מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן עא
להבחור המופלג חו"ש מר שמואל יחזקאל אובערבאך. נ"י מפאדגורזא..
א) מה שהקשה על הא דאמרינן ביומא (דף פ"ו) דאשה לקתה בבי"ד על הפסד פירות שביעית וקשה לך הא איסור זה הוי לאו הבא מכלל עשה דלא הוי רק עשה וכיון דאשה פטורה ממ"ע דז"ג א"כ גם בזה פטורה דשביעית הוי מ"ע דז"ג עיין בח"ס או"ח סי' ק"נ שהעיר בזה וכתב דכל לאו הבא מכלל עשה אשה חייבת אף דהוי מ"ע שז"ג כמו שביעית יע"ש ועיין בחינוך שכתב כן בפירוש שביעית נוהג בין בזכרים ובין בנקבות ועיין במ"ח שם בפרשת משפטים שכתב דכיון דפירות נשארו באיסור לעולם לא הוי ז"ג יע"ש וכבר כתבתי דח"ס לא כתב טעם זה ועיין בפאת השדה מש"ח ערך ה' שהביאם:
ב) ומה שהקשה על הפמ"ג שכתב דעשה שא"ז עובר אף בכ"ש מדאורייתא א"כ לפי שיטת הר"ן דרבוי באיסורים חמור אמאי אמרינן דטבל ונבלה יאכל החולה נבלה הא נבלה עובר על כזית אחר כמה עשה דהא על כ"ש עובר בעשה שא"ז אבל בטבל כזית לא עבר רק חד לאו דהא אף לר"י דח"ש אסור מן התורה ליכא רק איסור בעלמא ולא לאו ולא עשה אבל בעשה דא"ז חייב על כל כ"ש וכ"ש היינו שעובר בכזית נבלה כמה וכמה עשה א"כ יהי' נבלה חמור מטבל הנה סברת הפמ"ג בלאו הכי תמוה מאד מש"ס דשביעית כ"ב ששם מבואר דלא כפמ"ג עיין בספרי ח"א סי' א' או' א' ועיין בספרי ח"ב סי' ס"ה או' כ"ו שכתבתי דלפי מה שכתב בפמ"ג דבעוף אף למ"ר יש שחיטה לעוף מה"ת אבל עשה שא"ז ליכא בעוף א"כ יש לומר דשם בשביעית איירי בנבלת עוף ובזה יש ליישב הא דטבל ונבלה איירי בנבלת עוף ודו"ק וע"ע בספרי ח"ב סי' ס"ב או' ט' או"ק י"ב ואו"ק י"ג באריכות בענין זה וע"ע בספרי סי' ס"ה או' כ"ו או"ק ח' מה שכתבתי שם וע"ע בספרי ח"ב סי' ס"ב או' ט' או"ק ט"ז שם כתבתי דבסברת הפמ"ג דבא"ז עובר בעשה בח"ש פליגי בזה רבנן ור' עקיבא ולפ"ז יתיישב גם קושיתך ודו"ק:
ג) ומה שהקשית על הרמב"ם דפסק שביעית ונבלה יאכל החולה נבלה שקל משביעית וכתב בתוס' יו"כ טעמו דסובר עשה דשביעית חמור מל"ת דנבלה דסובר דעשה חמור מל"ת וקשה הא גם בנבלה איכא עשה דוזבחת דהרמב"ם הוא משיטת הסוברים דוזבחת הוי מ"ע כמבואר בדבריו א"כ בנבלה הוי עול"ת ובשביעית ליכא רק עשה לחוד וזה לכאורה תמוה מאד. ונראה לתרץ דהא לשיטת הריצב"א וזבחת לא הוי מ"ע רק תיקון הלאו ולא יותר אמנם אף לשיטות הסוברים דהוי מ"ע אבל מ"מ אף לדידהו הוי רק מ"ע לתקן לאו דנבלה אם רוצה לאכול בשר אבל אם לא ירצה לעולם לאכול בשר אין עליו עונש דביטול מ"ע דתורה לא פקדה לזבוח רק אם ירצה לאכול בשר ועיין במנחות (דף מ"א) דאמר רב קטינא כו' ובתוס' שם ומכ"ש כאן אם לא ירצה לאכול בשר אין מחייב כלל לזבוח כדי לקיים העשה ועיין בספרי ח"א סי' א' או' א' אבל באיסור אכילת פירות שביעית העשה לא הוי תיקון לאיזה לאו רק מחויב לקיים העשה ע"כ שפיר פסק הרמב"ם דנבלה קודם לשביעית וכמו שכתב הטעם בתוס' יו"כ דסובר דכל עשה חמור מלאו ואי משום דאיכא בנבלה ג"כ עשה וזבחת הא עשה אין מחויב לקיים רק כדי שלא יאכל נבלה ובחולה דהותר לו נבלה ליכא עליו עשה כלל ודו"ק:
ד) עוד יש לומר דהנה נודע מה שכתב הר"ן נדרים (י"ח) דמ"ע רק על קרקפתא דגברא מוטל ומחויב לקיימה אבל ל"ת הוי איסור חפצא ובזה יובן לי הטעם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל לאוין דהוי איסור חפצא ואין חילוק בין גברא לגברא אבל בעשה דהוי איסור גברא אז יש לחלק בין איש לאשה בעשה דזמ"נ וכבר כתבתי לעיל באו' א' שכתב בח"ס בשביעית דהוי לאו הבא מהעשה ואשה מחויבת אף בז"ג וממילא נאמר דשביעית אף דהוי עשה כיון דבא הלאו מכלל העשה הוי איסור חפצא כמו הלאוין והבן ובשו"ת בית יצחק או"ח סי' צ"ד כתב דפ"נ באיסור חפצא הוי רק דחוי' אבל באיסור גברא הותרה וכיון דהותרה אצלו בפ"נ אין עליו שום חיוב מצוה עיין שם ממילא א"ש דסובר הרמב"ם דעשה בכל מקום חמור מלאו אך כיון דעשה רק חיוב על אדם ולא על החפץ א"כ הותרה בפ"נ ולפי מה שכתבתי דשביעית אף דהוי עשה אך כיון דהוי לאו הבא מכלל עשה האיסור על הפירות א"כ הוי רק נדחה בפ"נ וגם לאו דנבלה נדחה בפ"נ ע"כ צריך לאכול נבלה ולדחות הלאו דנבלה ולא לדחות עשה דשביעית כיון דעשה חמור מלאו אבל העשה וזבחת דהוא רק חיוב דגברא ורק לתקן הלאו דנבלה כיון דעשה זו הותרה בפ"נ ולא דחוי' הוי כליתא לעשה כלל ובפרט כיון שכל עיקר העשה רק לתקן הלאו דנבלה וכיון דנבלה נדחה וא"צ שום תיקון ליתא כאן העשה כלל ודו"ק:
ה) עוד יש ליישב דברי הרמב"ם דלא כמפורשים רק דיש לומר דסובר הרמב"ם כפוסקים דלאו חמיר מעשה והא דעשה דוחה ל"ת כבר מבואר בפוסקים כיון דאנוס הוא לעבור הלאו כדי לקיים העשה ואונס רחמנא פטרי' ואף די"ל להיפך שלא לעבור על הלאו רק על העשה והוי אונס על ביטול העשה ולא לדחות הלאו הא קיי"ל דאונסא כמאן דלא עביד א"כ לא קיים העשה ולא מהני אונס דע"י הלאו לפטרו לקיים העשה ע"כ עשה דותה ל"ת וממילא דא"ש דהעשה דביעור בשביעית אם לא יבער משום פ"נ עכ"פ לא קיים העשה דביעור דאונסא כמאן דלא עביד אבל אם יאכל הנבלה משום אונם דפ"נ לא עבר כלל על הלאו דאונס רחמנא פטרי' ע"כ שפיר פסק הרמב"ם דיאכל נבלה ולא פירות שביעית ואף דבנבלה איכא נמי עשה דוזבחת ואונס כמאן דלא עביד ולא קיים העשה דוזבחת כבר כתבתי באו' ג' דעשה זו א"ל אדם לקיים אם לא ירצה לאכול בשר ועשה זו רק לתקן הלאו דנבלה וכיון דאנוס לאכול נבלה משום פ"נ ואונס רחמנא פטרי' אין שום חיוב לקיים מצוה וזבחת ואף דאונסא כמאן דלא עביד ולא קיים העשה וזבחת הא אין מחויב כלל כה"ג לקיים העשה ודו"ק. כתבתי זאת לפלפל קצת ויגדיל תורה ויאדיר:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: