מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן פה
לכבוד ידידי הרה"ג, בש"ק כש"ת מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין שליט"א אבד"ק ראקוב והגליל:
א) הגיעני מכתבו והנני לתשובתו מה שמסתפק אם שו"ב חייב מעות הלואה אם המלוה יכול לעקל את פרס הקצוב לו מקהל וכ"מ מדמה הפרס להא דאמרינן בקידושין ט"ו לו ולא לב"ח וכן בספרי פ' שופטים ונתן להכהן היינו לכהן עצמו ולא לבע"ח כן נמי בפרס הנה דין העיקול הוא מכח שדר"נ ומבואר בחו"מ סי' פ"ו דבשכירות אמרינן שדר"נ וכתב שם הש"ך דקיי"ל כהפוסקים דגם שכירות הוי כהלואה ומחויב הלוה לשלם למלוה ראשון מכח שדר"נ ולא דמי להענקה דזה הוי רק כמו מתנה בעלמא וכמו מעשר עני דבזה לא שייך שדר"נ אבל שכירות הוי כמו שאר חובות ובזה מתרץ שיטת הרמב"ם דפסק מ"ע אין מעניקין לו ופסק שדר"נ ופסק הענקה אין משתלמת לבע"ח וזה היפך מהמבואר בש"ס דמאן דפסק כר"נ אצטרך לו ולא לב"ח וממילא דמ"ע מעניקין לו וכתב דסובר הרמב"ם דהא דאמרינן בגמרא בעלמא נמי לא סברי כר"נ היינו בדבר הדומה להענקה כמו צדקה ומעשר עני ע"כ לא אצטרך לו למעט הענקה מדר"נ רק למ"ע דא"ח לו יע"ש:
ב) ובימי חורפי תרצתי את הרמב"ם ז"ל באופן אחר דלכאורה קשה לר"א למה אצטרך קרא למעט בהענקה לו ולא לבע"ח דלא אמרינן שדר"נ הא אמרינן בגמרא ונמכר בגנבתו ולא בכפלו וכתב הרמב"ם דכפל נשאר חוב עליו ואנן קיי"ל שדר"נ אין יכול למחול ולא להרויח זמן א"כ איך יכול העבד לומר לאדון לא אצא חפשי ועבדו לעולם הא כשיגיע שש שנים מחויב האדון להעניק לו ולשלחו חפשי ואי אמרינן שדר"נ בהענקה מחויב האדון לשלם את הענקה לבע"ח עבור הכפל שיש לו לעבד ואם לא ירצה עבד לצאת מרויח הזמן הענקה לאדון ומפסיד לבע"ח א"כ נשמע מדאמרה תורה ועבדו לעולם דאין בהענקה שדר"נ דאי איכא בזה שדר"נ אין העבד יכול להרויח הזמן מן הענקה:
ג) איברא דלשיטת הר"ן דקודם שיגיע זמן הפרעון יכול למחול וכן להרויח הזמן א"ש דהא קיי"ל דנרצע צריך שיאמר לא אצא חפשי קודם שיגיע הזמן בעוד שהוא עדיין עבד א"כ א"ש אך הש"ך סי' פ"ו חולק על הר"ן א"כ קשה ונראה לפע"ד דסברת הר"ן אפשר לומר רק למ"ד שלד"א א"כ לא שייך סברת הש"ך דהוי שעבוד על שעבוד אבל למ"ד שד"א א"ש סברת הש"ך וממילא דאף תוך זמנו אין יכול להרויח הזמן ולפ"ז א"ש דסוגיא דקידושין שם הוא אביי דסובר שלד"א א"כ סובר סברת הר"ן דתוך זמנו יכול להרויח הזמן ובעבר הוי תוך זמנו לכך נרצע אם אמר לא אצא חפשי ע"כ צריך קרא דלו למעט שדר"נ מהענקה אבל הרמב"ם דפסק שד"א א"כ סובר דאף תוך זמנו אין יכול להרויח הזמן כסברת הש"ך ממילא דא"צ קרא דלו למעט הענקה משד"ר דהא נשמע מקרא דלא אצא חפשי דיכול להרויח הזמן וממילא נשמע דלא שייך בהענקה שדר"נ ודו"ק כי קצרתי מאד:
ד) ועיין באו"ח סי' פ"ו דאף דלא שייך שדר"נ בהענקה אבל על עבד בעצמו מוטל עליו חיוב הפרעון אם יש ביכלתו יותר מכדי סידור בע"ח דעכ"פ חיוב מצות פרעון חוב עליו יע"ש א"כ נשמע דאי הוי אמינא בהענקה שד"ר ואדון הוי מחויב לשלם לבע"ח של העבד חוב זה לא הוי נכנס בכלל הסידור כלל וסברא נמי כן דהא הלוה השני חייב רק למלוה הראשון ולא למלוה שלו שהוא לוה של הראשין והוי כמו שכבר פרע לוה ראשון למלוה ראשון ודו"ק א"כ בשכירות שכתבתי ששייך שדר"נ כמבואר בחו"מ סי' פ"ו ס' א' א"כ הקהל חייבים למלוה של שו"ב לשלם מכח שדר"נ ואין למלוה שוב אצל השו"ב כלום ומה לו לסידור חוב משו"ב א"כ בכל חדש וחדש שחייבים הקהל לשלם פרס להשו"ב יכול המלוה של השו"ב לעקל את הפרס אצל הקהל אמנם יש לדחות ראי' זו ויש להביא ראי' לכאורה להיפך מהא דמבואר שם בחו"מ סעי' ב' במד"א כו' שסדרו לו בי"ד והשביעוהו א"כ משמע שחוב זה ג"כ נכנס בכלל הסידור אך גם זה יש לדחות ונראה דתלי' במחלוקת הפוסקים אם השדר"נ הוי הלוה השני רק ערב למלוה ראשון או שהוא באמת בע"ח של הראשון ואין למלוה הראשון עם הלוה שלו שהוא מלוה השני כלום עיין בקצה"ח סי' פ"ו או' כ' ובנתיבות המשפט או' ג' ודו"ק:
ה) ומה שהביא כ"ת בשם דעת תורה דהיכי דיש להקל בהפ"מ והשואל הוא עושר ולגבי' לא נחשב להפ"ח אפילו הכי יש להתיר לו באופן שיתן לעני מזה אני מעולם לא נהגתי כן ולא ראיתי ולא שמעתי מרבותי להתנהג כן. ואודות בועות בכבד יעיין כתה"ר בספרי ח"א סי' מ"א:
ידידו הדוש"ת אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: