מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן עג
שוכט"ס להחתן המלח"כ חו"ש פלפלא חריפתא מורג חרוץ יו"ש יקר ערך איש תבונה מר יוסף מנחם הכהן מאצנער נ"י באור בהיר:
א) הגיעני מכתבו בימים שאין הלבלר יוצא בקולמסו וכעת הנני לתשובתו במה דקשיא לך לפי מה שכתב הצל"ח דרבה אף תרי הואיל אית לי' דמיירי אף שנשבע שאופה רק לחול ולא יתן לשום אדם לאכול ביו"ט דאז איכא תרי הואיל. הואיל ומיקלעי לי' אורחים והואיל דיכול לשאל על שבועתו ומזה אתה דן דאפילו לא נשבע ג"כ איכא תרי הואיל חדא אי מיקלעי אורחים וחדא הואיל אי בעי יתן להם דהא בידו שלא ליתן להם אין דמיונך עולה יפה בזה דמה שכתב הצל"ח איכא שני שמות שמא יבואו אורחים ושמא ישאל על שבועתו אבל בלא שבועה ליכא רק שם אחד הואיל שיבואו אורחים כאלו אשר תן להם אבל אם יבואו אורחים שלא יתן להם אין לנו נ"מ אם יבואו או לא יבואו ואנחנו אין לנו לדבר מאורחים רק הואיל שיבואו אורחים שיתן להם ואין כאן רק חד הואיל וז"ב ופשוט ואף לענין ס"ס כתבו בתוס' כתובות ט' דכל דהוי משם אחד לא הוי רק ספק אחד ונדון דידך דומה ממש להא דהביא הש"ך יו"ד סי' נ"ה או' ד' בשם רמ"ע דאין לעשות ס"ס שמא יצא או לא יצא לאחר שחיטה לחוץ דלאחר שחיטה אין נ"מ בין יצא לחוץ או לא יצא לחוץ ועיין בספרי ח"ד סי' ק"י או' י"ב וכן נמי בנ"ד על אותן שיבואו ולא ירצה ליתן להם אין לנו שום נ"מ לדבר מהם רק אנו מדברים הואיל שאיקלעי אורחים שיתן להם יהוי רק חד הואיל ודו"ק ועיין בספר ברוך טעם בכלל הואיל ומתוך שכתב דמוכח מר"ח שאפילו לא אפה רק כזית דראוי הוא בעצמו לאכול ביו"ט אף כשהוא שבע אפילו הכי סובר ר"ח דלוקה אם כונתו הי' שלא לאכול רק בחול דלא אמרינן הואיל אף שהוא בידו ואינו תולה בדעת אחרים ורבה סובר אף שאפה הרבה ותולה בדעת אחרים דמיקלעי לי' אורחים אפילו הכי אמרינן הואיל יע"ש שהאריך בדברים נכונים מאד ובזה יתורצו הקושיות שלך ונפל כל בנינך יע"ש ודו"ק:
ב) גם מה שכתבת דכיון דעבר על איסור דרבנן איתרע חזקת כשרות שלו אף על איסור תורה עיין בספרי ח"ד בשו"ת סי' ג' או"ק ח' דאין זה מוסכם דפנ"י אין סובר כן ואני הארכתי שם דפליגי בזה ר"י ורש"ל יע"ש ועיין בספרי חלק שלישי בשו"ת סי' ח' מה שכתבתי בפלוגתת הפוסקים אם האורחים אין יכולים לאכול מחמת איסור שיש על מאכיל זה שבישל ביו"ט אם לפטרו ממלקות מלאו דיו"ט משום הואיל ועיין עוד בספרי ח"ד בשו"ת סי' י"ד או' י"ד ועיין עוד מזה בשער המלך הלכות יו"ט פ"ג ה"ט ועיין בישועות יעקב או"ח סי' תצ"ה מזה וע"ע בדרך המלך הלכות יו"ט פ"א שהאריך מאד בזה וכן בברוך טעם האריך בפרט זה יע"ש ועיין מה שכתבתי בספרי ח' שלישי בשו"ת סי' ח' ליישב מה שהקשה לי השואל אף דר"ח לית לי' הואיל ואיכא איסור תורה אבל איך אמר דלוקה הא הוי התראת ספק וכתבתי שם לתרץ ומצאתי כעת שכבר העיר בצל"ח בפסחים שם בקושיא זו וכתב כעין מה שכתבתי שם אך אני הבאתי מתוס' גיטין אף שתוס' איירי שם שמחוסר שאלה שם בנזיר אך המעיין יראה שאין חילוק בזה וכמו שכתב הצל"ח ואף דאיירי ר"ח באפה רק דבר מועט שבעצמו יכול עוד לאכול כיון שאמר בפירוש בפני עדים שאופה רק לחול כיון דלא אמרינן הואיל הוי התראת ודאי ולוקה ודו"ק:
ג) ומה שכתבתי עוד שם בתשובה להסביר המחלוקה שבין ר"ח ורבה דפליגי דרבה סובר כיון דאמרה תורה כל מלאכה לא יעשה בהם א"כ לא אסרה תורה רק ודאי מלאכה וכל דיש לומר הואיל לא הוי רק ספק וספק מותר מן התורה כדעת הרמב"ם ולא הוי רק איסור דרבנן ובאמת מודה רבה דאסור מדרבנן כמבואר במ"א סי' תקכ"ז יע"ש אבל ר"ח סובר עיקר הקרא דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ולפ"ז סברת חו"ד בסי' ק"י א"כ דרשינן ודאי יעשה לכל נפש אבל ספק לא התירה תורה עיין בחו"ד שם ותבין ע"כ סובר דלא אמרינן הואיל ואף שהוא ספק ביו"ט עשה התורה ספק כודאי וסובר דביו"ט לוקין משום זה אף על ספק יע"ש ודו"ק ומצאתי בספר בית יצחק על או"ח סי' פ"א אי' ז' שכתב כעין זה אך ההוא כתב דפליגי ר"ה סובר דספק דאורייתא לחומרא דלא כרמב"ם ורבה סובר כרמב"ם דלקולא אמנם אי טעמא דר"ח משום דספק לחומרא איך אמר לוקה הא לכ"ע על ספק אינו לוקה בשלמא לתרוצי א"ש כמו שביארתי והרגיש בזה הב"י וכתב לתרץ כיון שהוא אסור מדאורייתא מהני מחשבתו שחשב לאפות לחול אף להתחייב מלקות ובזה מיישב קושית התוס' דבשבת לא סבר רבה הואיל כיון דהוי איסור כרת ובזה לכ"ע ספק אסור מן התורה יע"ש וזה דוחק אמנם גם מ"ש ליתא כלל דאם נאמר דמשום הואיל אין כאן רק ספק איסור דמותר מן התורה א"כ יהי' מותר מן התורה לעבור על נדרים שבועות ונזירות הואיל אי בעי מיתשל עליהם א"כ לא הוי רק ספק איסור וספק איסור מותר מן התורה וחלילה להעלות זאת על הדעת דנעקר ח"ו מה שכתוב בתורה לאיסור ע"כ צריך לומר דאף שיכול לשאול ויבוא אח"כ לידי היתר כיון דבשעה שעובר הוי ודאי איסור לכ"ע אסור מדאורייתא ולא נכנס בגדר ספק ולוקין כמו שכתבו בתוס' בגיטין דנזיר לא הוי התראת ספק כיון דכעת עדיין לא שאל ולא התירו לו עבר על ודאי איסור ולא מיקרי כלל התראת ספק עיין בתוס' גיטין ל"ג ע"כ א"א כלל לומר הסברא של בית יצחק ולא סבר תו דלרבה מן התורה מותר משום דסד"א לקולא דסברת הואיל לא פגע ולא נגע בספיקא דאורייתא אי הוי לקולא או לחומרא ודו"ק כי זה ברור:
ד) ולכאורה רציתי לומר דדוקא בהני מלאכות דהתירה תורה ביו"ט לצורך אוכל נפש אמרינן מתוך שהותרו לצורך הותרו נמי שלא לצורך ולא מבעיא לשיטת רש"י דאף באין צורך קצת מותר ועיין בצל"ח ביצה מה שמיישב קושית התוס' שם על רש"י וצ"ל לרש"י עיקר האיסור דלוקה לר"ח משום דמחשבתו רק לחול ובזה לא שייך מתוך ועל זה א"ש סברת רבה כיון דיכול עכ"פ שיתבטל מחשבתו ע"י הואיל הוי כאלו לא חשב כלל על חול ומותר מן התורה ואף לשיטת התוס' דלא אמרינן מתוך רק בצורך קצת י"ל דסובר רבה דע"י הואיל נחשב צורך קצת להיות מותר מדאורייתא ואין אסור רק מדרבנן כיון דכעת אין צ"ק החמירו רבנן וא"ש מאד מחלוקה של ר"ח ורבה רק ביו"ט אבל בשאר איסורים מודה רבה לר"ח דליכא היתר כלל משום הואיל ודו"ק אמנם גם זה ליתא דהא יש סברא בתוס' דרבה לית לי' כלל מתוך ועוד דרבה אף לב"ש סובר הואיל ועיין מלא הרועים או' מ' מתוך א"כ א"א לומר סברא זו שכתבתי ועוד דלפי סברא זו מה הקשו בתוס' ממלאכת שבת ודו"ק ע"כ נראה טעמא דרבה דביו"ט אם בישל לצורך אורחים שסבר שיבואו והכן להם סעודה דזה בודאי מותר ד הוי צורך אוכל נפש ביו"ט ואף שאח"כ לא באו בודאי דלא עשה המבשל שום איסור א"כ אף דמחשבתו הי' רק לאפות לחול כיון דאפשר שיבואו אורחים ויחזור ממחשבתו ויהי' מלאכתו לצורך אוכל נפש ביו"ט ע"כ אמרינן נמי הואיל דמיקלעו אורחים ויתבטל מחשבתו בודאי משום המחשבה כזו שאפשר להתבטל לא אסרה תורה ולא איכפת לן מדאורייתא במחשבה זו זה נראה ברור בטעמו של רבה ושפיר הקשו בתוס' דלרבה יפטור ג"כ בשבת מטעם הואיל דהא אם הי' לפניו חשב"ס הי' מותר לבשל בשבילו ואף שאח"כ לא אכל החולה לא עשה המבשל שום איסור ואין איסור רק מחמת שמחשבתו במלאכה לא הי' בשביל חשב"ם א"כ לימא הואיל שאם יבוא חולה כזה שיצטרך לבישול ויאכל ויתבטל מחשבתו של איסור ויהי' מותר כמו ביו"ט משום הואיל וע"ז שפיר תרצי דחשב"ס לא שכיח כלל ולא שייך הואיל אבל ביו"ט דשכיח להיות נצרך ביו"כ מה שאפה לחול כ"כ מחשבה זו לא אסרה תורה ודו"ק היטב:
ה) והא דאמרינן בגמרא דר"א סובר הואיל אי בעי מתשל לכך עובר על חלה בב"י וב"י ור"י סובר דלא אמרינן אי בעי מתשל על החלה ע"כ הוי ממון גבוה ואין עובר שם ניחא דלמ"ד דאמרינן הואיל להתיר ביו"ט א"כ חזינן דהואיל מילתא ממילא אמרינן דגם בחלה עובר בב"י כיון דע"י הואיל דאי בעי מתשל הוי לי' עוד זכות בממון החלה אבל מאן דלית לי' הואיל א"כ לית לישראל שום זכית בחלה ודו"ק ועיין בברוך טעם ובדרך המלך שם מה שכתבו ליישב קושית התוס' דבמלאכת שבת דאף אם יהי' חולה שב"ס והוא עשה מלאכה ומחשבתו לא הי' בשביל החולה חייב יע"ש ועיין במנ"ח מצוה רצ"ח שהקשה דשוחט עולת נדבה ביו"ט יהי' פטור מטעם הואיל דאי בעי הוי מתשל עלי' והוי חולין וחזי' לי' יע"ש וראיתי בספר מלא הרועים או' ה' בסוגיא דהואיל או"ק ז' שכתב דסומכוס בעירובין ל"ד אית לי' הואיל כרבה מדקאמר מערבין לנזיר ביין משום דהואיל אם בעי מתשל על נזירותיה יע"ש ואני תמה מאד עליו פה קדוש יאמר דבר כזה דאם נאמר בנזיר הואיל אי בעי מתשל א"כ יהי' מותר לשתות יין קודם שישאל משום הואיל כמו דמותר לאפות פת ביו"ט לחול משום הואיל א"כ אתה עוקר דבר מהתורה דנזיר השותה יין לוקה על כל שתי' והתראה כמו שכבר כתבתי לעיל באו' ג' דפלוגתא של ר"ח ורבה א"א רק במלאכת יו"ט והטעם כמו שכתבתי באו' ד' אבל לא באיסורי שבועות ונדרים ונזירות אמנם דינו של סומכוס הוא בין לר"ח ובין לרבה והואיל זה לא פגע ולא נגע בהאי הואיל דפליגי ר"ח ורבה והפירוש בסוגיא דשם הוא כך דחז"ל תקנו להיות אדם קונה שביתה דמקום פתו נעשה דירתו וה"ה כל דבר ודבר שיכול לאכול במקום ההוא אם הניח שמה קנה שם מקומו ודירתו אבל אם הניח דבר איסור שאיסורו איסור עולם כמו תרומה טמאה דלעולם לא יהי' עוד סעודה ראוי' אבל בתרומה כיון דהוי עכ"פ סעודה ראוי' לכהן מהני דבעינן שיהי' במקום שביתה סעודה להיות ראוי' עכ"פ לאחרים וסומכוס פליג וסובר דבעינן סעודה שיהי' ראוי' למערב ותרומה לישראל לעולם לא יהי' לישראל סעודה ראוי' אבל מודה דנזיר ביין כיון שיכול להיות סעודה ראוי' למערב אף שעתה לא ראוי דלא אתשל עדיין כיון דעכ"פ יכול לבוא לידי סעודה ראוי' מהני כך הי' תקנת חז"ל וזה בין לר"ח ובין לרבה תדע דהא רבה אף דסבר הואיל אבל עכ"פ מדרבנן אסור כמבואר במ"א סי' תקכ"ז ובנזיר מותר לערב לכתחילה ביין אלא ע"כ דכך תקנו חז"ל כל דבר שאין איסור מוחלט ויכול לבוא לידי היתר כמו נזיר ביין אף דעדיין לא אתשל עכ"פ יכול לבוא לידי היתר ע"י שאלה מהני העירוב וסומכוס אפשר דסובר כר"ח דלא אמרינן ביו"ט הואיל ואופה מיו"ט לחול לוקה ואפילו הכי מערבין לנזיר ביין וז"ב ודו"ק:
הנני הדו"ש אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: