מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן צג
בדין כלאים איזה הוי כלאים דאורייתא ואיזה הוי כלאים דרבנן.
א) שיטת רש"י בנדה (ס"א) בהא דאמרינן שם אמר ר"א ברדר"י משמי' דמר זוטרא האי מאן דרמי חיטי בכיתנא דגלמי' דעמרי ונתקי' ולא ידע אי נתיק או לא נתיק שפיר דמי מ"ט מדאורייתא שעטנז כתיב עד שיהי' שוע טווי ונוז ורבנן הוא דגזרו בי' וכיון דלא ידע אי נתקי' שרי מתקיף לה ר"א אימר או שוע או טווי או נוז והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו בחדא לישנא וכתב רש"י דצריך להיות צו"פ חלוקים יחד במסרק וטווי ביחד הצו"פ וארוג ביחד לעשות בגד ואז בגד כזה הוי כלאים מדאורייתא ואם חסר אחת משלשה תנאים הללו הנרמזים בתיבת שעטנז לא הוי רק כלאים דרבנן ותוס' ורא"ש הקשו על רש"י דא"כ כלאים בציצית היכי משכחת לה דאצטרך קרא למשרי והא חוטי תכלת שהוא הצמר חלוקים במסרק וטווים לבדם וחוטי לבן שהוא הפשתן ג"כ חלוקים במסרק וטווים לבדם ובהצטרפם אח"כ לעשות מהם ציצית ביחד לא הוי כלאים כלל מדאורייתא ולמה נצרך קרא להתיר כלאים בציצית ולפע"ד נראה ליישב דסובר רש"י דכל עיקר הטעם של תורה כדי להיות לצו"פ חיבור היטב ביחד וזה שייך בשאר בגדים אבל בציצית כיון דקיי"ל קשר עליון דאורייתא משום דצריך להיות חיבור היטב הציצית לבגד וכיון דנחשב חיבור למצוה אמרינן מגו דהוי חיבור למצוה הוי נמי חיבור לכלאים ע"י הקשר ע"כ הוי בציצית חיבור היטב והוי כלאים אף דלא חלק יחד במסרק ולא טווי ביחד צו"פ רק כל אחד בפ"ע כיון דע"י הקשר נעשה חיבור למצוה ומגו דהוי חיבור יפה למצוה הוי נמי כלאים וזה דאמרינן בגמרא ש"מ קשר עליון דאורייתא ודו"ק [ובתשובה אחת הארכתי אי אמרינן כה"ג מגו] שוב מצאתי בישועות יעקב הלכות ציצית סי' ט' או' ד' ובסי' י"ג שכתב ] כן ונהניתי:
ב) עוד נראה ליישב קושיא אחרת על רש"י שהקשו בתוס' ורא"ש איך אפשר שנח הוי ארוג הא אריגה שצריך להיות חיבור ילפינן ביבמות (ה') מדכתיב יחדיו יע"ש ונראה דסובר רש"י דקשר הוי חיבור יותר מאריגה דאם נארג חוט אחד בבגד בקל יכול לשלפו אבל אם נקשרו ביחד לא ישלפו זמ"ז א"כ ילפינן מיחדיו דבעינן חיבור טוב היינו שתי תכיפות וקשר של קיימא אז הוי כלאים אף שצו"פ לא נסרקו ביחד ולא טווים ביחד דעי"ק הוי חיבור טוב והא דדרשינן משעטנז דצריך להיות הכל נעשה ביחד לשיטת רש"י היינו משום דליכא רק אריגה דליכא חיבור טוב א"כ צריך יחדיו ושעטנז ובזה מתרץ בספר הזכרונות הובא בחכמת אדם הלכות שעטנז סי' ק"ו קושיא ראשונה שהקשו על רש"י מציצית כיון דנעשה קשר וחיבור טוב הוי כלאים אף דלא נעשה ביחד הצו"פ שוע וטווי. וראיתי בספר גפי אש על משנה בפ"ט דכלאים שראב"ד בפירושו לת"כ כתב כן ליישב שיטת רש"י עוד הקשו בתוס' על רש"י שכתב דנוז היינו ארוג א"כ מ"פ ר"א אימר או שוע או טווי או נוז הא בודאי שוע לחוד או טווי לחוד לא הוי אם לא ארג ביחד ולא הוי מלבוש ללבוש בו יע"ש ונראה לפע"ד לפי מה דפריך ר"א ואיחר שוע לחוד כו' יכול להיות כלאים בלא אריג כגון שעשה לבדים כמו שפסקו באמת הרמב"ם וש"ע דלבדים הוו כלאים של תורה אף דלא אריג אמנם רש"י סובר דלפי מה דפסקינן כמ"ז בעינן כל שלשה תנאים ביחד ודו"ק:
ג) שיטה ב' שיטת ר"ת בתוס' דמדאורייתא שעטנז הוי שכל מין שוע בפ"ע היינו פשתן בפ"ע וטווי בפ"ע וכן צמר בפ"ע ונוז היינו שזור שכ חוט יהי' שזור משני חוטין היינו החוט של פשתן יהי' שזור משני חוטי פשתן וכן צמר משני חוטי צמר [עיין ברעמ"ב וב"י סי' י"א באו"ח ובתפארת ישראל על המשנה] ואח"כ כשיחבר חוטין הללו יחדיו הוי כלאים דאורייתא וזה ילפינן מקרא דיחדיו ביבמות (ה') או לעשות משני מיני חוטין הללו אריגה או לחברם בקשר של קיימא יע"ש ולר"ת צריך ד' תנאים היינו להיות שני חוטי פשתן שזור בפ"ע וכן שני חוטי צמר שזור בפ"ע אך דלר"ת א"צ להיות פו"צ שוע וטווי ביחד רק כל אחד בפ"ע רק לחברם אח"כ וכתב ר"ת דמשום הכי אצטרך קרא להתיר כלאים בציצית משום דחיטי ציצית צריכים להיות כל חוט טווי ושזור בפ"ע כדילפינן בספרי פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת לבן מניין אמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת שזור אף לבן שזור יע"ש ולכאורה לשיטת ר"ת למה לן קרא בציצית דבעינן שזור הא כיון דשרי תורה כלאים בציצית ובלא טווי ושזור לא הוי כלאים א"כ ממילא ידענו דחוטי ציצית בעינן שוע טווי ושזור דאל"כ סמוכין להתיר כלאים בציצית למה ועיין בישועות יעקב סי' י"א או' א' שהקשה כעין זה ותירץ כיון דכלאים בציצית הותרה ולא דחוי' א"כ התירה תורה כלאים אם רוצה לעשות חוטי ציצית שוע טווי ושזור א"כ יתיישב נמי קושיא זו אך לפ"ז קשה איך הוכיחו בגמרא ש"מ קשר עליון דאורייתא דאל"כ למה התירה תורה כב"צ הא אפשר דא"צ קשר רק אם ירצה לעשות קשר דאז הוי כלאים שרי רחמנא ודו"ק:
ד) ובשיטת ר"ת נראה לפע"ד לתרץ מה שראיתי מקשים על משנה דכלאים פשט דתנן החם לא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו דבעינן טווי וארוג אמאי לא יליף התנא מקרא שמקודם לזה ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך דכתיב נמי שעטנז ולפי דברי ר"ת א"ש דנקט קרא דגבי ציצית דמשום דיש ללמוד מזה נמי דגבי ציצית בעינן נמי טווי ושזור ואף דבספרי ילפינן זאת מפתיל תכלת אך התנא דמתניתן רצה לגלות מזה דשעטנז דכתיב גבי ציצית להתיר כלאים מסמוכין מזה נמי נשמע דציצית בעינן כל חוט טווי ושזור ואפשר דאף הספרי דנקט הלימוד מפתיל היינו דמזה נמי משמע אבל עיקר הלימוד על ציצית הוא משעטנז דכתיב סמוכין לציצית להתיר שעטנז בציצית וע"כ דחוטי ציצית בעינן כמו חיטי כלאים להיות שזורין ויתיישב הקושיא דאות ב' ודו"ק. וראיתי בבתי כלאים שכתב שם דעת ר"ת דסובר דבעינן שזור הכונה שגלגל החוט ע"י פלך וכדומה לחזקו ומשמע ממנו שם דא"צ להיות שזור משני חוטין ולפלא בעיני דבעצמו כתב שם בפ"ט דכלאים שזור שני חוטין ביחד וכמו שכתב הברטנורא וכן כתב הב"י באו"ח סי' י"א דבעינן שזור משני חוטין כמו שהבאתי לעיל באו' ג' ודו"ק:
ועיין בפרישה בשם סמ"ג ובשם תשובת ר"ח א"ז דאף לר"פ בבגדים שלנו ליכא כלאים דאורייתא דאע"ג דחולק על רש"י וסובר דלא בעינן להיות צו"פ יחד שוע טווי רק כל מין ומין בפ"ע אך כיון דסובר דבעינן שזור כל חוט משני חוטין היינו לעשות משני חוטי פשתן שזור חוט אחד וכן יעשה בחוט צמר וכיון דהבגדים שלנו לא נעשו כך מחוטין שזורים אין בהם כלאים מן התורה ומכ"ש לשיטת רש"י וכן הביא הב"י יע"ש אמנם לרש"י אם נתחברו החוטין ע"י קש"ק דאז לא בעינן להיות כל חוט שוע וטווי חצו"פ ביחד כמו שהבאתי לעיל סברת הראב"ד וזכרונות בשיטת רש"י אז הוי כלאים מן התורה אם נתחברו עי"ק ולר"ת אף עי"ק לא הוי כלאים דאורייתא כיון דאינם שזורים כל חוט פשתן משני חוטי פשתן וכן כל חוט צמר משני חוטי צמר עיין לעיל או' ב' ודו"ק:
ה) שיטה ג' הוא שיטת הר"ש בפ"ט מכלאים מ"ח שמפרש שוע טווי לא כרש"י רק כר"ת אמנם אריג מפרש כרש"י ולא כר"ת וסובר הר"ש כרש"י דלא בעינן שזורין יע"ש והנה קושית ר"ת שהקשה הא אריג ילפינן ביבמות מקרא דיחדיו יש ליישב לדעת ר"ש דמקרא דיחדיו ילפינן דקשר בשתי תכיפות הוי חיבור בכלאים אף דלא הוי אריג וחנוז ילפינן אריג בלא שום קשר ולר"ש א"צ לומר דקשר הוי חיבור יותר מאריג כמו שהבאתי לעיל או' ב' בשם ראב"ד דהראב"ד לא כתב סברא זו רק ליישב קושית ר"ת על רש"י מציצית שהבאתי לעיל או' א' ואו' ב' אבל על הר"ש לא קשה קושית ר"ת מציצית דסובר בשוע וטווי כר"ת ודו"ק וגם לא קשה על הר"ש מה שהקשיתי לעיל באו' ג' על ר"ת דלמה לן קרא דציצית בעינן שזורין דהא לר"ש לא בעינן בכלאים שזור א"כ לא הוי ידענו דציצית בעינן שזורין ע"כ צריך קרא דיליף בספרי מפתיל תכלת ודו"ק ולר"ש בגדים שלנו הוי כלאים דאורייתא כיון דלא בעינן שוע וטווי כל חוט מצו"פ יחד כשיטת רש"י וגם לא בעינן להיות כל חוט שזור משני חוטין כר"ת ע"כ בגדים שלנו המה כלאים מן התורה ודו"ק:
ו) שיטה ד' הוא שיטת הרמב"ם ורב"י האריך הרבה בכ"מ ובב"י לפרש דבריו אך הט"ז העלה דרמב"ם פסק כר"א שוע לבד ועשה משניהם לבדים אף בלא טווי ואריג או טווי לבד וארג מהם בגד בלא שוע הוי כלאים דאורייתא ומפרש נוז כמו שפירש ר"ת שזור וכפי הנראה מפרש הט"ז בדעת הרמב"ם שזור בלא טווי דלא כמו שהבאתי לעיל דלר"ת צריך להיות שיזור שני חוטין טווין ביחד דא"כ למה לן שזור דהא טווי לחוד הוי כלאים לדעת הרמב"ם וע"כ דט"ז מפרש שזור בלא טווי רק שזור בידו וכמו שהבאתי לעיל בשם תפארת ישראל בספרו כתי כלאים ודו"ק היטב. ואף דאמרינן בגמרא הלכתא כמ"ז דעד שיהיו כולהו ביחד סובר הרמב"ם דאין זה לשון התלמוד רק דהלכה כר' אשי דאו שוע או טווי או נוז היינו שזור וכשיחברם יחד הוי כלאים דאורייתא וסובר דע"כ קיי"ל כר"א דאל"כ כלאים בציצית למה מותר הא משכחת ציצית שלא יהי' כלאים ומ"ז באמת לא דרש סמוכין להתיר אבל אנן דדרשינן סמוכין להתיר וזה כר' אשי דשוע לבד וטווי לבד ונוז לבד כשיחבר צו"פ הוי כלאים יע"ש בט"ז ולפע"ד נראה דיש לרמב"ם ראי' מיבמות (דף ד') דמקשינן לתנא דבי ר' ישמעאל למה לן סמוכין להתיר כלאים בציצית הא לדידי' סתם בגדים הוו צמר או פשתן ואמרה תורה שיעשה ציצית מתכלת נשמע מזה דכלאים מותר בציצית וקשה למ"ז דסובר דבעינן בכלאים כל שלשה תנאים א"כ אפשר דהא דאמרה תורה שיעשו ציצית על כנפי בגדיהם איירי באופן דליכא שלשה התנאים דלא הוו כלאים וע"כ נצרך אף לתדב"י סמוכין להתיר כלאים וע"כ דסתמא דש"ס יבמות שהקשו על תדב"י לא סברי כמ"ז רק כר"א או שוע או טווי או נוז ע"כ פסק הרמב"ם כר"א ואף דרמב"ם סובר דציצית לא בעינן שזורין אבל מודה דבעינן טווין א"כ הוי כלאים עיין באו"ח סי' י"א ושפיר מקשינן על אדבזי ודו"ק וכל זה הוא לענין כלאים דאורייתא אבל מדרבנן אף דלא הוי לא שוע ולא טווי ולא נוז רק שמחבר צו"פ יחדיו ע"י אריג או ע"י קשר של קיימא אסור מדרבנן: