מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן פז
להבחור המופלג חו"ש מר מנחם מאנדל נ"י מבאכניא.
א) הגיעני מכתבך מה דקשה לך על סברת הישועות יעקב ובית מאיר שכתבו דאף דר"א סובר דבכל התורה יש שליחות לעכו"ם לחומרא אפילו הכי בשבת לא שייך שליחות לעכו"ם כיון דגוף של המשלח נח כמו שאמרה תורה והבאת סתירה לדבריהם מרש"י שבת (קנ"ג) כבר העירו עליהם מזה כמו שהביא בש"ח חלק א' כללים או"ק רס"ב יע"ש ואני אין רואה אף התחלה לקושיא זו דהמה שפיר אמרו דאף דבכל התורה יש שליחות לעכו"ם לחומרא אפילו הכי הצריכו חז"ל לגזור בשבת אמירה לעכו"ם שבות דשבת לא נכנס בכל וכל איסורים דאף דבכל איסורים אסור לומר לעכו"ם משום דיש שליח לעכו"ם לחומרא בשבת לא שייך כלל לומר שליח של אדם כמותו דהא גופו נח ש"כ הצריכו חז"ל לגזור שבות דאמירה לעכו"ם ולא מטעם שליחות רק גזירה דרבנן שלא יבוא בעצמו לעשות מלאכה או מטעם אחר ואחר גזירה זו דומה שבת לכל איסורים דאסור לעשות לעכו"ם שליח ודו"ק:
ב) ומה דאמרינן בתמורה ב' קרבנו ולא קרבן עכו"ם וכתבו רש"י ותוס' דאף דילפינן מקרא דב"י סומכין ולא עכו"ם אצטרך קרבנו משום דה"א דעכ"פ יעשה לישראל שליח לסמוך על קרבנו ובתוס' כתבו דה"א דכהנים יסמכו וכתבת דרש"י לשיטתו דפסק כר"א דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ע"כ אצטרך קרא למעט שליח ישראל אבל תוס' דלא פסקי כר"א וסברי דאף לחומרא אין שליחות לעכו"ם ע"כ כתבו דהוי ס"ד דכהנים יסמכו שהמה שלוחי דרחמנא ע"כ צריך קרא קרבנו דקרבן עכו"ם א"צ כלל סמיכה אין דבריך נכונים בזה דלענין סמיכה כהנים ל"ה שלוחי דרחמנא והוי כהן כישראל ועוד שאתה שובר דלר"א וכמו שפסק רש"י כוותי' דיש שליחות לעכו"ם לחומרא הוי מדאורייתא אמת דיש מי שסובר כן אך כבר נדחו דבריו מכל אחרונים דלחומרא הכונה דרבנן החמירו אבל מדאורייתא א"ש:
ג) אבל מה שנראה לי בזה דנקט רש"י שליח אפשר לומר אף דאין שליחות לעכו"ם דילפינן מתרומה זה דוקא התם דאי בעי עביד שליח ואי בעי תורם בעצמו בזה אמרה תורה דא"ש לעכו"ם אבל בקרבן כיון דבעי סמיכה ועכו"ם א"א לסמוך ה"א כיון דע"כ מוכרח לעשות שליח ישראל לסמחוך בזה יש שליחות לעכו"ם דאינו דומה לתרומה ע"כ כתב קרא קרבנו דקרבן עכו"ם לא בעי סמיכה כלל:
ד) וכעין זה כתב מהרש"ק הובא בש"ח שם או"ק שס"ב דהיכי דבע"כ עביד י"ש לעכו"ם כמו דאמרינן אשלד"ע אפילו הכי היכי דבע"כ כמו בחצר בכ"מ (י') אמרינן ישלד"ע כן בעכו"ם י"ש דאין דומה לתרומה דשם מרצונו והביא בש"ח שדחו דבריו דשאני התם בחצר דהטעם דאשלד"ע הוא משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים וכיון שכן סברא זו לא שייך בחצר דבע"כ אבל בשליחות עכו"ם אין חילוק בזה ולפע"ד דברי מהרש"ק נכונים מאד דלמ"ד בחצר משום דבע"כ אין הטעם דאשלד"ע מצד הסברא דדברי הרב וכו' רק דיליף מקרא דשחיטת חוץ שנאמר הוא ולא שליחו עיין בנו"ב שהאריך בזה ודו"ק:
ה) ובזה נתיישב נמי דלמה לן קרא דקרבנו ולא של עכו"ם דכתב רש"י דאף דילפינן מקרא דישראל סומך ואין עכו"ם סומך אבל ס"ד דיעשה אח ישראל שליח לסמוך וקשה הא מבואר במנחות (דף ס"ג) דילפינן מקרא דסמך ידו ולא יד שליחו א"כ אף בישראל לא מהני סמיכה ע"י שליח כ"ש בעכו"ם א"כ למה לי קרבנו ולא של עכו"ם ולפי מה שכתבתי א"ש דס"ד דאף דילפינן ידו ולא שליחו זה דוקא בישראל דהא יכול לסמוך בעצמו אבל עכו"ם דבעצמו אין סומך יכול לעשות שליח לסמוך דהוי בע"כ וכמו שכתב מהרש"ק שהבאתי לעיל וקמ"ל קרא דקרבנו ולא של עכו"ם דקרבן עכו"ם א"צ סמיכה כלל וראיתי בתוס' מנחות (דף ס"א) שהקשו כעין זה דלמה לן קרבנו ולא קרבן עכו"ם הא ילפינן מקרא דכתיב עוד פ"א קרבנו ודרשינן ולא קרבן חבירו א"כ בקרבן עכו"ם לא משכחת סמיכה כלל דעכו"ם אינו סומך וישראל אין יכול לסמוך אף לישראל חבירו כ"ש לעכו"ם א"כ קרא שני דקרבנו ולא של עכו"ם למה יע"ש איברא דלא ידעתי דמקרבנו ולא של חבירו שם איירי דלא עשה את חבירו שליח כמו שכתבו התוס' בערכין (דף ב') ד"ה קרבנו, א"כ אפשר לומר דקרבנו ולא של עכו"ם ילפינן דאין ישראל סומך אפילו עשה אותו העכו"ם שליח כמו שכתב רש"י שהבאתי באו' ב' ואמאי לא הקשו ממנחות (דף צ"ג) דילפינן מידו דלא מהני שליחות ולמה לן קרבנו ולא של עכו"ם וצ"ע ותרצו שם בתוס' על קושיתם כמו שכתבתי לעיל דס"ד דעכו"ם כיון דאין יכול בעצמו לסמוך מהני אם ישראל סומך אף דבקרבן ישראל לא מהני כיון דיכול לסמוך בעצמו יע"ש:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: