אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן פב

סימן פא

לכבוד נכרי הרב הגדול חו"כ יו"ש כש"ת מו"ה יוסף יהודה נעבענצאהל נ"י אבד"ק ברארשין:

א) בדבר המאהע שחורה הנמצא בחלל הגוף תלוי כפי ראות עין המורה אם נראה כמו ברזל מעוכל יש להטריף כי הי' מחט בחלל הגוף וברוב הימים נתעכל והי' למאסע שחורה ובאם נראה שאין זה רק איזה מוגלא יש להתיר ובדבר הסידאל אני מסתפק אם מותר להדיח בו בשבת כלי כסף דאפשר דהוי כמו נרתקן ואפשר דאף שאר כלים אסור להדיח בו בשבת דהוי להצהיר עיין או"ח סי' שכ"ג סעי' ט' ומ"א שם או' ט"ו איברא דבסעי' י' נראה דדוקא במלח כשחיפן בחזקה אסור משמע היכי דלא שייך הטעם דנמחה מותר אף להצהיר ובכף החיים הביא את הפמ"ג דמתיר להצהיר כלים חוץ מסכינים ובגמרא אמרינן דבנתר וחול מותר ואף דאפשר דגריד הוי דבר שאין מתכוון אבל בנרתקן הוי פ"ר בכלי כסף ואסור ע"כ צ"ע בסידאל אם להדיח בו בשבת ונראה לאסור:

ב) ובדבר שכתבת אם עושה בצלים בשבת דק דק עם מילעך מהטרינג וחומץ צריך לעשות ע"י שינוי לאחת החומץ לקערה קודם שיתן הבצלים כבסי' שכ"א ואני ראיתי אצל צדיקים וכן הוא מנהג העולם שנותנים שומן הרבה לבצלים בסעודת שבת ומערבין בסכין ונעשה ע"י השומן בלילה רכה ואין עושין שינוי לתת השומן לקערה קודם לבצלים ומה חילוק יש בין חוחץ או שומן דבשניהם יש חשש שוה היינו לש אך אנן סומכין על הט"ז או' י"ב שמתיר בצנון ושלאטען לעשות בלי שינוי וכתב הטעם כיון דא"א לעשותם ע"ש שיתקלקלו ע"כ מותר בשבת בלי שינוי ושבקוהו אעיקר הלכתא יע"ש וכ"ש בצלים דאם יחתכם ע"ש אסור להניחם עד שבת משום סכנה בודאי דמותר בלא שינוי ואף שכתב הט"ז שלא יערבם בכלי מה שאנחנו מערבין בסכין הוי כמו ביד דלאו כלי לישה הוי הסכין ופוק חזי מה עמא דבר:

ג) ומה שנסתפקת אם מותר בשבת לעשות לסעודת שבת הערינג עם חומץ דאפשר דאסור דהוי כובש כבשים כבש"ע סי' שכ"א הנה שם בש"ע סעי' ב' בין להסוברים טעם האיסור משום עיבוד ובין להסוברים דהוי ככובש כבשים לא מצינו האיסור רק במלח או במי מלח אבל לא בחומץ ואדרבה מבואר בדבריהם דבחומץ מותר עיין ט"ז או' א' שכתב ואף שהרבה חתיכות אסור למלוח אך המנהג להתיר משום ששופכין שם חומץ הרי שחומץ גורם ההיתר ועיין בסעי' ט"ז בחרדל כו' ומבואר דהיכי דליכא איסור לש מותר ליתן בהם חומץ וכ"כ בט"ז או' י"ב בשאלאטען יע"ש וכל האיסור בגמרא ובפוסקים לא נאמר רק דמי מלח או מלח דגורם פעולה בירקות שיזיעו ע"כ אסרו אבל לא בחומץ:

ד) ועיין מ"א או' ז' דמתיר לתת בשר חי בחומץ לאכלו ועיין בפמ"ג א"א או' ז' אפילו בחומץ חזק ולהיות בתוכו שיעור שיתן על האש וירתיח משמע מדברי מ"א דמותר וע"ע במש"ז או' ג' דמצדד לאסור לשיטת הרמב"ם משום דהוי כבוש. אמנם כפי הנראה סובר גם הט"ז דמותר דכתב דמותר ליתן חומץ לשאלאטען ואינו מחלק בין חזק או לא גם לא מחלק בין אם להניח שם זמן מרובה הרי מבואר בדבריו דבשבת בשעת הסעודה אם עושה לצורך סעודת שבת לאכול מיד מותר בחומץ ועיין תוס' פסחים ריש כ"ל דמותר למלוח הפסח אף דמליח הוי כצלי אפילו הכי לא הוי נצלה ע"י ד"א דלא הוי כצלי רק לענין בליעה ופליטה יע"ש ועיין בצל"ח שם דבשבת בודאי ליכא איסור דבעינן דוקא תולדות האור דאפילו בחמה מותר יע"ש וכן בכבוש לא שייך במלאכת שבת ע"כ מתירים הט"ז והמ"א ודו"ק:

ח) ומה שכתבו הרמב"ם וש"ע סעי' ב' דהוי ככובש כבשים לפע"ד א"צ לומר כמו דס"ד דפמ"ג דכבוש אסור בשבת משום דהוי כמו מבושל אך אפשר לומר דדרך כובש כבשים עושים הרבה ביחד לזמן מרובה ע"כ הוי מכין לחול דאסור בשבת ע"כ במי מלח או במלח שעושה פעולה שמזיע אסרו רבנן דנראה ככובש כבשים הרבה אבל שלאטמן או בשר מותר:

ו) ונראה להביא ראי' לדבריהם מש"ס שבת (דף ע"ה) לחד מ"ד דמולח חייב חטאת ודוקא בנמלח הבשר להצניע לאורחי וסבר יש עיבוד באוכלין ואמאי לא מחייב משום דמליחה כצלי ואמאי פליגי שם עליו דמאן דפוטר משום דאין עיבוד באוכלין הא הוי כמו שצולהו בשבת ודו"ק ע"כ לפע"ד אם נעשה בזמן הסעודה ולצורך הסעודה מותר אך שלא יעשה להניח לסעודה אחרת ודו"ק:

ז) ובדבר השאלה שקצב קנה בהמה מסוכנת מעכו"ם ואמר לו בשעת מכירה שזכר הרביט אותה וע"י זה נפלה ולא יכלה עוד לעמוד והעכו"ם המוכר נאמן ע"ז כמו שהסכימו הפוסקים שבעוד שביד המוכר נאמן ובפרט שיש רגלים לדבר שנראה עליה הכאה וצרורות דם ומסוכנת וגם היכי דהלוקח מאמין לעכו"ם בודאי דנאמן כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז דעיקר תלוי בלוקח אם מאחין לו יע"ש ואך אתה מסתפק אם דין זה דומה להא דמבואר ביו"ד סי' נ"ח סעי' ט' זכרים המנגחים זה את זה דהוי נפלה והסכימו הפוסקים דבזה אף פחות מעשרה טפחים הוי בכלל טרפות דנפילה אם במה שנרבעת מזכר הוי ג"כ כמו זכרים המנגחים זא"ז ואני לא מצאתי באחרונים שידברו מזה אך זכרתי זה כארבעים שנה נשאל ע"ז מרן הגה"ק מבאבוב זצלה"ה וכמדומה לי שאמר דעתו שזה הוי הדין כמו זכרים המנגחים דסעי' ט'. עוד נראה לי כיון דת"ש אוסר ליקח מסוכנת מעכו"ם ואף לדעת המקילין לקנות מעכו"ם להרויח אפילו הכי היכי דיש עוד ריעותא דנפילה לכ"ע אסור ליקח מעכו"ם עוד נראה דדעת קדושים כתב דאם נמצא בעוף ריעותא לאחר שחיטה בשר בלוי וצרורות דם הרבה מבחוץ טרפה משום חשש נפילה ואף דח"ס מתיר בזה וכתב הטעם דאין להחזיק ריעותא כיון דלא ידענו אם הלכה קודם שחיטה אמרינן דודאי הלכה עיין בספרי סי' נ"ח א"כ בנ"ד שראינו ריעותא שאין יכולה להלוך וריעותא דצרורות דם הרבה דזה בודאי מורה על נפילה גם לדעת ח"ס טרפה וז"ב לפע"ד:

ח) ובדין מיעוך סרכות בעגלים הרכים דעת הב"ח כל זמן שיונק והוא בתוך שנתו ובגדיים וטלאים כל זמן שנקראים בלשון בנ"א גדי וטלה אף שאינו יונק והפ"ח באו' ל"ד סי' ל"ט חולק עליו בעגלים והחמיר אף בלא יונק כל זמן שהוא בתוך שנתו ואם יונק אף לאחר שנה אסור למעך וזה ג"כ דעת ת"ח הובא בבית יצחק יו"ד סי' ס"ו ות"ש סי' ל"ט סעי' ל"ט חולק עליהם וכתב דאין לחלק כלל אי יונק או לא רק עיקר תלוי בנקראים בלשון בנ"א גדי או טלה או עגל ובש"ח קיצר מאד ודבריו צריכים פירוש וגם בספרי ח"א סי' ל"ט סעי' ס"ו קצרתי כ"כ שכעת גם אני לא ידעתי מה הי' כונתי מאז בזה ונתתי אל לבי לעיין ונראה לפרש דברי השמ"ח והיינו דגדיים וטלאים זמן הלידה שלהם עפ"י רוב מסוף אלול עד סוף כסלו ע"כ נתן השמ"ח זמן מוגבל עד חג השבועות אין למעך דאחר חג יש לנו לדעת ברור שיש להם חמשה חדשים ועד זמן הזה המה נקראים בלשון בנ"א גדיים וטלאים ומנהג השני הביא בט"ו אב היינו ח' חדשים ומנהג שלישי עד ר"ה ערך ט' חדשים ונהרא נהרא פשטא וסומך על עיקר היסוד שכתב בת"ש דתלוי בלשון בנ"א וזה כתב בגדיים וטלאים דעד זמן כזה מסתמא כך נקראים בלשון בנ"א וסיים שם במקום דלא ידענו מנהגא יש לילך אחר לשון בנ"א וכונת לחשוב ה"ח היינו כפי המנהג הראשון שהביא:.

ט) אמנם דהא יש שנולדים אף בשבט או אדר דיש מיעוט שנולדים בכל ימות השנה ולהם אין לתת זמן מוגבל רק צריכים לדעת שהמה עכ"פ בני חמשה חדשים והבן ועפ"י חשבון זה כתבתי ג"כ בספרי כדעת השמ"ח וכפי מנהג שהביא בשמ"ח דמסתמא בעת שכתבתי זאת בווישניצא חקרתי על המנהג דגליל דשם שהוא כמנהג ראשון של השמ"ח היינו ה' ח' אך שאני כתבתי החשבון כפי תולדות זמן עגלים עפ"י רוב מתחיל מניסן עד סיון ע"כ כתבתי זמן המוגבל ר"ה רק לאותם הנולדים עוד בחורף כונתי על תחילת זמנם קודם ניסן או עכ"פ בניסן דאז ודענו בטח שעד ר"ה נשלמו ה' ח' ולהם יש זמן המוגבל מר"ה ואילך אבל אלו שנולדו בימי קיץ היינו מאייר ואילך ולהם א"א למעך אחר ר"ה דהא לא נשלם ה"ח ע"כ צריכים לדעת מתי נולדו ולחשוב מיום הלידה חמשה חדשים ואח"כ יהי' מותר למעך ע"כ כתבתי עוד דאם אין ידוע לנו כמה חדשים נולדו אחר ר"ה אך זאת ידוע לנו שנולדו בחורף היינו קודם ניסן או קודם אייר צריך להמתין עד ר"ה ואז נדע בטח שכבר נשלם ה"ח כן נראה לי כעת כונתי בספרי ודו"ק:.

י) ומנהג עיר לבוב הביא בב"י יו"ד סי' ס"ו שלא למעך קודם שנה רק לפעמים קצת קודם אם נקרא בלשון בנ"א יאליפקע ובטירנו פה המנהג שקודם שאין לעגל קרנים יוצאים קצת חוצה אין ממעכים כלל וכלל אך לאחר שכבר רואים קצת בולטים קרנים אז מקילין בסרכא קלה מאד כאשר מבואר בספרי שם סעי' נ"ו וסעי' נ"ז יע"ש אך אחר שנתגדל הרבה שנקרא בורטניק אז ממעכים סרכות כמו בכל הבהמות הגדולות וכפי הנראה הנקראים בלבוב יאליפקע נקראים בעירנו בורטניק ומה שאמר לך השו"ב דעירכם שמקובל שהפרש יש בו סימן שאינו יונק אין לו על מה לסמוך להקל כ"כ ועיקר כמנהג שבכאן:

יא) ובדבר מה ששמעת בשם הגראו"ו דנותר דילפינן מדכתיב ביום דאין שורפין בלילה ואיסור זה דאין שורפין בלילה לא הוי רק לאו הבא מכלל עשה ממילא דאיסור זה לא קאי על אשה דהא פטורה מעשה וזמן גרמא וכיון שכן אשה מותרת לשרוף נותר בלילה ע"כ שריפת נותר לא הוי זמן גרמא גבי נשים ובזה רוצה הכותב ליישב קושית תוס' קידושין כ"ט שהקשו למה לן קרא אותו דאין מצות מילה נוהג בנשים הא אין מלין בלילה והוי מילה מ"ע שזמן גרמא וממילא ידענו דנשים פטורות וכתב דלפי מה שכתב הנראו"ו גם מילה לא קאי הקרא דביום על נשים דאיסור זה למול בלילה הוי זמן גרמא ע"כ אשה מותרת למול בלילה וממילא דמילה גבי נשים לא הוי זמן גרמא לכך צריך קרא דאותו לפטור נשים ממצוה זו דהא גבי נשים לא הוי מ"ע שז"ג:

יב) ואני אומר בטח שמעולם לא עלה על דעת הגר"א לומר כן שזה טעות גדול דבשלמא אם היינו אומרים דהשורף נותר בלילה וכן המל בלילה יצא המצוה רק דאיסור לילה רבע עליו שלא יעשה זאת אבל אם עבר על האיסור נתקיים עכ"פ המצוה אפשר דהי' מקום לומר כן דגבי אשה לא שייך איסור זה דהוי לאו הבא מכלל עשה והוי עשז"נ ע"כ אשה מותרת לכתחילה אך אם נאמר כן הוי בלאו הכי נותר ומילה מ"ט שאין הז"ג דהא בדיעבד אם עבר ועשה מקיים המצוה א"כ מצות הללו נוהגים אף בלילה ואם משום האיסור שאסרה תורה לעשות בלילה מה בכך עכ"פ עיקר המצוה נוהג בלילה רק משום איסור הוא שרבע על אדם שלא לעשות בלילה כמו שכתבו אחרונים סברא זו במילה דאף דשלא בזמנו אין רשאי למול בשבת וביו"ט אפילו הכי משום זה לא הוי מ"ע שז"ג דהא עיקר מצוה נוהג בשבת ויו"ט רק איסור הוא דרבע על אדם שלא לחלל שבת ולא דחי לתפילין דבשבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא לא משום דאסור להניחם רק משום דא"צ להניחם ואין מצות תפילין נוהג כלל דשבת הוי כמו תפילין דמקרי אות ובזה מיישבים דהא דכתבו התוס' דמילה הוי ז"ג משום דאין למול בלילה אבל למ"ד דנוהג בלילה לא הוי ז"ג הא עכ"פ בשבת ויו"ט אסור למול אך כיון דבאמת מצות מילה נוהג בשבת רק איסור שבת הוא דרבע עליו שאין יכול למול לא הוי מעשהז"ג רק למ"ד דאין מלין בלילה א"כ אין שום מצוה אפילו אם מל לא קיים המצוה כלל לכך כתבו התוס' דמילה הוי מעשז"ג ודו"ק ומזה ראי' ברורה למה שהכריע הש"ך בסי' רס"ב ביו"ד או' ב' דמעיקר הדין אם מל בלילה צריך להטיף דם ברית ביום דלא יצא מצות מילה כלל ואפשר דגם הט"ז סובר כן והא דכתב דהוי רק חומרא בעלמא להטיף ד"ב כונתו דכיון דשוב אין כאן ערלה נתבטל המצוה ולא מתקן מעיקר הדין בהטפת דם ברית יע"ש ודו"ק:

יג) ולפ"ז הא דאמרה תורה בנותר וכן במילה ביום לא דהוי בלילה איסור בפני עצמה רק דתוה"ק הטילה תנאי במצוות הללו שזמן מצות הללו אינם רק ביום אבל בלילה אין כאן מצוה ואם עבר ועשה בלילה נתבטל המצוה ולא קיים אותה ואין חילוק מי השורף או מל אם אשה או איש דתורה התנה דמצוות הללו א"א לקיימם העושה רק אם עשה ביום ולא העושה בלילה והבן הדברים כי ז"ב מאד מאד:

יד) ומלבד כל הדברים הא דעת הפנ"י בביצה וח"ס באו"ח סי' ק"נ דרק במ"ע בקום ועשה האשה פטורה אבל בשוא"ת וכן לאו הבא מעשה אשה נמי חייבת כמו איש א"כ א"א לומר דאשה אינה מוזהרת על עשייתם בלילה כיון דלא הוי רק עשה שז"ג הא בשב וא"ת אשה נמי חייבת אולם הרבה אחרונים דחו דבריהם וסברי דאף בזה נשים פטורות אך האמת וברור שלא אמר כן הגר"א מטעם שכתבתי לעיל:

טו) ובעיקר הקושיא שהקשו דלמה נחשב ניתר לאו הניתק לעשה הא הלאו כולל יותר מעשה דהא העשה א"נ בנשים דהוי ז"ג ביום ולא בלילה נראה לפע"ד דבר נכון דכל עשה המנתקת הלאו ואף שזמן גרמא נשים חייבות דהא כיון דעוברת על הלאו ועשה הוא רק לכפרת הלאו בודאי לא גרע אשה מאיש שגם האשה צריכה כפרה על הלאו ואין זה דומה לשאר מעשז"ג שפטורות כמו תפילין מצה והקהל ומחמת שאין לי פנאי לחפש בספרים ע"כ אקצר כעת ובזה יתיישב ג"כ קושית הפמ"ג באו"ח שהקשה איך אמרינן דב"י וב"י הוי ניתק לעשה דתשביתו הא תשביתו הוי עשה שז"ג ונשים פטורות והלאו כולל יותר מעשה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר מאד דגם נשים חייבות בעשה זו כיון דלכפרת הלאו בא העשה והבן אי"ה בעת הפנאי בלי נדר אברר פרט זה בעהש"י:

א"ז אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה