מנחת יחיאל חלק א· רבי אלתר יחיאל נבנצל
סימן סד
ב"ה ב' תרומה סטניסלאב.
א) אחד שבא לגרש אשתו שמו ירחמיאל יהודה מאיר כך עולה לתורה וכך חותם א"ע אך בפי כל נקרא מאירל ראיתי בספר שו"ת אוריין תליתאי סי' קט"ז דמסתפק בשם מאירל אם לכתוב המכונה מאירל או דמתקרי מאירל ע"כ כתב לכתוב דמתקרי מאירל דבזה אף אם נימא דהוי כנוי אם כתב על הכנוי דמתקרי נמי כשר בדיעבד יע"ש אך לפע"ד לא הועיל כלום בעצה זו דאם נאמר דהוי כינוי צריך לכתוב יו"ד אחר המ"ס מיאירל דהא בכנוי שהוא משם הקודש אף שבשם לא נכתב היו"ד לצירי אבל אם עושים מזה כנוי צריך ג"כ יו"ד לצירי כמו בכל שם הלעז כמו בשרה המכונה שארקה שצריך אל"ף לקמץ אף שבשם שרה לא נכתב אל"ף אך בכנוי משם זה דהוי לע"ז צריך אל"ף לקמץ וה"ה כאן צריך יו"ד לצירי וצריך לכתוב מיאירל ואם וגם חירק נדגש אחר הרי"ש צריך לכתוב מיאיריל א"כ אם נחשב מאירל לכנוי אף אם נכתב דמתקרי מאירל עדיין הי' מקום לפסול הגט משום דהכנוי נכתב שלא כהוגן. ולכאורה הי' נראה שהוא באמת כנוי ולכתוב המכונה מיאירל כמו שמבואר בשו"ת נוב"ת סי' קי"ט באחד ששמו מאיר יהודה ונקרא בפי כל מייאיר ליב בפתח חריף והורה לכתוב מאיר יהודה המכונה מייאיר ליב מטעם ושם מייאיר הוי שם לע"ז יע"ש הרי דאף דנקרא בשם מייאיר בשלימות רק דנרגשו שני יודי"ן שהוא פתח חריף במבטא נעשה עי"ז שם כנוי לע"ז א"כ גם בנ"ד שנתוסף למ"ד על שם הקודש נעשה לעז וצריך לכתוב כמו כל כנוי לע"ז מיאירל וכן מבואר בב"ש אות מ' מאיר וא"צ לכתוב המכונה מייאיר הרי להדיא דבמקום שנצרך כמו בנדון של הנו"ב צריך לכתוב המכונה מייאיר:
ב) אמנם עדיין יש לדחוק ולדחות דלא דמי דבשם מייאיר נעשה השינוי בגוף השם בפתח חריף אחר מ"ס אבל נ"ד דנקרא בפי העולם שם מאיר בשלימות כמו שם הקודש רק שאח"כ מוסיפין למ"ד לקטנות אין למ"ד מקלקל את שם הקודש ע"כ לצאת מכל ספק נראה לפע"ד דיש לכתוב דמתקרי מאיר ולהשמיט הלמ"ד דהכל יודעים דהלמ"ד הוא רק לגעגועים ולקטנות ואם ישאל אותו אדם במקום שאין מכירין מה שמו שנקרא בו יענה ויאמר מאיר ולא יאמר מאירל כי אדם בעצמו אין קורא שמו של געגועים וקטנות וכן אם אדם רוצה לכתוב לו בשם הנקרא בפי כל לא יכתוב לו מאירל רק יכתוב לו מאיר בלא תוספת למ"ד ע"כ נראה לפע"ד לכתוב דמתקרי מאיר ונראה להביא ראי' לדברינו מהא דמבואר בב"ש ס' בשם סעדיה ונקרא שעי' דדעת מהרש"ל לכתוב דמתקרי שעי' אף שעיקר השם הוא ישעי' כיון דכשכותב השם הנקרא בו אם יכתוב הנקרא ישעי' הוי שקר דהא אין נקרא אלא שעי' וכן נתנאל ובפי כל נקרא סענדר כותבים נתנאל המכונה סענדר אף דעיקר השם אלכסנדר אבל הנ"ש חולק ע"ז וסובר דיש לכתוב עיקר השם ישעי' או אלכסנדר וב"ש פוסק כמהרש"ל ובספר אהלי שם כלל ו' או' כ"א הביא בשם מר"ם שבשם שעי' יש לכתוב דמתקרי ישעי' כדעת הנ"ש אף שלא נקרא רק שעי' כי לעגי שפה הוא מבליעים היו"ד במבטא אבל כ"ע יודעים שזה השם הוא ישעי' אבל בסענדר י"ל דמודה למהרש"ל דיש לכתוב המכונה סענדר כפי הנקרא בפי כל כיון שניכר במבטא חילוק הרבה בין סענדר ובין אלכסנדר יע"ש ובנ"ד עדיף יותר דהא כל השם מאיר נקרא בשלימות רק שמוסיפים למ"ד לגעגועים ואפשר דגם מהרש"ל מודה בזה ודו"ק:
ג) ועיין בשו"ת ר"ח ח"ב סי' קכ"ה בשם אבי הבעל צבי יוסף ובפי העולם נקרא הירש יאסל וכתב המסדר צבי יוסף דמתקרי הירש יוסף ויש שרצו לפסול הגט משום שנכתב שקר דלא מתקרי יוסף רק יאסל והעלה דאעפ"כ כשר בדיעבד יע"ש ונראה בנ"ד אף לכתחלה הי' מכשיר דביוסף יאסל נחסר או' פ' ובא למ"ד במקום פ' אבל בנ"ד הוי נקרא בשם מאיר אך שמוסיפים למ"ד וכמו שכתבתי. עוד כתב שם בספר אוריין תליתאי באבי המגורשת ששמו לתורה בנימין וואלף וכך חותם א"ע אך בפי כל נקרא וועלוולי שצריך לכתוב בגט דמתקרי וועלוולי יע"ש ולפע"ד שבאם הי' נקרא וואלף בזה צריכים לכתוב בנימין וואלף דמתקרי וואלף כמו שכתב בטוב גיטין גבי אליעזר ליפא דמתקרי ליפא אבל בנ"ד שנקרא וועלוולי לא וואלף שעולה לתורה הוי שם זה כינוי ממש צריך לכתוב המכונה ולא דמתקרי וז"ב ופשוט ומה שכתב וועלוולי צריך לכתוב ביו"ד לבסוף כמו ליבלי אבלי לא ראה מה שכתב בשו"ת בית שלמה שאנחנו במדינתנו שאין הלמ"ד נרגש בחירק צריך לכתוב בשמות הללו אל"ף לבסוף וועלוולא ליבלא אבלא וכל כיוצא בזה יע"ש הנראה לפע"ד כתבתי:
אלטר יחיאל נעבענצאהל
ראבד"ק: