אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן צז

סימן צו

בדין מוכרי כסות בכלאים וכדין לבישת כלאים לגנוב את המכס:

א) המחבר בש"ע סי' ש"א פסק כרמב"ם בפ"י מכלאים הי"ח וז"ל שם לא ילבש אדם כלאים עראי ואפילו על עשרה בגדים שאין מהנהו כלום ואפילו לגנוב בהם את המכס ואם לבש לוקה ובהלכה ט"ז כתב תופרי כסות כו' וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו שיצל להם הכלאים שעל כתפו בחמה כו' וב"י הקשה על הרמב"ם דהא המשנה דלא ילבש אדם כו' דפסק הרמב"ם בהי"ח ומשנה דמוכרי כסות דפסק הרמב"ם בהלכה בפט"ז פליגי אהדדי דתנא דלא ילבש אדם סובר דשא"מ אסור כר"י ותנא דמוכרי כסות סובר דשא"מ מותר כר"ש ואיך מזכה הרמב"ם שטרי לבי חרי ופסק בזו כר"י ובזו כר"ש ותירץ דמודה ר"ש במשנה דלא ילבש דאסור כיון דלובש ממש הרי הוא עובר על לא תלבש שעטנז אבל תופרי ומוכרי כסות שאינם לובשים ממש אלא מעלים עליהם כיון שאינם מתכונים בגשמים מפני גשמים ובחמה מפני חמה הוי דשא"מ ומותר כו' ואף דבגמרא ב"ק (קי"ג) מבואר דהך דלא ילבש כו' אתי' כר"י דדשא"מ אסור י"ל דסובר הרמב"ם דלא בעינן בגמרא לנחות לחלק בין דרך לבישה ובין העלאה כמו שחלקתי ע"כ נקטו דרך קצרה ואמרו בשלמא לענין כלאים בהא פליגי דמ"ס דשא"מ אסור ומ"ם דשא"מ מותר אף ע"ג דלקושטא דמלתא לאו בהכי פליגי לא חש מאחר דלא אתא אלא לאקשויי על להבריח המכס מי שרי ונדחק רבינו בכך כדי שלא להוציא סתם משנה מהלכה כיון דקיי"ל כר"ש דשא"מ מותר עכ"ל והט"ז באו' ז' דחה תירוץ זה דמה חילוק יש בין לבישה להעלאה לומר בלבישה דשא"מ אסור ובהעלאה מותר הא העלאה הוי איסור תורה כמו הלבישה כמו דאמרינן ביבמות (ד') וירושלמי בפרק בתרא דכלאים ולמה בזה דשא"מ אסור ובזה מותר ע"כ הט"ז וש"ך שם תירצו דאם לובש להבריח המכס יש לו הנאה מלבישה דבלא הלבישה הי' חייב לשלם המכס נמצא דלבישה הי' לו הכרח והוי הנאה זאת כמו הנאת שאר לובש מלבוש דמה חילוק יש אם לובש מפני חמה או גשמים או שלא ילך ערום או שלובש כדי להנות מן הלבישה לפטור ממכס סוף כל סוף יש לו הנאת לבישה מכלאים ואסור אבל במוכרי כסות שאין המכירה תלוי בזה אלא שהוא עושה כן כדי להקל משאו דאם הי' נשאו בידו כבד עליו וכשהוא עליו לא כבד עליו או שע שה להראות מדתו לקונה והי' אפשר לעשות בדרך אחר ואין הלבישה הכרחית לו וכיון שאין מתכוין להנאת לבישה מותר עיין ט"ז או' ז' וש"ך או' ח' ודו"ק:

ג) נמצא לפי סברת הט"ז וש"ך דאם לובש עשרה בגדים שאינם כלאים ועליהם בגד כלאים ואין מתכוין להנות מכלאים כלל מותר אף מדרבנן דשא"מ מותר רק דוקא כאן שמתכוין ללבוש להנות שלא יצטרך לשלם המכס דאז מתכוין להנות מלבישה כדי לפטור ממכס והוי דבר המתכוין אמנם לכאורה הא במשנה נראה להיפך מדבריהם דתנן לא ילבש אדם כלאים אפילו ע"ג עשרה אפילו לגנוב את המכס עכ"ל הרי שכתבו במשנה אפילו א"כ מבואר דכ"ש שלא ע"ד לגנוב בודאי אסור אף דהוי דשא"מ אלא אפילו לגנוב המכס דהוי אמינא כיון דלא אפשר דהוי לי' הפסד ממון וה"א דמותר קמ"ל דאף בזה אסור ודו"ק. אך צ"ל דהמה מפורשים את המשנה לא ילבש אדם כו' היינו כיון שהוא על עשרה בגדים ואין כוונתו להצילו מן החום וכן לא להציל מן הקור דהא בלא מלבוש של כלאים יש עליו עשרה בגדים ולאיזה כונה לובש עוד בגד כלאים העליון וע"כ להצילו מגשמים אותו ואת הבגדים שתחת מלבוש זה וס"ד דזה לא מיקרי הנאת לבישה כמו שעלה על דעת הפרישה שהביא אותו ט"ז או' ח' וקמ"ל תנא דמתניתן דגם זה הוי כונת לבישה ואסור כמו שבאמת דחה הט"ז את הפרישה ואמר עוד דאפילו שאין לו הכונה להצילו מגשמים רק לגנוב המכס דס"ד דזה לא מיקרי כונת לבישה כלל וקמ"ל דאף זה הוי כונת לבישה כמו שכתבו הט"ז וש"ך ודו"ק אבל אם באמת אין לו שום כונת הנאה והוי דשא"מ מותר וכ"ש אם לובש על עשרה בגדים לצער א"ע אין כאן שום איסור לבישת כלאים אף לס"ד דשא"מ אסור מותר בזה דאין עושה שום איסור כיון שאין לו באמת שום הנאת לבישה ותורה לא אסרה רק לבישה דאית בי' הנאה ודו"ק אך הא הרמב"ם הי"ח כתב בפירוש על עשרה בגדים שאין מהנהו כלום אפילו לגנוב המכס לוקה וצע"ג:

ה) אמנם בהגהות אמרי ברוך דחה סברת הט"ז וש"ך דנראה דאין האיסור רק הנאת לבישה שעיקרו מפני הקור ולפעמים מפני חמה אבל הנאת פטור חכם אין זה בכלל הנאת לבישה כי כלאים מותרים בהנאה ולא אסרה תורה רק לבישה שהוא הנאת מלבוש כדרך הנאתן להגין מחום או קור או לכסות מערומו אבל לא לגנוב המכס וכתב הוא לתרץ דברי הרמב"ם דסובר דלבישה גמורה אסרה תורה אף בלא שום הנאה דלבישה גופה הוי איסור ואין תלוי בהנאה כלל אבל קצת העלאה אינה איסור רק כשנהנה וכתב שכן נראה מדקדוק לשון הרמב"ם ובזה דבריו מיושבים שיש חילוק בין הלובש להעביר על המכס שהוא לבישה גמורה אסור אפילו בלא הנאת לבישה כלל אבל במוכרי כסות שאין מונחין רק על כתפיהם ולא הוי רק העלאה ואין אסור רק בנהנה ע"כ אם אין מתכוין מותר יע"ש ואפשר שזה ג"כ כונת הב"י במה שמחלק בדשא"מ בין לבישה להעלאה ודו"ק ולפי דברי אמרי ברוך לדעת הרמב"ם אם לובש בגד עליון אפילו שמצער עצמו בלבישה זו אסור דגוף הלבישה אסרה תורה ואין תלוי בהנאה כלל וכלל אמנם כתב דלא משמע כן מהרמב"ם הי"ב כונתו ששם משוה לבישה והעלאה משמע בדבריו שאין חילוק ביניהם ובאמת שכן מבואר ביבמות (דף ד':) וכן בירושלמי שהביא הב"י בריש סי' זה כתב ג"כ וז"ל מה מלבוש מיוחד דבר שמהנה הגוף אף כל [היינו לא יעלה עליך] דבר שמהנה את הגוף עכ"ל הרי דבין לבישה ובין העלאה האיסור הוא רק מפני שמהנה הגוף ודו"ק והביא ג"כ שם מה שמבואר בר"ן סוף שמונה שרצים ובגה"נ בסוגיא דריחא היכי דליכא איסור רק מצד הנאה מותר היכי דלא אפשר אף דהוי פ"ר ע"כ בכלאים דלא אסרה תורה רק מלבוש וסתמה להנאה ע"כ מותר במוכרי כסות בלא מתכוין להנאה אף דהוי פ"ר יע"ש ובתוס' חולקים על סברת הר"ן וכתבו דמוכרי כסות איירי באופן דליכא פ"ר דאם הוי פ"ר אסור דשא"מ והביא ג"כ שם דברי רש"י ביומא (ס"ט.) ד"ה שרי כו' אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בי' הנאת חימום הוא דאיתסר עכ"ל הרי דכל עיקר איסור כלאים בין בלבישה ובין בהעלאה רק דוקא הנאת חימום יע"ש ע"כ לא נשאר בזה רק תרוצם של הט"ז וש"ך דסובר הרמב"ם דכיון דפטור המכס הוי משום לבישה הנאה זו הוי בשאר הנאת לבישה וכיון דמתכוין להנאה זו ע"כ לוקה מן התורה:

ו) ובט"ז או' ז' הביא מה שמתרץ הב"ח דסובר הרמב"ם דמה שלובש להבריח המכס דאף דאין מתכוין להנאה מודה ר"ש דאסור משום דהוי פ"ר אבל במוכרי כסות לא הוי פ"ר ע"כ מותר בדבר שא"מ יע"ש וסובר כשיטת התוס' דאף בהנאה אסור פ"ר דלא כר"ן ואפשר נמי שרב"י כיוון לזה מה שכתב לתרץ דרמב"ם סובר בלבישה אסור דשא"מ אבל במוכרי כסות דהוי רק העלאה מותר דלכאורה אין הבנה לחילוק זה דמ"ש לבישה מהעלאה כמו שדחה הט"ז ולסברת הב"ח א"ש דכיון דליבש הוי פ"ר אבל בהעלאה דאין מתלבש בה כראוי רק דרך העלאה לא הוי פ"ר והבן. וט"ז כתב על תרוצו של הב"ח דאשתמיטתיה לי' לב"ח סוגיא דהגוזל בתרא (דף קי"ג) דאמרינן בהדיא דלר"ש דסובר דשא"מ מותר סובר דמותר במכס יע"ש ודברי הט"ז נפלאים ממני דקושיא זו מש"ס קשה אף לפי תרוצו של הט"ז וש"ך ולכל התרוצים שכתבו ליישב סברתו של הרמב"ם במה שמחלק בין מוכס למוכרי כסות קשה דבסוגיא מבואר בהדיא דאין חילוק כמו שהקשה הכ"מ וע"כ צריכים לבוא לתירוץ של הכ"מ שכתב לתרץ הסוגיא לדעת הרמב"ם וא"כ א"ש גם לתירוץ שכתב הב"ח וצע"ג וכבר העיר בספר שערי דעה על הט"ז בזה והאריך שם יע"ש:

ז) ועתה הבוא נבוא לבאר מה שהקשה הכ"מ על רבינו מסוגיא דב"ק (קי"ג) שדבריו נגד הש"ס דשם דאמרינן שם איכא דמתני לה אהא ולא ילבש אדם כלאים אפילו ע"ג עשרה בגדים להבריח בו את המכס מתניתן דלא כר"ע דתניא אסור להבריח המכס ר"ש אומר משום רע"ק מותר להבריח את המכס בשלמא לענין כלאים בהא קמיפלגי דמר סבר דשא"מ מותר ומר סבר דשא"מ אסור אלא להבריח בו המכס מי שרי והא אמר שמואל דדמ"ד אר"ח ב"כ א"ש במוכס שאין לו קצבה דר"י אמרי במוכס העומד מאליו עכ"ל הגמרא א"כ מבואר בגמרא דמ"ד דשא"מ מותר לובש אדם כלאים להעביר המכס דלא כרמב"ם שפסק דשא"מ מותר ומוכרי כסות מוכרים כדרכן ופוסק כמ"ד לא ילבש אדם כלאים להעביר המכס וכתב הכ"מ דיש לדחות ולומר דסבר רבינו דלא בעי גמרא לנחותא לחלק כמו שחלקתי בין דרך לבישה לשלא דרך לבישה [כוונתו דבדרך לבישה אף שלא במתכוין אסור אף לר"ש] ונקט דרך קצרה דבשא"מ פליגי ואע"ג דבקושטא דמלתא לאו בהכי פליגי לא חש מאחר דלא אתא אלא לאקשויי דלהבריח את המכס מי שרי ושפיר דמי לדחוק בכך [היינו לומר דלכ"ע אסור ללבוש] כדי שלא להוציא סתם מתניתן מהלכה דאנן פסקינן דשא"מ מותר וסתם מתניתן תנן לא ילבש אדם להבריח כו' עכ"ל] ונראה כונת הב"י דבקושטא דמלתא לא פליגי ר"ע ומתניתן דלא ילבש דאיירי במוכס העומד מאליו דמותר להבריח רק דבמשנה אסרינן משום איסור כלאים וגם ר"ש בשם ר' עקיבא מודה רק דלא איירי בכלאים כלל רק אמר הדין דמותר להבריח המכס באין לו קצבה או בעומד מאליו ות"ק דר"ע דברייתא דאוסר בודאי ג"כ לא איירי בכלאים דהא לא איירי רק בסתם בגדים א"כ למה אוסר ת"ק באין לו קצבה או בעומד מאליו ויש איזה טעם לת"ק דאוסר להבריח ור"ע פליג עליו ומתיר ועל מתניתן דכלאים לא פליג ר"ע דבמשנה אוסר משום דאסור ללבוש כלאים ור"ע לא איירי בכלאים רק בסתם בגדים ומתיר להבריח ובזה גם תנא דלא ילבש מודה ואין אוסר רק משום איסור כלאים ובזה גם ר"ש בשם ר"ע מודה דאסור זה דרכו של הרמב"ם בסוגיא לפי מה שפירש הכ"מ ודו"ק. ונראה לפע"ד להביא ראי' לדעת רבינו עפ"י פירושו של הכ"מ דבקושטא דמלתא לאו בהכי פליגי דאיך אפשר דר"ע פליג על תנא דלא ילבש כו' וסובר דשאמ"מ כמו שאמרו מקודם דבכלאים פליגי דמ"ס היינו ר"ע דשאמ"מ וסובר דלובש אדם כו' משום דהוי דשא"מ ומותר הא בזבחים (צ"א:) סובר ר"ע כר"י דשא"מ אסור ובתוס' שם הרגישו בזה וכתבו דצ"ל תרי תנאי אליבא דר"ע ולרמב"ם הי' נראה זה לדוחק כי על כן סובר דלקושטא לאו בהכי פליגי כמו שכתב בכ"מ ור"ע מודה דאסור כמו דתנן לא ילבש כו' וכיון דלא קאי לקושטא מה דס"ד לומר דבהא פליגי שפיר כתב הכ"מ דבכלאים סובר הרמב"ם דלכ"ע דאף לר"ש נמי אסור דלבישה לא תליא בהנאה ואף למ"ד דשאמ"מ ג"כ אסור ללבוש כמו שכתב הכ"מ ודו"ק:

ח) ובספרי חלק שני סי' ס"ה סעי' ח' או' כ"ו או"ק ו' ישבתי את רבינו כך. דקשיא לי' איך אפשר לומר דרע"ק סובר דשא"מ מותר לכך סובר מותר ללבוש כלאים להבריח המכס הא בזבחים (צ"א) סובר ר"ע דשא"מ אסור כר"י ע"כ מפרש הרמב"ם הסוגיא להיפך מר סבר בכל התורה דבשא"מ אסור היינו רע"ק דכר"י סובר והא דמתיר בכלאים ללבוש להבריח המכס משום דלא אפשר משום הפסד ממון וסובר נמי דזה הוי דבר המתכוין כמו שכתבו הט"ז וש"ך שהבאתי אך דסובר ר"ע כלישנא דאביי בפסחים דר"י דסובר דשא"מ אסור סובר לא אפשר וקמכוין מותר ותוס' שם כתבו דהפסד ממון הוי לא אפשר ותנא דמשנה סובר דשא"מ מותר א"כ סובר לא אפשר וקמכוין אסור ע"כ אמר לא ילבש ושפיר עשה רבינו דלא פסק כסוגיא זו דהא הלכה דלא אפשר וקמכוין אסור ודו"ק. איברא דפנ"י שם בסוגיא כתב דרק בשב וא"ת סובר שם אביי דלא אפשר וקא מכוין שרי וכלאים הוי קום ועשה אך אפשר לומר דכבר כתבו אחרונים דלהבריח המכס הוי לבישת כלאים מלאכה שאין צריכה לגופה ואף דבכל איסורים חוץ משבת משא"צ לגופה אסור עכ"פ אפשר דלא הוי רק כמו שב וא"ת ודו"ק כי קצרתי ובח"ש סי' ס"ה ביארתי יותר:

ט) ולענין הלכה הביא רמ"א שיטות הרא"ש והסמ"ג וכן הוא בתוס' ובר"ש ורע"ב דמותר ללבוש כלאים להבריח המכס כמו במוכרי כסות דהוי דבר שאין מתכוין דלא כרמב"ם ועיין מ"א רמז עליו בפ"ת בסי' י"ט לענין דמוכרי בגדים שלובשים בגדים להראותם לקונים פטורים מן הציצית אבל אם לובש להבריח המכס אפשר דחייב כמו שמחלק הרמב"ם לענין כלאים יע"ש וצ"ע הא הרמב"ם אין מתיר בכלאים במוכרי כסות רק להניחם על הכתפים כמבואר בדבריו וכמו שכתב הב"י טעם בזה כמו שהבאתי לעיל ובכף החיים הביא בשם א"ר דאף להעביר המכס פטור מציצית דהא התוס' ור"ש ורא"ש ורי"ו ס"ל דגם בכלאים שרי לר"ש וסוגיא דגוזל מוכח כוותיהו יע"ש:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה