מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן פא
ב"ה ג' א"ק תרצ"א סטניסלאב.
לכבוד ידידי הרה"ג שלשילתא דיחוסא כש"ת מו"ה אליעזר יהושע הלוי מכונה עפשטיין שליט"א האבד"ק ראקוב והגליל:
א) מכתבו הגיעני בעירכם שנעשה ש"מ למכור חמץ של כל העיר ואחד שכח למסור הצעטיל שלו להמוכר ונזכר לאחר חצות או כחצות ומסר להמוכר והמוכר הלך ומסר לנכרי הקונה מה דין של חמץ זה שנמכר לאחר זמן איסורא וכ"ת האריך בבקיאתו והביא כל אחרונים שדברו מזה יש אוסרים ויש מתירים בהנאה לאחר הפסח אמנם מסתפק עוד דהא לא הי' שום קנין על מכירה דהא הקנינים נעשו הרבה זמן קודם שנמסר צעטיל זה לעכו"ם ולא חל הקנין ע"ז והאריך גם בפרט זה הרבה ולפע"ד דאם הי' העכו"ם הקונה עשה הקנינים אחרי חצות ובעת שלקח צעטיל הזה והי' עומד בצד חצר שהחמץ מונח שמה ומסתמא גם חצר הזה נשכר לו כנהוג בכל ש"מ הייתי מודה כדעת הנוב"ת סי' ס"ג להתיר כל החמץ אפילו באכילה כדעת הנו"ב הנ"ל ולא נשאר לנו בכאן רק לאסור מכח שלא הועיל הקנינים שעשה מקודם על הצעטיל ושכירות החצר במה שלקח אח"כ הצעטיל אחר זמן דהא הקנינים נעשו מקודם לזה ומה גם דלא עמד הנכרי הקונה בצד חצרו וע"ז אני אומר אף אם נאמר דמדין תורה לא קנה הנכרי החצר ובפרט שלא גורני החצר כיון דלא עמד בחצר אבל בדיני א"י בודאי דקנה החצר וגם החמץ דהא כך כותבים בשטר מכירה כל צעטיל שיהי' ביד הקונה קנה ע"י קנינים ובדיניהם אין חילוק אם נתן תיכף הצעטיל או שנתן אח"כ כיון דקבל הנכרי הצעטיל וכשיבוא הדבר לפני ערכאות לחייב המוכר לקיים כפי השטר וליתן לו כל החמץ אשר נמצא בהצעטלין שת"י וכן קונה המקומות הכל כפי השטר וצעטלין בין שנתן לו תכף צעטיל או נתן לו אח"כ כך הוא דיני ערכאות וקנה העכו"ם בדיניהם ואף שבח"א סי' תמ"ח חולק על מ"ב ופסק דלא מהני מה שקונה בדיניהם רק בעינן קנין דמהני מד"ת בספר מש בת נפש סי' ס' הובא בכף החיים הסכים עם המ"ב דלא כמ"א א"כ יש מקום להתיר החמץ לישראל אף באכילה כיון שהוא לאחר הפסח ואין כאן רק קנס דרבנן:
ב) גם יש לצרף לזה דהא ביטל החמץ וגם מכר דהא לפי דעתו הי' סבר דמכירה קיימת עפ"י ד"ת ואף דפסקינן כר"י בירושלמי דאף אם ביטל אסור לאחר הפסח וטעמא דר"י שם משום שמא יערים ולא יבטל דלכאורה קשה הא שפיר פליג שם רש"ל על ר"י דלא חיישינן על הערמה דהא נודע מה שכתב המרדכי בריש פסחים דלכך מהני ביטול בלב משום דהוי אומדנא דמוכח דישראל א"ר לעבור בב"י וב"י ומסתמא מבטל בל"ש ואומדנא הוי כמו דיבור בפני עדים ואיך אמר ר"י דחיישינן שמא יערים ולא יבטל אך הדבר נכון דלאחר שתקנו חכמים ביעור מטעם שמא יבוא לאכול והוא לא עשה כן רק ביטל ולא ביער א"כ עבר על דרבנן א"כ אבד חזקת כשרות שלו אף על איסור דאורייתא ע"כ יש לחוש שמא יערים ורש"ל סובר דאף דאיתרע חזקת כשרות שלו על איסור דרבנן אבל על איסור תורה עדיין עומד בחזקת כשרות ע"כ לא חייש שמא יערים ויעבור על ב"י וב"י ועיין בפנ"י בסוגיא דשמא יחפה ועיין בספרי ח"ד בתשובה סי' ג' או' ח' שכתבתי שם דר"י ורש"ל פליגי בסברא זו לענין חצי שיעור וא"ש דגם כאן ר"י לשיטתו ורש"ל לשיטתו ודו"ק:
ג) ולפ"ז בנ"ד דחזינן שמכר החמץ וסבר דמהני מכירה לא אבד חזקת כשרות שלו אף על דרבנן ומהימן לומר שביטל ולא עבר על ב"י וב"י ומודה ר"י כה"ג דמותר ובח"י סי' תמ"ח סעי' ה' כתב להתיר בזה עכ"פ בהנאה יע"ש ולפי מה שכתבתי סברתו טובה מאד אך מה אעשה שהנוב"ק סי' י"ט ועוד אחרונים חלקו עליו ואוסרים כה"ג אף בהנאה אך הא"ר הביאו בכף החיים כתב דבהפ"מ מאד יש לסמוך על הח"י להתיר בהנאה ובנ"ד כיון שהוא לאחר פסח ואין כאן רק איסור דרבנן משום קנס וכתבתי באו' א' דיש עוד לצרף שיטות הסוברים דמכירה והקנין בערכאות מועיל אף בחמץ ובפרט שכתב כ"ת שבכל הסחורות דשם אפשר שאינם חמץ גמור וכיון דאיש ההוא עני ואביון הוא והוא ג"כ הפ"מ ע"כ יש לסמוך להקל כמו שכתב כ"ת ע"י ביטול ברוב. הנראה לפע"ד כתבתי:
ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: