מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן פד
ב"ה עש"ק שמיני י"ב למב"י תר"ץ סטניסלאב.
לכבוד ידידי האברך החריף ובקי טובא נהירין לי' שבילי דאורייתא כש"ת מו"ה צבי אלימלך בראנדוויין
נ"י
מעיר קרעניץ:
הגיעני מכתבו מיום א' ויקרא ומחמת טרדות רבות הנחתיו למשמרת עד כה ועתה באתי לתשובתו:
א) מה שהקשה על הרשב"א יבמות (ס"ז) ד"ה כגון שכתב דאביי סובר כר"ח יבמות (צ') דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקו"ע לכך סובר דלכך מפקינן תרומה לחולין משום תקנת העבדים ותקנת היורשים כי היכי דלא לתכחיש וצ"ע עכ"ל וקשה הא בגיטין (ל"ו) מקשינן ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא אמר אביי בשביעית בזמן הזה כו' ותיקנו רבנן דתשמט זכר לשביעית וראה הלל שנחמנעו העם מלהלוות זה את זה עמר והתקין פרוזבול א"כ מבואר מזה דאביי סובר דאין כח ביד חז"ל לעקור ד"ת בקו"ע כי על כן מוקי לה בשביעית דרבנן ולכאורה זה תמוה מאד ונראה לפע"ד ליישב דהנה הראשונים הקשו דלמה צריך הלל לתקן פרוזבול ולעקור שביעית של תורה או של דרבנן ולמה נמנעו העם מלהלוות זל"ז הא יש עצה דמהני מדאורייתא שיאמר לו המלוה ללוה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית ואז אינו משמט מן התורה דמהני תנאי וכן פסקינן בחו"מ סי' ס"ז בלשון זה מהני תנאי א"כ לא הי' להלל לעקור ד"ת רק לתקן שיתנו תנאי זה ולא ימנעו העם מלהלוות וגם לא יעברו על לא יגוש ותירץ הריטב"א בתירוץ בתרא הובא בב"ה כיון שאם יתנו כך תשתכח תורת שביעית אבל בפרוזבול יהי' זכר לשביעית דאושא מילתא שיבואו כ"א לבי"ד לעשות פרוזבול יע"ש ולפ"ז מה מאוד יתיישב דברי אדונינו הרשב"א ז"ל דקושית הגמרא הוא כך ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא ואף דיש כח ביד חז"ל לעקור דבר מן התורה אפילו בקו"ע וע"כ כיון שראה הלל דיש צורך לעקור מחמת שנמנעו העם מלהלוות זל"ז ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך כו' וגם הוי נעילת דלת בפני עניים ע"כ אמר הלל מוטב שיעברו על לאו דלא יגוש מלעבור על לאו דהשמר ולא יהי' נ"ד ללוים ועמד ועקר דבר מה"ת בקו"ע דלאביי יש כח בידם לעשות כן עכ"פ קשה מי איכא מידי כו' דהא יש עצה טו בה שלא יעברו כלל לאו השמר כו' ולא לאו לא יגוש ולא יהי' נ"ד ג"כ דיתנו ע"ח שלא תשמיטני בשביעית וזה מהני מן התורה ואי משום שלא תשכח תורת שביעית כתירוץ הריטב"א הא אדרבה ע"י פרוזבול תעקר כל שביעית של התורה ויעבור על איסור שביעית ומה לנו אם לא ישתכח הא אף שיהי' זכור עכ"פ יעברו עליו ומוטב שיהנו ולא יעשו פרוזבול כדי שלא יעברו על איסור ומאיזה טעם ראה הלל בזה לעקור ד"ת בקו"ע אמר אביי בשביעית דרבנן היינו בזמן הלל הי' רק דרבנן כמו שפרש"י וכן הרשב"א מפרש כרש"י דאף בימי הלל לא הי' רק שביעית דרבנן והטעם שתיקנו רבנן שביעית כתבו בת בתוס' זכר לשביעית וכחו שפירש"י שלא תשכח תורת שביעית וכיון דעיקר התקנה הי' כדי שלא תשתכח שביעית ואם יעשו תנאי זה עדיין תשתכח תורת שביעית כמו שכתב הריטב"א ע"כ עמד והתקין פרוזבול דעי"ז לא ישתכח תורת שביעית כבריטב"א ודו"ק:
ב) עוד נראה לפע"ד ליישב דהנה קושית הריטב"א שהקשה הא יכולים להתנות ע"מ שלא תשמיטני בשביעית ולמה לן פרוזבול יש ליישב דמבואר בגמרא מכות (ג') ובחו"מ ס"ז דאם אחר ע"מ שלא תשמיטני שביעית לא מהני כלל דהוי מתנה ע"מ שכב"ת ותנאי בטל אך ע"מ כו' בשביעית מהני יע"ש וכיון דלאו כל אדם דיני גמירי ובקל יש לטעות בלשון לומר תנאי דלא מהני ובשביל אנשים הללו דלא ידעו הוצרך הלל לתקן פרוזבול דיש כח בידם לעקור ד"ת בקו"ע בשביל תקנת בנ"א שאין יודעים דיש חילוק בין תנאי ע"מ כו' שביעית ובין תנאי ע"מ כו' בשביעית וע"ז פרכינן דאכתי מי איכא מידי כו' כלומר וכי בשביל אנשים שאינם יודעים יתעקר שביעית אפילו לאנשים היודעים וע"ז מתרץ אביי כיון דשביעית בזה"ז דרבנן הם אמרו לעשות תקנה זו ולעשות פרוזבול כדי שיהי' ע"י בי"ד ועדיף מאם יתנו תנאי דלא מהני ויעקרו בעצמם שביעית וכיון שהוא רק דרבנן ראו חכמים לעשות תקנה אף למי שיודע להתנות משום בנ"א שאינם יודעים להתנות אבל אם הוי מדאורייתא אין שום טעם לעקור למי שיודע להתנות אטו מי שאינו יודע להתנות ודו"ק:
ג) דרך השלישי ליישב את הרשב"א ז"ל דהנה מצד הסברא הלל לא רצה לעקור מצות שביעית ע"י הפרוזבול וכן מורה לשון המשנה הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם משמע דעשה תיקון לשביעית ותיקון לעולם שלא יעברו על השמר כו' ולא על לא יגוש כו' בין בשביעית דאורייתא ובין בשביעית דרבנן לא קלקל את השביעית לעקרו רק תקנו ע"י הפרוזבול והנה הרשב"א סובר כרש"י במכות (ג') דפרוזבול היינו מוסר שטרותיו לבי"ד וסובר כרש"י בגיטין שפרוזבול היינו שהוא לא יגבה רק הבי"ד יגבו מהלוה וכמבואר בחו"מ סי' ס"ז סעי' י"א וכמו שכתב שם הסמ"ע או' כ"ג דתורה לא הזהירה אלא שלא יגוש המלוה את הלוה בשביעית משא"כ זה דכבר סלק המלוה נפשו מזה ומסרו לבי"ד ואין הבי"ד מוזהר ע"ז עכ"ל יע"ש ואפשר עוד לומר שגם הבי"ד לא יתבע הלוה רק לאחר שביעית והוי כמו שהרחיב הזמן עד לאחר שביעית וכלישנא בתרא דמכות (ג') המלוה לחבירו וקבע לו זמן עד עשר שנים או פחות או יותר דכיון דזמן הפרעון הוי רק לאחר שביעית ובשביעית א"י לתבעו אין שביעית דתוך הזמן משמטתו דהשתא לא קרינן בי' לא יגוש כמו דפסקינן בחו"מ סי' ס"ז סעי' י' נמצא לפ"ז הלל לא רצה לעקור איסור לא יגוש דשביעית אף לר"ת ואביי דיש כח ביד בי"ד לעקור אם השעה צריכה לכך אבל הלל לא עשה כן רק עשה תקנה בפרוזבול להיות נתקיים השביעית ולא יעברו על לא יגוש כו' ולא יעברו על השמר לך כו' ולא יהי' נ"ד בפני לווין והא דאמרינן בגמרא גיטין לקמן פרוזבול עולבנא דדייני הוא כמו שכתב הפנ"י שם על תוס' ד"ה מי איכא כו' דאיכא זלותא דבי דינא שיהיו המה הנוגשים יע"ש כך הוא שיטת הרשב"א בענין פרוזבול כמו שכתבתי:
ד) אמנם לפ"ז קשה מה מקשינן על הלל ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא הא לפי מה שכתבתי ע"י פרוזבול מדאורייתא לא משמטא א"כ שפיר עשה הלל תקנה זאת כדי שלא תשמט מדאורייתא כמו שכתבתי אמנם הדבר נכון דקושית גמרא כך הוא הא דמוסר שטרות לבי"ד עצה זו דסלק המלוה נפשו מחוב זה ומסרו לבי"ד לאו עצה הוא מדאורייתא דהא עדיין יכול לחזור מזה בכל עת ורגע ולגוש את הלוה דהא הבי"ד לא קנו חוב זה בקנין כומ"ס רק הלל תקן כן והוי תקנתא דרבנן שלא יוכל עוד המלוה ליגוש וכיון דמדאורייתא עדיין יוכל ליגוש א"כ שביעית משמטתו מדאורייתא דתקנת חז"ל לא מהני על תורה נמצא דעקר שביעית דאורייתא וזאת לא רצה הלל לעקור רק לקיימו ע"י תקנת פרוזבול כמ"ש וע"ז מתרץ אביי בשביעית בזה"ז דרבנן ומהני תקנתו זו דכבר סלק המלוה נפשו מדרבנן על שביעית דרבנן כיון דבזה"ז לא יגוש הוא רק דרבנן ושפיר עשה תקנת פרוזבול דעל איסור דרבנן מהני סלק דרבנן ומהני תקנה זו שלא יעבור על לא יגוש דרבנן ולא על השמר לך כו' ולא יהי' נ"ד וזה תקנה גדולה לקיים הכל ולא יעבור על איסור דרבנן ודו"ק:
ה) אמנם מה שכתבתי לפרש קושית הגמרא ומי איכא מידי כו' דכיון דמדאורייתא יכול המלוה לתבוע את הלוה אף דמדרבנן אין ביכלתו עובר מדאורייתא על לא יגוש ומשמט מדאורייתא ראיתי דיש סתירה לסברא זו מר"ש פ"י דשביעית משנה ב' שכתב שם לכאורה היפך ממה שכתבתי שכתב בסוף וז"ל ותימה דמשמע כו' אבל ביו"ט כולהו מודו דלא ניתן לתבוע ולא קרינן בי' לא יגוש בשביעית דמאי דקרינן בי' לא יגוש אחר שביעית אין מועיל מידי דהוי כמו מלוה לחבירו על עשרה שנים והניח שם בקושיא דאמאי משמטא יע"ש וקשה והא ביו"ט יכול לתבוע מן התורה רק מדרבנן אסור ואפילו הכי קשיא לי' דכיון דלא יכול לתבוע מדרבנן לא יהי' משמט שביעית דליכא בזה לא יגוש יע"ש וזה היפך ממה שכתבתי אך אפשר דר"ש מפרש דמשנה שם איירי בשביעית דרבנן שבימי המשנה הי' רק דרבנן ושפיר הקשה. איברא בפשיטות יש לומר דר"ש אפשר דקאמר סברתו אף על שביעית דאורייתא אך הרשב"א לא סבר סברת הר"ש דמחלוקת הפוסקים נודע אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא וכבר נחלקו בזה ר' ירוחם וב"י סי' כ"ח באהע"ז אי קנין מ"ש מהני בקדושין להיות מקודשת מדאורייתא והדברים עתיקים ותלוי בזה ואדרבה לשיטת הרשב"א יתיישב קושית פר"ש שהניח בתימה יע"ש ודו"ק. וראיתי בספר חמדת ישראל בקונטרס תורה אור או' ד' שהביא את הר"ש וכתב עליו דנראה לכאורה מדבריו דאע"ג דמותר ביו"ט לתובעו מה"ת ומותר לפרוע החוב כיון דמדרבנן אסור הוי כמו לפני זמנו וכתב דבאמת א"ר מזה דכונת הר"ש נראה כיון דהלוה לו ביו"ט של ר"ה ושניהם יודעים דלא יפרע לו ביו"ט בעד הבשר שלקח ממנו הוי כאלו התנו שניהם דזמן הפרעון יהי' אחר ר"ה ע"כ מדמה זאת להלוה לו שיגיע זמן הפרעון אחר שביעית ואין חייב לו בשביעית כלל יע"ש כי זה נכון מאד וממילא בנ"ד שמסר שטרות לבי"ד מה שכבר הגיע זמן לפרוע קודם שביעית וזה שלא בפני הלוה ובודאי הלום אין מסכים לסילוק של המלוה ולא להרוחת הזמן עד לאחר שביעית דהא רוצה הלוה שיהי' שביעית משמטת שלא יצטרך לפרוע והב"ד אין יכולים לזכות עבורו בע"כ דהא חוב הוא לו א"כ מדאורייתא יכול לחזור בזה המלוה ויגיש אותו אך מדרבנן שתקנו פרוזבול א"כ שפיר מקשינן ומי איכא מידי כו' דהא סילוק דרבנן לא מהני על שמיטה דאורייתא וא"ש אף לר"ש כיון דמה"ת יכול המלוה ליגוש ודו"ק היטב:
ו) דרך רביעי ליישב את הרשב"א שכבר כתבתי דהלל לא רצה לעקור איסור שביעית רק לתקן בא שלא יעבור על איסור שביעית ותיקן פרוזבול דהנה הרא"ש בתשובה הביאו בסמ"ע חו"מ סי' ס"ז או' ד' כתב כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעים זה ה"ל כאלו התנה המלוה עם הלוה ע"מ שלא תשמט בשביעית דמהני תנאי עכ"ל ולפ"ז כ"ש בפרוזבול דתיקן הלל והכל יודעים כשיגיע שביעית בודאי יעשה המלוה פרוזבול בבי"ד ולא להשמיט א"כ בודאי דהוי כהתנה המלוה עמו ע"מ שלא תשמיט בשביעית ומהני אמנם לפי סברת הרא"ש קשה מאד מה מקשינן בגמרא על הלל ומי איכא מידי כו' הא לאחר תקנת הלל הוי כמו שהתנו ע"מ כו' ומהני מדאורייתא וכבר העיר מזה על הרא"ש בספר בית לוי אמנם לפע"ד לא קשה מידי דהא בודאי איכא אנשים שאין יודעים מזה ואיך מתירים איסור תורה דהא עכ"פ איכא ספק דאורייתא שמא לא ידע הלוה ולא שייך לומר גבי' דהוי כהתנה המלוה עמו ע"מ כו' וזה באמת קושית הגמרא על שביעית דאורייתא מי איכא מידי כו' דעכ"פ הוי ספק דאורייתא וע"ז משני אביי בשבי עית דרבנן וע"ז שייך סברת הרא"ש ולא עקר גם שביעית דרבנן רק דהוי כהתנה עמו משום דידע דיכתוב פרוזבול ואף דאפשר דלא ידע הוי ספק דרבנן ולקולא וגם הרא"ש בתשובה שהביא הסמ"ע באמת לא כתב סברתו רק על המנהג שבימיו דלא הוי רק שביעית דרבנן ומיישב המנהג משום דהוי כהתנה אבל בשביעית דאורייתא בודאי מודה הרא"ש דלא מהני לסמוך על סברא זאת ודו"ק כי זה נכון:
ו) ומה שהקשה מנדה מ"ו מתיב אביי דאיך אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא כו' לא ידעתי מה קשיא לי' בזה על הרשב"א אף דאביי סבר כר"ח דיש כח בידם לעקור דבר מה"ת היינו היכי דראו דיש טעם לעקור אבל היכי דליכא שום טעם לעקור חלילה לחז"ל לעקור ד"ת אף בשב וא"ת כ"ש בקו"ע אתמהא ואין הפנאי מסכים לפלפל יותר כעת:
ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: