מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן סח
ב"ה ג' מסעי תרפ"ז סטניסלאב.
להבחור המופלג החריף מר אברהם ענגעלארד נ"י מסאניק.
א) מה שהביא מתוס' ב"ב (צ"ג) ד"ה איכא שכתבו על הא דאמרינן שם בגמרא דאף דרוב מתעברות ויולדות כיון דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתתי' הפילה ואיכא למימר מאחורה אתא וחיננח נגחה והפילה הוי ממון המוטל בספק וכתבו בתוס' כיון דאיכא מיעוט מפילות סמוך מיעוט דמפילות למיעוט דחבעתותא הפילה ואיתרע לה רובא דרוב מתעברות ויולדות והאי מחמת נגיחה הפילה והוי מחצה על מחצה וסבר לומר שהוא כמו סברת הר"ן בפ' א"ט חולין (ס"ג) שהקשה שם הר"ן הא עופות טהורים הוי רובא ואמאי מקשינן בגמרא דלמא ביצה עיף טמא הוא ואמאי תניא דלוקחין מעכו"ם ביצים וקשה הא בכל התורה אזלינן בתר רוב ומותר ליקח ביצים מעכו"ם דאמרינן בודאי מרוב טהורים הוא ותירץ הר"ן דקושית הגמרא משום דהוי שני מעוטים מיעוט נו"ט ומיעוט דטמאים והוי כמו רוב או עכ"פ מחצה על מחצה ולכאורה זה הוי כסברת התוס' בב"ב אמנם כן אי התוס' סברי סברת הר"ן אמאי לא תרצו כן בחולין (ס"ג) בתוס' ד"ה ודילמא שהקשו ג"כ קושית הר"ן ומדלא תרצו דהוי שני מעוטים מגרעים הרוב והוי עכ"פ כמחצה על מחצה כמו שתירץ הר"ן הרי דלא סברי סברת הר"ן ושם בב"ב שפיר כתבו דאנו באנו לחייב את המזיק מכח רוב אינם מפילות ובודאי מחמת נגיחה הפילה בזה שפיר כתבו לפרש כיון דלפטור איכא שני מעוטים היינו מיעוט מפילות ומיעוט מחמת דמביעתותא הפילה א"כ שני מעוטים יכולים לגרוע רוב אחר ולעשות ספק השקול אבל בחולין (ס"ג) אף דהוי שני מעוטים הא הוי נמי שני רובא רוב כשרות נגד מיעוט טריפות ונגד מיעוט טמאות איכא רוב עופות טהורים וסוברים התוס' כיון דאיכא שני רובא נגד שני מעוטים ע"כ נשאר רוב להתיר ע"כ מוכרחים לתרץ שם תירוץ אחר דלא כר"ן שסברת התוס' בב"ב (צ"ג) וסברת הר"ן בחולין (ס"ג) הוי שני ענינים ואינם שייכים זל"ז לכאורה אך בסוף כתבתי דאחת הוא יע"ש:
ב) ועתה הנני לדבר בדבר קושיתו על סברת הר"ן דסובר שני מעוטים הוי מחצה טל מחצה או רוב נגד שני רובא והקשה מחולין (קט"ז) דאמרינן שם דלכך קיבת עכו"ם אסורה בלוקח גדי מן עכו"ם עסקינן וחיישינן שמא ינק מטרפה ומי חיישינן והא תנן לוקחין ביצים מעכו"ם ולא חיישינן לא משום נבלה ולא משום טרפה אלא אימא שמא ינק מטמאה ומאי שנא טרפה דלא חיישינן ומאי שנא טמאה דחיישינן טרפה לא שכיח טמאה שכיח אי שכיח אפילו גבי דידן ניחוש כו' וכי חזינן להו מפרשינן להו לא גזרו רבנן אינהו כו' דלא מפרשי להו גזרו רבנן וע"ז הקשה אמאי לא אמרינן דקיבה אסורה משום דאיכא שני מעוטים מיעוט נו"ט ומיעוט טמאים כמו בביצים שבאמת מטעם זה אמרינן שאין לוקחין מעכו"ם והא דתנן לוקחין היינו באומר של עיף פלוני וטהור הוא כמו דאמרינן שם (בדף ס"ג) וזה תמוה מאד וביותר קשה למה אמרינן רבקיבה גזרו רבנן הא לסברת הר"ן הוי איסור תורה דשני מעוטים הוי רוב לאיסור אמנם לא ידעתי אמאי הקשה דוקא לסברת הר"ן הא בלאו הכי קשה הא מבואר בגמרא חולין (ס"ג) דבהמה טמאה מרובה על הטהורה א"כ איכא רוב לאיסור דהר"ן חידש לן בעופות אף דטהורים מרובים מצרפינן שני מעוטים אבל כאן בבהמות דטמאים מרובים קשה לכ"ע הא הוי רוב לאיסור ואיכא על הקיבה איסור תורה לכ"ע אף בלא סברת הר"ן וקשה כל הסוגיא דדף קט"ז והבן:
ג) ונראה לפע"ד להסביר סברת הר"ן אשר לכאורה אין הבנה לדבריו מה בכך דאיכא שני מעוטים הא נגד כל מיעוט יש רוב ואיכא שני רובא ובודאי דשני רובא עדיפים משני מעוטים בשלמא סברת התוס' בב"ב (צ"ג) א"ש דיש שני מעוטים נגד רוב אחד כמו שכתבתי לעיל באו' א' אבל סברת הר"ן קשה מאד ונראה דהדבר נכון דהא בביצים מעכו"ם יש לחוש שמא נולדה מעוף נו"ט אך דאנו אומרים רובא עופות כשרים המה למשל נאמר שיש מאה עופות טהורים בעולם ויש עשרים אחוזים נו"ט כמו שאנו רואים בחוש א"כ יש על הביצה ספק אם נולדה מהעשרים עופות הטריפות ע"כ אזלינן בתר רוב לומר שבודאי נולדה משמונים הכשרות דאזלינן בתר רוב וזה כונת הברייתא לוקחים ביצים מן עכו"ם ואין חוששין עליהם שמא מנו"ט המה אמנם מקשינן ודלמא מעוף טמא נינהו הכונה דאף דאיכא בעולם רוב עופות טהורים וטמאים מיעוט א"כ גם בחשש זה איכא רוב להתיר ואמאי מקשינן בגמרא דילמא מעיף טמא נינהו הא כמו דמהני הרוב דלא ניחוש לנו"ט כן נמי מהני רוב עופות טהורים דלא ניחוש למיעוט עופות טמאים ולזה מתרץ הר"ן דאיכא שני מעוטים והוי רוב לאיסור כלומר דחז"ל לא ספרו את כל עופות שבעולם לדעת שטהורים מרובים מטמאים רק כך קבלו חז"ל מסיני כמו דתניא שם רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם כו' יע"ש וע"ע בתוס' שם (דף ס"א) ד"ה כל וכיון דלא ידענו רק שטהורים חרובים על הטמאים אבל כמה מרובים המה לא ידענו וקיי"ל דתפסת מיעוט תפסת א"כ די לן שנאמר שטהורים מרובים על הטמאים עשרים אחוזים למאה וכתבתי המשל שיש מאה עופות טהורים בעולם נאמר שטמאים ליכא רק למשל שמונים והוי רוב טהורים ומיעוט טמאים ואם אנו דנין על ביצה אם נולדה מהיתר או מאיסור נאמר כך דאפשר דנולדה מעופות הטהורים שבעולם וכשרה אף דיש בהם עשרים עופות טרפות לא איכפת לן דאזלינן בתר רוב ובודאי נולדה מאחת משמונים הטהורות וכשרות אבל עדיין יש לחוש שמא נולדה מאחת משמונים עופות הטמאים שבעולם ואף דהוי מיעוט נגד הטהורים הא יש להסתפק ג"כ שמא מעשרים המ"ט שבטהורים נולדה ואם בהצטרף יחד עשרים נו"ט שהוא המיעוט מטהורים עם שמונים הטמאים שהוא ג"כ מיעוט מטהורים והוי מאה עופות לאיסור ולהיתר לא נשאר רק מיעוט דנימא דנולדה משמונים הטהורים נמצא דתרי רובא נשארו מיעוט עד תרי מיעוטא ושפיר כתב הר"ן כאן דתרי מיעוטים הוי רוב נגד התרי רובא וזה דוקא כאן מטעם שכתבתי אבל בעלמא היכי דאיכא נגד כל המיעוט רוב אפילו אם יש לצרף אלף מיעוטים לא איכפת לן כלל כיון דנגד כל מיעוט יש רוב והוי אלף רובא נגד אלף מיעוטא ואזלינן בתר רוב וזה אמת וברור בסברת הר"ן ובזה נתיישבו כל הקושיות שהקשו אחרונים על סברת הר"ן ובספרי מנחת יחיאל ח"ד סי' קי"ח דברתי שם מזה וישבתי שם קושיא אחת על הר"ן וז"ב כשמש וכפי מה שפרשתי סברת הר"ן הן הן דברי התוס' בב"ב שהבאתי לעיל או' א' דלא כמו שכתבתי לעיל ודו"ק:
ד) מעתה יתורץ הקושיא שהקשה הוא מחלב קיבה דהנה בבכורות כ"ד איבעיא להו אי בהמה מרחמא להניק ולד דלאו דידה ובעיין לא איפשטא ועוד מספקא לי' לר"י דאף דאם נאמר דמרחמת על ולד שאין שלה אי דוקא דמינה מרחמת אבל שאין מינה כגון רחל על חזיר לא מרחמת כלל כיון דמין אחר טהור ומין אחד טמא ומכח זה מספקא להו להתיר החזיר היונק מרחל באכילה דודאי נולד מרחל יע"ש ועיין בריט"א שם שהקשה דאף אם נאמר דאנן סהדי דאינה מרחמת על טמא אי לאו דרחל הוי אם של חזיר ולכך מרחמת הא אנן קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והכא איכא רוב דחזיר זה אף דיונק מטהור לא נולד מטהור דהא רוב בהמות דוקא במינם יולדות כמו דאמרינן בחולין (דף ע"ז) ומפורש שם דרוב בהמות יולדות מין טהור ומיעוט יולדות מין טמא והכא דלא ידענו אי חזיר זה נולד מרחל אף דאיכא חזקה דיונק מרחל וכרוך אחריה מ"מ הא קיי"ל דרוב עדיף מחזקה ותירץ משום דחזקה זו דלא מרחמת על לאו מינה הוי חזקה דאתי' מסברא ועדיפא מרוב יע"ש והמעיין בסוגיא דשם יראה דהספק בגמרא הוא כך וזה ברור להו דרוב ולדות אפילו טהורה היונקת מטהורה כיון דכרוך אחרי' הוא האם ולא יונק מבהמה אחרת דלאו אמו וס"ד דאם שחט שניהם ביום אחד חייב מלקות משום או"ב מכח רוב וגם החוש מעיד ט"ז שאנו רואים שכך הוא אך כיון דיש כנגד רוב זה רוב בהמות אחרות בעולם די"ל שמא מרוב בהמות אחרות הוא האם והא דיונקת מזה משום דהוי מהמיעוט דמרחמת אף שלא ילדתו והוי רוב נגד רוב ולא לקי משום או"ב או דלמא אף מיעוט ליכא דהוי חזקה דאתי' מכח הסברא דאין מרחמת על ולד אחרת ובודאי בנה הוא מכח חזקה זו ועדיף מרוב וחייב מלקות משום או"ב מכח חזקה זו וזאת לא איפשטא בגמרא וכן בחזיר הכרוך ויונק מרחל יש ג"כ ספק זה בגמרא די"ל דטהור לא מרחמת על טמא להניק והוי חזקה מכח הסברא דעדיף מרוב בהמות יולדות במינם א"כ החזיר משום זה מותר באכילה דודאי נולד מרחל או דילמא דליכא חזקה רק רוב ויש רוב כנגד זה דרוב בהמות רק במינם יולדות ואסור ה החזיר באכילה ולא איפשטא זאת בגמרא אבל עכ"פ זאת לא יכחיש שום אדם מה שעינינו רואות דרוב יש דלא יונקים רק מאמו ולא מבהמה אחרת וכ"ש טהור מטמא דליכא רק מיעוט ודו"ק שם בסוגיא ותראה שכך הוא א"כ כל חלב הנמצא בקיבה של עגל וגדי רוב הוא מאמו הטהור רק דמיעוט יש שינק החלב מבהמה אחרת דלאו אמו ואפשר עוד מטמא וזה מיעוט נגד הרוב:
ה) מעתה הבוא נבוא לבאר סוגיא דחולין קט"ז דהנה כבר כתבתי דבהמות טמאות יש רוב בעולם נגד הטהורים כמו שאמר רבי גלוי וידוע כו' וכך קבלו חז"ל וכמה בהמה טמאה מרובה לא ידענו ונאמר למשל שבכל העולם יש מאה בהמות טהורות ומאה ועשרים טמאות ועכו"ם מכר לנו גדי ויש חלב בקיבה ולא ידענו אי ינק החלב מאמו הטהור או אפשר ינק מבהמה אחרת דלאו אמו מבהמה טמאה א"כ יש לנו לומר דעפ"י רוב רק מאמו הטהור ינק כי כבר כתבתי וגם החוש מעיד ע"ז דעפ"י רוב רק מהאם יונק הולד אך דיש לנו לחוש אמאה בהמות טהורות שבעולם שאחת מהם הוא אם הולד וממיעוט שהוא עשרים ממאה שהאם טרפה א"כ יש מיעוט על החלב שבקיבה שהיא אסורה ויש לנו עוד לחוש שמא ינקה מטמאה דיש בעולם מאה ועשרים טמאות אך כבר כתבתי דרוב טמאות לא מרחמת על הטהורה שהוא אינו מינו רק אפשר דיש מיעוט שמרחמת ונאמר דממאה ועשרים טמאות שבעולם המיעוט עשרים אחוזים למאה ויש חשש שמא ינקה מהמיעוט דמרחמת היינו מעשרים וארבעה נמצא דשני המיעוטים היינו מיעוט נו"ט הוי עשרים ומיעוט טמאות דמרחמת על אינו מינו הוי עשרים וארבעה וס"ה עולה שני המיעוטים ארבעים וארבעה והטהורות וכשרים שאינם טרפה נשאר לנו ששה וחמשים והוי רוב להיתר נגד שני המיעוטים וכה"ג לא אמר הר"ן דשני מיעוטים עדיפים משני רובא דמודה הר"ן דאם נשאר רוב נגד מיעוטים לכ"ע אזלינן בתר רוב אפילו אם יהי' אלף מיעוטים ובהצטרפם יחד נשאר רוב נגדם אזלינן בתר רוב כמו שביארתי לעיל סברת הר"ן והבן ואין לומר שמא המיעוט טמאים הוי יותר ממה שכתבתי וגם המיעוטא טרפות ג"כ יותר ממה שכתבתי באופן דשני מעוטים הוי יתירים על הרובא ז"א דכבר כתבתי דהחוש יכחיש זאת דהא אנו רואים בכל יום דמיעוטא דבהמות טרפות לא הוי אפילו כמו שכתבתי ויותר בודאי לא הוי וגם אנו רואים בכל יום דטהורה אינה יונקת מטמאה אפילו ממיעוט שכתבתי א"כ החוש מעיד לנו שאף בהצטרף שני מיעוטים נשאר רובא ולדות יונקים רק מאמם הטהורה והכשרה ויש עוד סברא לומר דליכא שום מיעוט שינק מאחרת כמו שכתבתי באו' ד' וזה הוי איבעיא בגמרא ואף דנשאר בתיקו דאפשר דהוי מיעוט אבל בודאי לא יותר ממה שכתבתי א"כ בודאי הרוב הוא יותר משני המיעוטים ע"כ מדאורייתא אין לאסור חלב שבקיבה לכן אמרינן שם משום דמין טמאה שכיח ועכ"פ בהצטרף שני מיעוטים הוי מיעוט השכיח ע"כ גזרו רבנן לאסור חלב שבקיבה כמו שגזרו על חלב עכו"ם מדרבנן כן נמי גזרו על חלב הנמצא בקיבה בגדי שלקחו מעכו"ם ועולה שם כל הסוגיא על נכון ודו"ק והא דלא אמרו בסוגיא זו דגם ביצים אין לוקחים ואדרבה בביצים הוי איסור תורה והכא בקיבה לא הוי רק גזירה דרבנן דסמכו א"ע על סוגיא דדף ס"ג דהתם אמרינן דברייתא איירי באומר של עוף פלוני טהור אבל אם לא כן אסור מטעם שכתב הר"ן ודו"ק:
ו) ונראה להסביר יותר דאף דיש בבית העכו"ם אלף בהמות טמאות ורק עז אחת אפילו הכי על גדי אין שום ספק שמותר לישראל ואין לחוש שמא נולד מטמאה מין טהור שהוא העז והיוצא מטמא טמא משום דרוב במינם יולדות כמו דאמרינן בחולין (דף ט"ו) רק שאנו מסופקים על חלב הנמצא בקיבה אפשר שינקה מאחת מאלף בהמות טמאות שבעדר שהמה רוב נגד העז אם הגדי וע"ז אמרינן רוב אינם יונקים מהאם ומה איכפת לן באלף טמאות שבעדר המה אינם מגרעים הרוב דאתי' מכח הסברא וחוש שולד אינו יונק רק מאמו ובודאי לא ינק רק מאמו אף שאמו הוי מיעוט אך שיש לחוש שמא אמו טרפה הוא ע"ז אמרינן רוב אינם טרפות א"כ לכל מיעוט יש רוב ע"כ לא מהני שני מעוטים לגרע שני הרובים ולא פגע ולא נגע כלל בסברת הר"ן כמו שכתבתי. ואף שהבאתי לעיל דלא איפשטא איבעיא אי מהני הרוב דאינה מרחמת להניק אא"כ ילדה לענין ללקות משום או"ב ולענין להתיר החזיר היינו משום דנגד זה יש רוב בהמות בעולם ונעשה עכ"פ עי"ז מיעוט השכיח ולא סמכינן עכ"פ מדרבנן על הרוב זה וכמו שאמרו ג"כ לאסור חלב מקיבה מטעם זה משום דהוי מיעוטא דשכיח ודו"ק והא דמהני רוב במינם יולדות להתיר את הגדי ולא אמרינן כיון דעכ"פ יש רוב מינם טמאים א"כ עי"ז נעשה מיעוט דאינם יולדות במינם עכ"פ מיעוט השכיח כמו חלב הקיבה א"כ יהי' גם הגדי הנלקח מעכו"ם אסור מדרבנן אך יש לומר דרוב במינם יולדות ומיעוט דיולדות אף אינם מינם מיעוט זה הוי מיעוטא דמיעוטא אבל מיעוט דיונקות אף שלא מן האם בהצטרף שיש רוב טמאים בעולם הוי מיעוט דשכיח ע"כ חלב הקיבה אסור ודו"ק:
ז) ומה שהקשה על הש"ך סי' מ"א או' י"ד שהוכיח דטרפש שניקב הוא טרפות מחמת הכבד ולא מחמת עצמו מש"ס מ"ח ומדלא תנן במשנה ניקב וע"ז הקשה דהא י"ל דאתי' בזה הכלל ולדעתי דברי ש"ך נכונים מאד ולא קשה מידי כי כונתו כיון דלא חנן במתניתין ע"כ כיון דלאו מיני' נטרפה לא קתני כמו שאמרו שם (בדף מ"ח) וא"ל דאתי' ניקב טרפש בזה הכלל דמתניתין כמו בסג"ר ושב שמעתתא א"כ הוי להו לגמרא שם (בדף מ"ב) לומר שמונה שמעתתא ולא שב שמעתתא דהא גם טרפש נכלל בזה אע"כ דאף בזה הכלל לא נכלל משום דלאו מיני' נטרפה לא קתני במתניתן והבן ועיין בספרי מנחת יחיאל ח"א סי' כ"ט מה שהארכתי שם בענינים אלו בדברים נכונים ת"ל, ומה שכתב דש"ך סי' ס"ט שכתב שם דלסמ"ק וסמ"ג לא שייך בדם בעין איידי דטריד לפלוט לא בלע ובס"ס ע' או' ג' כתב שם א"נ בסי' ס"ט בולע קודם שמתחיל להפליט לא ידעתי כלל מה קשי' לי' הא בתירוץ קמא שם כתב בפירוש כמו שכתב בריש סי' ס"ט ובאמת לתירוץ של א"נ שכתב ליתא למה שכתב בס"ס ס"ט ובסי' ס"ט אזיל הש"ך לפי סברא קמייתא שכתב בסי' ע' או' ג' והבן:
ח) מה שהקשה על הב"י סי' פ"ז שכתב דביצים הנמצאים בעופות יש להקל בב"ח משום דלא הוי רק מדרבנן וכן לענין מליחה דג"כ אינו רק מדרבנן יש להקל שלא למלחם וקשיא לי' דהא הב"י פסק כרש"י ורמב"ם דדם שבשלו הוי מן התורה כבש"ך סי' פ"ז או' ט"ו בזה טעה מאד שסובר דרב"י כתב להקל משום דיבשלם והוי דרבנן ז"א רק דדם ביצים מותר מן התורה כבכריתות כ"א יע"ש ועיין בתוס' חולין (דף ס"ד:) ד"ה והוא שנמצא ובש"ע יו"ד ס"ס ס"ו בט"ז או' ב' וזה כונת רב"י דדם ביצים לא הוי רק דרבנן ואף לשיטות הסוברים דאם נמצא ביצה במעי התרנגולת דהוי כמו בשר העוף והדם שבה אסור כמו דם הבשר זה לא הוי רק מדרבנן וכיון שכן יש להקל ולסמוך על הפוסקים דלא הוי כבשר וא"צ מליחה דבדרבנן יש להקל ועיין במ"נ כלל פ' או' ב' שגם הוא הבין כן בכונת הב"י כמו שכתבתי אלא שהקשה שם עליו קושיא אחרת דהא ביצת נבלה ג"כ לא הוי רק דרבנן ואפילו הכי דנין עלי' כדין עוף הכי נמי כיון דדם העוף אסור מדאורייתא ביצה זו צריכים לדון עלי' דין העוף יע"ש ודו"ק. ובשאר הדברים שכתב עוד אין ביכלתי לעיין כעת מגודל הטרדה ועוד חזון למועד אי"ה ופה תהי' שביתת הקולמוס:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: