מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן עב
לנכדי הרב הג' חו"ב מו"ה יוסף יהודה נעבענצאהל אבד"ק בראדשין:
א) בדבר השאלה בעוף שנמצא שהוריקה הכבד וגם למעלה מאצבע בשוק מד עצם הקולית הי' שם קצת מבשר נרקב וכלה הרקבון למעלה מאצבע היינו למטה מחצי עצם השוק ואמרת דהוי תרי הפ"מ ויש לאסור אף דהוי בשני אברים וכן הוא האמת דלא כמו שאמרתי לך בחפזי:
והנה בעיקר הדין שכתבו האחרונים להחמיר בתרי הפ"מ נובע מרמ"א סי' ע' סעי' ו' בנפלה לציר לאחר י"ב שעות דמבואר שם בש"ך דלאחר י"ב שעות אין להתיר בהפ"מ משום דהוי תרי הפ"מ וכן מבואר בט"ז סוף סי' צ"א ונראה דדין זה מוסכם ואין בו מחלוקת איברא דלכאורה נראה בת"ח כלל ו' דין ה' דסובר דאף בתרי הפ"מ מותר דהא מתיר שם בנפל לציר תוך מעל"ע וכבר העיר בזה ביד יהודה סי' ע' אי' מ"ב אך כתב דשם אזיל לשיטת הסוברים דפילט ציר מעל"ע אף שלא במקום הפ"מ א"כ בנפל לציר ליכא רק חד הפ"מ אך בעצי לבינה סי' מ"ח סעי' ח' בהגה הניח שם בצ"ע בהמסס דאף אם ידוע דליכא ק"ד בחוץ אינו כשר רק בהפ"מ דכיון דעורו דק חיישינן שמא הבריא א"כ ממילא בהודח ונמלח ונאבד דלא ידענו אם איכא ק"ד בחוץ דאף בבה"כ אינו כשר רק בהפ"מ א"כ בהמסס איכא תרי הפ"מ ולכאורה נראה שם דכשר בהפ"מ אף בהמסס ואמאי הא הוי תרי הפ"מ ע"כ כתב דצ"ל כונתם שם להכשיר בלא בדק אחר ק"ד בהפ"מ היינו בבה"כ אבל בהמסס טרפה אך כתב בעצמו שם דמשמעות הש"ך ופוסקים להתיר אף בהמסס בהפ"מ והניח בצ"ע דהא הוי תרי הפ"מ ועיין בספרי ח"א סי' ס"ח סעי' ו' וסעי' ט' ולפע"ד לא קשה מידי דבהמסס אם בדק ולא הי' ק"ד דבאין הפ"מ טרפה דחיישינן שמא ניקב והבריא ובלא בדק אחר ק"ד ונאבד דבאין הפ"מ טרפה ג"כ מטעם זה שמא הי' ק"ד וזה לאות שנקב והבריא א"כ שני החששים הוא רק שמא נקב ההמסס וכיון דבהפ"מ אין אנו חוששים שמא ניקב והבריא ונתרפא ממילא דכשר דלא הוי רק כמו חד הפ"מ דהא בהפ"מ לא חיישינן שמא הבריא ונתרפא אבל שם סוף סי' ע' לא מהני להכשיר דהוי תרי הפ"מ והטעם דהוי כמו ס"ס לחומרא שמא כפוסקים דלאחר י"ב שוב אין ציר בחתיכה ובלע ולא יפלוט ואת"ל כהפוסקים דיש בה ציר כל מעל"ע שמא כהפוסקים דבציר לא אמרינן ככ"פ ע"כ אסור לאחר י"ב שעות אף בהפ"מ אבל בהמסס ליכא אלא ספק אחד שמא ניקב מעל"ע והבריא ונתרפא ודו"ק וכן בסוף סי' צ"א דאוסר הט"ז בצלי צונן והחלב נמלח קצת אין להתיר בהפ"מ משום דהוי תרי הפ"מ ג"כ א"ש דהוי כמו ס"ס לחומרא שמא כהפוסקים דנמלח מליחה מועטת כמו מליחת צלי הוי רותח א"כ בלע הצונן מדבר רותח ואת"ל דמליחה מועטת הוי צונן שמא כהפוסקים דצלי בולע אף בצונן אבל בהמסס ליכא ס"ס רק ספק אחד שמא נקב מעל"ע ונתרפא אף דליכא ק"ד ובנאבד יש ספק שמא הי' ק"ד ומה בכך שהי' ק"ד הא זה לא הוי שום טרפות רק לאות שנתרפא הנקב וכיון דלא חיישינן בהפ"מ שמא נתרפא הנקב א"כ אין חילוק בין בה"כ להמסס דבשניהם אם נאבדו בלא בדיקה אחר ק"ד כשר בהפ"מ אך בעינן שעכ"פ יודע שנקב לא עבר מעל"ע כמבואר בספרי סי' מ"ח סעי' ט' אות כ"ד ע"ש ודו"ק:
ב) ואסביר לך הדבר יותר דהא בק"ד בעצמו אין שום טרפות וגם אין הק"ד עושה הנקב או לראי' באיזה אופן נעשה הנקב רק אף דאנו רואים שלא נקב מעל"ע הק"ד הוא אות שהי' מעל"ע אך דנתרפא ואם אין ק"ד אין לנו אות דנתרפא רק חיישינן ג"כ משום דעורו דק שמא הי' מעל"ע ונתרפא אף דאין לנו הוכחה לזה א"כ בנאבד ולא ידענו אם הי' ק"ד או לא ואין לנו הוכחה לומר שהי' נקב מעל"ע ונתרפא אפילו הכי יש לחוש שמא אם הוי בדק על ק"ד הי' לנו הוכחה שהי' נקב מעל"ע דאף דקודם שנאבד יודע והרגיש היטב באומד הדעת דלא נקב מעל"ע אפילו הכי יש לחוש שמא אם לא נאבד הי' רואה ק"ד שהוא אות וראי' שנתרפא או אף דלא הי' ק"ד בלא הוכחה ג"כ כיון דעורו דק חיישינן בלא ראי' והוכחה שנתרפא וטרפה א"כ בהפ"מ דלא חיישינן שמא נתרפא היכי דאין לנו אות על נתרפא אין חילוק כלל בין המסס לבה"כ בשניהם בהפ"מ כשר כן נראה לפע"ד ליישב הפוסקים ועיין בספרי סי' מ"ח סעי' ט' ודו"ק:
ג) ובזה נתיישב ג"כ קושית עצי לבינה בספרי סי' מ"ח סעי' ט"ו או' מ"ג במ"י שכתבתי שם מה שהקשה בע"ל דהוי תרי הפ"מ ואוסר אמנם הבאתי שם מאבני צדק סי' י"ג שדחה דבריו ואין הספר כעת ת"י ואפשר שתירץ כמו שכתבתי ועיין בספרי סי' מ"ה במנחת יחיאל או' נ' לענין ביצים קרושים ונימק האם שדחו הפוסקים ג"כ את ע"ל וכתבו דלא הוי תרי הפ"מ. והנה כל הפוסקים הסכימו דבתרי הפ"מ יש להתיר בסעודת מצוה בצירוף הפ"מ ולכאורה לפי מה שכתבתי לעיל דהוי ס"ס לחומרא איך מתירים בהפ"מ וסעודת מצוה אך הדבר נכון דבאמת לא הוי ס"ס לחומרא דהא כל ספק בפני עצמו מותר בהפ"מ ואי הוי באמת ספק איסור איך מתירים בהפ"מ אלא משום דמעיקר הדין הדבר מותר רק באין הפ"מ נכון להחמיר ובתרי הפ"מ הוי רק תרי קולות וכעין ס"ס עיין בספרי סי' ע' סעי' כ"א:
ד) והנה בנ"ד נראה דאף דבנשבר העצם למעלה מארבע אם הוא באופן דכשר משום שבירה אבל יש לאסור באין הפ"מ משום חשש דצה"ג היינו דוקא בנשבר העצם ומכ"ש בנפסקו הגידין אבל בבשר שיש בו רקבון אף דהמרדכי החמיר דגם בזה יש לחוש שמא נפסקו הגידין ורמ"א ואחרונים פסקו כוותי' היינו אם הרקבון שלט בתוך האצבע דשם עיקר צה"ג אבל אם לא שלט הרקבון בבשר רק למעלה מאצבע דשם אפילו נפסקו צה"ג בהפ"מ כשר א"כ ברקבון דאין כ"כ ריעותא לחוש על צה"ג כמבואר בש"ך סי' נ"ו סעי' י' או' י"ג אפילו באין הפ"מ כשר א"כ בנ"ד אין כאן תרי הפ"מ כן נראה לפע"ד ברור ונכון:
א"ז אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק: