינן כעין פנים אפילו הכי בשבר מקל או שחט חגב דדומה קצת לעבודת פנים נאסר עיין ע"ז נ"א לכן נראה לומר דדוקא סתם יין לא גזרו רבנן מטעמים שכתבתי אבל אם מנסך יין מבושל בפירוש אסור וכן מסתבר:

משהרתיח על האש הוי מבושל. עש"ך ולא הבנתי דכיון דלא גזרו על יין מבושל מטעמים שכתבתי לעיל מה לי אם נתמעט ממדתו ע"י רתיחה או לא כיון שהתחיל להרתיח הוי בישול עיין בב"י סי' זה ויש ליישב:

ובנתערב בדבש. עש"ך דעיקר הוא אם נשתנה טעם היין ועיין בבית דוד שהביא בשם אור הגנוז דיין הנקרא ווירמיט וויין שנותנים עשבים בתוכו עד שנעשה מר אין בו משום מגע עכו"ם ועיין בפתח הבית שהביא בשם צ"צ סי' צ"ח בדין יין ווירמיט שהעלה הא דמהני אם נשתנה טעמו דוקא אם נשתנה גם שמו אבל טעם לחוד לא מהני וכתב הוא עליו דלא משמע כן מלשון הפוסקים ובפרט מלשון הש"ך באו' ח' והניח בצ"ע:

ו) לעיל הבאתי מה שכתב הר"ן בשם ר"ש דלא חיישינן שמא ניסך היין לע"ז משום דלמיעוטא לא חיישינן ולכאורה קשה הא מבואר ברמ"א סוף סי' קי"ד היכי דאחד מערב בו יין נסך אף דרוב אין מערבין אסור ליקח מבתיהם משום דהוי קבוע ולא אזלינן בתר רוב א"כ יהי' כל סתם יין אסור מדאורייתא משום קבוע דהוי כמע"מ ולא עוד אף בפירש יהי' אסור גזרה שמא יקח מן הקבוע דהא שם בסוף סי' קי"ד הקשה הט"ז על רמ"א למה בפירש מותר הא אנן קיי"ל דגזרינן שמא יקח מהקבוע ותירץ שם הט"ז דכיון דלא הוי רק סתם יין שאין אסור רק מדרבנן לא גזרינן בזה יע"ש אך לסברא זו צריך להיות סתם יין אסור מדאורייתא משום קבוע וממילא יהי' אסור מדרבנן אף בפירש משום שמא יקח מקבוע והדרא קושית הר"ן לדוכתא גזרת בנותיהם למה הא בלאו הכי סתם יין אסור ליקח מבתיהם מדאורייתא משום מיעוטא המנסכין דהוי קבוע ואף בפירש אסור משום גזרה שמא יקח מקבוע והבן. ורציתי לומר דסובר הר"ן כשיטת התוס' פסחים (דף כ') דחזקת היתר מהני אף בקבוע א"כ היין מותר מכח חזקת היתר אך דהוי ס"ד דשכיח טפי לאסור ע"כ לא מהני חזקה ומשום הכי קשיא לי' הא סתם יין הוי ספק דאורייתא ותירץ דז"א דרוב יינם אינו נסך א"כ אף דהוי קבוע והוי כמע"מ מהני שוב חזקת היתר כיון דלא שכיח טפי לאיסור ומה שכתב רמ"א בסוף סי' קי"ד לאסור משום קבוע או דסובר דלא מהני חזקה בקבוע או דסובר דבתערובות איסור לא מהני חזקת היתר כיון דאין ההיתר נהפך לאיסור כמו שכתבתי כמה פעמים בשם אחרונים ישועות יעקב יש"ש וספר ברוך טעם אבל בגוף היין שייך חזקה לכך שפיר תירץ הר"ן דאי לאו משום גזרת בנותיהם לא הוי אסרינן סתם יין מספק שמא נסכו לע"ז ודו"ק אך כל כי האי הוי לי' לר"ן לפרש דבריו ע"כ נראה דכוונת הר"ן פשוט מטעם רוב וזה לא מיקרי קבוע כלל בשלמא בהאי דרמ"א שם יש אחד שלעולם מערב וידענו דבעת שלקח הישראל המורייס יש באותו זמן אצל אחד מורייס איסור רק שאצל רוב נכרים יש מורייס היתר ולא ידענו אם לקח ממיעוט איסור או מרוב היתר שפיר הוי קבוע כמו בתשע חניות כיון דמיעוט ורוב תרווייהו איתא קמן אבל הכא אנן הכי קאמרינן דרוב יינות בעולם המה כשרים רק לפעמים מנסכין ובעת שלוקח יין באותו זמן אפשר שלא נמצא כלל בין עכו"ם שום נסך כיון דרוב זמנים לא מנסכין ואין נמצא ברוב זמני שנה שום יין נסך אף דבאיזה פעם נמצא אזלינן בתר רוב דמיעוט ליתא קמן והוי כמו רוב בהמות כשרות דאזלינן בתר רוב ולא מיקרי קבוע ודו"ק כי קצרתי ח"ב מאד:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה