אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן פ

סימן עט

לכבוד ידידי מחו' הרב המה"ג החסיד המופלג שלשילתא דיחוסא כש"ת מו"ה יצחק אייזק ראזענבוים נ"י חונה בק' ווישקאוויץ.

א) מכתבו בא לידי עוד קודם חג השבועות ומחמת שעסקתי אז בשאלה נח לה להלכה הנחתי למשמרת עד אחר החג אמנם לא הייתי בקו הבריאה לרע וביותר כאב עינים ולא יכולתי לעיין בספר וכעת ת"ל שהוטב לי הנני לתשובתו דחילוק גדול יש בין הא דאמר ר"י (ב"ק כ"ב) אשו משום חציו וחייב מיתה ובין כפתי' לחברו רחוק מן המים עד שאין המים מגיעים אליו רק בכח שני שהוא פטור דהמים שבאו תכף בכח הראשון אם הוא כפות תכף סמוך ונפל עליו המים אז הוי המזיק כמו שמפיל עליו חץ או אבן אבל ברחוק שהמים שנפלו מכחו לא באו עליו רק מכח שהמים שבאו אחרי כן דוחפים את הראשונים והמים דוחפים זא"ז עד שבאו לאדם הכפות מרחוק ומת א"כ כח ראשון לא פעל רק ע"י כח השני והשלישי ע"כ פטור דכוותי' גבי אש נמי סובר ר"י שאם האש הבא מכח ראשון לא פעל לשרוף את אדם רק ע"י שמסייע רוח שאינו מצוי' לשיטת מהרש"ל שם בסנהדרין ע"ז ולש טת מהרש"א שם אף ברוח מצוי' פטור כן נמי כח המים ועיין שם בתוס' סנהדרין ע"ז ד"ה סוף חמה ותבין חילוק זה ודו"ק היטב:

ב) ומה שהקשה עוד על תוס' ב"ק כ"ב שכתבו דטעמא דר"י שם לחייבו משום חציו שהי' לו לשמור גחלתו א"כ אף בכלה לו חציו שנפלה הגדר הא עכ"פ הי' לו לגדרו ולא גדר כמו דאמרינן שם דלכך חייב משום ממונו שמזיק א"כ אמאי לא נימא מטעם זה חייב משום חציו אך לפי דעתי הדבר פשוט הא באמת מצד הסברא לא הוי אמר ר"י דאשו משום חציו דחילוק גדול יש בין זורק חץ ובין מבעיר אש שאש זה הוא מבעיר עצים אחרים ואחרים אחרים עד שבא האש האחרון ועושה הנזק כמו שכתב שם בשמ"ק אבל חץ הוא עצמו שזרק הלאה הוא עצמו עושה מעשה היזק רק קרא מסייע לר"י דמדמה גם אש לחציו וגזרת הכתוב הוא אך באם הי' גדר וכלה חציו זה לא ילפינן מקרא לחייבו משום שלא גדרו להיות עי"ז חציו דאין זה משמעות הכתוב וע"כ לא נשאר בזה החיוב אף לר"י רק משום ממונו וז"ב מאד ומה שכתב עוד בדברי נו"ב ומה שהעירותי עליו בספרי הלכות נדה ראיתי דבריו נאמרים בהשכל ודעת:

ב) והנה מסוגיא דחולין וסנהדרין שהביא כ"ת לכאורה יש לתמוה על רח"ס הבאתיו בספרי הלכות מקואות סעי' מ"ב שכתב דמה שמסיר הברזא ויצא מים למקוה לא מיקרי הווי' עי"א דאדם לא עשה פעולה במים רק הסיר המניעה והמים באים ממילא ממלאה לרקנית וכשר וקשה מסוגיות הנ"ל דכח ראשון נקרא ע"י אדם לענין שחיטה ולענין הורג אדם וכבר העירו עליו בזה ונדחקו מאד בישוב דבר זה אך להלכה הסכימו כל אחרונים לח"ס וכן הוא מנהג העולם להתיר בזה לכתחלה והארכתי הרבה בתשובה לרב אחד מפולין שרצה להחמיר והבאתי ראיות הרבה שעיקר כרח"ס אמנם בעיקר הקושיא שהוא עליו דהא בשחיטה ובנזקין נחשבו המים הבאים מכח ראשון לכח אדם וכשהי' בכח ראשון ג"ל מים ובאו להמקוה נ"ל בכח אדם פסול עלה כעת על רעיוני דלא קשה מידי דאף דלכל הדברים נקרא כח ראשון נעשה עי"א אבל במקוה לא איכפת לן דלא פסלה תורה כח אדם שבא המים מחמת שאדם מסיר המניעה דהא הא דפסול עי"א ילפינן מה מעיין ביד"ש אף מקוה ביד"ש והנה במעיין גופו אדם חופר בור ומסיר העפר מבור עד שבא למקור המעיין א"כ יהי' פסול המעיין כזה שבא ע"י חפירת אדם וכבר הקשה כן הרמב"ן הביאו הב"י בסי' ר"א ותירץ דזה נקרא ביד"ש דאדם רק חפר להסיר המניעה לגלות מי המעיין ועיין בספרי הלכות מקואות או' ל"ב או"ק י"א א"כ ע"כ כח ראשון שבא למקוה אחר שהסיר אדם המניעה כשר במקוה ולא נפסל משום דמיקרי עי"ז מקוה הנעשה ביד"א דהא הוי דומיא דמעיין ודו"ק:

הנני בזה מחו' הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל לעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה