מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן צט
לכבוד ידידי מחו' הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה שמואל מאיר הכהן האלענדער נ"י דומ"צ מטשערנאויץ:
א) הגיעני מכתבו והנני לתשובתו ברחוב שיש בתים זא"ז ומת באחד מהם וגגים בולטים למעלה בחוץ על פתחי הבתים כל הבתים שפתחיהם פתוחים אפילו הי' זה למעלה מזה טמאים ואסור לכהן להיות שמה דכולם הוי אוהל המת כמבואר בש"ע סי' שע"א וזה פשוט מאד ומה ששאל עוד אם הכהן יושב בחדרו ומן החדר יש פתח לפארשטוב והוא סגור ומן הפארשטוב יש פתח פתוח לתחת הגגים דמותר לכהן לישב שם בחדרו הסגור ואסור לו לפתוח הפתח מחדרו לפארשטוב שהוא פתוח ואם אח"כ נסגר הפתח של הפארשטוב אם מותר לו לפתוח הפתח מחדרו לפארשטוב להיות יושב גם שמה כיון שנסגר או אפשר שאסור דכיון דמעיקרא הי' פתוח ונכנסה הטומאה לשם ודקדק מלשון הש"ך שאסור אין בדקדוקו כלום דזה פשוט וברור דמותר דהוי כמו מת בבית כשהוציאו מותר לכהן לכנס שמה ומכ"ש כאן דכשנסגר נסתם ואין כאן אוהל המת וכן מבואר בנו"ב הביאו בפ"ת וז"פ:
ב) וממה ששאל לענין הפלוגתא שבין הט' וש"ך בדלת הבית עם צירים ומנעול של ברזל אם חוצצת בפני הטומאה הלכה כדברי מי והנה לכאורה דברי הט"ז תמוהים דהא מבואר בכמה דוכתא במשניות שכל שנעשה לקבוע בקרקע וקבעו בקרקע אין מקבל טומאה וט"ז בעצמו הביא באו' ג' משנה אחת מזה ואמאי כתב שסבכה הנקרא גיגאטיר בחלון אינו חוצץ משום דמקבל טומאה הא מחובר לחלון הבית שהבית מחובר לקרקע ומבואר במשנה הדלת והמנעול טהור ולאו דוקא לקרקע ממש רק אף הבית נחשב בזה כמו קרקע וכן מבואר ברשב"א הובא בב"י סי' ר"א סעי' מ"ח דה"ה לבית טהור יע"ש:
ג) ולכאורה עלה על רעיוני ליישב דבפ"ו דמקואות מ"ו תנן האביק שבמרחץ והביא שם הר"ש תוספתא וכתב שפליגי רבנן ור"ש דלרבנן אף שאביק מחובר לקרקע מקבל טומאה מן המת מדרבנן טומאה קלה ור"ש סובר כיון שמחובר לקרקע אף מדרבנן טהור יע"ש א"כ לחכמים הצירים ומנעול כיון שמדרבנן מקבלים טומאה א"ח ואף שכתבו בתוס' בב"ב (י"ט) דעכו"ם אף שמטמא כזב מדרבנן חוצץ כיון דאין לו טומאה דאורייתא כבר מבואר בשיטה מקובצת שם דדוקא בעכו"ם שאין לטומאתו עיקר בתורה אבל טומאה דרבנן שיש עיקר בתורה א"ח יע"ש ע"כ אפשר דט"ז פסק כחכמים דאף מחובר לקרקע טמא מדרבנן ומה שמבואר בכמה דוכתא דמחובר לקרקע טהור היינו כר"ש:
ד) אמנם ז"א דכיון דבכמה משניות סתמו כר"ש ודאי הלכה כמותו וכן פסק הרמב"ם וכ"כ הט"ז כן באו' ג' וע"כ צריך לומר דבסבכה שבחלון איירי הט"ז שאין מחובר לקרקע ע"כ כתב שמקבל טומאה ויש עוד טעם שאינו חוצץ אבל הדלת בצירים ומנעול של ברזל שמחובר אין מקבל טומאה אף מדרבנן אפילו הכי א"ח משום דפסק כתירוץ השלישי שבתוס' דכל כלי א"ח בפני טומאה ובאמת טעם זה איכא נמי בסבכה אלא כיון דאיירי בסבכה שהוא תלוש הוסיף עוד טעם שמקבל טומאה ודו"ק כי זה ברור:
ה) וביו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח כתבו הטוש"ע ואם סילון של מתכת מחובר לקרקע מותר להמשיך מים למקוה עליו שהרי אין מקבל טומאה שבטל אגב קרקע ובדמ"ר ובנו"ב תמה מאד עליהם אמאי לא כתבו תנאי דבעינן דוקא נעשה מתחילה על דעת לקבעו דאם לא נעשה לכך אף שקבעו בקרקע מקבל טומאה יע"ש וכן מוכח בכמה דוכתא במשנה דבעינן נעשה מתחילה לכך וכן פסק הרמב"ם וזה באמת תמיה גדולה על טוש"ע שלא הזכירו זה אכן לפי מה שהבאתי לעיל או' ג' את התוספתא י"ל דאיירי דאביק אף שמחובר לקרקע אבל לא נעשה מתחילה לקבעו ופליגי בזה חכמים סוברים דעכ"פ טמא מדרבנן ור"ש סבר אף דלא נעשה מתחילה לכך כיון דקבעו טהור לגמרי ואנן פסקינן כחכמים ע"כ בכל מקום שמוכח במשניות דבעינן נעשה מתחילה לכך ואם לאו מקבל טומאה היינו מדרבנן כחכמים דר"ש ואף הגמרא שבת (נ"ג) שהביא בנו"ב אפשר לדחוק ולפרש כך שטמא מדרבנן ואף הא דמבואר שם כל הטומאות יורדין לידי טומאתם במחשבה הכונה מדאורייתא אבל דין השני שאין יוצאין מידי טומאתם רק שינוי מעשה ולא מהני מה שמחברם לקרקע אפשר דזה לא הוי רק מדרבנן דהא לר"ש טהור לגמרי אבל אנן פסקינן כחכמים דהוי טומאה קלה מדרבנן כמו שכתב הר"ש שם ולפ"ז צדקו מאד רבותינו הטוש"ע ולא קשה עליהם מה שתמה הנו"ב דהא מבואר בש"ך שם או' ק"ד דכל דאין מקבל טומאה רק מדרבנן מותר להמשיך מים למקוה עליו ע"כ שפיר כתבו בסילון כיון שמחובר לקרקע אף שלא נעשה לשם כך כיון דאין בו רק טומאה דרבנן מותר להמשיך עליו מים למקוה ודו"ק אך כ"ז כתבתי רק לפלפולא בעלמא אבל להלכה הסכימו כל גדולי פוסקים אחרונים כנו"ב דבעינן דוקא נעשה הסילון מתחילה לכך אז שרי להמשיך מים למקוה אבל אם לא נעשה מתחילה לכך אף שקרעו בקרקע המקוה פסול:
ו) ולענין אם דלת בצירים של ברזל ומנעול אם סותם. בשדי חמד הביא שהגאון ר' מרדכי בענוט כתב שאם נאמר דהלכה כש"ך בסי' שע"ב או' ב' דע"י זיזים לא מטמא בבתים סמוכין רק מדרבנן יש להקל כש"ך בסי' שע"א דדלת סותם אבל אם הלכה כמ"א סי' שמ"ג דהוי איסור דאורייתא יש להחמיר בדלת כט"ז דלא הוי סתימה יע"ש והנה בשב"י ח"א סי' פ"ה וח"ב סי' צ"ח פסק דבזיזים לא הוי רק טומאה דרבנן ומהרש"ם הביא דביש"ש נראה דלא הוי רק דרבנן יע"ש וכן נראה דעת הישועות יעקב סי' שמ"א דסמיכת בתים לא הוי רק טומאה דרבנן דלא כמ"א ולפ"ז יש להקל בדלת דסותם כש"ך דלא כט"ז ובלאו הכי נראה לפע"ד להתיר דהוי ס"ס בדאורייתא וספק אחד באיסור דרבנן דשיטת הראב"ד דכל כהן שכבר טמא מותר לטמא א"ע מן התורה ואף דדמ"ר מסתפק בדעתו דאפשר דמודה הראב"ד דהוי איסור תורה רק דאינו לוקה כבר כתבו אחרונים דלדעתו ליכא איסור עיין במל"מ וכן כתב בישועות יעקב ועיין מהרש"ם ח"א סי' רט"ז דמצטרף שיטת הראב"ד לס"ס יע"ש. ספק השני שמא כש"ך סי' שע"ב דמותר מן התורה בבתים הסמוכין לכהן לישב שמה. ספק השלישי שמא כש"ך סי' שע"א דסתימת דלת בצירים ומנעול ברזל הוי סתימה ואיכא בדאורייתא ס"ס טובה ואף דעכ"פ נשאר איסור דרבנן הא בדרבנן מותר בספק אחד שמא כש"ך דדלת סותם ועיין ביו"ד סי' פ"ג בש"ך שם דכה"ג מותר ואף דלכאורה דס"ס לא מהני בספק טומאה ברה"י אך כבר כתב במנחת חינוך דטומאת כהן הוי כמו שאר איסור ובמהרש"ם כתב דספק פלוגתא מותר דלא דמי לסוטה יע"ש ובפרט דהנו"ב הכריע להלכה כש"ך דדלת סותם יעיין בדבריו סי' צ"ד הביאו בפ"ת כאן בקיצור אמנם דוקא אם הצירים והמנעול של ברזל נעשו מתחילה לקבעו בקרקע כמו שכתב הנו"ב שם סי' צ"ד דאם לא נעשה מתחילה לצורך המחובר מקבל טומאה ואינו סותם יע"ש. הנראה לפע"ד כתבתי:
ידידו מחו' הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: