מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן פח
א) אי אמרינן במלאכת שבת ג"כ ח"ש אסור מן התורה או דלמא מודה ר"י דדוקא באיסורי אכילה דחזי להצטרופי וילפינן מכל חלב דח"ש אסור מן התורה אבל באיסורי שבת חצי שיעור לא הוי רק מדרבנן האריכו הפוסקים בפרט זה ונראה לכאורה להביא ראי' שהוא רק מדרבנן דבשבת (ד' י"ז:) אמרינן אף מי שהחשיך לו בדרך נותן את כיסו כו' בו ביום גזרו ולא יטלטלנו פחות פחות מד"א כפרש"י שם יע"ש והנה פחות מד"א הוי ח"ש ואם נאמר דלר"י בח"ש בשבת נמי אסור מן התורה למה נצרך גזרות ב"ש ובי"ה על זה ונראה עוד לכאורה דבשאר מלאכת שבת אף איסור דרבנן ליכא דאל"כ למה הצריכו בי"ח דבר לאסור פחות מד"א הא בכל מלאכת שבת ח"ש אסור מדרבנן כמו שהקשו בתוס' שם (ד' ט"ז) ד"ה אף בנות כו' דלר"מ דחייש למיעוטא היכי חשבו ביחד בנות כותים דגזרו משום מיעוטא הא לר"ח בכל מקום חייש למיעוטא יע"ש ומבואר בתוס' בחולין ובבכורות (כ') דרק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא א"כ מבואר בתוס' דמה דאסור בכל מקום מדרבנן לא שייך להחשב בי"ח דבר שגזרו בי"ש ובי"ה א"כ על ח"ש דפחות מד"א למה גזרו הא בכל מלאכת שבת ח"ש אסור מדרבנן וע"כ צ"ל דח"ש מלאכה אף איסור דרבנן ליכא וגזרו על פחות מד"א להיות חמור מבשאר מ"ש ואסרו ח"ש כך נראה לכאורה:
ב) אמנם ראיתי בש"ח שהביא בשם ספר צור תעודה שכתב סברא נכונה מאד וז"ל דמה שאסרה תורה ח"ש חלב משום דחזי להצטרופי דוקא אם האיסור איסור גמור אלא שחסר ממנו שיעור אכילה אבל בשבת בהולכה ברה"ר פחות מד"א אין ע"ז שום איסור כלל אף דחזי להצטרופי מה בכך הא עדיין לא הוי שם שום מלאכה כלל יע"ש ולפ"ז אפשר לומר כדעת הסוברים דכל מלאכת שבת כאפיי' ובישול וכדומה דעשה מלאכת איסור רק שהוא פחות מכשיעור אסור מדאורייתא לר"י כמו בחלב כמו שכתב רש"י שבת (ע"ד) והיינו היכי דעשה ח"ש ממלאכת איסור שאפה ח"ש דאפייה הוא אב מלאכה רק שחסר משיעור בזה כתב רש"י דח"ש אסור מן התורה אבל ד"א ברה"ר פחות מזה ליכא מלאכה כלל וליכא בזה איסור דח"ש ודו"ק:
ג) ונראה להביא ראי' ברורה לסברא זו דהנה למ"ד בגמרא דתחוחים דאורייתא ומותר לאדם לילך בשבת אלפים אמות ולא יותר, וקשה אפילו אלף או פחות יהי' אסור לילך דהוי ח"ש וליתסר בפחות או מדאורייתא או מדרבנן מטעם ח"ש אלא ע"כ דזה לא מיקרי ח"ש דדוקא אלפים הוא דהוי מלאכה אבל לא פחות מזה ואין דומה לאפייה ובישול פחות משיעור דהא עשה מלאכה אלא שחסר השיעור אבל בד"א ברה"ר או באלפים ת"ש פחות מזה ליכא מלאכה כלל והוי כיושב בביתו וז"ב מאד ועוד ראי' ברורה דהא מבואר בריש מי שהחשיך לו בדרך דאם לא הי' עמו עכו"ם מותר להוליכו פחות פחות מד"א ואי הוי כח"ש בכל המלאכה איך התירו לו חז"ל משום הפסד ממון לעבור על איסור תורה ח"ש אלא ע"כ דזה לא מיקרי ח"ש כלל והא דגזרו בי"ח דבר דאם יש לו עכו"ם אסור להוליכו פחות פחות מד"א רק ליתן לעכו"ם היינו משום שלא יטעה ויוליך יותר דבקל יכול לעבור על איסור תורה להוליך ד"א אבל לא מטעם ח"ש ודו"ק:
ד) ובש"ח או' ח' כלל ד' הביא מה שהקשה בתפארת ישראל בחידושים סוף פרק קמא דשבת לרש"ל דסובר ביומא ע"ד דח"ש מותר מן התורה איך יפרנס ברייתא דשבת (דף צ"ב) בעשותה כולה ולא מקצתה דפטור מקרבן ש"ח דעכ"פ איסור תורה איכא במקצת והרי לא הוי רק ח"ש והביא מה שתירץ ע"ז בשו"מ תניינא חלק ד' סי' ק"כ דאף רש"ל דס"ל דח"ש מותר היינו במידי דאכילה כגון שאכל ח"ש חלב והרי נכלה קודם שיבוא ח"ש השני רק דחזי להצטרופי כא"פ בזה פליג רש"ל על ר"י וסובר דמותר אבל בכי האי גוונא שארג חצי שיעור או אפה ח"ש וכל שנארג עוד ח"ש האחר עוד קיים האריגה עי"ז יצטרף ויהי' נארג בגד שלם ונאפה כל השיעור מהפת כר"ג גם רש"ל מודה לר"י דח"ש אסור מן התורה כיון דח"ש הראשון עוד קיים יע"ש וסברא זאת הוא היפך ממה שכתבו הרבה פוסקים הובאו בש"ת החולקים על רש"י בשבת ע"ד וסוברים דאף ר"י מודה לרש"ל דבמלאכת שבת ח"ש אין אסור רק מדרבנן אמנם אף לרש"י דסובר דהוי מדאורייתא נראה דרק לר"י כתב כן דהא מבואר ברש"י שם (ד' ע"ד) וז"ל דקיי"ל ביומא ע"ד דח"ש אסור מה"ת מה שכתב רש"י תיבת דקיי"ל משום דקאי רש"י על פלוגתא דר"י ורש"ל דשם וע"ז כתב דקיי"ל וכונתו דר"י ורש"ל קיי"ל כר"י הרי דאף רש"י דסובר דהוי דאורייתא היינו רק לר"י ולא כמו שכתב בשו"מ דאף רש"ל מודה במלאכת שבת דאסור מה"ת ודו"ק:
ה) עוד הביא בש"ח שם קושיא שהקשה שם אר"י ביו"ד סי' ס"ה על רש"ל דסובר ח"ש מותר מן התורה א"כ קצירת העומר למה דותה שבת הלא שיעור קצירה כגרוגרת ויעשו עי"א הרבה שכל אחד לא יקצור רק פחות מכשיעור וכל שאפשר לעשות בהיתר אין דוחה שבת יע"ש ולפע"ד לא קשה דהא מבואר בירושלמי דמודה רש"ל בעתיד להשלים ואף דנראה דסוגיא דידן לא סברי הא דירושלמי אבל עכ"פ היכי שאחד עושה ח"ש וחבירו מוכרח להשלים השיעור שלם כמו כאן בקה"ע דעד"כ קוצר כל אחד ח"ש שחבירו ישלים השיעור ומוכרח כן כדי לקיים המצוה א"כ בזה אפילו לש"ס דידן מודה רש"ל אם קוצר ח"ש בכונה זו ומוכרח להתקיים מחשבתו ח"ש כזה אסור מן התורה. עוד הביא בש"ח בשם יד אלעזר שהקשה לרש"ל דסובר ח"ש מותר מה"ת איך יפרנס האי דהיתר מצטרף לאיסור הא הח"ש ג"כ לאו איסור הוא ואיך יצטרף עם ח"ש היתר להתחייב יע"ש ולפע"ד יש לומר דהא באיסורים דאמרינן היתר מצטרף לאיסור לחייבו בעינן דוקא שיאכל ביחד כבפסחים (מ"ה) ושיטת התוס' דבעינן נמי שיתערבו מקודם אכילה עיין בספרי ח"ד סי' צ"ח או' כ"ב או"ק י"ב עד או"ק י"ז וכיון שכן בזה מודה רש"ל דהוי כמו שאוכל זית איסור ביתר כיון דגזרת הכתוב בזה דהיתר מצטרף ודהוי כל מה שאכל ביחד כאלו אוכל כזית איסור ביחד דרש"ל לא פליג אלא דלא אמרינן חזי לאצטרופי אבל לא היכי דאוכל ביחד וזה עדיף טפי ממה דמבואר בירושלמי מודה רש"ל בדעתו להשלים דאף דש"ס דידן לא סברי סברת הירושלמי אבל כיון דאוכל באמת ביחד שפיר אמרינן דהוי כאלו כל מה שאוכל הוי איסור ודו"ק. אמנם בספרי הבאתי כמה פעמים את ספר ארי' דבי עילאי שכתב שזה עיקר טעמו של ר"י דסובר ח"ש אסור מן התורה דאל"כ איך אמרה תורה באיסורי נזיר היתר מל"א הא ליכא כאן שום איסור דח"ש דאיסור נמי היתר הוא ואיך מצטרף למלקות וזה כמו שכתב בש"ח בשם יד אלעזר ודו"ק: