אור ברסלב

מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל

סימן סז

סימן סו

ב"ה ה' ראה תרפ"ז סטניסלאב. (בסוגיא דעדל"ת).

א) במנחות (דף מ') סדין בציצית בי"ש פוטרים כו' פרש"י דלא דרשו סמוכין למשרי כלאים בציצית ובתוס' שם הקשו על רש"י דהא לכ"ע דרשינן סמוכין במשנה תורה:

ב) ונראה לפע"ד לתרץ דהנה בתוס' יבמות (ד') ד"ה דכתיב הקשו לדרוש סמוכין לפטור נשים מכלאים ובביצה (י"ד) מבואר דנשים חייבות בכלאים ע"כ והקשה מהרש"א הא גם מכאן מוכח דנשים חייבות בכלאים דאל"כ הוי לאו שאינו שוה בכל ואיך ילפינן דעדל"ת הא אמרינן שם דמראשו לא ילפינן משום דאשב"כ א"כ מבואר דכלאים שוה בכל ותירץ דבאמת אפשר לומר דכלאים אשב"כ ואם אין ענין ללאו שאשב"כ דילפינן מראשו ואתי קרא על היכי דשב"כ יע"ש והקשה לי בחור אחד הא שם בתוס' הקשו נדרש סמוכין לחומרא דאף בציצית לא תלבש כלאים ותרצו דהא על זה לא אצטרך סמוכין דבלאו הכי לא ה"א דעדל"ת וכיון דילפינן מראשו על לאו שאשב"כ וציצית ג"כ אשב"כ שפיר יש לדרוש לחומרא ואיך כתב מהרש"א דנדרש באם אין ענין להתיר אפילו בשב"כ הא אדרבה יש לדרוש לחומרא דבציצית אינו דוחה וזה תמוה מאד על המהרש"א:

ג) אמנם קושיא זו לא על מהרש"א לחוד קשה רק על תוס' בעצמם יש להקשות כן (בדף ו') ד"ה טעמא שהקשו שם דכיון דילפינן דעדל"ת בכרת א"כ כלאים בציצית למה לן סמוכין להתיר יע"ש ואמאי לא הקשו יותר דצריך לפ"ז לדרוש לחומרא לאסור כלאים בציצית וע"ז לא יספיק שם תירוצם יע"ש:

ד) ובכתובות (דף ח') דאמרינן שם אי אמרה לא בעינא לי' ליתא לעשה לכך לא אמרינן שם עדל"ת ועיין בר"ן שם דלכך עשה כזו אין דוחה ל"ת דקיל ע"כ אף דאמרה בעינא לי' א"א לדחות ללאו יע"ש וקשה הא בציצית ג"כ אף דחובת גברא אבל אם אחר לא בעינא ללבוש ד' כנפות ליתא לעשה כמבואר במנחות מ"א ובפוסקים א"כ אמאי עדל"ת הא עשה דציצית אין דומה לעשה דתפילין ושופר וכדומה וראיתי שבקושיא זו העיר בישועות יעקב או"ח סי' י"ד או' א':

ה) ונראה לפע"ד ליישב את כל הנ"ל בדרך נכון דהנה ראיתי סברא נכונה שכתבו אחרונים בטעמא דעדל"ת אף דל"ת עונשו חמור יותר מעשה אפילו הכי יש טעם נכון לומר דנדחה לאו מפני עשה דהא קיי"ל אונס רחמנא פטריה ובירושלמי פליגי ר"י ורש"ל אי אונסא כמאן דעבד ר"י סבר כמאן דלא עבד ורש"ל סבר דאונסא כמאן דעבד עיין בחו"מ סי' כ"א בש"ך שם שהביא את הירושלמי ולפ"ז היכי דיש לו לקיים מ"ע ועי"ז יעבור על ל"ת סברא הוא דיש לעבור על ל"ת דהא אנוס הוא לעבור כדי לקיים העשה ואונס רחמנא פטרי' ואין כאן עברה ואדרבה יש כאן קיום עשה אבל להיפך דאם יעבור על עשה אף דאנוס הוא משום דיש כאן ל"ת אף דיפטור מעונש על שלא קיים העשה כיון דאונס הוא אבל עכ"פ אונסא כמאן דלא עבד ולא קיים העשה דהלכה כר"י דאונסא כמאן דלא עבד ע"כ סברא הוא דיקיים עשה ועל הל"ת הוי אונס ורחמנא פטרי' ולא עבר וקיים המ"ע ודו"ק כי נכון מאד. איברא דאם לא נכתב קרא דעדל"ת לא הוי סמכינן על סברא לחוד לומר עדל"ת אך כיון דגלי לן קרא דעדל"ת אמרינן דזה טעמא דקרא ולאו גזרת הכתוב הוא רק סברא טובה:

ו) והנה לפ"ז מה הקשו בתוס' דנדרש לחומרא אף דאמת הוא דכל היכי דאיכא לדרוש לקולא ולחומרא יש לדרוש לחומרא היינו היכי דליכא סברא רק גה"כ אבל בעדל"ת דיש סברא ג"כ א"כ בודאי דיש לדרוש לקולא כיון דכך הוא הסברא אך הדבר נכון דהא הסברא שכתבתי הוא רק לר"י דסובר אונסא כמאן דלא עבד אבל לרש"ל דסובר אונסא כמאן דעבד ליתא לסברא זו והוי רק גזה"כ ושפיר הקשו בתוס' דרצו לתרץ הסמוכין אליבא דכ"ע אף לרש"ל ולפ"ז יתיישב שפיר מה שהקשיתי על מהרש"א דשפיר תירץ דהא ע"כ אליבא דר"י דהלכה כן הוא לא קשה קושית התוס' דנדרש לחומרא לאסור כלאים בציצית כמו שכתבתי א"כ כיון דילפינן מראשו דלשאשב"כ דוחה ה"א דגם כלאים אשב"כ רק דילפינן באם אין ענין על לאו השב"כ ע"כ הוכרחו להביא מביצה דכלאים הוי אף בנשים וגם בתוס' (בדף ו') ג"כ כתבו קושיתם רק אליבא דהלכתא כר"י ע"כ לא הקשו רק למה לן סמוכין ולא קשה להו נדרש סמוכין לאסור ודו"ק בזה:

ו) ויתיישב קושית הישועות יעקב על הר"ן דבמצוה דלו תהי' לאשה דכונת התורה הי' רק לטובת האשה ואי אמרה לא בעינא לי' אין כאן שום חיוב ממילא אף דאמרה בעינא לי' רק שאסורה עליו בל"ת ליתא לסברא שכתבתי דנימא עדל"ת משום דהוי אנוסים על הל"ת ואונס רחמנא פטרי' דהא אין כאן להאשה שום אונס לעבור על הל"ת דהא אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל דהא כל העשה הוא רק לטובה של האשה ואיך נאמר עדל"ת אבל בציצית דאף דאם אמר לא בעינא ללבוש בגד של ד"כ ולא עבר על העשה אבל עכ"פ לא קיים העשה דהא בעידן רותחא ענשינן כמבואר שם במנחות (מ"א) ובתוס' שם ודו"ק א"כ אם רוצה לקיים העשה הוי אנוס על הל"ת ואונס רחמנא פטרי' כמו שכתבתי:

ח) ולפי זה יתיישב שפיר קושית התוס' על רש"י במנחות (ח') דסובר רש"י דבי"ש סוברים כרש"ל דאונסא כמאן דעבד וכיון דילפינן מראשו דעדל"ת באשב"כ והוי גזה"כ דלדידי' ליכא סברא וה"א דגזה"כ הוא אף בשב"כ ולדחי כי על כן כתבה תורה סמוכין לאסור כלאים דכיון דליכא סברא יש לדרוש לחומרא כמו שכתבתי בקושית התוס' יבמות (ד') ודייק רש"י בלשונו דלא דרשו סמוכין למשרי כלאים כלומר אבל לאסור דרשו וב"ה סוברים כר"י דאונסא כמאן דלא עבד א"כ יש סברא דעדל"ת וצריך לדרוש לקולא ע"כ דרשו סמוכין להתיר כלאים בציצית איברא אף דכתבתי דטעמא דבי"ש דדרשו לאסור משום דסוברים סברת רש"ל דאונסא כמאן דעבד אבל רש"ל אף דסבר כן וליכא סברא על עדל"ת אפילו הכי אפשר דלא סבר כבי"ש לדרוש סמוכין לחומרא דאיהו לא סבר סברת בי"ש דאף דילפינן מראשו כיון דשאני התם דהוי לאו שאשב"כ לא אצטרך סמוכין כיון דכלאים שב"כ בלא סמוכין נמי לא הוי אמרינן בלאו השב"כ עדל"ת ע"כ דרש סמוכין להתיר ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת יחיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה