מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן קא
ב"ה א' וישב תרצ"ב.
לכבוד ידידי הרב המאה"ג חו"ב כו' כש"ת מו"ה יהודא צבי קארן שליט"א דאבד"ק ראזענטוב:
בדבר אשר ישבתי כסאות למשפט נדון השובי"ם דק' ראזענטוב אף שלא יצא פס"ד לאורה מטעם הידוע אך הנני להודיעהו אשר האמת וצדק עפ"י תוה"ק עם הני שני שובי"ם ר' יעקב ור' זידא אשר קני חזקת השו"ב מר' דוד ונתמנו מאקרוט דק':
א) השו"ב ר' דוד טוען אמת שמכר לשני השובי"ם ר' יעקב האכמאן ור' זידא ווייזער חזקתו בעיר ראזטנטוב ונתקבל לשו"ב בעיר פרעמיסלא ושרת שם במלאכת השו"ב מן חודש שבט תרצ"א עד חשון תרצ"ב אך מחמת שאשתו אין רצונה לעקור דירתה מכאן אנוס הוא בזה ורוצה לחזור מהמכירה ולחזור המעות ואף שכבר מחל לקהל ונתן רעזיגנאציע רוצה לחזור גם מזה ושיתקבל שם מחדש ויסלקו שני השובי"ם מעבודתם אף שכבר נתקבלו מקהל ועובדים עבודת השובי"ם ודעת הרה"ג הנברר מצד ר' דוד שהדין עמו מחמת שאנוס הוא שאשתו אין רוצה לים עמו לפרעמיסלא וכהא דמבואר בחו"מ סי' ר"ז סעי' ג' במוכר קרקעותיו לילך למקום פלוני ונמנע הדרך לעלות שמה שנתבטל המכירה מטעם אומדנא שלא מכר אלא כדי לעשות דבר פלוני והרי לא נעשה אך לפע"ד אין הנדון דומה לשם כלל וכלל מכמה וכמה טעמים:
ב) טעם א' הא מבואר שם ברמ"א דבמטלטלין לא מהני גלוי דעת וחזקה כתבו אחרונים דהוי כמטלטלין ואפילו לפי הכרעת מהרש"ם דהוי ספק א"כ הוי ספק באומדנא ובקה"ח סי' ר"נ סעי' ג' הביא דעת הרא"ש דלא מהני אומדנא לבטל המתנה אלא אומדנא ברורה אבל בספיקא ל"א אומדנא והטעם כיון דדברים שבלב לא הוי דברים רק אומדנא הוי כאן דברים גלוים והיכי דמספקא לן באומדנא שוב הוי דשלב"ל ולא הוי דברים אמנם אף אם נאמר דחזקה הוי קרקעות לא מהני כאן לבטל המכירה דהא ר"ד שו"ב ואשתו טוענים שלא הניחה לבעלה למכור ולא שמע בקולה אף שאמרה לו שלא תסע עמו והלך ומכר וכן העידו עדים ע"ז א"כ אמאי לא התנה עם הלוקחים שבאם תעמוד אשתו על דעתה תתבטל המכירה וגם עם הקהל לא התנה כלל שום תנאי ולא דמי לסי' ר"ז ששם נולד האונס אחר מכירה מה שלא עלה על דעתו קודם שיבוא אונס כזה ובנ"ד איכא אומדנא להיפך כיון שידע מזה קודם מכירה ולא התנה בודאי גמר בדעתו שאף שלא תסע עמו לא ישאר עוד שו"ב בכאן וז"ב ופשוט מאד:
טעם שני שאני שאלתי אותם העומדים מצדו בעת שישבנו כסאות למשפט בעיר ראזענטוב מה יהי' כשיצא הפסק לחובתו מה יעשה אח"כ אם אשתו לא תתרנה ליסע עמו לפרעמיסלא והשיבו שאמרה שבאם לא יזכה בדינו תסע עמו לשם וכן אמר לי הרב הנברר מצדו שאשתו אמרה כן ולפ"ז אין כאן שום אונס לבטל המכירה כי אין לו טענה אחרת רק זאת ובאם שתסע עמו לאחר פס"ד אין כאן לא דובים ולא יער ומחויב עפ"י אה"ק לקיים המכירה וממילא תסע עמו וז"ב ופשוט מאד:
טעם שלישי הא עפ"י תוה"ק יכול לכופה לילך עמו לפעמים לא כנודע ששם משלמים הרבה יותר מבעיר קטנה ראזענטוב ובענין פרנסה הבעל כופה את אשתו לילך עמו לפרנסה טובה ע"כ יסע חזרה לפרעמיסלא ובלתי ספק באם לא ישלח לכאן פרנסה שני חדשים תסע לשם להיות עמו ביחד ואין כאן שום אונס:
ג) אמנם מלבד כל הטעמים אין נ"ד דומה לסי' ר"ז דהתם האונס הוא מצד עצמו שחלה או שנתקבצו ליסטים בדרך כמו שכתבו שם הפוסקים ואמאי לא כתבו שאשתו אין רוצה ליסע עמו לעיר פלוני אך דאם הסכימה עמו בשעת מכר ואח"כ חזרה בה א"כ הוי כמו הוא בעצמו שאחר המכירה עלה במחשבתו שלא טוב עשה שמכר ולא אמרינן אומדנא דאם הוי ידע מקודם שיחזור בו לא הוי מכר כמבואר שם בבאר הגולה או' ו' ומה לי חזרה שלו או חזרה של אשתו הגע עצמך שאם יש לאחד בית שדר בו לא נכסי מלוג רק בית שאין לאשתו שום זכות בו והלך ומכר וכשנתוודע המכירה לאשתו צוחה שבאם לא יחזור מהמקח לא תדור עמו הכי נאמר בשביל זה שיחזור הלוקח הבית מכח אומדנא הא אדרבה בזה איכא אומדנא להיפך שאם שאל אותה קודם המכירה ומחתה בו ולא השגיח עליה חזינן דרוצה לעשות שלא כרצונה ואם לא שאל אותה קודם המכירה חזינן דלא איכפת להבעל בדעת אשתו כי ע"כ לא שאל אותה ואם שאל אותה והסכימה למכירה רק אח"כ רצונה לחזור זה הוי כמו שבעצמו רוצה לחזור דלא מהני ולא אמרינן אומדנא שאם הוי ידע שישתנה דעתו או דעתה לא הוי מכר דזה לא מהני כמבואר בבאר הגולה שהבאתי וזה טעם רביעי שהשובי"ם ר' יעקב ור' זידא זכו בדינם:
ד) טעם חמישי לדחות דעת הרב הנברר מצדם דנודע דעת התוס' ב"ק ק"י כתובות מ"ז דאומדנא צריך להיות משני הצדדים והא דמהני במוכר קרקעותיו אדעתא למיסק כו' דאמרינן דגם הלוקח הוי קנה על תנאי זה כי מה איכפת לו הא תיכף יתברר לו אם ילך או יקח המעות בחזרה יע"ש בתוס' ובראשונים ועיין בשו"ת ח"צ באמצע התשובה סי' מ"א ד"ה ועדיין ובנוב"ק סי' פ"ח ד"ה ומעתה ועיין במל"מ ה' זו"מ פ"ו ה"א באריכות והם החזיקו בסברת התוס' דאומדנא בעינן להיות משני הצדדים ומצד אחד לא מהני אומדנא ובנ"ד שהמה עניים ומכרו כל אשר להם להיות להם המעות לקנות וסלקו לר"ד סך חמשה מאות דאלער ואח"כ עוד מאה דאלער וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודע היטב שעל ספק כזה שיהי' ביכלתו לחזור אחר תשעה חדשים לא היו קונים אצלו כי אולי יזדמן להם בתוך כך מקום אחר למנותם שמה והמה יהיו אגודים גבי' וגם אין להם עוד מעות אשר יצטרך להם למקום אחר ויהיו תלוים בספק באשת ר"ד אם תמחה או לא ומי פתי יעשה כזאת להיות קרח מכאן וקרח מכאן ועוד בעת שנתמנו השובי"ם מהקהל התנו הקהל עם ר' זידא שעד ששה חדשים יתפטר מעסק חנות שניט שהי' לו עד כעת כי אין רצונם ששו"ב או אף אשתו יתעסקו במסחר וכן עשה ואין לך הפסד גדול מזה והדבר פשוט וברור שאם הוי יודעים שני שובי"ם שיחזור ר"ד אחר ט"ח לא היו קונים אצלו א"כ אפילו לדעת הרב הנברר מצד ר"ד דיש לר"ד שו"ב אומדנא אבל זאת לא מהני דלא הוי רק אומדנא מצד אחד:
ה) וגם הר"ן הולך בשיטת התוס' דבכתובות הקשה הר"ן אמאי באם הי' בה מומים והטעה אותו אין לה כתובה ותוספות ובגרושה שהטעה את הכהן יש לה הא הוי אומדנא דמוכח דאם הוי ידע שהיא גרושה לא הי' נשאה ותירץ דבמומים חזקה אין אדם מתפייס במומים וכיון דלא הודיעו מהני אומדנא של בעל דגם האשה סברה וקבלה שבאם יתודע לו יגרשה בלא כתובה אבל בחייבי לאוין סברה שיער לו המקח אף באיסור ויתפייס ע"כ סמכה ע"ז ולא הודיעו וע"כ טעמו משום דבעינן משני צדדים יע"ש ודו"ק ועיין בספרי ח"ד בשו"ת סי' כ"א מדין אומדנא משני צדדים באריכות:
ו) טעם ששי לדחות דעת הרב הנברר מצדו שאפילו לפי דעתו דבמה שאשתו אין רוצה הוי אומדנא ג"כ לא מהני דהוי אומדנא להוציא דהא רוצה שיתמנו אותו הקהל מחדש ולפטור השובי"ם הקונים ר' יעקב ור' זידא ממשמרתם וזה אומדנא להוציא ממון מחזקתו דלא מהני כמו דלא אזלינן בממון בתר רוב כן לא אזלינן בתר אומדנא ואף דמצינו כמה מקומות דמהני אומדנא כבר האריכו בזה אחרונים ונראה לפע"ד לחלק דהיכי דיש לתובע חזקת מרא קמא אז מהני כמו בהאי דמיונו של הרב מסי' ר"ז דשם יש לו חזקת מ"ק אבל בנ"ד שרוצה שיתמנה מחדש לפועל ויתנו לו פרס בכל חדש שכר פעולתו דלא שייך במעות חמ"ק ודו"ק אך אף לפוסקים דמהני אומדנא להוציא עיין בכפרי ח"ד בשו"ת סי' ל"ו דעכ"פ בעינן אומדנא דמוכח טובא ולפי דמיונו של הרב העומד מצד ר"ד שמדמה אומדנא זו לסי' ר"ז ושם מבואר בתוס' ורשב"א דלא הוי רק סתם אומדנא לכך צריך שם גלוי דעת מקודם וכן פסקינן שם בש"ע ובסתם אומדנא כ"ע לא מהני להוציא ממון היכי דליכא חזקת מ"ק ועיין מדין אומדנא להוציא בשו"ת רמ"ץ או"ח סי' ט"ו עוד י"ל דבדיני נפשות לא מהני אומדנא עיין סנהדרין ל"ז ומבואר בשו"ת בית אפרים להוריד אדם ממשמרתו ולקפח פרנסתו הוי כמו ד"נ ע"כ אף לפי דמיונו דהוי כאן אומדנא ג"כ לא מהני ודו"ק:
ז) אמנם כל זאת כתבתי רק לפי דעת הרב הנברר מצד ר' דוד שרצה לזכותו מצד אומדנא ומצד ביטול מקח אבל אין אנו צריכים לכל זה דאף אם לא הי' מכר להם ר"ד חזקתו רק דיצא ר"ד מעיר ראזענטוב ונתמנה בפרעמיסלא ולא חזר כמה חדשים ובפרט שכתב לקהל רעזיגנאציע רשות ביד הקהל למנות אחר במקומו דאבד חזקתו משם כי מה להם להקהל לאמתלאות של ר"ד כעת שאשתו אינה רוצה כיון שיצא משם אין לו שום חזקה אצלם ורשות בידם למנות אחר וכן עשו וכדין עשו ואין לו דו"ד כלל עם השובי"ם שנתמנו שהמה כדין נתמנו וכן מבואר בשו"ת בית שלמה חלק יו"ד סי' כ"ג הביאו בשדי חמד מערכת חזקה סי' ה' או' ה' שראשון אבד חזקתו ואסור לו להשיג גבול השני שנתמנה ואם השיג גבול השני נקרא רשע ואסור לאכול משחיטתו ושדי חמד הוסיף עוד שאף שעדיין לא קבלו שו"ב אחר מכל מקום כל שהוא נסע משם לעזוב את העיר מדעתו שוב אין מחויבין בני העיר להחזיקו מצד חזקתו דכל שיצא מהם אבד חזקתו וכתב שכן דעת בי"ש רק דשם הי' המעשה דכבר נתמנה אחר אבל מעיקר הדין אין חילוק בין נתמנה ללא נתמנה יע"ש וזה ממש נ"ד:
ח) ומה שטוען אחד מצד ר"ד כשובי"ם לא נתקבלו בקהל רק על שנה אחת אמנם ראש ומנהל מקולטוס אמר וכן כמה קולטוס רעטער אמרו שלא עלה על דעתם שרק על שנה אחת אדרבה אמרו בפירוש שנתקבלו לעולם רק מחמת דכך המנהג בכל המנויים בכל קולטוס שכותבים כך בפרטיכל כי כן הוא חוק המדינה ואמר ראש הקהל ראי' לזה כי נכתב בפרטיכל שעד ששה חדשים מחויב למכור הסחורה מחנות שיש לו ולעזוב מסחרו ואם הי' בדעתם רק על שנה ואח"כ רשות בידם להעבירם איך הטילו עליו דבר כזה לעזוב מסחרו וניכרים דברי אמת וצדק כי לפני בהערדא מחויבים לכתוב כפי חוק שלהם אבל לא שמענו בכל המנויים להעבירם מכח זה אך חוץ מזה טענה זו אין לו שייכות לזכות של ר"ד מה לו אם לשנה אם יותר לאחר שנה אם רצון הקהל יהי' להעבירם אז יהי' המשפט לפני בי"ד בין הקהל והשובי"ם אבל ר"ד אין לו שום תועלת בטענה זו כי מה לו ולהם הוא נתפטר ממשמרתו מעיר ראזענטוב לעולם ובין יש לקהל דשם שוחטים אחרים או לא הלא הוא שו"ב פרעמיסלא ואין לו עוד שום טענה לא על קהל ולא על השובי"ם שנתקבלו כאשר כתבתי לעיל בשם הבית שלמה וז"ב ופשוט מאד:
ט) אחד מקרובי ר' דוד שו"ב בא בטענה עבור ר"ד שו"ב איך שהוא הי' השליש שהשליש אצלו ר"ד את שטר מכירה ואת רעגניזאציע להקהל בתחילת חדש אדר באם יתנו השובי"ם לו סך שלש מאות דהלער מזומן ועל שלש מאות דאלער וועקסלין שישלמו בראטען אחדים וסך שני מאות לקח תיכף ר"ד בעצמו וליד השליש יתנו את הנ"ל עד י"ב יום וכשבא הזמן נתנו לו לשליש רק סך שני מאות וחמשים דאלער ובאהן על חדש חמשים ד לשלם והוועקסל על שלש מאות דאלער והוא החזיר להם השטר מכירה ורעזיגנאציע הושלש אצלו ולאחר שהגיע חדש זמן הפרעון מן הבאהן נתני לו ע"ז רק שלשים דאלער וחייבים עוד עשרים דאלער ושינו מדעת ר"ד בשני דברים אחד שהוא הי' לו לתת רעזיננאציע להקהל והוא נתן לשובי"ם שהמה יתנו להקהל וגם במה שלקח באהן על חמשים דאלער ולא מזומנים וחייבים עוד 20 דאלער והמה מכחישים זאת באשר שצוה להם שהמה יתנו ראזטגנאציע להקהל גם עשרים דאלער יש להם חוב אצל ר"ד מכבר אשר צריכים לחשוב עמו ואפשר לאחר חשבון מגיע לו ארבעה דאלער וראי' מזה דהא לא תובע ר' דוד כלל והגם שטענה זו הבל הבלים הוא ואין צורך להשיב ע"ז כי אם בשביל שטות כזה רוצה כעת לבטל המקח אמאי לא שלח תיכף בחדש אדר המעות חמשה מאות דאלער וכן הוועקסלין בחזרה לומר להם אני חוזר ממקח מחמת שמגיע לי עוד עשרים דאלער להשלים לחמשה מאות ועוד וכי הי' בכחו לחזור ממקח מחמת זה אפילו אם אמת שמגיע 20 ד' ועוד בחדש תמוז וחדש אב כשבא זמן הפרעון מוועקסל שלמו לו מאה דאלער משני וועקסלין שהי' אז זמן הפרעון ואם הי' חוזר ממקח בחדש אדר למה תבע בתמוז אותם לשלם הוועקסלין והם שלמו ולקח מהם הרי שלא עלה על דעתו לחזור אף בחדש תמוז ואב וגם לא תבע אותם את העשרים דאלער כי ידע שיבואו לחשבון ורעזיגנציע הלא בעצמו חתם עוד הפעם אח"כ לפני הקהל דפרעמיסלא ונשלח לקהל דראזענטוב שהוא לא יבוא עוד בחזרה ומחל חזקתו בפירוש ועוד שר"ד בעצמו בעת שישבנו כסאות למשפט בראזענטוב שאלנו אותו מה יש לו לטעון בדבר המכירה השיב אין לי מאומה אנוס אני כעת מחמת אשתי שאין רצונה ליסע עמי לשם וממילא שהוא בעצמו מכחיש את טענות האיש שטוען בעדו שטותים והבלים ושקרים ועוד כבר כתבתי באו' ז' שאף אם לא הוי מכר חזקתו אין לו שום טענה כי לא הי' לו מה למכור כשנסע משם אבד חזקתו והשש מאות דאלער שלקח מהשובי"ם בחנם לקח כי מעת שנתקבל בפרעמיסלא אבד חזקתו מכאן והי' בלא זה רשות ביד הקהל למנות שובי"ם אחרים כי ע"כ הדין ברור ופשוט מאד כי אסור לו לר' דוד שו"ב מפרעמיסלא לשחוט בראזענטוב ואם יעבור חלילה ע"ז דינו מבואר בבית שלמה שהבאתי לשונו לעיל באו' ז' ויסע בחזרה לעירו לפרעמיסלא והי' שלום:
ידידו הדוח"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק.