מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן סה
ב"ה ג' מ"ו למב"י תרצ"א סטניסלאב.
שוכט"ס לכבוד ידידי הרה"ג שלשילתא דיחוסא כש"ת מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין שליט"א אבד"ק ראקוב והגליל:
א) הנני לתשובתו מה שהעיר על תשובת רמ"א סי' פ"ח במה שכתב לחלק בהא דשרי הפוסקים להמוכה לילך לפני שופט להענישו זה דוקא בשעת זעמו שרי דאין אדם נתפס על צערו אבל בנדון שכבר שכך זעמו וכעסו מעליו פשיטא דאסור עכ"ל וכ"ת העיר עליו מבכורות ל"ה דתנן הי' בכור רדפו בעטו ועשה בו מום ה"ז שוחטים עליו ובגמרא אמר ר"פ ל"ש אלא שבעטו בשעת רדיפה אבל לאחר רדיפה לא פשיטא מה דתימא צערי' הוא דמדכר קמ"ל ולמה לא הביא רמ"א ראי' לסברתו דלאחר כך לא מדכר צערו ואסור ומכ"ש דקשה לל"ב דאר"פ אפילו לאחר רדיפה שוחטין עליו מ"ט צערו הוא דמדכר ולא נתכוין לעשות מום רק שבעטו מחמת צערו דמדכר אמנם לפע"ד דינו של רמ"א לא פגע ולא נגע כלל בהאי סוגיא דסברת רמ"א הוא כך דהא דשרי הפוסקים למוכה למסור את המכה לערכאות משום דהמכה רשע הוא והמוכה הוא באותו העת בכעסו וזעמו ושרי לי' למסרו בעת ההוא בערכאות ולהפסידו אבל לאחר כך כיון דכבר שכך זעמו וכעסו אף שבודאי הוא שונא לו מחמת הכאה ומדכר צערו דכל זמן שלא נתפייסו ולא מחל לו המוכה שונא הוא למכה כמובן אפ"ה אסור לו אח"כ למסרו ע"ז בערכאות שכל מסור בודאי לא את אוהבו הוא מוסר רק למי ששונא אותו ואין חילוק ששונא לו מחמת איזה דבר או מחמת שהכה אותו דאף דבעת שהכה אותו הי' רשע אבל אח"כ אפשר דכבר עשה תשובה לשמים וקבל ע"ע שלא להכות עוד אדם מישראל ואף שלא פייס עוד את המוכה והמוכה שונא לו הרי הוא כשונא דעלמא דאסור למסור את ישראל וז"ב ופשוט דכן הוא כונת רמ"א והבן:
ב) אבל בבכור אם אדם בעטו ואנן לא ידענו מפני מה בעטו אמרינן בודאי דנתכוין לעשות בו מום ולהתירו לכך אין שוחטין עליו אבל אם אנו יודעים מפני מה בעטו משום שהי' עליו בכעס על שרדפו ורצה להזיקו והוא בעטו שילך ממנו ולא יזיקו א"כ ידענו שלא על מום נתכוין אך שנעשה בלא כונה שלא התכוין להתירו ע"כ שוחטין עליו אמנם לאחר רדיפה אין שייך לומר דמחמת דצערו הוא דמדכר הוא שונא של הבכור ע"כ בעטו מחמת שנאה דמה הי' לאדם לשנוא לבעלי חי הא אין בו דעת ולא הוי בעל בחירה רק מן השמים רדפו דכל מה שבעל חי עושה שאין בעל בחירה הוא מיקרי בידי שמים כמו ביו"ד סי' ל"ו ביבשה הריאה דאם ע"י קול ארי הוי בידי שמים וכשר יע"ש. ובזה אמרתי לישב מה שכתבו הראשונים הראב"ד ורשב"א ורא"ש לפרש את התוספתא דאם הלכו בנ"א וע"י רגליהם נתזו ג"ל מ"ש למקוה פסלו וקתני סיפא לגיון העובר ממל"מ כו' ובהמה עוברת ממל"מ אף שכל מקוה נעשה ע"י רגליהם כשר וקשיא רישא לסיפא ותרצו דסיפא איירי ע"י בהמה ע"כ כשר ורישא איירי ע"י אדם ע"כ פסול וכן פסקינן בטוש"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ט"ו ולכאורה קשה הא מבואר בבעלי הנפש לראב"ד דמקוה הנעשה עי"א לכך פסול משום דכלי לא כתוב בתורה רק בעינן דומיא למעין להיות בידי שמים א"כ עי"א כיון דלאו בי"ש הוא הוי ממש כמו מ"ש בכלי יע"ש וא"כ אמאי מכשירין בע"י בהמה וצ"ל כיון דבהמה אין בה דעת ולא בחירה לעשות או שלא לעשות ע"כ מקוה שנעשה ע"י הוי בי"ש והוי דומיא דמעין וכשר והבן:
ג) וכיון שכן בכור הרודף אחר אדם מן השמים רודפין אחריו אך דטבע אדם הנרדף אף מבהמה אף דהוית רק שליח מן השמים נתעורר כעסו על הבהמה שנשלחה לרודפו ולהזיקו ומה גם שרוצה להבריחה מעליו שלא יזיקהו בעטו מרוב צערו וכעסו אבל אח"כ שסר מעליו ואין רדפו אף דצערו מדכר אבל לא שייך לומר דנשאר שונא לבהמה על שרדפו מכבר וכיון דבעטו לבכור ואין לתלות מחמת שנאה אמרינן דנתכוין למום ואין שוחטין עליו זה הוא לישנא קמא דר"פ אך ללישנא בתרא דר"פ גם אח"כ אמרינן צערו הוא דמדכר ורוצה גם לצער הבכור משום שנעשה פ"א מקודם שליח מן השמים לצערו אף שלא שייך שנאה בבהמה אך עכ"ז רוצה לצערו להבכור וע"כ בעטו ולא התכוון לעשות מום ע"כ סובר דשוחטין עליו והבן:
ד) ובענין חבורה שנתבטלה ונתנו הס"ת לביה"מ ונשאר אה"ק עומד ריקן אם מותר ליחדו לשאר ספרי קודש ולא לס"ת הנה אם עדיין ראוי הארון שיתנו לשארי ב"ת שיניחו ס"ת בודאי צריך ליתן או למכור ארון זה לבית התפלה שיניחו בו ס"ת ומה שכתב כ"ת שכיון דלא נעשה רק לחבורה שיכולה להתבטל וכמו שבאמת נתבטל הוי רק כמו שהתנה מתחילה לזמן לא נראה לפע"ד דהא כמו שנתנו הס"ת לביה"מ יכולים ליתן גם אה"ק וממילא הוי כמו שנעשה לקבוע לעולם ואין זה דומה למש"כ הט"ז סי' קנ"ד או' ז' דשם נעשה רק לזמן יע"ש אמנם אם הוא ארון אשר אין ראוי לשארי בתי תפילות שיניחו בו ס"ת והי' נצרך גניזה לדעת הט"ז שם מותר ליחדו על ספרים אך רבים חולקין עליו בהיתר זה וכן הפמ"ג הניח בצ"ע ומהם גדולי הפוסקים הת"ש שהביא כ"ת וגם הנוב"ת יו"ד סי' קע"ד ד"ה ראי' שלישית יע"ש ומי יבוא להקל נגדם ובפרט אם בארון שיכול ליתן למקום אחר לס"ת וא"צ גניזה כבר כתבתי דגם הט"ז מודה דאסור ומה שמפלפל עוד בענין כבוש בציר אין לי מה לחדש בזה הלא עיניו שפיר ראו מה שכתבו אחרונים בענינים הללו:
ידידו הדוש"ת באהבה רבה ויזכה לקבל התוה"ק בימי החג הבל"ט ברעוא וחדוה דלבא ונזכה בקרוב לגאולה שלימה.
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: