אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן צח

סימן צז

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם כו' כש"ת מו"ה שמעי' שטיינבערג שליט"א האבד"ק פרעמישלאן והגליל:

א) בדבר השאלה שנשאל כת"ה בס"ת אשר אות יו"ד משם הקדוש רגל ימין הי' ארוך ונראה צורת למ"ד אך שהי' נפסק ונשאר למעלה רגל קטן כמו רגל יו"ד והלך אחד ותיקן הנפסק וחזר צורת למ"ד ועלה ומסתפק אם למחוק ולכתוב יו"ד כשרה וכשבאתי לביתי עיינתי בשאלה ומה שהעליתי במצודתי מצודת העיון הנני להודיעהו. והנה הב"י יו"ד סי' רע"ו הביא את הר"י שכתב אותיות שם הקודש שהיו מדובקים לחברתה מותר לגרור הדיבוק דאף דמוחק שם הקדוש לוקה כו' היינו שעושה דרך השחתה ואיבוד אבל כל שמוחק לצורך תיקון מותר כמו דתניא במ"ס דיו שנפל על השם מוחק ומתקן וכתב הב"י שגם הרא"ש בתשובה סובר כן וכן פסק הטור ובש"ע שם ולכאורה הא הב"י הביא בסוף מה שכתב הרא"ש דאסור למחוק השם כדי לתקן הס"ת בפתיחות וסתימות ואיך מתיר לגרור כדי לתקן כר"י וצ"ל כמו שכתב בח"ס סי' רס"ד דכדי לתקן את ס"ת אוסר הרא"ש למחוק השם אבל לתקן השם עצמו שנפסל בזה מתיר כר"י:

ב) שיטה ב' הוא המרדכי הובא בב"י שמחלק אם נעשה הדיבוק תחילת הכתיבה אסור לתקן דמעולם שם זה פסול הי' רק דחל עליו קדושה שלא למחקו רק להניחו כאשר הי' בתחילה אבל דיו שנפל על אות דמקודם כשר הי' ע"כ מצוה גדולה להעלותו כאשר הי' תחילה דמעלין בקודש והוי מוחק ע"מ לתקן במקום שיש מצוה לתקן אז שרי כן נראה לי כונת המרדכי:

שיטה ג' הוא מריא"ס דמ"ס בדיו שנשפך איירי שנתקלקל ולא ניכר צורת האות בזה מותר למחוק ע"מ לתקן אבל אם נשתייר צורת אות אף שנפסל אז חייב משום מוחק אף שעשה כדי לתקן משום דכשהוא מוחק ומאבד האות ועובר הלאו ומה הועיל מה שאח"כ מתקן ע"כ כתב דאם נעשה מן אות ה' שבשם ח' דכיון דליכא צורת ה' מותר למחוק הרגל לעשות אות ה' ומשמע מדבריו דאין מחלק כלל בין נעשה ח' בשעת כתיבה ובין אח"כ יע"ש ודו"ק אבל אם נדבק רגל בקו דק כחוט השערה ונראה לכל שהוא ה' אף שפסול אפשר בזה אסור למחוק ע"מ לתקן ואוסר מספק יע"ש שהאריך אך זה תוכן כונתו ולפי שיטתו נראה גם בדיבוק אותיות השם אסור לגרור דהא בכל דיבוק שמותר לגרור ומתכשר האותיות הוא דוקא בניכר מקודם האות לתינוק דל"ח ודל"ט דאם לא כן הוי ח"ת ופסול עיין או"ח סי' ל"ב וכיון דניכר צורת אות ס"ל לריא"ס דאסור למחוק ע"מ לתקן:

ג) אמנם לפ"ז יקשה לן על רמ"א דפסק שם כריא"ס ומסכים עם מה שכתב המחבר דמותר לגרור אותיות הדבוקים ע"מ לתקן אמנם אם נאמר דלא כמו שהבאתי לעיל בשם ח"ס א"ש דרא"ש סובר כריא"ס דכל שניכר אות אסור למחוק לתקן ומה שמתיר לגרור דיבוק אפשר משום דדיבוק לאו מעיקר האות הוא רק דיו יתירה שבין האותיות וכשיגרור הדיבוק לאו מוחק אות מן השם הוא ומודה ריא"ס שמותר לתקן אף שניכר האות ודו"ק ויש צבא מגדולי פוסקים אחרונים דלא פסקו כריא"ס ורמ"א רק כל אות שנפסל אף שניכר האות כמו ה' שנדבק רק כחוט השערה הרגל לגג וניכר היטב לכל שזה ה' כיון דנפסל האות מותר למחוק משם הקדוש לתקנו עיין בשו"ת ר"א כהן סי' מ"ג שהביא כן בשם מהר"ל מפראג ומהר"מ מלובלין אמנם רוב פוסקים אסקו כריא"ס ורמ"א להחמיר בזה מספק:

ד) והש"ך באו' י"ב כתב בקיצור מה שהעלה בתשובה ואבאר קצת דבריו דין אחד כתב דאם לא נתקדש השם מותר למחקו לצורך תיקון אבל שלא לצורך אסור אף שלא נתקדש השם אמנם לא ביאר לן אם הוא איסור תורה או רק דרבנן. וראיתי במחנה אפרים הלכות ס"ת הביא דפ"ח סובר שלוקה על מחיקתו והביא ראי' לזה מהרמב"ם דכתב בשם שנכתב על כלים אם מוחק לוקה אף דעל הכלים בודאי לא נכתב לשמה אך בהגהות מיימוני בפ"ו מיסודי תורה ה"ו כתב בשם רא"מ דמותר למחקו והביא את הרמב"ם בפ"ו מיסודי תורה שכתב ס"ת שכתב עו"כ כו' וכתב במ"א דמשמע מדבריו שכל שלא נתכוין בכונת קדושה אין בו איסור מחיקה מן התורה ונראה מדברי מ"א אבל איסור דרבנן בו לדעת הרמב"ם וקשה דאמאי פסק בכתבו מין ישרוף הא עכ"פ איסור דרבנן אף שלא כתב לשמה וצ"ל דשאני במין דשם מצוה לשרוף כדי שלא ישאר שם לאפיקורס ולמעשיהם כמו שכתב שם הרמב"ם וא"ש דפסק בס"ת שכתב עכו"ם יגנוז אף דלא כתב לשמה עכ"פ איסור רבנן איכא לאבד אך אכתי דברי רא"מ שהביא הגמי"י שמפורש בדבריו דמותר למוחקו קשה משם קודש שכתב על הכלים ואפשר לדחוק דמיירי התם דנכתב לשמה גם מה יענה בש"ס דערכין גבי קורה שהתנדב עכו"ם ושם כתוב עליו דאסור לאבדו אף דעכו"ם אינו כתב לשמה עיין גיטין (מ"ה) ובפנ"י שם וע"כ צריך לומר דרא"ם מתיר לצורך תיקון נמצא דשיטת רא"מ הוי כשיטת הרמב"ם דשלא לצורך תיקון אסור מדרבנן למחוק שם שנכתב שלא לשמה ולצורך תיקון אף מדרבנן מותר וזה כשיטת הש"ך שהבאתי דלצורך תיקון שרי:

ה) דין שני כתב הש"ך שם באו' י"ב דשם שנכתב לשם קדושתו אפילו לגוז ולגנוז אף לצורך תיקון אסור אך איך יפרנס הא דמ"ס דיו שנפל על שם הקודש מותר למחוק לצורך תיקון וצ"ל דסובר כריא"ס ור"י ורא"ש וטור וש"ע שהבאתי לעיל באו' ב' ואו' ג' יע"ש וראיתי בספר שו"ת משיב כהלכה ח"ב סי' כ' שכתב לדחות דעת האוסרים למחוק שמות הקדושים ע"מ לתקן גופו של השם דהא כיון דעושה כדי לתקן הוי דשא"מ דמותר בכל התורה ואף דהוי פ"ר הא הוי פ"ר דלא ניחא לי' ואף דלא מתיר בערוך פ"ר דלא ניחא לי' רק בשבת אבל לא בשאר איסורים כמי שכתב הרא"ש עיין בש"ע או"ח סי' ש"כ הא בשבת (ק"ז) גבי הא למה דומה לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו כתב הרשב"א אף שהי' יודע שצבי בתוכו וסגר הדלת מותר ובלבד שלא יתכוון לנוד הצבי רק לשמור הכלים שבביתו ואף שצבי נצוד ממילא שרי והקשה עליו הר"ן הא הוי פ"ר וכתב בש"ג שם לתרץ ומפרש במשיב הלכה דדבריו כך דסובר הרשב"א דפ"ר אין איסור אלא היכי דבגוף איסור שעושה אין עושה היתר עמו כו' אבל כאן בסגירת הדלת שעושה איסור צידה עושה גם היתר שכונתו לשמור הבית כה"ג מותר פ"ר וכיון דזה לא מיקרי פ"ר גם בשאר איסורים מותר יע"ש שהאריך מאד בסברא זו. אמנם במחכת"ה נעלם מן משיב כהלכה ש"ס בשבת (קל"ג) בשר אפילו במקום שיש בהרת ימול ומקשינן למה לי קרא הא הוי דבר שא"מ ומתרצינן פ"ר הוא הרי דאף דמתכוין למצות מילה אי לאו קרא אף כה"ג הוי דשא"מ אסור בפ"ר בשאר איסורים והבן:

ומה שהביא המ"א סי' ש"כ בשם ברכת הזבח שרצה לחדש דאף בשאר איסורים במתכוין למצוה הוי דשא"מ אף בפ"ר מותר זה ניחא דבה"ז לא כתב רק בפ"ר דלא ניחא לי' דאף דבשאר איסורים אסור אך במתכוין למצוה מותר אף בשאר איסורים אבל המשיב כהלכה שכתב סברא זו אף בפ"ר דניחא היינו בצידה מותר וכאן מבואר דאף בשבת אסור כ"ש בשאר איסורים ודו"ק איברא דלדעת הבה"ז קשה במוחק ע"מ לתקן אמאי אסור הא הוי דשא"מ וגם פ"ר דלא ניחא לי' ומתכוין לעשות מצוה ולדעתו מותר בכל איסורים אך בלאו הכי כבר דחה המ"א דבריו ועיין במה"ש שם ואפשר שבה"ז סובר כשיטת המתירים מוחק השם ע"מ לתקן ודו"ק:

ו) ודברי ש"ג שמתרץ קושית הר"ן על הרשב"א פשר לפרש דבריו דסובר הרשב"א דכאן בצבי לא אסור משום פ"ר דצבי כבר נצוד בביתו רק כיון דיכול לצאת והוא סוגר ועוסק בסגירה בדבר היתר לשמור הבית ואין מתכוין שלא ילך צבי מהבית אין כאן איסור צידה דכיון שהצבי בבית מקודם לזה והוי כאלו לא ידע כלל בשעת סגירה שצבי שמה זה כונת הש"ג לפע"ד ועוד יש לומר כיון דאפשר דאף אם לא יסגור הדלת ג"כ לא ילך הצבי חוצה ולא הוי משום זה פ"ר ודו"ק. אחר שכתבתי זאת מצאתי בספר חמדת ישראל שנ"מ (דף ס"ב) אב מלאכה צידה שהאריך שם בדברי הרשב"א בכמה פירושים גם כתב כעין מה שכתבתי יע"ש ודו"ק וב"י בב"ה הביא את התשב"ץ שכתב דאף סופר אומן ויש לו זריזות לקלוף השם שנפסל ולתקנו וישאר שם הקדוש בשלימות בלא מחיקה אפילו הכי אסור לקלוף דשמא לא יהי' הקליפה שלימה ויבוא לידי מחיקה יע"ש ועל זה קשה מה בכך שמא יארע לו שלא יקלוף בשלימות הא עכ"פ לא הוי פ"ר והוי דשא"מ דמותר בכל התורה וצ"ל דסובר התשב"ץ משום קדושת שם ב"ה יש להחמיר לכתחילה בדבר שא"מ אף דלא הוי פ"ר ואפשר לומר דזה טעם הפוסקים המתירים לקלוף ע"מ לתקן ולא חשו שמא יארע לו קלקול בקליפה משום דלא הוי פ"ר ודו"ק:

ז) נחזור לעניננו בנ"ד דיו"ד משם הוא בצורת למ"ד דאף אם הי' בשעת כתיבה צורת יו"ד רק שאח"כ נתקלקל ונעשה צורת למ"ד לכל הפוסקים מותר למחוק ע"מ לתקן רק עומד לנגדנו דעת הרמ"ע שחידש דלא התירו ריא"ס ורמ"א רק באם תיכף בשעת כתיבה נעשה בקלקול אבל אם נטשטש ונתקלקל אח"כ שכיון שכבר נתקדש השם אסור למחוק ע"מ לתקן ואדומו"ר הגה"ק זצלה"ה בד"ח ח"א סי' נ"ו חשש לדעת רמ"ע ואני לא זכיתי לירד לסוף דעתו הקדושה שכתב דכן איירי מהריא"ס והמעיין בדבריו כפי מה שהעתיקו רב"י יראה שהריא"ס מיירי בין שנעשה מן ה' ח' תיכף בשעת כתיבה או אח"כ וכן ממה שהביא שם מהריא"ס מ"ס דיו שנפל על השם ושם איירי לאחר כתיבה יע"ש וכן בבנ"י חולק על הרמ"ע ולעיל הבאתי באו' ב' שסובר להיפך מדעת רמ"ע יע"ש ואחרונים פסקו כבנ"י ולא חשו לחלוק רמ"ע וכן פסק בקסת הסופר סי' י"ב סעי' י"ב יע"ש:

ח) וראיתי בד"ח ח"ש סי' קכ"א שם חזר רבינו מכל התשובה שבחדא סי' נ"ו שהבאתי שכתב במעשה ה' ראשונה של שם הקדוש נתקלקלה ולא נשאר עוד צורת ה' ואיירי שם דנטשטש ה' אחר הכתיבה וכתב דאין יודע שום איסור בזה למחוק ולתקן אי משום שלא כסדרן הא בשם לא בעינן לכתוב כסדרן ע"כ ימחוק ויכוון בשעת תיקון לקדש השם ויועיל לכל השם היינו אף לשלש אותיות שנשארו מקודם שהיו שלימים אך מחמת שנמחק או' ה' נתקלקל כל השם ופקע הקדושה מכל האותיות כמו שכתב שם בתשובה ולא כמו שכתב בסי' נ"ו ע"כ כתב שבתיקון ה' שכתב ומכוין לקדש השם כונה זאת יועיל לכל השם יע"ש וזה ממש ג"כ בנ"ד ימחוק צורת הלמ"ד ויכתוב יו"ד ויכוון לקדש השם ויועיל לכל השם ומה שכתב דאם יכתוב ויתקן ה' ומכוין לקדש ה' מועיל לכל אותיות השם שכבר נכתבו מקודם אף שדברי רבינו א"צ חיזוק אעפ"כ אביא ראי' לדבריו שכן מבואר בהריא"ס שהבאתי לעיל דאם עשה ה' ראשונה ח' ימחוק ויתקן ואיירי שם בין שנעשה מתחילה ובין שאח"כ נתקלקל כמו שכתבתי לעיל באו' ז' א"כ אם נעשה מתחילה לא נתקדש השם דהא חסר ה' ראשונה ואם נעשה אח"כ פקע קדושה מכל אותיות השם כמו שכתב בד"ח וע"כ במה שמוחק ח' וכתב ה' לשם קדושת השם נתקדש כל השם ועוד ראי' ברורה מתשובת רב"י שהביא ח"ס שכתב שהי' בס"ת יודי"ן של שם הקודש שנראג כרישי"ן והתיר רב"י למחוק הרישי"ן ולכתוב יודי"ן הרי במה שכתב יו"ד לקדש השם נתקדשו כל שלש אותיות שכבר היו מקודם עי"ז וכן בספר קסת סופר סי' י"ב סעי' י"ב פסק כן וע"ש שהאריך בזה ומסיק לדבר פשוט להלכה וזה ממש כמו נ"ד. ומה שכתב בד"ח שאם נמחק אות אחד משם אין עוד קדושה בשאר האותיות וחזר בזה ממה שכתב בח"א סי' נ"ו שלא נפקע קדושה משאר אותיות כמו שסובר בנ"י אבל בח"ב סי' קכ"א חזר מזה ומתפלא על בנ"י שלא כתב כן שאין ספק שנפקע הקדושה משאר אותיות מצאתי בספר שו"ת ר"ח כהן סי' ס"ג שכתב כדברי רבינו בסי' קכ"א דכיון דנפסל א' משם אלקים אין כאן שום קדושה על שאר האותיות דנפקע קדושה מהם יע"ש:

ט) ויש לי מקום עיון דהא כל הפוסקים שהבאתי לעיל וכן במ"ס שכתבו דכל היכי דנטשטש השם הקדוש מותר למחקו ע"מ לתקן השם גופו אבל בלא תיקון אסור למחוק ועובר בלאו אף שנתטשטש ואינו ניכר צורת האות א"כ הי' יותר נכון לעשות התיקון ע"י קידור שאז נשאר השם בלא מחיקה ויגנוז אותו ויעשה תיקון על מטלית הגם דהבאתי לעיל או' ח' דנפקע הקדושה מכל אותיות השם ומכ"ש מאות שנטשטש אבל זאת ברור שבלא תיקון אסור למחוק וחייב בלאו דלא תעשה כן כו' כמו שהבאתי לעיל בשם הש"ך שאף דלא נתקדש השם אסור למחקו בלא צורך תיקון והבאתי דעת הפ"ח דלוקה על זה עיין לעיל אות ד' א"כ כיון דיש לעשות תיקון השם בלא מחיקה רק ע"י קידור למה כתבו כולם להתיר ע"י מחיקה דהא המחיקה א"צ לתיקון דהא יכול לתקן שיקדור השם ויכתוב על מטלית ואפשר לומר משום דלקדור ולכתוב על מטלית יש כמה פוסקים דאסור לכתוב שם הקדוש במטלית ואף המתירין אבל לכ"ע לכתחילה אין לכתוב במטלית ועוד לעשות נקב ביריעה הוי בזיון לס"ת עיין ש"ך סי' רע"ה או' ג' ובט"ז סי' רע"ו או' ז':

י) ועיין בשו"ת נטע שעשועים סי' כ"ז שפוסל לכתוב שם על מטלית והביא ראי' ממנחות (דף ל') הטועה בשם גורר כו' רשב"א משום ר"מ כו' כיצד יעשה יסלק היריעה ואמאי לא נתן ר"מ עצה לעשותו על מטלית אע"כ דאסור לכתוב שם על מטלית והעלה כן להלכה וח"ס סי' רנ"ו תמה עליו מאד דהא שם בגמרא איירי שחסר השם ושכח לכתבו ומה מהני לזה מטלית ולפע"ד לא טעה בזה הנ"ש רק כונתו דיוכל לקדור מיריעה כמה תיבות ולהניח מטלית ויצמצם שיבוא גם השם בתוכם ודו"ק. אמנם לפע"ד אין ראי' לנ"ש מכאן מטעם אחר דאפשר לומר דלר"מ דסובר דאין לכתוב שם הקדוש לא על גרר ולא על מחק ופוסל נמי לתלות השם משום דגנאי הוא לשם סובר נמי דעל מטלית אין כותבים משום בזיון אבל אנן דפסקינן כרבנן דפליגי על ר"מ וכותבים השם על גרר ומחק מותר נמי על מטלית ודו"ק:

יא) עוד כתב שם בד"ח בח"ב סי' קכ"א שהבאתי לאחר שכתב העצה למחוק או' ה' ויתוב ה' כתקונה כתב דיש גם אופן לתקן בלא מחיקה רק ע"י קדירה דאין זה בכלל מחיקה וגם ח"ס מתיר לקדור עוד עם כמה תיבות שאין בהם שם כדי שיהי' החתך דרך כבוד לא דרך נקב ויעשה מטלית ויכתוב עליו השם עם התיבות שנקדרו וכן פסק בתפארת למשה וראוי הוא לסמוך עליו כך הוא ת"ד ונ"ד דומה ממש לשאלה של רב"י שהבאתי לעיל או' ח' ויש לו לעשות אחד משני אופנים שכתב רבינו בד"ח ח"ב סי' קכ"א שהבאתי או שימחוק את הלמ"ד ולכתוב יו"ד או לקדר את השם עם עוד כמה תיבות ולכתוב על מטלית וראיתי במהרש"ם על שאלות כאלו שמתיר למחוק סיים על זה דיותר נכון שימחוק ע"י קטן כדעת ב"א:

הנני בזה ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה