אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן ע

סימן סט

שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג שלשילתא דיחוסא כו' מו"ה נפתלי עהרליך שליט"א אבד"ק דלוטין והגליל תע"א.

א) מכתבו הגיעני בעובדא שעשו כת אחת פארשטועלונג טפאטער בשם האכצייט פער שפאם או דער בטלן לעשות שחוק והיתול מישיבה בחור איך שהוא מקדש ונעשה שם מעשה שבחור אחד קידש בתולה והמעשה הי' לפני שש שנים ואז יצא הקול אך לא הי' אפשרות לגבות עדות אך היו הקידושין וכעת בא הבחור בהתקשרות השידוכין עם אחרת וגם הבתולה נתקשר עם אחר ונתעורר מעשה הישנה ונעשה ג"ע משלשה שהשחקו אז שחוק הנ"ל אשר על פיהם הי' מתנהג הטעקס הזה. הראשון שהי' מתנהג הטעקס מתוך הכתב העיד שהבחור בחור דער ישיבה בטלן איז ארויף געפירט געווארען על הבינא עם הבתולה ואינו זוכר אם הי' חופה או לא אך זאת זוכר היטב שהתחיל לומר הרי את ואם אמר תיבת מקודשת אינו זוכר כי תכף נעשה שחוק מהנאספים מז"ט גם זאת זוכר היטב שלא נתן בידה מאומה כי המה בעצמם החליטו מקודם שלא ויתן בידה כלום כדי שלא יהי' איזה חשש קידושין. עד השני ג"כ אין זוכר אם הי' חופה ואם אמר תיבת מקודשת רק זאת זוכר ג"כ שלא נתן לה מאומה השלישי העיד ג"כ שלא נתן לה מאומה גם זוכר שלא אמר רק הרי את אבל תיבת מקודשת לא אמר גם זוכר שעשו כרעוויזארישע חופה כך העידו בתורת עדות וכת"ה כתב דאף דהעדים המה מגולחי זקן אך ממ"נ מותרת דאם המה כשרים לעדות א"כ העידו שלא הי' כלל קידושין דלא נתן לה כלום ואם פסולין המה לעדות א"כ הוי מקדש בלא עדים אך לי נראה דאף דפסולין המה עכ"ז יש לחוש שמא הי' אצל הקידושין עדים אחרים כשרים ומה שהביא כת"ה בשם ד"ח ח"א סי' מ"ד שנראה שמקבלין עדות מגולחי זקן וביותר מבואר בשו"ת הגרע"א סי' צ"ו הובא קצת בפ"ת סי' מ"ב ובשו"ת בית שלמה סי' פ"א אמנם לפע"ד המה לא כתבו רק להחמיר אם קידש בפניהם אבל לא להאמין להם להקל עפ"י עדותם יע"ש:

ב) וכת"ה כתב שאף שכולם העידו שלא נתן לה כלום אבל ע"א העיד שהי' חופה ושנים לא הכחישו אותו רק שאמרו שאינם זוכרים א"כ יש לחוש לשיטת ר"ח הובא בש"ע סי' כ"ו בשם י"א דיש ספק קידושין שמא הלכה כר"ה דחופה קונה אמנם ז"א דעכ"פ אף לר"ה צריך שיאמר הרי את כו' וכיון שהעד המעיד שהי' חופה הוא מעיד שזוכר היטב שלא אמר מקודשת א"כ אף לר"ת אין שום חשש. עוד נראה דמה שעמדו תחת יריעות המונחות על כלונסות אף דמבואר בש"ע סי' נ"ה די"א דהוי חופה יע"ש היינו דוקא לגמור אחר קידושין אבל הא דאמר ר"ה חופה קונה בלא קידושי אחרים בודאי לא קאמר רק חופה הקרובה לביאה היינו יחוד ולא שארי חופות המבוארים שם בסי' נ"ה וזה דבר המתקבל כי ענין חופה הוא התקרבות לאישות ולאחר קידושין שחופה הוא רק לגמור די בהתקרבות קצת היינו שארי חופות המבוארים שם בש"ע אבל לעשות קנין שאמר ר"ס בעינן דוקא חופה שהוא התקרבות ממש היינו יחוד כשיטת הרמב"ם דאף לגמור לא הוי חופה רק דוקא יחוד ולר"ה לכ"ע אין קונה רק יחוד שהוא התקרבות האישות הרבה:

ג) ובסברא זו יתיישב קושית עצמות יוסף שהקשה אמאי לא אמה העברי' נקנה בחופה מקו"ח לר"ה כמו אשה לבעלה ותירץ הפנ"י דחופה הוא רק התקרבות לאישות ולא שייך זאת באמה יע"ש ולפ"ז כל עניני חופה המבוארים בסי' נ"ה דמהני לגמור לכל מר כדאית לי' הכל מודים דחופה לעשות תחילת קנין לר"ה הוא דוקא יחוד כמו שכתבתי א"כ ר"ח בסי' כ"ו שחשש דלמא קיי"ל כר"ה דחופה קונה היינו דוקא יחוד ודו"ק איברא דיש לדחות דאם נאמר דיריעה על כלונסות גומר ואינו קונה א"כ יש לדחות קו"ח של ר"ס ולומר חופה של יריעות תוכיח דגומר ואינה קונה ויש ליישב אך זאת כתבתי רק להעיר כי לא הבאתי סברא זו בכור הבחינה עדיין וצ"ע:

ד) אמנם כפי אשר כתב כת"ה שקול יצא בעיר לפני שש שנים שנתקדשה אפשר דהוי הקול כמבואר בש"ע סי' מ"ה ונאסרה ע"י הקול וצריך שני עדים כשרים לבטל את הקול וכיון דעדים המה מגולחי זקן כבר כתבתי לעיל או' א' דלהקל לכ"ע לא מהני עדותם אמנם הא בנ"ד איכא אומדנא דמוכח טובא שלא נתכונו לשם קידושין רק לעשות פארשטעלונג ולשחוק ואין כאן שום חשש קידושין והגם דמבואר בתשובת מהר"ם הביאו רמ"א סי' מ"ב סעי' א' דלא אזלינן בקידושין בתר אומדנות והוכחות שלא נתכונו לקידושין הא מבואר במהר"ם דרק משום חומרא דא"א כ"כ להחמיר וכן נראה בשו"ת ח"ס סי' פ"ה שהביא כת"ה דרק משום חומרא כתב מהר"ם ורמ"א דלא מהני אומדנא אבל לא מעיקר הדין וכיון דלא הוי רק חומרא פשוט דמהני העדות אף מעדים הללו שלא הי' קידושין כלל אף שהמה מגולחי זקן וראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ד' דהיכי דהוי רגלים לדבר אשה נאמנת לומר שלא קבלה לשם קידושין רק להיתול ולשחוק התכונה ולא ידעתי איך כתב היפך ומה שכתבו מהר"ם ורמ"א שהבאתי דלא מהני אומדנות והוכחות לבטל את קידושין ונראה שכתב כן לפי דעת הנו"ב שפירש דברי רמ"א דוקא משום דנתרצה תחילה אבל בלא ראינו שנתרצה תחילה מהני אומדנות והוכחות ודו"ק:

ה) ובשו"ת נוב"ק אהע"ז סי' נ"ט האריך הרבה בדברי מהר"ם ורמ"א למה אף האשה בעצמה א"נ שלא כיונה לשם קידושין וכתב דעיקר טעמם משום דאיירי שם שאמרה מקודם בפני עדים קדשיני ע"כ מה שלא כיונה הוי דברים שבלב ואינם דברים יע"ש וזה לא שייך בנ"ד איברא דדברי הנו"ב צ"ע הא היכי דהוי אומדנא לא מיקרי דברים שבלב כבקידושין (מ"ט) בתוס' ובראשונים ובחו"מ סי' ר"ז ועיין בספרי ח"ד בתשובה סי' כ"א ועיין בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' ט"ו שהביא בשם הב"ח דמקדש בע"א כיון דמדאורייתא לא הוי קידושין רק חומרא דרבנן ע"כ נאמנים לומר שלא הי' כונתם לשם קידושין רק לשחוק והיתול ואין חוששין לקידושין ומכ"ש בנ"ד דליכא עדים כלל ואיכא אומדנות והוכחות טובא דרק דרך שחוק עשו כן ובפרט שאמרו כן שהוא רק פארשטעלינג וטעאטער כנהוג וגם הקול שיצא לא הכחישו זאת שהי' רק פארשטעלונג גם כעת העידו שלא נתן לה מאומה ולא הי' רק שחוק והיתול ברור מאד דלכ"ע אין כאן שום חשש קידושין כלל וכלל. ומה שכתב כת"ה שעדים העידו שלא בפני הבחור עיין מהרש"ם ח"ב סי' קל"ה דלבטל הקידושין הוי כמו לפטור ומהני שלא בפניו וכ"ש בנ"ד שאין כאן תובע ולא נתבע:

ידידו הדוש"ת בלונ"ח אלטר יחיאל נעבענצאהל ראבד"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה