אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן עח

סימן עז

ב"ה א' בהעלותך תרפ"ט סטניסלאב.

א) נשאלתי מאחד שבא לו טעלעגראף ביום א' בבוקר שמת אביו בקראקא בבית החולים וקבורתו יהי' ביום ב' בשעה חמישית לעת ערב ואין ביכלתו ליסע שמה להיות אצל קבורתו ושאל אם הוא אונן ופטור מכל המצוות עד יום ב' אחר קבורתו או דאין עליו דין אונן רק שמתחיל אבלות מיד ביום א' או אפשר דלא חל עליו לא אנינות ולא אבלות עד יום ב' לאחר הקבורה מתחיל אבלות ואת"ל דלא חל עליו אבלות עד יום ב' לאחר הקבורה וגם לא הוי אונן וחייב בכל המצוות כיון דא"א להתעסק בקבורתו אם ביום ראשון וביום שני מותר ומחויב להניח תפילין. ונראה לפע"ד לבאר הדברים דהנה בתוס' ורא"ש וטור הביאו מה שכתב הר"י וז"ל כשנפטרה אמי מורתי הודיעו הדבר לר"ת אחיה שהי' דר בעיר אחרת ואכל בשר ושתה יין קודם קבורתה ינתן טעם לדבריו כיון שיש לה בעל שמחויב בקבורתה ולא עליו ולא נאמר עליו מי שמתו מוטל לפניו ובתוס' כתבו ע"ז ואפשר שאפילו הי' דר ר"ת בעיר הזאת שמתה אחותו הי' מיקל מאותו הטעם שאין מוטל קבורתה עליו וכ"כ הרא"ש בפרק מי שמתו אך בפרק אלו מגלחים כתב הרא"ש שמסופק בדבר אם הי' ר"ת מיקל אם הי' דר עמה בעיר כמו שהביא הב"י משמו וטור כתב על ר"ת שהוא מילתא דתמוה דא"כ אחי המת לא חל אנינות עליהם רק על בניו היורשים אותו וחייבים בקבורתו אלא ודאי לא פלוג חז"ל אלא כל המתאבלין עליו ומתאוננים קרויים מוטל עליו לקברו ואפילו אינו בעיר דלא בעינן מוטל לפניו ממש יע"ש:

ב) ואם נאמר דר"ת לא מתיר רק כשהוא בעיר אחרת יובן לן היטב דבריו וכך כוונתו דבירושלמי מבואר שני טעמים דאונן פטור מכל המצוות טעם אחד דאין לו מי שישא משאו וטעם שני משום כבודו של מת כלומר דכבוד המת הוא שכל הקרובים שמחויבים להתאבל עליו המה יתעסקו בצרכי קבורתו ולא אחרים ולא אחד מקרובים רק כולם יתעסקו בקבורתו כי על כן אם הי' אחותו של ר"ת בעיר אחת עם ר"ת אף שבעלה מחויב בקבורתה מחויב הי' גם ר"ת לנהג אנינות ליטפל בצורכי קבורתה משום כבודה ומחמת שהיתה בעיר אחרת לא הי' ר"ת מחויב משום כבודה דכל קרוב שאין במקום המת אין זה נגד כבודו של מת במה שאין מתעסק בקבורה כיון שאין הקרוב במקום המת ועיין בפנ"י ברכות ריש מי שמתו ותבין ע"כ שפיר אמר דבעיר אחרת לא שייך רק טעם אחד שאין לו מי שישא משאו ומחויב הקרוב ליסע שמה למקום המת להתעסק בקבורה ולזה אמר כיון שהי' בעלה עמה והוא מחויב בקבורתה ור"ת הי' בעיר אחרת א"כ שני הטעמים לא שייכים גבי' ואין עליו חיוב אנינות והבן כי זה נכון מאד ובזה יתבאר לן טעמו של ר"ת ולא קשה עליו מה שהקשו הרא"ש וטור ודו"ק:

ג) ובש"ע סי' שמ"א בש"ך שם או' ה' כתב שדעת המחבר כרא"ש שחולק על ר"ת שאפילו יש לו מי שיתעסק עמו בעיר שמת אה"כ יש על קרוב שהוא בעיר אחרת דין אונן ונראה טעמו דגם זה כבודו של מת שכל הקרובים יבואו לעירו להתעסק בקבורתו וכיון שכן מחויב ליסע וממילא דהוי אונן וחל עליו אנינות וממילא דאם הוא במקום רחוק או שהוא חולה או שאר סבה שא"א ליסע שמה גם הרא"ש וטור מודים דלא חל אנינות עליו דלא שייך גבי' שני הטעמים ודו"ק וראי' לזה שהרי המחבר בסעי' א' דפוסק דלא כר"ת ורמ"א לא הגיהו משמע ג"כ דאין פוסק כר"ת אפילו הכי כתב שם בסעי' ג' דמקום רחוק ב' ימים מותר יע"ש:

עוד הביא שם הש"ך דעת הב"ח שפסק כר"ת וכתב וז"ל דקרובין שבעיר אחרת אין דין אונן עליהם אא"כ אין להמת קרובים המתאבלין עליו בעירו שמוטל עליהם לקברו אבל אם יש קרובים המוטל עליהם לטפל בעירו אין דין אונן על אותן הקרובים שבעיר אחרת עכ"ל וזה כמו שפירש הרא"ש בפ' ואלו מגלחין דעת ר"ת דדוקא מחמת שהיתה אחותו בעיר אחרת הי' מיקל באנינות והתנה דוקא מטעם שבעלה משם חייב בקבורתה ואין מחויב ליסע לשם דלא שייך אצלו שני טעמים שכתבו בירושלמי כמו שביארתי לעיל:

ד) ולפי מה שכתבתי באם הי' המקום רחוק או שהי' לקרוב אונס אחר עד שלא הי' ביכלתו ליסע למקום המת לטפל בקבורתו ליכא פלוגתא כלל בין הפוסקים כיון דיש במקום המת קרובים או שאר בנ"א שמטפלין בקבורתו והוא בלאו הכי אונס הוא או שהוא מקום רחוק שאין ביכלתו ליסע שמה לטפל בקבורתו לכל הפוסקים אין בו דין אנינות ודו"ק ויש להביא ראי' לזה מהא דמבואר ברא"ש וטור וש"ע דאם קרובי המת בתפיסה אין אנינות חל עליהם כיון שאין יכולים להתעסק בקבורתו הרי דאפילו שהמה בעיר אחת עם המת כיון שאין ביכלתם לטפל עם המת מחויבים בכל המצות שלא חל עליהם אנינות ודין זה מוסכם מכל הפוסקים א"כ כ"ש כשהוא בעיר אחרת ואין ביכלתם לנסוע להתעסק בקבורתו שלא חל דין אונן עליהם לכל הפוסקים אם לא שנאמר כמו שכתב הטור לחלוק על ר"ת דלא פלוג רבנן באנינות לכך אפילו בעיר אחרת חל עליו אנינות וצ"ל לדבריו דשאני אם הקרוב בתפיסה דשם לא חל כלל ולא שייך לא פלוג דזה לא שכיח להיות בתפיסה אך יהי' איך שיהי' בלאו הכי נראה דעת הש"ך דפוסק כב"ח וכר"ת וכן פסק בחכמת אדם יע"ש א"כ בנ"ד לא חל על הבן אנינות כיון דמת בעיר אחרת ואין ביכלתו לטפל בקבורתו ויש שמה אנשים להתעסק בקבורתו ודו"ק:

ה) אמנם גם אבלות לא חל עליו עד שעה שיהי' קבורתו ויסתום הגולל כמבואר בתוס' ברכות י"ח וברא"ש וב"י שמת שבתפיסה כו' דאין חל עליו אנינות וגם אבלות לא חל עד אחר קבורה עיין בב"י שהביאו הרבה ראיות לזה וכן מבואר בש"ע שמ"א סעי' ד' יע"ש וממילא דמחויב בכל המצוות כיון דלא חל אנינות וגם בתפילין יש לומר דחייב כיון דלא פטור מתפילין רק ביום ראשון מאבלות ובנ"ד שלא התחיל עדיין אבלות חייב ג"כ בתפילין. וראיתי בשו"ת אמרי יושר סי' ס"א שבאמת דעת השואל שם כן הוא והגאון המשיב דחה דבריו דאף דאין עליו לא אנינות ולא אבלות אבל תפילין אסור להניח והביא ראי' דאף דבנמסר לכתפים דאז ליכא לא אבלות ולא אנינות ומותר בבשר ויין ובכל המצות עכ"פ מבואר בטור דאסור במלאכה ורחיצה א"כ הה"ד תפילין דאסור לאבל גם לו אסור ולפע"ד נראה ראי' להיפך דהא בסי' שמ"א סעי' ג' מבואר מקום שנוהגים שכתפים כו' מותר בבשר ויין כו' ובש"ך או' י"ג דאף אבלות לא חל וכתב שם בדמ"ר כיון דמותר בבשר ויין קו"ח בכל המצוות כו' יע"ש ואמאי לא כתב חוץ מתפילין כמו דאמרינן בלשון זה בסוכה (דף כ"ה) אבל חייב בכל המצוות חוץ מתפילין כן הי' לי' לדג"מ לומר כאן דכיון דכולל כל המצות א"כ תפילין בכלל הרי דס"ל דכיון דלא חל לא אנינות ולא אבלות מחויב בכל המצות אף במצות תפילין דאל"כ הי' אומר חוץ מתפילין שלא נטעה דגם בתפילין דהוי בכלל כל המצות התורה ג"כ חייב ודו"ק וממילא נמי במה שכתב רמ"א שם אם הי' מקום רחוק כגון מהלך שני ימים מותר עד שיבואו לעיר קבורתו מותר ג"כ בתפילין כיון דאין עליו לא אנינות ולא אבלות וכן בסעי' ד' מי שמת בתפיסה כו' וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חי' או שטפו נהר ולא נתייאשו מלקברו אין על הקרובין לא דין אנינות ולא דין אבלות כו' ג"כ מניח תפילין כמו הדין דסעי' ג' יע"ש ודו"ק:

ו) וכן משמע ברא"ש פ' ואלו מגלחים סי' ק"ב שהביא שם הדין דמת בתפיסה ומסיים ע"ז הלכך לא חל על הקרובין דין אבלות וגם אוננים לא הוי להו כיון דאין יכולים להתעסק בקבורתו ואפילו למאן דאוסר תשמיש המטה בשבת אף דלא חל עדיין עליו אנינות הרי שרי אפילו בחול דבשבת מפקח עכ"פ בצרכיו יע"ש וכיון דמתיר אף תשמיש כ"ש דלהניח תפילין דשרי דאין עליו שום איסור לא מה שאסור באנינות ולא מה שאסור באבלות וכן משמע שם שהביא ראי' לדין זה מירושלמי דאם נקבר בקבר שדעתו לפנותו משם ולהניח בקבר אחר דאנינות פסק לאחר שהניחו בקבר ראשון אבל אבלות מתחיל רק לאחר סתימת הגולל מקבר שני והימים שבנתיים אין עליו שוב אנינות וגם לא אבלות יע"ש וכי נאמר דכל אותן הימים פטור מתפילין רק בודאי פשוט דרק ביום הראשון משבעה ימי אבלות לאחר שנקבר בקבר השני אז אסור להניח תפילין דלא אסרו להניח תפילין רק ביום א' מימי אבלות אבל הא דפטרו מתפילין לאונן היינו כמו דפטור משאר מצות משום דצריך לעסוק בקבורתו והיכי דאין צריך לעסוק בקבורתו דאז חייב בכל המצות הה"ד בתפילין ועוד הביא שם מעשה דמגנצא דנהרג בר"ח טבת ובנו חפשו בכל הדרכים עד ר"ח אדר ולא נמצא והורה ראב"י למנות ז' ושלשים מרח"א דנתייאשו מלקברו הכי נאמר דמר"ח טבת עד אדר דלא היו אוננים ולא אבלים לא הניחו תפילין ואמאי לא שאלו את ראב"י מקודם עוד אם מותרים להניח תפילין אלא ע"כ דזה הי' פשוט להם כיון דלא חל עליהם אנינות ולא אבלות דמותרים בתפילין ועוד אי ה"א דאם לא חל עליו לא אנינות ולא אבלות עכ"פ אסור להניח תפילין כל הראשונים וש"ע שהביאו דינים הללו לא לשתמיט אחד מהם לכתוב דין חדש כזה דעכ"פ אסור להניח תפילין מזה נראה ברור דחייב בתפילין כיון דלא מתחיל אבלות דעיקר דאסור להניח תפילין הוא רק יום ראשון מאבלות אבל אונן דפטור הוא רק מטעם דפטור מק"ש ומכל מנות משום דטרוד בקבורת המת ואם לאו חייב בתפילין כמו בכל המצות והבן:

ו) ומה שכתב שם בא"י דגם בנמסר לכתפים דמותר בבשר ויין מבואר בטור סי' שמ"א דבמלאכה ורחיצה אסור והיינו כל דבר שאסור באבל אסור אף בנמסר לכתפים ורק בבשר ויין דלאבל מותר ולאונן אסור מועיל מסירה לכתפים ומשמע שם בטור דגם תפילין דאסור באבל אין מועיל לחייבו במסירה לכתפים עכ"ל ולפע"ד אין שום משמעות לזה בטור שכתב שם בסוף הסימן שהביא שם מחלוקת הפוסקים באונן שעוסק בקבורת המת שאסור בבשר ויין ובכל מצות דיש אומרים דאין אסור בדבר שאבל אסור והביא שם שיטות הרמב"ם והרי"ץ גיאות ורמב"ן חולק שם עליהם ור"פ סובר כרמב"ן ותוס' סוברים כרמב"ם ובאמצע דבריו שם כתב דבנמסר לכתפים ואין עוסק עוד בצרכי קבורה אף שמותר בבשר ויין שלא מיקרי עוד אונן כיון שאין מוטל עליו לקברו אבל בעדונין ושמחה אסור ובזה אין מחלוקה יע"ש ומה שהעתיק דבריו בא"י במלאכה ורחיצה דברים הללו לא זכר הטור ולא יפה העתיק דהטור לא כתב רק עדונין ושמחה א"כ אדרבה מזה משמע דגם בתפילין חייב דכיון שמותר בבשר ויין כ"ש וקו"ח בכל המצוות כמו שהבאתי בשם דגמ"ר שכתב כן על המחבר בסעיף ג' על דין זה רק בעדונין ושמחה כתב הטור דאסור וזה סברא הוא אף שלא נזכר בראשונים כתב הטור מסברא דנפשי' והבן:

ח) ומה שהביא עוד בא"י שם בשם דברה"ח דיני קבורה דין ה' דבנמסר לכתפים אסור ברחיצה ומלאכה ומת בתפיסה מותר בכל והביא כן בשם רמב"ן בתה"א הספרים הללו אין ת"י אך בער אנכי ולא אדע הא כל הראשונים כתבו דר"י למד דין דתפיסה מהא דירושלמי מסרו לכתפים עיין בתוס' בברכות וברא"ש באלו מגלחין ואיך נחמיר בנמסר יותר ממת בתפיסה והא מת בתפיסה למדו מנמסר לכתפים וכתב עוד ואף דיש לומר דאף דאסור להטור בנמסר לכתפים רחיצה ומלאכה דנוהג באבל כל שבעה אבל תפילין דאינו באבל רק יום אחד אפשר דבנמסר לכתפים אין אסור אבל נראה ראי' מירושלמי רפ"ג דברכות [וכן הוא במ"ק] שהקשה שם דלמה לי למתני מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפילין הא אפילו אבל אסור להניח תפילין ומתרץ דתני לה משום שארא דהיינו ק"ש הרי דפשיטא לי' לירושלמי דדבר שאבל אסור בראשון ושני אף דמותר בשאר הימים ודאי אסור לאונן א"כ הה"ד נמסר לכתפים כיון דאסור ברחיצה ומלאכה הה"ד בתפילין עכ"ל ולפע"ד אין הכונה בירושלמי כן דאם נפרש כדבריו יקשה על הרמב"ם ורי"ץ גיאות ותוס' שהביא שם הטור דהמה התירו לאונן מה שאבל אסור בהם א"כ מה מקשה ירושלמי על תפילין אמנם לפע"ד קושית ירושלמי כך למה אני מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפילין דמשמע אבל אם לא מוטל לפניו היינו לאחר קבורה חייב בתפילין כמו דחייב בק"ש ותפלה לאחר קבורה דכן נמי תפילין הא לא כן הוא דתפילין אסור להניח כל יום ראשון דאבל אסור בתפילין יום א' לאחר הקבורה א"כ למה תנן במתניתין דמי שמתו מוטל לפניו ק"ש ותפלה ותפילין וע"ז משני אמת שתפילין אינו דומה לק"ש ותפלה דק"ש ותפלה חייב לאחר שנקבר ואינו פטור רק במוטל לפניו וצריך לעסוק בקבורת המת אבל תפילין אף לאחר קבורה נמי אסור להניח אלא בגין דתנא דא תנא דא ודו"ק. וקצת יש לדקדק על הירושלמי שם שהקשה קושיתו לתנא דאוסר להניח שני ימים תפילין משמע אבל למ"ד יום אחד ניחא והא קושיא זו קשה אף למ"ד רק יום אחד ודו"ק. ומסיים. שם בא"י וז"ל ובפרט באונן בעיר אחרת דלפסק הש"ע הוי אונן גמור וכן פסק הרב בש"ע או"ח סי' ע"א ונהי דיש להקל ולסמוך על ר"ת לענין ק"ש ותפלה אבל לא לענין תפילין עכ"ל ולפי מה שכתבתי היכי דהוי אונס שאין יכיל לנסוע שמה או שהוא מקום רחוק כשני ימים לכל הפוסקים לא הוי אונן ולא חל ג"כ אבלות א"כ יש לומר דכמו דחייב בכל המצות כן נמי בתפילין:

ט) אמנם מצאתי בפמ"ג או"ח סי' ע"א במשבצות סוף הסי' שכתב דאם מסרו לכתפים מיוחדים לכך מותר בבשר ויין ונראה שהה"ד שמותר להתפלל ולקרות ק"ש בלא תפילין א"כ סובר נמי כחו שכתב בא"י שהבאתי וכפי הנראה שם מדבריו משום דעכ"פ הוי יום מר יע"ש אך נראה דלא נפטר משום זה רק ביום אחד דאז לגבי קדשים הוי אונן מדאורייתא ע"כ גזרו רבנן גם שלא להניח תפילין ביום ההוא דהוי כמו קדשים אבל אם לא נקבר כמה ימים והוא באופן דאין מתעסק עמו בקבורה כמו בתפיסה וכדומה שהבאתי לעיל ביום השני לכ"ע חייב בתפילין דלגבי אנינות קרשים הוי רק יום אחד וכמו שבשבעה ימי אבלות אינו אסור להניח תפילין רק יום ראשון הה"ד באנינות אף אם נאמר כדעת הפמ"ג וא"י דג"כ נקרא יום מר ואף באופן דלא חל אנינות וחייב בכל המצות אבל בתפילין פטור היינו רק יום ראשון שמת אבל אם נשתהה כמה ימים כמו שם בש"ע סעי' ד' ביום השני חייב להניח ואח"כ כשמצאו ונקבר שמתחיל אבלות ג"כ ביום ראשון אסור להניח נמצא בדינים שהבאתי לעיל ביום ראשון שמת אף באופן דחייב בכל המצוות אבל בתפילין לדעת הפמ"ג פטור אך לפע"ד מודה הפמ"ג דבשאר ימים חייב כמו דאח"כ שקברו אותו ג"כ פטור ביום ראשון ובשאר ימים חייב כן נמי בימים שבין מיתה לקבורה ועיין ברמב"ם בפ"א מאבל בלח"מ שם ועיין בטור וש"ע סי' שצ"ח והנראה לפע"ד כתבתי:

י) בסי' שע"ה הביא הב"י את המרדכי וז"ל כתב המרדכי בסיף מ"ק מעשה בא לידי אחר ששלחו המת לבית הקברות נתפס המת קודם שבא לבה"ק ואמרתי שינהגו ז' ימי אבלות ולא דמי להוראת ר"י בענין שתפסו המושל דהתם איירי שתפסו המושל מיד שמת שם בבית אסורים ולא חל עליו אבלות כלל אבל הכא שכבר חל עליו אבלות כדאמרינן בירושלמי משנמסר לרבים או לכתפים והואיל וחל עליו אבלות יגמור ז"י אבלות עכ"ל יע"ש וזה תמוה מאד הא בירושלמי לא קאמר רק שאין עליו עוד אנינות אבל אבלות ג"כ לא חל עליו עד סתימת הגולל וכן מבואר ברא"ש וטור בסי' שמ"א וכן מבואר בב"י שם ור"י הביא ראי' לנדון שלו מירושלמי זה דאין עליו עוד דין אנינות ולא חל ג"כ עליו אבלות וכן מבואר בש"ך סי' שמ"א או' י"ג יע"ש. עוד כתב שם המרדכי מידי דהוי כשמוליכין המת בדרך רחוקה ושהה כמה ימים קודם שנקבר דמונים ז' ושלשים מיד כשיחזרו פניהם מהמטה עכ"ל יע"ש והב"י כתב עליו ודבריו המה לאותן שלא הלכו לבה"ק עמו אבל אותם שהלכו עמו לבה"ק כבר נתבאר שלא חל עליהם אבלות עד שיסתם הגולל והוי לי' ממש כהוראת הר"י ואפילו אותם שלא הלכו עמו כבר נתבאר דלדעת הרמב"ם ורמב"ן אם בה"ק שרוצים לקברו הוא בעירו לא חל אבלות אף לאותם שלא הלכו עמו לבה"ק עד שיסתם הגולל עכ"ל ולא ידעתי אמאי לא העיר שגם מירושלמי שהביא מקודם אין ראי' דשם באמת לא חל אבלות כמו שכתבתי וצע"ג:

יא) לעיל הבאתי המבואר בש"ע סי' שמ"א סעי' ג' מסרוהו לכתפים כו' וח"א בכלל קל"ט או' ג' כ' דמקום שמיוחדים כתפים להוציא המת תיכף שיתפשרו עם הח"ק על מקום הקבורה ונתנו להם כל הוצאות ותכריכין שמותרים בבשר ויין ומכ"ש דחייבים להתפלל ולברך אפילו קודם שהוציאו מן הבית כיון ששוב אין מוטל עליהם וכן הבאתי לעיל בשם דמ"ר ובשם פמ"ג במשבצות או"ח סי' ע"א שרק מתפילין פטור דהוי יום מר וכן הביא בשדי חמד מ"א או' כ' בשם חיד"א בברכ"י סי' שמ"א וזל"א ח"א והרב מסגרת השלחן בסי' שמ"א וכתב עוד שד"ח שם וז"ל והנה מתבאר דמה שנתפשרו עם ח"ק ונתנו להם על התכריכים ועל הקבורה אף אם לא טהרו את המת ואין מוכן עדיין לשאתו בכתף חשוב מסירה לכתפים להתיר ולחייבו במה שאונן פטור וז"פ ולא הצרכתי לכתבו רק מפני שמהרא"ף כתב שלא נקרא מסרוהו לכתפים רק אחר שכבר נגמרה מלאכתו ולא נשאר לו עוד עסק בו וכיון שלקחוהו וישאוהו על הכתפים אז פוסק אנינות ממנו כו' ואין דבריו נראים לפע"ד אלא כדכתיבנא דכל שנתפשר עם ח"ק חשיב שפיר מסרוהו לכתפים עכ"ל והביא עוד שם את הפ"ת שהביא בשם הנוב"ת סי' רי"א דאם הולכים האבלים עד בית הקברות אז לא מהני מסירת כתפים לפטרו מאנינות והביא הרבה אחרונים שדחו ראיית הנו"ב וחלקו עליו דאף שהולכין האבלים לבית הקברות חייבים בכל המצות לאחר שנמסר לכתפים אם הוא מצוה עוברת היינו שיעבור זמן ק"ש ותפלה יע"ש שהאריך:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה